פסחים קיא:

פרק י׳ · ערבי פסחים

Pesachim 111b · Chapter 10: Arvei Pesachim

הַאי מַאן דְּמִפְּנֵי אַגִּירְדָּא דְּדִיקְלָא — אָחֲדָא לֵיהּ לְדִידֵיהּ רוּחַ פַּלְגָא. וְהַאי מַאן דְּמַצְלֵי רֵישֵׁיהּ אַגִּירְדָּא דְּדִיקְלָא — אָחֲדָא לֵיהּ רוּחַ צְרָדָא. הַאי מַאן דְּפָסְעִי אַדִּיקְלָא, אִי מִיקְּטַל — קְטִיל, אִי אִיעֲקַר — מִיעֲקַר וּמָיֵית. הָנֵי מִילֵּי דְּלָא מַנַּח כַּרְעֵיהּ עִילָּוֵיהּ, אֲבָל מַנַּח כַּרְעֵיהּ — עִילָּוֵיהּ לֵית לַן בַּהּ. חֲמִשָּׁה טוּלֵּי הָוֵי: טוּלָּא דְּדִיקְלָא יְחִידָא, טוּלָּא דְכִנָּדָא, טוּלָּא דְפִרְחָא, טוּלָּא דְזַרְדְּתָא. אִיכָּא דְּאָמְרִי: אַף טוּלָּא דְאַרְבָּא, וְטוּלָּא דַעֲרַבְתָּא. כְּלָלָא דְּמִילְּתָא: כֹּל דִּנְפִישׁ עַנְפֵיהּ — קְשֵׁי טוּלֵּיהּ, וְכֹל דִּקְשֵׁי סִילְוֵיהּ — קְשֵׁי טוּלֵּיהּ, לְבַר מִכְּרוּ מְשָׁא, אַף עַל גַּב דִּקְשֵׁי סִילְוֵיהּ — לָא קְשֵׁי טוּלֵּיהּ, דַּאֲמַרָה לֵהּ שֵׁידָא לִבְרַהּ: פִּירְחִי נַפְשָׁיךְ מִכְּרוּ מְשָׁא, דְּאִיהוּ הוּא דְּקָטֵיל לַאֲבוּךְ, וְקָטֵיל לְדִידֵיהּ. אָמַר רַב אָשֵׁי: חֲזֵינָא לְרַב כָּהֲנָא דְּפָרֵישׁ מִכּוּלְּהוּ טוּלֵּי. בֵּי פִרְחֵי — רוּחֵי. דְּבֵי זַרְדְּתָא — שֵׁידָא. דְּבֵי אִיגָּרֵי — רִישְׁפֵּי. לְמַאי נָפְקָא מִינַּהּ? לִקְמִיעָא. דְּבֵי פִרְחֵי — בְּרִיָּה שֶׁאֵין לָהּ עֵינַיִם. לְמַאי נָפְקָא מִינַּהּ — לְגַזּוֹזֵי לַהּ. זִימְנָא חֲדָא הֲוָה אָזֵיל צוּרְבָּא מֵרַבָּנַן לְאִפְּנוֹיֵי לְבֵי פִרְחֵי, שְׁמַע דְּקָא אָתָא עִילָּוֵיהּ, וְגַזִּי לַהּ. כִּי אָזְלָא, חַבְּקַיהּ לְדִיקְלָא — צְוַוח דִּיקְלָא וּפְקַעָה הִיא. פִּרְחָא דְּבֵי זַרְדְּתָא — שֵׁידֵי. הָא זַרְדְּתָא דִּסְמִיכָה לְמָתָא — לָא פָּחֲתָא מִשִּׁיתִּין שֵׁידֵי. לְמַאי נָפְקָא מִינַּהּ? לְמִיכְתַּב לַהּ קְמִיעָא. הָהוּא בַּר קַשָּׁא דְּמָתָא דְּאָזֵיל וְקָאֵי גַּבֵּי זַרְדְּתָא, דַּהֲוָה סְמִיךְ לְמָתָא, עַלּוּ בֵּיהּ שִׁיתִּין שֵׁידֵי וְאִיסְתַּכַּן. אֲתָא לְהָהוּא מֵרַבָּנַן דְּלָא יְדַע דְּזַרְדְּתָא דְּשִׁיתִּין שֵׁידֵי הִיא, כְּתַב לַהּ קְמִיעַ לַחֲדָא שֵׁידָא. שְׁמַע דְּתָלוּ חִינְגָּא בְּגַוֵּויהּ, וְקָא מְשָׁרוּ הָכִי: סוּדָרֵיהּ דְּמָר כִּי צוּרְבָּא מֵרַבָּנַן, בָּדֵיקְנָא בֵּיהּ בְּמָר דְּלָא יָדַע ״בָּרוּךְ״. אֲתָא הָהוּא מֵרַבָּנַן דִּידַע דְּזַרְדְּתָא שִׁיתִּין שֵׁידֵי הֲוָה, כְּתַב לַהּ קְמִיעָא דְּשִׁיתִּין שֵׁידֵי, שְׁמַע דְּקָא אָמְרוּ: פַּנּוּ מָנַיְיכוּ מֵהָכָא. קֶטֶב מְרִירִי — תְּרֵי קִטְבֵי הָווּ. חַד מִקַּמֵּי טִיהֲרָא, וְחַד מִבָּתַר טִיהֲרָא. דְּמִקַּמֵּי טִיהֲרָא — ״קֶטֶב מְרִירִי״ שְׁמוֹ, וּמִיחֲזֵי בֵּי כַדָּא דְּכַמְכָּא וְהָדַר בֵּיהּ בַּחְשָׁא. דְּבָתַר טִיהֲרָא — ״קֶטֶב יָשׁוּד צׇהֳרָיִם״ שְׁמוֹ, וּמִיחֲזֵי בֵּי קַרְנָא דְּעִיזָּא, וְהָדַר בֵּיהּ כְּנָפְיָא. אַבָּיֵי הֲוָה שָׁקֵיל וְאָזֵיל, וְאָזֵיל רַב פָּפָּא מִיַּמִּינֵיהּ וְרַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ מִשְּׂמָאלֵיהּ. חַזְיֵיהּ לְהָהוּא קֶטֶב מְרִירִי דְּקָא אָתֵי לְאַפֵּיהּ דִּשְׂמָאלֵיהּ. אַהְדְּרֵא לְרַב פָּפָּא לִשְׂמָאלֵיהּ, וּלְרַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ לְיַמִּינֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא: אֲנָא מַאי שְׁנָא דְּלָא חָשֵׁשׁ לִי? אֲמַר לֵיהּ: אַתְּ שַׁעְתָּא קָיְימָא לָךְ. מֵחַד בְּתַמּוּז עַד שִׁיתְּסַר בֵּיהּ — וַדַּאי שְׁכִיחִי. מִכָּאן וְאֵילָךְ — סָפֵק שְׁכִיחִי, סָפֵק לָא שְׁכִיחִי. וּמִשְׁתַּכְחִי בְּטוּלֵּי דְּחַצְבָּא דְּלָא חֲצַב גַּרְמִידָא, וּבְטוּלֵּי דְּצַפְרָא וּפַנְיָא דְּלָא הָוֵי גַּרְמִידָא, וְעִיקָּר בְּטוּלֵּי דְּבֵית הַכִּסֵּא. אָמַר רַב יוֹסֵף: הָנֵי תְּלָת מִילֵּי יָהֵיב אַרְבּוֹנָא לִנְהוֹרָא: מַן דְּסָרֵיק רֵישֵׁיהּ יַבִּשׁ, וּמַן דְּשָׁתֵי טִיף טִיף, וּמַן דְּסָיֵים מְסָנֵי אַדְּמִייתִנְיָה כַּרְעָא. תְּלַאי בְּבֵיתָא קְשֵׁי לְעַנְיוּתָא. כִּדְאָמְרִי אִינָשֵׁי: תְּלָא סִילְתָּא — תְּלָא מְזוֹנֵיהּ. וְלָא אֲמַרַן אֶלָּא רִיפְתָּא, אֲבָל בִּישְׂרָא וְכַוְורֵי — לֵית לַן בַּהּ, אוֹרְחֵיהּ הִיא. פָּארֵי בְּבֵיתָא — קְשֵׁי לְעַנְיוּתָא. נִשְׁוָרָא בְּבֵיתָא — קְשֵׁי לְעַנְיוּתָא. בְּלֵילֵי שַׁבָּתוֹת וּבְלֵילֵי רְבִיעִית — שָׁרוּ מַזִּיקִין עִילָּוֵיהּ. אִיסָּרָא דִמְזוֹנֵי ״נְקִיד״ שְׁמֵיהּ. אִיסָּרָא דְעַנְיוּתָא ״נָבָל״ שְׁמֵיהּ. צָעָא אַפּוּמָּא דְחַצְבָּא — קְשֵׁי לְעַנְיוּתָא. מַאן דְּשָׁתֵי מַיָּא בְּצָעֵי — קְשֵׁי לִבְרוּקְתִּי. דְּאָכֵיל תַּחְלֵי וְלָא מָשֵׁי יְדֵיהּ — מְפַחֵיד תְּלָתִין יוֹמִין.

האי מאן דמפני אגרדא דדיקלא: האי מאן דמפני אגירדא דדיקלא אחדא ליה רוח פלגא - פלשדי"ן (פליישי"ן: שיתוק) בלע"ז: צרדא - כאב חצי הראש: אי מיקטל קטיל - אם נקצץ האילן נהרג האיש ואם נעקר האילן האיש מת: ה"ג הני מילי היכא דלא מנח כרעיה עילויה כו': חמשה טולי הוו - שרוח רעה שורה תחתיהם: טולא דכנדא - שם האילן: טולא דפרחא - צלף קרפי"ף בלע"ז: זרדתא - שונדכיי"ר: טולא דארבא - ספינה: טולא דערבתא - צל אילן ערבה: דקשה סילויה - עצו: דבי פרחא רוחי - כך הוא שמם: דבי זרדתא - שדים שמן: דבי איגרי - המצויין בגגות רשפי שמם: ונפקא מינה - לכתוב קמיעא בשם אילן כגון אם הוזק תחת בי פרחא יכתוב לו קמיעא בשם רוחי: למאי נפקא מינה לגזויי לה - לברוח מפניה לפי שאין לה עינים ואינה רודפתו: גזייה - ברח מפניה: כי אזלא נפקא אדיקלא - כשהלכה אחריו נתקלה ונפלה על עיקר אילן: ה"ג פקעה היא וצווח דיקלא - יבש הדקל: בר קשא - שומר העיר: ה"ג סודרא דמר דומה כי צורבא מרבנן: בדקנוה למר לא ידע ליה למימר ברוך - שאינו יודע לברך על הסודר ברוך עוטר ישראל: בחשא - כף הקדירה: והדר בכדא דכמכא - מתגלגל בתוך כד של כותח: ומשתכח בטולא דחצבא - חצב שתיחם יהושע בו לישראל את הארץ: דלא חצב גרמידא - שלא גדל אמה: ארבונא - עיורון: אדמתנא כרעיה - בעוד שרגליו לחים ממי הרחיצה: תליא בביתא - התולה פתו באויר בתוך סל אחד: תלא לסילתיה - לסלו ופת בתוכו: נישוורא - פירורין: איסרא דמזוני - מלאך הממונה לזמן מזונות: נקוד שמיה - לשון נקידו כמו מנקד חצירו לפיכך אינו רוצה שיהו פרורים נשלכים לידרס ברגל: איסרא דעניותא נבל שמיה - ושמא נכנס לבית שהוא רואה שאינן נוהגים מנהג נקיות בפת: לברוקתי - כליון עינים: מפחד - ואינו יודע למה:

ואזיל רב פפא מימיניה - מצדד איצדודי הוה דאמר בפרק הממונה (יומא דף לז.) המהלך לימין רבו הרי זה בור: תליא בביתא קשי לעניותא - מכאן קשה לרש"י דפירש בפרק קמא דחגיגה (דף ה.) היינו דאמרי אינשי זוזי לתליתא שכיחא לעללא לא שכיח ופי' לתליתא לקנות פת לצורך היום שתולין בסל ואין דרך לתלותו בסל דהא אמרינן הכא דקשי לעניותא ור"ת מפרש שם לתליתא כשדוחקין אותו לפרוע מוצא לווין אבל לקנות תבואה לאכול אינו מוצא לווין: