שבתקנו.
טוען את הדף…
רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה הִיא. וְהָנֵי מִילֵּי הוּא דִּמְשַׁנֵּי. הֵיכִי מְשַׁנֵּי? אָמַר רַב חִסְדָּא: עַל יָד עַל יָד. וְשָׁוִין שֶׁבּוֹחֲשִׁין אֶת הַשַּׁתִּית בַּשַּׁבָּת וְשׁוֹתִים זֵיתוֹם הַמִּצְרִי. וְהָאָמְרַתְּ ״אֵין גּוֹבְלִין״! לָא קַשְׁיָא: הָא בְּעָבָה, הָא בְּרַכָּה. וְהָנֵי מִילֵּי הוּא דִּמְשַׁנֵּי. הֵיכִי מְשַׁנֵּי? אָמַר רַב יוֹסֵף: בַּחוֹל נוֹתֵן אֶת הַחוֹמֶץ וְאַחַר כָּךְ נוֹתֵן אֶת הַשַּׁתִּית, בַּשַּׁבָּת נוֹתֵן אֶת הַשַּׁתִּית וְאַחַר כָּךְ נוֹתֵן אֶת הַחוֹמֶץ. לֵוִי בְּרֵיהּ דְּרַב הוּנָא בַּר חִיָּיא אַשְׁכְּחֵיהּ לְגַבָּלָא דְּבֵי נְשֵׁיהּ דְּקָא גָבֵיל וְסָפֵי לֵיהּ לְתוֹרֵיהּ. בְּטַשׁ בֵּיהּ. אֲתָא אֲבוּהּ אַשְׁכְּחֵיהּ, אֲמַר לֵיהּ: הָכִי אָמַר אֲבוּהּ דְּאִמָּךְ מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב, וּמַנּוּ — רַבִּי יִרְמְיָה בַּר אַבָּא: גּוֹבְלִין וְלֹא מַסְפִּין, וּדְלָא לָקֵיט בְּלִישָּׁנֵיהּ — מַלְקִיטִין לֵיהּ. וְהָנֵי מִילֵּי הוּא דִּמְשַׁנֵּי. הֵיכִי מְשַׁנֵּי? אָמַר רַב יֵימַר בַּר שֶׁלֶמְיָא מִשְּׁמֵיהּ דְּאַבָּיֵי: שְׁתִי וָעֵרֶב. וְהָא לָא מִעָרַב שַׁפִּיר? אָמַר רַב יְהוּדָה: מְנַעֲרוֹ לִכְלִי. כְּתִיב אַפִּינְקָסֵיהּ דִּזְעֵירִי: אֲמַרִית קֳדָם רַבִּי, וּמַנּוּ — רַבִּי חִיָּיא: מַהוּ לְגַבֵּל? אָמַר: אָסוּר. מַהוּ לְפָרֵק? אָמַר: מוּתָּר. אָמַר רַב [מְנַשְּׁיָא]: חַד קַמֵּי חַד, תְּרֵי קַמֵּי תְּרֵי — שַׁפִּיר דָּמֵי. תְּלָתָא קַמֵּי תְּרֵי — אֲסִיר. רַב יוֹסֵף אָמַר: קַב וַאֲפִילּוּ קַבַּיִים. עוּלָּא אָמַר: כּוֹר וַאֲפִילּוּ כּוֹרַיִים. כְּתִיב אַפִּינְקָסֵיהּ דְּלֵוִי: אֲמַרִית קֳדָם רַבִּי, וּמַנּוּ — רַבֵּינוּ הַקָּדוֹשׁ, עַל דַּהֲווֹ גָּבְלִין שְׁתִיתָא בְּבָבֶל, וַהֲוָה צָוַח רַבִּי (וּמַנּוּ? — רַבֵּינוּ הַקָּדוֹשׁ, עַל דַּהֲווֹ גָּבְלִין שַׁתִּיתָא), וְלֵית דְּשָׁמַע לֵיהּ, וְלֵית חֵילָא בִּידֵיהּ לְמֵיסַר מִדְּרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה. כְּתִיב אַפִּינְקָסֵיהּ דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: הַאי מַאן דִּבְחַד בְּשַׁבָּא, יְהֵי גְּבַר וְלָא חֲדָא בֵּיהּ. מַאי [״וְלָא חֲדָא בֵּיהּ״]? אִילֵּימָא: וְלָא חַד לְטֵיבוּ, וְהָאָמַר רַב אָשֵׁי: אֲנָא בְּחַד בְּשַׁבָּא הֲוַאי! אֶלָּא לָאו חֲדָא לְבִישׁוּ, וְהָאָמַר רַב אָשֵׁי: אֲנָא וְדִימִי בַּר קָקוֹזְתָּא הֲוֵינַן בְּחַד בְּשַׁבָּא, אֲנָא מֶלֶךְ, וְהוּא הֲוָה רֵישׁ גַּנָּבֵי! אֶלָּא: אִי כּוּלֵּיהּ לְטֵיבוּ, אִי כּוּלֵּיהּ לְבִישׁוּ. מַאי טַעְמָא? דְּאִיבְּרוֹ בֵּיהּ אוֹר וָחוֹשֶׁךְ. הַאי מַאן דְּבִתְרֵי בְּשַׁבָּא יְהֵי גְּבַר רַגְזָן. מַאי טַעְמָא? מִשּׁוּם דְּאִיפְּלִיגוּ בֵּיהּ מַיָּא. הַאי מַאן דְּבִתְלָתָא בְּשַׁבָּא — יְהֵי גְּבַר עַתִּיר וְזַנַּאי יְהֵא. מַאי טַעְמָא? מִשּׁוּם דְּאִיבְּרוֹ בֵּיהּ עֲשָׂבִים. הַאי מַאן דִּבְאַרְבְּעָה בְּשַׁבָּא — יְהֵי גְּבַר חַכִּים וְנָהִיר. מַאי טַעְמָא? מִשּׁוּם דְּאִיתְּלוֹ בֵּיהּ מְאוֹרוֹת. הַאי מַאן דִּבְחַמְשָׁה בְּשַׁבָּא — יְהֵי גְּבַר גּוֹמֵל חֲסָדִים. מַאי טַעְמָא? מִשּׁוּם דְּאִיבְּרוֹ בֵּיהּ דָּגִים וְעוֹפוֹת. הַאי מַאן דִּבְמַעֲלֵי שַׁבְּתָא — יְהֵי גְּבַר חַזְרָן. אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: חַזְרָן בְּמִצְוֹת. הַאי מַאן דִּבְשַׁבְּתָא יְהֵי — בְּשַׁבְּתָא יְמוּת, עַל דְּאַחִילוּ עֲלוֹהִי יוֹמָא רַבָּא דְּשַׁבְּתָא. אָמַר רָבָא בַּר רַב שֵׁילָא: וְקַדִּישָׁא רַבָּא יִתְקְרֵי. אֲמַר לְהוּ רַבִּי חֲנִינָא, פּוּקוּ אֱמַרוּ לֵיהּ לְבַר לֵיוַאי: לֹא מַזַּל יוֹם גּוֹרֵם אֶלָּא מַזַּל שָׁעָה גּוֹרֵם. הַאי מַאן דִּבְחַמָּה — יְהֵי גְּבַר זִיוְתָן, יְהֵי אָכֵיל מִדִּילֵיהּ וְשָׁתֵי מִדִּילֵיהּ, וְרָזוֹהִי גַּלְיִין, אִם גָּנֵיב — לָא מַצְלַח. הַאי מַאן דִּבְכוֹכָב נוֹגַהּ — יְהֵי גְּבַר עַתִּיר וְזַנַּאי יְהֵי. מַאי טַעְמָא? מִשּׁוּם דְּאִיתְיְלִיד בֵּיהּ נוּרָא. הַאי מַאן דִּבְכוֹכָב — יְהֵי גְּבַר נָהִיר וְחַכִּים, מִשּׁוּם דְּסָפְרָא דְחַמָּה הוּא. הַאי מַאן דְּבִלְבָנָה — יְהֵי גְּבַר סָבֵיל מַרְעִין, בָּנֵי וְסָתַר, סָתַר וּבָנֵי, אָכֵיל דְּלָא דִּילֵיהּ וְשָׁתֵי דְּלָא דִּילֵיהּ וְרָזוֹהִי כַּסְיִין אִם גָּנֵב — מַצְלַח. הַאי מַאן דִּבְשַׁבְּתַאי — יְהֵי גְּבַר מַחְשְׁבָתֵיהּ בָּטְלִין. וְאִית דְּאָמְרִי: כׇּל דִּמְחַשְּׁבִין עֲלֵיהּ בָּטְלִין. הַאי מַאן דִּבְצֶדֶק — יְהֵי גְּבַר צִדְקָן. אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: וְצַדְקָן בְּמִצְוֹת. הַאי מַאן דִּבְמַאְדִּים — יְהֵי גְּבַר אָשֵׁיד דְּמָא. אָמַר רַב אָשֵׁי: אִי אוּמָּנָא, אִי גַּנָּבָא, אִי טַבָּחָא, אִי מָהוֹלָא. אָמַר רַבָּה: אֲנָא בְּמַאְדִּים הֲוַאי. אָמַר אַבָּיֵי: מָר נָמֵי עָנֵישׁ וְקָטֵיל. אִיתְּמַר, רַבִּי חֲנִינָא אוֹמֵר: מַזָּל מַחְכִּים, מַזָּל מַעֲשִׁיר, וְיֵשׁ מַזָּל לְיִשְׂרָאֵל. רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: אֵין מַזָּל לְיִשְׂרָאֵל. וְאַזְדָּא רַבִּי יוֹחָנָן לְטַעְמֵיהּ, דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מִנַּיִין שֶׁאֵין מַזָּל לְיִשְׂרָאֵל? שֶׁנֶּאֱמַר: ״כֹּה אָמַר ה׳ אֶל דֶּרֶךְ הַגּוֹיִם אַל תִּלְמָדוּ וּמֵאוֹתוֹת הַשָּׁמַיִם אַל תֵּחָתּוּ כִּי יֵחַתּוּ הַגּוֹיִם מֵהֵמָּה״ — הֵם יֵחַתּוּ, וְלֹא יִשְׂרָאֵל. וְאַף רַב סָבַר אֵין מַזָּל לְיִשְׂרָאֵל, דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: מִנַּיִין שֶׁאֵין מַזָּל לְיִשְׂרָאֵל? — שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיּוֹצֵא אוֹתוֹ הַחוּצָה״, אָמַר אַבְרָהָם לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, ״בֶן בֵּיתִי יוֹרֵשׁ אוֹתִי״, אָמַר לוֹ: לָאו — ״כִּי אִם אֲשֶׁר יֵצֵא מִמֵּעֶיךָ״. אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם נִסְתַּכַּלְתִּי בְּאִיצְטַגְנִינוּת שֶׁלִּי, וְאֵינִי רָאוּי לְהוֹלִיד בֵּן. אָמַר לוֹ: צֵא מֵאִיצְטַגְנִינוּת שֶׁלְּךָ, שֶׁאֵין מַזָּל לְיִשְׂרָאֵל. מַאי דַּעְתָּיךְ?רבי יוסי בר יהודה היא - (דאי רבי לא מהני ליה שינוי דמנתינת מים מיחייב אפילו במידי דלאו בר גיבול כדאמרינן גבי מורסן אבל לרבי יוסי בר יהודה) דאמר עד שיגבל הכא גובלין כלאחר יד כדמפרש ואזיל והנ"מ הוא דקא משני: שבוחשין - בתרווד דהיינו גובלין: ושותים זיתום המצרי - דבלאו רפואה נמי משקה הוא דתנן כל המשקין שותה אדם לרפואה (לעיל שבת דף קט:): בעבה - אין גובלין ברכה בוחשין שאין זו לישה: בחול נותן החומץ כו' - כלומר כן דרכו בחול: לגבלא דבי נשיה - שומר בהמות אביו ומגבל מאכלן: דקא גביל - מורסן ע"י שינוי: בטש ביה - דהא לכולי עלמא אבל לא גובלין תנן: גובלין - מורסן ע"י שינוי כדמפרש ואזיל והוא דקא משני: ולא מספין - לתורי אין מאמירין אותן: ודלא לקיט בלישניה - עגל קטן שעדיין לא לומד לאכול: והני מילי - דאמרן דמותר לגבל מורסן: שתי וערב - פעם אחת מוליך המקל שתי ופעם אחת ערב: מנערו לכלי - והוא מתערב מאליו: אפינקסיה - לוחות קשורות זו עם זו כאותן של סוחרים: אמרית קמיה רבי - רבי לוי משתעי דהוא אמר קדם רבי על הנך אינשי דגבלין שתיתא: מהו לפרק - לתת מתוך כלי שלפני בהמה זו ולתת לפני חברתה: חדא קמי חדא - מילתא באפי נפשה היא חדא מדה שרגילין לתת לפני בהמה מותר לתת לפניה בשבת וכן תרתי קמי תרתי האוכלות באבוס אחד: אבל תלתא קמי תרתי - הואיל ובחול לא יהיב להו כי האי הוי טרחא דלא צריך וכ"ש תרתי קמי חדא: מדר' יוסי בר יהודה - בר פלוגתיה דהוה שרי לעיל אף בעבה ועל ידי שינוי והיו נוהגין כמותו: האי מאן דבחד בשבא - הנולד באחד בשבת: יהא גבר ולא חדא ביה - יהא אדם שלם במדה אחת יהא ולא אחת בו ממדה אחרת ולקמן מפרש לה ואזיל: והוא ריש גנבי - דמאן דבחד בשבא יהא ראש כמו שהיום ראש למעשה בראשית מיהו שמע מינה דנולדים בו צדיקים ורשעים: דאיפליגו מיא - כך הוא יבדל מכל אדם: זנאי - נואף: דאיברו ביה עשבים - דכתי' (בראשי' א) תדשא הארץ והוא דבר שפרה ורבה מאד וממהר לגדל ולצמוח דהוא ענין פריצות אשווי"א בלע"ז [ל"א] דלא כתיב למינהו בעשבים בצוויים (ועוד) שיוצאין בערבוביא ויונקין זו מזו: ונהיר - זיותן: דאיתלו ביה מאורות - וכתיב ותורה אור: דאיברו ביה דגים ועופות - שאין טורחין לאוכלין אלא ניזונים בחסדו של הקב"ה: חזרן - מחזר אחר מצות: חזרן במצות - שכן דרך ע"ש לחזר אחר מצות שבת: וקדישא רבה יתקרי - שיהא פרוש וקדוש דכתיב (שמות כ) ויקדשהו: אמר להו רבי חנינא - לתלמידים שקראו פנקסו של ר' יהושע: מזל שעה - ז' מזלות הן המשמשין את השעות חנכ"ל שצ"ם חמה היינו חמה ממש והוא אחד מן המזלות וכן לבנה והשאר הוויין כוכבים: זיותן - כשמש המאיר: אכיל מדיליה - כשמש שאינו מסיג גבול רעהו למשול בלילה: ורזוהי גליין - אין לו רשות לכסות סודו ונסתרותיו אלא כשמש הזה שהוא פומבי לכל: דתלי ביה נורא - אש תלוי באותו מזל יצר של תשמיש בוער כתנור: מזל כוכב - הוא סופר של מזל חמה לכתוב דרך הילוכו ותקופותיו ומצוי אצלו תמיד: סביל מרעין - כלבנה זו שמתנוונה והולכת: בנאי וסתיר - כלבנה זו שגדילה ומתמעטת: אכיל לא דיליה - כלבנה המסגת גבול החמה למשול אף ביום: ורזוהי כסיין - כלבנה שאינה מאירה: דבשבתאי - מזל כוכב ששמו שבתאי: בטלין - כמו לא ישבותו (בראשיח ח): צדקן במצות - צדקה לעניים דקרי ליה מצוה (בכל) לשון אגדה: גנבא - ליסטים ההורג נפשות: אומנא - מקיז דם: עניש - בני אדם העוברין על דבריו: מזל מחכים - לפי המזל היא החכמה כדאמר דבחמה נהיר וחכים ויש מזל לישראל שאין תפלה וצדקה משנה את המזל: אין מזל לישראל - דעל ידי תפלה וזכות משתנה מזלו לטובה: איצטגנינות - חכמת המזלות: צא מאיצטגנינותיך - היינו דכתיב ויוצא אותו החוצה חוץ מאיצטגנוניתו:מהו לפרק - פירש בקונטרס לפרק מלפני בהמה זו וליתן לפני אחרת וכן פירש בערוך בערך פרק וקשה לר"י דהיינו מתניתין גבי בהמה (לעיל שבת דף קמ:) ונראה לר"י לפרק היינו להריק המים וגם המורסן מכלי אל כלי שתגבל היטב ובערוך פירש כמה לשונות: אין מזל לישראל - והא דאמר רבא בשילהי מו"ק (דף כח. ושם) בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מילתא אלא במזלא תליא מילתא מכל מקום על ידי זכות גדול משתנה אבל פעמים שאין המזל משתנה כדאמר ביבמות פרק החולץ (יבמות דף נ. ושם) זכה מוסיפין לו לא זכה פוחתין לו (דאין מזל לישראל):