פסחים קיח:

פרק י׳ · ערבי פסחים

Pesachim 118b · Chapter 10: Arvei Pesachim

וְאַקְדִּיחַ מִבַּחוּץ, וְאֶעֱשֶׂה נֵס בְּתוֹךְ נֵס. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רֵד! בְּאוֹתָהּ שָׁעָה פָּתַח גַּבְרִיאֵל וְאָמַר: ״וֶאֱמֶת ה׳ לְעוֹלָם״. רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: ״וֶאֱמֶת ה׳ לְעוֹלָם״ — דָּגִים שֶׁבַּיָּם אֲמָרוּהוּ, כִּדְרַב הוּנָא. דְּאָמַר רַב הוּנָא: יִשְׂרָאֵל שֶׁבְּאוֹתוֹ הַדּוֹר מִקְּטַנֵּי אֲמָנָה הָיוּ, וְכִדְדָרֵשׁ רַבָּה בַּר מָרִי: מַאי דִּכְתִיב ״וַיַּמְרוּ עַל יָם בְּיַם סוּף״ — מְלַמֵּד שֶׁהִמְרוּ יִשְׂרָאֵל בְּאוֹתָהּ שָׁעָה וְאָמְרוּ: כְּשֵׁם שֶׁאָנוּ עוֹלִין מִצַּד אֶחָד, כָּךְ מִצְרִיִּים עוֹלִים מִצַּד אַחֵר. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְשַׂר שֶׁל יָם: פְּלוֹט אוֹתָן לַיַּבָּשָׁה! אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, כְּלוּם יֵשׁ עֶבֶד שֶׁנּוֹתֵן לוֹ רַבּוֹ מַתָּנָה וְחוֹזֵר וְנוֹטֵל מִמֶּנּוּ? אָמַר לוֹ: אֶתֵּן לָךְ אֶחָד וּמֶחֱצָה שֶׁבָּהֶן. אָמַר לוֹ: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, יֵשׁ עֶבֶד שֶׁתּוֹבֵעַ אֶת רַבּוֹ? אָמַר לוֹ: נַחַל קִישׁוֹן יְהֵא לִי עָרֵב. מִיָּד פָּלַט אוֹתָן לַיַּבָּשָׁה וּבָאוּ יִשְׂרָאֵל וְרָאוּ אוֹתָן. שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת מִצְרַיִם מֵת עַל שְׂפַת הַיָּם״. מַאי אֶחָד וּמֶחֱצָה שֶׁבָּהֶן? דְּאִילּוּ בְּפַרְעֹה כְּתִיב: ״שֵׁשׁ מֵאוֹת רֶכֶב בָּחוּר״, וְאִילּוּ בְּסִיסְרָא כְּתִיב: ״תְּשַׁע מֵאוֹת רֶכֶב בַּרְזֶל״. כִּי אֲתָא סִיסְרָא [אֲתָא עֲלַיְיהוּ בְּדִקְרֵי דְפַרְזְלָא, הוֹצִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עֲלֵיהֶם כּוֹכָבִים מִמְּסִילּוֹתָם, דִּכְתִיב:] ״מִן שָׁמַיִם נִלְחָמוּ הַכּוֹכָבִים״. כֵּיוָן דִּנְחִיתוּ כּוֹכְבֵי שָׁמַיִם עֲלַיְיהוּ, אַקְדִּירוּ הָנֵי דִּקְרֵי דְפַרְזְלָא. נְחִיתוּ לְאַקְרוֹרֵי לְמִיסְחֵי נַפְשַׁיְיהוּ בְּנַחַל קִישׁוֹן, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְנַחַל קִישׁוֹן: לֵךְ וְהַשְׁלֵם עֵרְבוֹנְךָ. מִיָּד גְּרָפָם נַחַל קִישׁוֹן וְהִשְׁלִיכָן לַיָּם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״נַחַל קִישׁוֹן גְּרָפָם נַחַל קְדוּמִים״, מַאי ״נַחַל קְדוּמִים״? נַחַל שֶׁנַּעֲשָׂה עָרֵב מִקֶּדֶם. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה פָּתְחוּ דָּגִים שֶׁל יָם וְאָמְרוּ: ״וֶאֱמֶת ה׳ לְעוֹלָם״. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ, מַאי דִּכְתִיב: ״מוֹשִׁיבִי עֲקֶרֶת הַבַּיִת״ — אָמְרָה כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, שָׂמוּנִי בָּנֶיךָ כְּחוּלְדָּה זוֹ הַדָּרָה בְּעִיקָּרֵי בָתִּים. דָּרֵשׁ רָבָא, מַאי דִּכְתִיב: ״אָהַבְתִּי כִּי יִשְׁמַע ה׳״ — אָמְרָה כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם אֵימַת אֲנִי אֲהוּבָה לְפָנֶיךָ — בִּזְמַן שֶׁתִּשְׁמַע קוֹל תַּחֲנוּנַי. ״דַּלּוֹתִי וְלִי יְהוֹשִׁיעַ״ — אָמְרָה כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אַף עַל פִּי שֶׁדַּלָּה אֲנִי בְּמִצְוֹת, לְךָ אֲנִי וְלִי נָאֶה לְהוֹשִׁיעַ. אָמַר רַב כָּהֲנָא: כְּשֶׁחָלָה רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּרַבִּי יוֹסֵי, שָׁלַח לוֹ רַבִּי: אֱמוֹר לָנוּ שְׁנַיִם וּשְׁלֹשָׁה דְּבָרִים שֶׁאָמַרְתָּ לָנוּ מִשּׁוּם אָבִיךָ. שָׁלַח לוֹ: כָּךְ אָמַר אַבָּא, מַאי דִּכְתִיב: ״הַלְלוּ אֶת ה׳ כׇּל גּוֹיִם״, אוּמּוֹת הָעוֹלָם מַאי עֲבִידְתַּיְיהוּ? הָכִי קָאָמַר: ״הַלָּלוּ אֶת ה׳ כׇּל גּוֹיִם״ אַגְּבוּרוֹת וְנִפְלָאוֹת דְּעָבֵיד בַּהֲדַיְיהוּ, כׇּל שֶׁכֵּן אָנוּ דְּ״גָבַר עָלֵינוּ חַסְדּוֹ״. וְעוֹד: עֲתִידָה מִצְרַיִם שֶׁתָּבִיא דּוֹרוֹן לַמָּשִׁיחַ. כְּסָבוּר, אֵינוֹ מְקַבֵּל מֵהֶם. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַמָּשִׁיחַ: קַבֵּל מֵהֶם! אַכְסַנְיָא עָשׂוּ לְבָנַיי בְּמִצְרַיִם. מִיָּד: ״יֶאֱתָיוּ חַשְׁמַנִּים מִנִּי מִצְרָיִם״. נָשְׂאָה כּוּשׁ קַל וָחוֹמֶר בְּעַצְמָהּ: וּמָה הַלָּלוּ שֶׁנִּשְׁתַּעְבְּדוּ בָּהֶן כָּךְ, אֲנִי שֶׁלֹּא נִשְׁתַּעְבַּדְתִּי בָּהֶן לֹא כׇּל שֶׁכֵּן. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: קַבֵּל מֵהֶם. מִיָּד ״כּוּשׁ תָּרִיץ יָדָיו לֵאלֹהִים״. נָשְׂאָה מַלְכוּת (רוֹמִי) הָרְשָׁעָה קַל וָחוֹמֶר בְּעַצְמָהּ: וּמָה הַלָּלוּ שֶׁאֵין אֲחֵיהֶן כָּךְ, אָנוּ שֶׁאָנוּ אֲחֵיהֶן — לֹא כׇּל שֶׁכֵּן?! אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְגַבְרִיאֵל: ״גְּעַר חַיַּת קָנֶה״ — גְּעוֹר חַיָּה וּקְנֵה לְךָ עֵדָה. דָּבָר אַחֵר: ״גְּעוֹר חַיַּת קָנֶה״ שֶׁדָּרָה בֵּין הַקָּנִים, דִּכְתִיב: ״יְכַרְסְמֶנָּה חֲזִיר מִיָּעַר וְזִיז שָׂדַי יִרְעֶנָּה״. אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: גְּעוֹר בְּחַיָּה שֶׁכׇּל מַעֲשֶׂיהָ נִכְתָּבִין בְּקוּלְמוֹס אֶחָד. ״עֲדַת אַבִּירִים בְּעֶגְלֵי עַמִּים״ — שֶׁשָּׁחֲטוּ אַבִּירִים כַּעֲגָלִים שֶׁאֵין לָהֶם בְּעָלִים. ״מִתְרַפֵּס בְּרַצֵּי כָסֶף״ — שֶׁפּוֹשְׁטִין יָד לְקַבֵּל מָמוֹן, וְאֵין עוֹשִׂין רְצוֹן בְּעָלִים. ״פִּיזַּר עַמִּים קְרָבוֹת יֶחְפָּצוּן״ — מִי גָּרַם לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל שֶׁיִּתְפַּזְּרוּ לְבֵין אוּמּוֹת הָעוֹלָם? קְרִיבוֹת שֶׁהָיוּ חֲפֵצִין בָּהֶן. וְעוֹד שָׁלַח לוֹ: שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וַחֲמִשָּׁה שְׁוָוקִים בִּכְרַךְ גָּדוֹל שֶׁל רוֹמִי, וְכׇל אֶחָד וְאֶחָד (הָיוּ) [יֵשׁ] בּוֹ שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וַחֲמִשָּׁה בִּירָנִיּוֹת, וְכׇל בִּירָנִית וּבִירָנִית (הָיוּ בּוֹ) [יֵשׁ בָּהּ] שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וַחֲמִשָּׁה מַעֲלוֹת, וְכׇל מַעֲלָה וּמַעֲלָה (הָיוּ בּוֹ) [יֵשׁ בָּהּ] כְּדֵי לָזוּן אֶת כָּל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ. אָמַר רַבִּי (יִשְׁמָעֵאל) [שִׁמְעוֹן בְּרַבִּי] לְרַבִּי, וְאָמְרִי לַהּ (לְ)רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בַּר יוֹסֵי [לְרַבִּי]: הָנֵי לְמַן? לָךְ וּלְחַבְרָךְ וּלְחַבְרוּתָךְ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״סַחְרָהּ וְאֶתְנַנָּהּ קוֹדֶשׁ לַה׳ לֹא יֵאָצֵר וְלֹא יֵחָסֵן כִּי לַיּוֹשְׁבִים לִפְנֵי ה׳ יִהְיֶה וְגוֹ׳״. מַאי ״לֹא יֵאָצֵר״? תָּנֵי רַב יוֹסֵף: ״לֹא יֵאָצֵר״ — זֶה בֵּית אוֹצָר, ״וְלֹא יֵחָסֵן״ — זֶה בֵּית גְּנִיזָה. מַאי ״כִּי לַיּוֹשְׁבִים לִפְנֵי ה׳״? אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר:

ואקדיח מבחוץ - לשרוף את הזורקים אותן לתוך האור דכתיב (דניאל ג) גובריא אילך די הסיקו לשדרך מישך ועבד נגו קטיל הימון שביבא דנורא: ואמת ה' לעולם - שקיים לי דברו ושמר לי הבטחתו שהבטיחני להציל מבני בניו של אברהם: שנתן לו רבו מתנה - פרנסה לדגים: ה"ג כיון דנחיתו כוכבי שמיא עלייהו נחיתו לאקורי נפשייהו בנחל קישון: ואמת ה' לעולם - ששילם לנו מתנותינו מחיל פרעה להתפרנס ממנו: שמוני בניך - מרוב חטאותם בגלות: כחולדה זו שדרה בעיקרי בתים - והיינו עקרת הבית: אומות העולם מאי עבידתייהו - לשבוחי משום דגבר עלינו חסדו הא עלן לשבוחי: אגבורות ונפלאות - דחזיתו שעשה לי: וקנה - עדת ישראל בין הקנים ביער: חזיר מיער - זה אדום שכתוב בה (שם ז) אכלה ומדקה ושארא ברגלה רפסה וזה דרכו של חזיר: שכל מעשיה נכתבים בקולמוס אחד - כלו' פה אחד להם להרע: מתרפס - מתיר פס פושט יד: ברצי - כלומר מתנים עם ישראל לעשות רצונם בשוחד שהם מקבלים ואין מקיימין דבריהם:

מן שמים נלחמו הכוכבי' ממסילותם - במקומן היו עומדים וראשן מגיע עד לארץ וכן פירש"י בנימוקי מקרא ותימה למ"ד בפ' מי שהיה (לעיל פסחים דף צד.) כל העולם כולו תחת כוכב א' עומד האיך ירדו הכוכבים הלא מאחד נתמלא העולם י"ל דלא איירי אלא בכוכבים של גלגל שהן מזלות קבועים אבל שאר כוכבים קטנים הם: