עבודה זרה טז:

פרק א׳ · לפני אידיהן

Avodah Zarah 16b · Chapter 1: Lifnei Eideihen

וְאַלִּיבָּא דְּרַבִּי יְהוּדָה. רַב אָשֵׁי אָמַר: סְתָם אֲרִי שָׁבוּר הוּא אֵצֶל מְלָאכָה. מֵיתִיבִי: כְּשֵׁם שֶׁאֵין מוֹכְרִין לָהֶן בְּהֵמָה גַּסָּה, כָּךְ אֵין מוֹכְרִין לָהֶן חַיָּה גַּסָּה, וַאֲפִילּוּ בִּמְקוֹם שֶׁמּוֹכְרִין לָהֶן בְּהֵמָה דַּקָּה — חַיָּה גַּסָּה אֵין מוֹכְרִין לָהֶן. תְּיוּבְתָּא דְּרַב חָנָן בַּר רָבָא, תְּיוּבְתָּא. רָבִינָא רָמֵי מַתְנִיתִין אַבָּרַיְיתָא וּמְשַׁנֵּי, תְּנַן: אֵין מוֹכְרִין לָהֶן דּוּבִּין וַאֲרָיוֹת וְלֹא כׇּל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ נֶזֶק לָרַבִּים, טַעְמָא דְּאִית בֵּיהּ נֶזֶק, הָא לֵית בֵּיהּ נֶזֶק — מוֹכְרִין. וּרְמִינְהִי: כְּשֵׁם שֶׁאֵין מוֹכְרִין בְּהֵמָה גַּסָּה, כָּךְ אֵין מוֹכְרִין חַיָּה גַּסָּה, וַאֲפִילּוּ בִּמְקוֹם שֶׁמּוֹכְרִין בְּהֵמָה דַּקָּה, חַיָּה גַּסָּה אֵין מוֹכְרִין. וּמְשַׁנֵּי: בַּאֲרִי שָׁבוּר, וְאַלִּיבָּא דְּרַבִּי יְהוּדָה. רַב אָשֵׁי אָמַר: סְתָם אֲרִי שָׁבוּר הוּא אֵצֶל מְלָאכָה. מַתְקֵיף לַהּ רַב נַחְמָן: מַאן לֵימָא לַן דַּאֲרִי חַיָּה גַּסָּה הִיא? דִּלְמָא חַיָּה דַּקָּה הִיא! רַב אָשֵׁי דָּיֵיק מַתְנִיתִין וּמוֹתֵיב תְּיוּבְתָּא, תְּנַן: אֵין מוֹכְרִין לָהֶן דּוּבִּים וַאֲרָיוֹת וְלֹא כׇּל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ נֶזֶק לָרַבִּים. טַעְמָא דְּאִית בֵּיהּ נֶזֶק, הָא לֵית בֵּיהּ נֶזֶק מוֹכְרִין. וְטַעְמָא אֲרִי, דִּסְתָם אֲרִי שָׁבוּר הוּא אֵצֶל מְלָאכָה, אֲבָל מִידֵּי אַחֲרִינָא דְּעָבֵיד מְלָאכָה — לָא. תְּיוּבְתָּא דְּרַב חָנָן בַּר רָבָא, תְּיוּבְתָּא. וְחַיָּה גַּסָּה מִיהַת מַאי מְלָאכָה עָבְדָא? אָמַר אַבָּיֵי: אֲמַר לִי מָר יְהוּדָה, דְּבֵי מָר יוֹחָנִי טָחֲנִי רֵיחַיִם בַּעֲרוֹדֵי. אָמַר רַבִּי זֵירָא: כִּי הֲוֵינַן בֵּי רַב יְהוּדָה, אֲמַר לַן: גְּמִירוּ מִינַּאי הָא מִילְּתָא, דְּמִגַּבְרָא רַבָּה שְׁמִיעַ לִי, וְלָא יָדַעְנָא אִי מֵרַב אִי מִשְּׁמוּאֵל: חַיָּה גַּסָּה הֲרֵי הִיא כִּבְהֵמָה דַּקָּה לְפִירְכּוּס. כִּי אֲתַאי לְקוּרְקוּנְיָא, אַשְׁכַּחְתֵּיהּ לְרַב חִיָּיא בַּר אָשֵׁי, וְיָתֵיב וְקָאָמַר מִשְּׁמֵיהּ דִּשְׁמוּאֵל: חַיָּה גַּסָּה הֲרֵי הִיא כִּבְהֵמָה דַּקָּה לְפִירְכּוּס. אָמֵינָא: שְׁמַע מִינַּהּ מִשְּׁמֵיהּ דִּשְׁמוּאֵל אִיתְּמַר. כִּי אֲתַאי לְסוּרָא, אַשְׁכַּחְתֵּיהּ לְרַבָּה בַּר יִרְמְיָה דְּיָתֵיב וְקָאָמַר לַהּ מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב: חַיָּה גַּסָּה הֲרֵי הִיא כִּבְהֵמָה דַּקָּה לְפִירְכּוּס. אָמֵינָא: שְׁמַע מִינַּהּ אִיתְּמַר מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב וְאִיתְּמַר מִשְּׁמֵיהּ דִּשְׁמוּאֵל. כִּי סְלֵיקִית לְהָתָם, אַשְׁכַּחְתֵּיהּ לְרַב אַסִּי דְּיָתֵיב וְקָאָמַר: אָמַר רַב חָמָא בַּר גּוּרְיָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב: חַיָּה גַּסָּה הֲרֵי הִיא כִּבְהֵמָה דַּקָּה לְפִירְכּוּס. אֲמַרִי לֵיהּ: וְלָא סָבַר לַהּ מָר דְּמַאן מָרָא דִּשְׁמַעְתְּתָא רַבָּה בַּר יִרְמְיָה? אָמַר לִי: פַּתְיָא אוּכָּמָא, מִינַּאי וּמִינָּךְ תִּסְתַּיֵּים שְׁמַעְתָּא. אִיתְּמַר נָמֵי: אָמַר רַבִּי זֵירָא, אָמַר רַב אַסִּי, אָמַר רַבָּה בַּר יִרְמְיָה, אָמַר רַב חָמָא בַּר גּוּרְיָא, אָמַר רַב: חַיָּה גַּסָּה הֲרֵי הִיא כִּבְהֵמָה דַּקָּה לְפִירְכּוּס. אֵין בּוֹנִין כּוּ׳. אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: שָׁלֹשׁ בָּסִילְקָאוֹת הֵן, שֶׁל מְלָכִים, וְשֶׁל מֶרְחֲצָאוֹת, וְשֶׁל אוֹצָרוֹת. אָמַר רָבָא: שְׁתַּיִם לְהֶיתֵּר וְאֶחָד לְאִיסּוּר, וְסִימָן: ״לֶאְסֹר מַלְכֵיהֶם בְּזִקִּים״. וְאִיכָּא דְּאָמְרִי, אָמַר רָבָא: כּוּלָּם לְהֶיתֵּר. וְהָתְנַן: אֵין בּוֹנִין עִמָּהֶן בָּסִילְקֵי, גַּרְדּוֹם, אִיצְטַדְיָיא וּבִימָה! אֵימָא: שֶׁל גַּרְדּוֹם וְשֶׁל אִיצְטַדְיָיא וְשֶׁל בִּימָה. תָּנוּ רַבָּנַן: כְּשֶׁנִּתְפַּס רַבִּי אֱלִיעֶזֶר לְמִינוּת, הֶעֱלֻהוּ לַגַּרְדּוֹם לִידּוֹן. אָמַר לוֹ אוֹתוֹ הֶגְמוֹן: זָקֵן שֶׁכְּמוֹתְךָ יַעֲסוֹק בִּדְבָרִים בְּטֵלִים הַלָּלוּ? אָמַר לוֹ: נֶאֱמָן עָלַי הַדַּיָּין. כְּסָבוּר אוֹתוֹ הֶגְמוֹן: עָלָיו הוּא אוֹמֵר, וְהוּא לֹא אָמַר אֶלָּא כְּנֶגֶד אָבִיו שֶׁבַּשָּׁמַיִם. אָמַר לוֹ: הוֹאִיל וְהֶאֱמַנְתִּי עָלֶיךָ, דִּימוֹס — פָּטוּר אַתָּה. כְּשֶׁבָּא לְבֵיתוֹ, נִכְנְסוּ תַּלְמִידָיו אֶצְלוֹ לְנַחֲמוֹ, וְלֹא קִיבֵּל עָלָיו תַּנְחוּמִין. אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא: רַבִּי, תַּרְשֵׁינִי לוֹמַר דָּבָר אֶחָד מִמַּה שֶּׁלִּימַּדְתַּנִי? אָמַר לוֹ: אֱמוֹר. אָמַר לוֹ: רַבִּי, שֶׁמָּא מִינוּת בָּא לְיָדְךָ

ואליבא דר' יהודה - דשרי דכוותיה בבהמה גסה אבל לרבנן אסור ולרבי יהודה נמי ארי שלם אסור וחיה גסה כבהמה גסה כרב: רב אשי אמר - אפילו תימא בארי שלם ומתני' ר' יהודה היא דשרי בשבורה וכל אריות שבורין הן אצל מלאכה דארי לאו בר מלאכה הוא אבל רבנן דאסרי בשבורה אסרי נמי בארי ור' יהודה נמי בשאר חיה גסה כגון ערוד דטחני בהו ריחיא כדלקמן מודה דאין מוכרין: ה"ג ואפילו במקום שמוכרין להם בהמה דקה חיה גסה אין מוכרין - וש"מ חיה גסה אינה כבהמה דקה למכירה: תיובתא דרב חנן בר רבא - דאמר ואני אומר אף למכירה: רבינא רמי מתני' אברייתא כו' חיה גסה אין מוכרין - וארי תרבות קתני מתניתין דמוכרין ואע"ג דחיה גסה הוא: ה"ג מתקיף לה רב נחמן מאן לימא לן דהאי ארי חיה גסה הוא דלמא חיה דקה הוא: ורב אשי דייק ממתני' כו' ומותיב תיובתא ולא גרסינן ומותיב מברייתא - והכי פירושו אנן אותבינן לעיל לרב מדוקיא דמתניתין דנקט דבר שיש בו נזק הא ארי תרבות שרי וקס"ד דהוא הדין לשאר חיה גסה ורב אשי שנייה אליבא דרב ארי שאני דשבור הוא אצל מלאכה ומהך דוקיא דנקט במתני' ארי הא שאר חיה דבת מלאכה היא כדלקמן אע"ג דליכא ניזקא אסור דייק רב אשי ומותיב בתיובתא לרב חנן בר רבא דפליג עליה דרב. וגרסינן במסקנא תיובתא דרב חנן בר רבא: דבי מר יוחני טחני ריחיא בערודי - חמור הבר: רב יהודה - תלמידו דרב ותלמידו דשמואל: להתם - לארץ ישראל: לא סבר לה מר - דהא שמעתא רבה בר ירמיה אמרה משמיה דרב אנא אשכחתיה בסוריא דיתיב וקאמר לה משמיה דרב אלמא איהו קיבלה מיניה ואת אמרת רב חמא בר גוריא קיבלה מרב: פתיא אוכמא - כלי שחור כמו (לקמן עבודה זרה דף לג:) הני פתוותא דבי מיכסי אוכמא שנשתחר ע"י מלאכה. כלומר גם אתה רגיל ותדיר בתורה כמו (ברכות דף כח.) מכותלי ביתך ניכר שפחמי אתה חכמה מפוארה בכלי מכוער (תענית דף ז.) דרכן של תלמידי חכמים שמצטערין על לימוד תורה ואינם מכבסים בגדיהם: מינאי ומינך - מינאי דאמינא לך משמיה דרב חמא ומינך דשמעת ליה מדרבה בר ירמיה: תסתיים שמעתא - תיאמר שמועה בשם אומרה דהכי הוה דרב חמא בר גוריא קיבלה מרב ורבה קיבלה מרב חמא: ושל אוצרות - לסגולת המלך בונין בנין חזק: להיתר - בונין עמהן: ואחד - הוא של איסור שאין בונין עמהן: לאסור מלכיהם - של מלכים אסור שדנין שם נפשות: והתנן אין בונין עמהן בסילקי - אלמא איכא בסילקי דאסירי: בסילקי של גרדום - אבל בסילקי סתמא שהיא לדירת מלכים מותרת: למינות - מינין תפסוהו לכופו לעבודת כוכבים: עליו - [הוא] אומר. כלומר הדין עמך דדברים בטילין הן: והוא לא אמר - כן אלא נאמן עלי הדיין האמת שבאמת דנני ליתן לי צרה שפשעתי לקוני: האמנתי - במה שדנתני עליך: דימוס פטור אתה - דימוס היא היתה שם יראתו ונשבע בה:

ארי שבור הוא אצל מלאכה - פ"ה דאתיא כר' יהודה דשרי בשבורה אבל רבנן דאסרי בשבורה אסרי נמי בארי ור"י אומר דאפילו כרבנן נמי אתיא דעד כאן לא אסרי רבנן אלא משום דאתי למימר שלימה מכרה לו אבל בארי לא שייך האי טעמא דלעולם שבור הוא אצל מלאכה: מתקיף לה רב נחמן כו' - פר"י דאשנויא דלעיל נמי קאי ויש ספרים שהוא כתוב נמי לעיל ובחנם נמחק: רב אשי דייק ממתניתין - אומר ר"י דדייק נמי מן המשנה דארי חיה גסה הוא דדוקא ארי שהוא שבור אצל מלאכה דאי ס"ד דחיה דקה הוא וחיה דקה נמי אסורה א"כ ה"ל למימר סתם כל חיה שיש בה נזק לרבים אין מוכרין: דימוס פטור אתה - פי' ברחמי עבודת כוכבים שלו נשבע כי דימוס לשון רחמים הוא כדאמרי' בירושלמי דשביעית (פ"ט) במעשה דר"ש בן יוחי אחר דנפק מן מערתא חמא חד צד עופות שמע בת קלא כד הוה אמרה דימוס הוה פסגה פי' היה העוף נמלט מן הפח וכד הוה אמרה ספיקולא הוה מתצדא פי' הוה מתלכדא בפח קולא הוא תרגום של פח אלמא משמע דדימוס הוא לשון רחמים ושמעת מן הדא אפי' ציפורא קלילא מבלעדי שמיא לא מתצדא כל שכן בר איניש: