שבתקנז:
טוען את הדף…
וְגִיגִית סְדוּקָה מוּנַּחַת עַל גַּבָּן. וּפָקְקוּ אֶת הַמָּאוֹר בַּטָּפִיחַ, וְקָשְׁרוּ אֶת הַמְּקִידָּה בְּגֶמִי לֵידַע אִם יֵשׁ שָׁם בְּגִיגִית פּוֹתֵחַ טֶפַח אִם לָאו. וּמִדִּבְרֵיהֶם לָמַדְנוּ שֶׁפּוֹקְקִין וּמוֹדְדִין וְקוֹשְׁרִין בְּשַׁבָּת. עוּלָּא אִיקְּלַע לְבֵי רֵישׁ גָּלוּתָא. חַזְיֵיהּ לְרַבָּה בַּר רַב הוּנָא דְּיָתֵיב בְּאַוּוֹנָא דְמַיָּא וְקָא מָשַׁח לֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ: אֵימַר דְּאָמְרִי רַבָּנַן מְדִידָה דְמִצְוָה, דְּלָאו מִצְוָה מִי אֲמוּר? אֲמַר לֵיהּ: מִתְעַסֵּק בְּעָלְמָא אֲנָא. הדרן עלך מי שהחשיך וסליקא לה מסכת שבתוגיגית סדוקה מונחת על גביו - והמת מוטל בהילקטי תחת הגיגית [כנגד] הסדק ולפני מות המת פקקו בשבת המאור בטפיח שמא אין בסדק הגיגית פותח טפח ונמצא המת מוטל באהל שאין לו מקום לצאת דרך מעלה וחור שבין שני בתים מכניס את הטומאה לצד שני במלא אגרוף לפיכך סתמוהו בכלי חרס וגבו כנגד ההילקט וכלי חרס אינו מטמא מגבו וחוצץ: וקשרו מקידה - שהיא רחבה טפח: בגמי לידע - אם תכנס בסדק הגיגית ובמסכת אהלות (פ"י) שנינו (דאין) חילוק בארובה שבתוך הבית וטומאה מקצתה כנגד ארובה ומקצתה בתוך הבית בין יש בארובה פותח טפח לאין בארובה פותח טפח ואני לא יכולתי להבין בו ולהכי נקט גמי שראוי למאכל בהמה ולא מיבטל ליה להיות קשר של קיימא דמנתק כשיבש: באוונא - בגיגית מלאה מים: מתעסק - שלא לצורך אלא לאיעסוקי בעלמא:באוונא דמיא - אמבטי של מים וכך פירש בערוך: מדידה דמצוה דלאו דמצוה מי אמור כו' - בפקיקה לא בעינן של מצוה כדפירש' לעיל בשילהי כל הכלים (שבת דף קכו:) אלא דווקא במדידה בעינן של מצוה: