פסחים נח.

פרק ה׳ · תמיד נשחט

Pesachim 58a · Chapter 5: Tamid Nishchat

תָּמִיד נִשְׁחָט בִּשְׁמוֹנָה וּמֶחְצָה, וְקָרֵב בְּתִשְׁעָה וּמֶחְצָה. בְּעַרְבֵי פְסָחִים נִשְׁחָט בְּשֶׁבַע וּמֶחְצָה, וְקָרֵב בִּשְׁמוֹנֶה וּמֶחְצָה — בֵּין בַּחוֹל בֵּין בְּשַׁבָּת. חָל עֶרֶב פֶּסַח לִהְיוֹת בְּעֶרֶב שַׁבָּת, נִשְׁחָט בְּשֵׁשׁ וּמֶחְצָה, וְקָרֵב בְּשֶׁבַע וּמֶחְצָה, וְהַפֶּסַח אַחֲרָיו. גְּמָ׳ מְנָא הָנֵי מִילֵּי? אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, דְּאָמַר קְרָא: ״אֶת הַכֶּבֶשׂ אֶחָד תַּעֲשֶׂה בַבֹּקֶר וְאֵת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי תַּעֲשֶׂה בֵּין הָעַרְבָּיִם״, חַלְּקֵהוּ לְבֵין שְׁנֵי עֲרָבִים: שְׁתֵּי שָׁעוֹת וּמֶחְצָה לְכָאן, שְׁתֵּי שָׁעוֹת וּמֶחְצָה לְכָאן, וְשָׁעָה אַחַת לַעֲשִׂיָּיתוֹ. מֵתִיב רָבָא: בְּעַרְבֵי פְסָחִים נִשְׁחָט בְּשֶׁבַע וּמֶחְצָה, וְקָרֵב בִּשְׁמוֹנֶה וּמֶחְצָה — בֵּין בַּחוֹל בֵּין בְּשַׁבָּת! וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ בִּשְׁמוֹנֶה וּמֶחְצָה דְּאוֹרָיְיתָא, הֵיכִי מַקְדְּמִינַן לֵיהּ? אֶלָּא אָמַר רָבָא: מִצְוָתוֹ דְּתָמִיד מִשֶּׁיִּנָּטוּ צִלְלֵי עֶרֶב. מַאי טַעְמָא? דְּאָמַר קְרָא: ״בֵּין הָעַרְבַּיִם״, מֵעִידָּנָא דְּמַתְחֵיל שִׁמְשָׁא לְמִעְרַב. הִלְכָּךְ, בִּשְׁאָר יְמוֹת הַשָּׁנָה דְּאִיכָּא נְדָרִים וּנְדָבוֹת, דְּרַחֲמָנָא אָמַר: ״עָלֶיהָ חֶלְבֵי הַשְּׁלָמִים״, וְאָמַר מָר (״עָלֶיהָ חֶלְבֵי הַשְּׁלָמִים״): עָלֶיהָ הַשְׁלֵם כׇּל הַקָּרְבָּנוֹת כּוּלָּם — מְאַחֲרִינַן לֵיהּ תַּרְתֵּי שָׁעֵי, וְעָבְדִינַן לֵיהּ בִּשְׁמוֹנֶה וּמֶחְצָה. בְּעַרְבֵי פְסָחִים, דְּאִיכָּא פֶּסַח אַחֲרָיו, קָדְמִינַן לֵיהּ שָׁעָה אַחַת, וְעָבְדִינַן לֵיהּ בְּשֶׁבַע וּמֶחְצָה. חָל עֶרֶב פֶּסַח לִהְיוֹת עֶרֶב שַׁבָּת, דְּאִיכָּא נָמֵי צְלִיָּיתוֹ דְּלָא דָּחֵי שַׁבָּת — מוֹקְמִינַן לֵיהּ אַדִּינֵיהּ, בְּשֵׁשׁ וּמֶחְצָה. תָּנוּ רַבָּנַן: כְּסִידּוּרוֹ בַּחוֹל כָּךְ סִידּוּרוֹ בַּשַּׁבָּת, דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: כְּסִידּוּרוֹ בְּעֶרֶב פֶּסַח. מַאי קָאָמַר? אָמַר אַבָּיֵי, הָכִי קָאָמַר: כְּסִידּוּרוֹ בַּחוֹל בְּעֶרֶב הַפֶּסַח כָּךְ סִידּוּרוֹ בַּשַּׁבָּת בְּעֶרֶב הַפֶּסַח, דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: כְּסִידּוּרוֹ בְּעֶרֶב הַפֶּסַח שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּעֶרֶב שַׁבָּת כָּךְ סִידּוּרוֹ בַּשַּׁבָּת. וּמַתְנִיתִין דְּקָתָנֵי בֵּין בַּחוֹל בֵּין בַּשַּׁבָּת — רַבִּי יִשְׁמָעֵאל הִיא. בְּמַאי קָא מִיפַּלְגִי? בְּמוּסָפִין קוֹדְמִין לְבָזִיכִין קָמִיפַּלְגִי. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל סָבַר: מוּסָפִין קוֹדְמִין לְבָזִיכִין. עָבֵד לְהוּ לְמוּסָפִין בְּשֵׁשׁ, וּבָזִיכִין בְּשֶׁבַע, וְעָבֵיד לֵיהּ לְתָמִיד בְּשֶׁבַע וּמֶחְצָה. רַבִּי עֲקִיבָא סָבַר: בָּזִיכִין קוֹדְמִין לְמוּסָפִין. בָּזִיכִין בְּחָמֵשׁ, וּמוּסָפִין בְּשֵׁשׁ, וְעָבֵיד לֵיהּ לְתָמִיד בְּשֵׁשׁ וּמֶחְצָה. מַתְקֵיף לַהּ רָבָא: מִידֵּי רַבִּי עֲקִיבָא ״כְּסִידְרוֹ בְּעֶרֶב הַפֶּסַח שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּעֶרֶב שַׁבָּת״ קָתָנֵי?! כְּסִידְרוֹ בְּעֶרֶב הַפֶּסַח סְתָמָא קָתָנֵי. אֶלָּא אָמַר רָבָא, הָכִי קָאָמַר: כְּסִידְרוֹ בְּחוֹל דְּעָלְמָא — כָּךְ סִידְרוֹ בַּשַּׁבָּת בְּעֶרֶב הַפֶּסַח, דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: כְּסִידְרוֹ בְּעֶרֶב הַפֶּסַח. וּמַתְנִיתִין דְּקָתָנֵי בֵּין בַּחוֹל בֵּין בַּשַּׁבָּת, רַבִּי עֲקִיבָא הִיא. בְּמַאי קָא מִיפַּלְגִי? בְּמִכְמַר בִּשְׂרָא קָמִיפַּלְגִי. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל סָבַר: חָיְישִׁינַן לְמִכְמַר בִּשְׂרָא. וְרַבִּי עֲקִיבָא סָבַר: לָא חָיְישִׁינַן לְמִכְמַר בִּשְׂרָא.

מתני' תמיד - של בין הערבים: וקרב בתשעה ומחצה - גמר הקרבתו שהיו שוהין שעה אחת בעשייתו ובגמ' מפרש טעמא: ערבי פסחים - מקדמינן ליה משום דבעי למיעבד פסח אחריו בברייתא מפרש בגמ' מנא לן דפסח אחר תמיד: חל ערב פסח בערב שבת - בעינן לאקדומי טפי משום דבעי לשחוט פסח אחריו ולצלותו מבעוד יום: גמ' בין הערבים - משש שעות ולמעלה שהצל נוטה קרינן בין הערבים והוה ליה למכתב בערב ושני בדבוריה וכתב בין הערבים לדרשה חלוק הערב לשני חלקים שתי שעות ומחצה לכאן קודם לעשייתו וב' שעות ומחצה לכאן לאחר עשייתו: אלא אמר רבא - כולה תקנתא דרבנן היא דמדאורייתא כל שש שעות אחרונות כשירות דהיינו מכי ינטו צללי ערב דהיינו מחצי שבע ואילך שהחמה נוטה למערב והצל למזרח כשאדם עומד כנגד החמה צלו נוטה למזרח חצי שש וחצי שבע היא עומדת באמצע הרקיע ואין צל נוטה אלא צל כל אדם תחתיו: עליה חלבי השלמים - על תמיד של שחר השלם כל הקרבנות ולא תשלימם על תמיד הערב דלאחר תמיד הערב לא תקריב קרבן לפיכך אף על פי שזריזים מקדימין למצות התקינו לאחרה כדי שיביאו נדריהם ונדבותיהן ויהא כשר להקריבן ובשבת נמי אף על גב דליכא נדרים ונדבות מאחרינן ליה משום סדר גזירת נדרים ונדבות דחול כדמפרש לקמן: ואמר מר - לקמן בהאי פירקא: צליית פסח אינו דוחה שבת - מפני שצורך הדיוט היא ויכול לצלות מבעוד יום: ומוקמינן ליה אדיניה - מכי ינטו הצללים דהיינו בשש ומחצה: כסידרו - של תמיד: כסידרו בערב פסח - גרסי' ברבי עקיבא: כסידרו בחול בערב הפסח - דהיינו בשבע ומחצה כן סידרו בשבת בערב הפסח: ר' עקיבא אומר - בשבת של ערב הפסח הוא בשש ומחצה כסידרו בערב הפסח שחל להיות בערב שבת דכיון דבעי למיעבד פסח אחריו ובשבת לא קרבי נדרים ונדבות דניצטריך לאיחוריה מוקמינן ליה אדינה בשש ומחצה: ומתני' דקתני - ערבי פסחים נשחט בשבע ומחצה בין בחול בין בשבת רבי ישמעאל היא: במאי קא מיפלגי - אמאי קא מאחר ליה רבי ישמעאל הא מסתבר טעמא דרבי עקיבא מפני שהפסחים מרובין לשחוט וליקרב אחריו דבשלמא כשהוא חל בחול מאחרינן ליה חדא שעתא משום נדרים ונדבות אבל בשבת למה לי לאחרינהו בשלמא בשאר שבתות לא חיישינן לאקדומי ולשנויי מחול דידיה משום נדרים ונדבות דחול אבל השתא משום פסחים בעינן לאקדומיה: בזיכין - היא לבונה הנתונה בשני בזיכים על שתי מערכות של לחם הפנים ובשבת היו מסלקין הישנה ומסדרין את החדשה כדכתיב ביום השבת יערכנו ומקטיר הבזיכין והן מתירין הלחם לאכילת כהנים והיתה ללחם לאזכרה וחולקין הלחם מיד וצריך שעה אחת להתעסק בכך: ר' ישמעאל סבר מוספין קודמין - לסילוק בזיכין והקטרתן וזמן מוספין אורחייהו בשש דכתיב בהו יום ולא כתיב בהו בקר דכתיב דבר יום ביומו וקיימא לן בסדר יומא בפרק אמר להן הממונה (דף לד.) בקר הוי הקדמה ויום משמע איחור: ובזיכין בשבע - דבעי לאחרינהו דבמוספין כתיב יום ובבזיכין כתיב ביום ביום תרי זימני ומהכא ילפינן טעמא דאמר מוספין קודמין לבזיכין במסכת יומא (שם) מדכתב בה ביום השבת ביום השבת תרי זימני לאחר ועבדינן ליה בשבע ומחצה והוא הדין דמצי למיעבדיה בתחלת ח' אלא חדא דשמא אין חילוק לחם הפנים כלה בסוף שבעה ועוד כל הני זימני לא משנינן ליה אלא בשש ומחצה כדיניה או בשבע ומחצה כשאר ערבי פסחים: בזיכין קודמין - וטעמא נמי מפרש התם גמר חוקה חוקה מחביתין: מי קתני כו' - במילתי' דרבי עקיבא ולהכי לא פריך ליה אמילתיה דר' ישמעאל דאיהו נמי אמר כוותיה דאביי במקצת ובההוא מקצת פריך ליה רבה בר עולא לקמן: כסידרו - של תמיד: בחול דעלמא - כל ימות השנה דהיינו בשמונה ומחצה כך סידרו בשבת בערב הפסח דלא מקדמינן לי' למהר שחיטת הפסחים אחריו דהואיל ואינו יכול לצלותו עד שתחשך חיישינן שמא יתחמם בשר הפסח ויסריח: ר' עקיבא אומר כסידרו - שאר ערב הפסח מפני שהפסחים מרובים וצריך להקדימם: לא חיישינן למכמר בישרא - חימום הבשר ודומה לו באיזהו נשך (דף עד.) על הכומר של זיתים שמניחין יחד בכלי כדי שיתחממו:

מתני' תמיד נשחט. מאחרינן ליה תרתי שעי - אבל טפי לא שלא היו ריצין לעשות כל כך בצמצום סמוך לחשיכה ורבא דמפרש לקמן מילתיה דר' ישמעאל כסדרו בחול בעלמא כן סדרו בשבת ערב הפסח וקרב הפסח (בשמונה) ומחצה היינו בדוחק משום מכמר בישרא: מוקמינן ליה אדיניה בו' שעות ומחצה - בריש אמר להן הממונה (יומא דף כח:) פריך ונשחטיה מכי משחרי כתלי פי' מתחלת שבע ומשני משום דלא מכווני: רבי ישמעאל סבר מוספין קודמים לבזיכין - דוקא בשבת דערב הפסח פליגי דאיכא היתירא שמקדמים אותו מפני עשיית הפסח שאחריו ולא שייך למיגזר אטו חול אבל בשבת דעלמא קרב כסדר החול גזירה שבת אטו חול: וקעבדינן ליה בז' ומחצה - וא"ת וליעבדיה בתחלת שמונה ופי' בקונטרס לפי שאין חלוק הלחם כלה בסוף שבע ואין נראה לר"י דהא לר"ע קאמר בזיכין בחמש ומוספין בשש משמע לר"ע ליכא שהייה בהקטרה וחילוק לחם אלא שעה ונראה לר"י כלשון אחר שפי' בקונטרס: מידי ר"ע כסדר הפסח שחל להיות ערב שבת קתני - אע"ג דלרבא נמי איכא למיפרך כדפריך בסמוך רבה בר עולא מידי כסדרו בחול בעלמא כן סדרו בשבת בערב הפסח קתני רבא לא חשיב ליה פירכא דהא ר' ישמעאל אמתני' קאי דקתני דערב הפסח שוה בין בחול בין בשבת ועליה פליג רבי ישמעאל ולכך לא היה צריך להזכיר בדבריו ערב הפסח: חיישינן למיכמר בישרא - הואיל ואין הדחת קרביו דוחה שבת כדאמר בפרק [אלו דברים] (לקמן פסחים דף סה:):