עבודה זרהע:
טוען את הדף…
הָהִיא רְבִיתָא דְּאִישְׁתְּכַח דַּהֲוָת בֵּי דַנֵּי, וַהֲוָת נְקִיטָא אוּפְיָא בִּידַהּ, אָמַר רָבָא: חַמְרָא שְׁרֵי, אֵימַר מִגַּבַּהּ דְּחָבִיתָא שְׁקַלְתֵּיהּ, וְאַף עַל גַּב דְּלֵיכָּא תּוּ, אֵימַר אִתְרְמוֹיֵי אִתְרְמִי לַהּ. הָהוּא פּוּלְמוּסָא דִּסְלֵיק לִנְהַרְדְּעָא, פְּתַחוּ חָבְיָתָא טוּבָא. כִּי אֲתָא רַב דִּימִי אָמַר: עוֹבָדָא הֲוָה קַמֵּיהּ דְּרַבִּי אֶלְעָזָר, וּשְׁרָא. וְלָא יָדַעְנָא, אִי מִשּׁוּם דְּסָבַר לַהּ כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר דְּאָמַר: סְפֵק בִּיאָה טָהוֹר, אִי מִשּׁוּם דְּסָבַר: רוּבָּא דְּאָזְלִי בַּהֲדֵי פּוּלְמוּסָא יִשְׂרָאֵל נִינְהוּ. אִי הָכִי, הַאי סְפֵק בִּיאָה? סְפֵק מַגָּע הוּא! כֵּיוָן דְּמִפַּתְחִי טוּבָא, אֵימָא אַדַּעְתָּא דְּמָמוֹנָא פְּתַחוּ, וְכִסְפֵק בִּיאָה דָּמֵי. הָהִיא מָסוֹבִיתָא דִּמְסַרָה לַהּ אִיקְּלִידָא (מַפְתְּחָה) לְגוֹיָה, אָמַר רַבִּי יִצְחָק אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: עוֹבָדָא הֲוָה בֵּי מִדְרְשָׁא, וַאֲמַרוּ: לֹא מָסְרָה לָהּ אֶלָּא שְׁמִירַת מַפְתֵּחַ בִּלְבָד. אָמַר אַבָּיֵי: אַף אֲנַן נָמֵי תְּנֵינָא: הַמּוֹסֵר מַפְתְּחוֹת לְעַם הָאָרֶץ — טׇהֳרוֹתָיו טְהוֹרוֹת, לְפִי שֶׁלֹּא מָסַר לוֹ אֶלָּא שְׁמִירַת מַפְתֵּחַ בִּלְבָד. הַשְׁתָּא טׇהֳרוֹתָיו טְהוֹרוֹת, יֵין נֶסֶךְ מִיבַּעְיָא? לְמֵימְרָא דִּטְהָרוֹת אַלִּימִי מִיֵּין נֶסֶךְ? אִין, דְּאִיתְּמַר: חָצֵר שֶׁחִלְּקָהּ בִּמְסִיפָס, אָמַר רַב: טׇהֳרוֹתָיו טְמֵאוֹת, וּבְגוֹי אֵינוֹ עוֹשֶׂה יֵין נֶסֶךְ, וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: אַף טׇהֳרוֹתָיו טְהוֹרוֹת. מֵיתִיבִי: הַפְּנִימִית שֶׁל חָבֵר וְהַחִיצוֹנָה שֶׁל עַם הָאָרֶץ, אוֹתוֹ חָבֵר שׁוֹטֵחַ שָׁם פֵּירוֹת וּמַנִּיחַ שָׁם כֵּלִים, וְאַף עַל פִּי שֶׁיָּדוֹ שֶׁל עַם הָאָרֶץ מַגַּעַת לְשָׁם. קַשְׁיָא לְרַב! אָמַר לְךָ רַב: שָׁאנֵי הָתָם, שֶׁנִּתְפָּס עָלָיו כְּגַנָּב. תָּא שְׁמַע: רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: גַּגּוֹ שֶׁל חָבֵר לְמַעְלָה מִגַּגּוֹ שֶׁל עַם הָאָרֶץ, אוֹתוֹ חָבֵר שׁוֹטֵחַ שָׁם פֵּירוֹת וּמַנִּיחַ שָׁם כֵּלִים, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא תְּהֵא יָדוֹ שֶׁל עַם הָאָרֶץ מַגַּעַת לְשָׁם. קַשְׁיָא לְרַבִּי יוֹחָנָן! אָמַר לָךְ רַבִּי יוֹחָנָן: שָׁאנֵי הָתָם, דְּאִית לֵיהּ לְאִישְׁתְּמוֹטֵי, מֵימָר אָמַר: אִימְּצוֹרֵי קָא מִמְּצַרְנָא. תָּא שְׁמַע: גַּגּוֹ שֶׁל חָבֵר בְּצַד גַּגּוֹ שֶׁל עַם הָאָרֶץ, אוֹתוֹ חָבֵר שׁוֹטֵחַ שָׁם פֵּירוֹת וּמַנִּיחַ שָׁם כֵּלִים, וְאַף עַל פִּי שֶׁיָּדוֹ שֶׁל עַם הָאָרֶץ מַגַּעַת לְשָׁם. קַשְׁיָא לְרַב! אָמַר לְךָ רַב: לָאו אִיכָּא רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל דְּקָאֵי כְּוָותִי? אֲנָא דַּאֲמַרִי כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל. מַתְנִי׳ בּוֹלֶשֶׁת שֶׁנִּכְנְסָה לְעִיר, בִּשְׁעַת שָׁלוֹם — חָבִיּוֹת פְּתוּחוֹת אֲסוּרוֹת, סְתוּמוֹת מוּתָּרוֹת; בִּשְׁעַת מִלְחָמָה — אֵלּוּ וְאֵלּוּ מוּתָּרוֹת, לְפִי שֶׁאֵין פְּנַאי לְנַסֵּךְ.רביתא - תינוקת עובדת כוכבים: אופיא - אשקומא של יין: אימר מגבה דחביתא שקלתה - ודוקא רביתא דאינה יודעת בטיב ניסוך ולא מסרה נפשה למינגע אבל גדולה מכי חזינן דנקיטא אופיא לא תלינן לקולא: אע"ג דליכא תו - שאין שם אופיא עוד ואיכא למימר הא ודאי בגו חביתא שקלתה: אימר איתרמי - דהך אופיא הוא דהואי התם: פולמוסא - ראש הגייס שר צבא: ולא ידענא אי - שרא משום ספק עובד כוכבים ספק ישראל וכר"א דאמר ספק ביאה טהור. ולקמיה פריך הא לאו ספק ביאה הוא דודאי עובדי כוכבים היו: ישראל נינהו - ואזלינן בתר רובא דליכא ספיקא: כיון דמפתחי טובא - הרבה יותר מכדי צורך שתייתן מוכחא מילתא דאדעתא דממונא פתחו ובגנבותייהו טרידי ודמי לבולשת שנכנסה לעיר בשעת מלחמה דקתני מתניתין אלו ואלו מותרות הלכך אע"ג דספק מגע הוא כיון דמוכחא מילתא לקולא כספק ביאה דמי: מסוביתא - מוכרת יין בחנות כמו זולל וסובא (דברים כא) סבאך מהול במים (ישעיה א): אקלידא - מפתח שמירת מפתחות ולא סמכא דעתה ליכנס ונתפסה כגנב: יין נסך מיבעיא - בניחותא ומסייע לרב דימי: למימרא דטהרות אלימי מיין נסך - מדנקט לה בלשון ק"ו: שחלקה במסיפס - מחיצה נמוכה עם הארץ מצד זה וחבר שטהר טהרות מצד זה: אינו עושה יין נסך - דנתפס עליו כגנב. אלמא טהרות אלימי: מיתיבי - שתי חצירות זו לפנים מזו הפנימית של חבר: וחיצונה - הפתוחה לרה"ר של עם הארץ דאין לו לעם הארץ דריסת הרגל על הפנימית: שוטח שם - בפנימית אבל אי הוי איפכא דחיצונה של חבר כיון דהוי לעם הארץ דריסת הרגל בחיצונה אין חבר שוטח שם פירותיו. מ"מ קשיא לרב דקתני אע"פ שידו של עם הארץ מגעת לשם: התם משום דנתפס עליו כגנב - דמה לו בפנימית אבל חלוקה דכחצר אחד דמי כי עייל ידיה לא מתפיס כגנב: אמצרי - דגג קמצרנא אני מכוין למדת בנין שאני רוצה למדוד לכך הושטתי את ידי. לשון אחר מתשובת הגאונים מתמוגג אני אשטנדלינ"ר בלע"ז וגרסי' אימצודי קא ממצדנא: בצד גגו - שאינו גבוה ממנו וליכא למימר מתמוגג אני כשמושיט ידו שם: אנא דאמרי כרשב"ג - דאמר לעיל ובלבד שלא תהא ידו של עם הארץ מגעת שם ולרב לא שאני ליה בין שגג חבר למעלה בין שהוא שוה לו: מתני' בולשת - חיל. על שם שמחפשין וחותרין קרי להו בולשת כדמתרגמינן ויחפש ובלש:ההיא רביתא דהות נקיטא אופיא בידה אמר רבא חמרא שרי - פ"ה דוקא תינוקת שאינה יודעת בטיב ניסוך ולא טרחה ליגע אבל נערה גדולה לא תלינן לקולא מיהו לא מצינו חלוק זה בשום מקום לכן נראה דלאו דוקא רביתא ה"ה גדולה אלא דעובדא הכי הוה ומיהו לפ"ה לא נפקא מניה מידי עכשיו דגם הגדולים אינם בקיאים בטיב ניסוך: אימר מגבה דחביתא קלטתה - ולא נגעה ביין אלא מן האויר קלטתה אבל אי שקלתה מעל גבי היין יאסר מטעם נצוק מיהו יש בספרים ישנים שקלתה ואפילו הכי שרי משום דאינה בקיאה בטיב ניסוך ולא מסרה נפשה למינגע כפ"ה אבל בגדולה כיון דנקיטא אופיא איכא למיחש: ההוא פולמוסא דסליק לנהרדעא פתחו חביתא טובא א"ר חייא בר אבא עובדא הוה קמיה דר' יוחנן ושרא ולא ידענא אי משום דקסבר כר"א כו' ופריך ספק ביאה ספק מגע הוא - דודאי עובדי כוכבים נינהו ואע"ג דגבי גנבי דלעיל אמרינן דהוי ספק ביאה ספק אם הם עובדי כוכבים או אם הם ישראלים ה"מ גנבים דיש מהם שהם ישראל אבל פולמוסא סתם עובדי כוכבים הם דאי הוה ישראל היה הדבר ניכר ונודע ומדלא נודע ש"מ שהם עובדי כוכבים וא"כ ספק מגע הוא וע"כ לא מטהר ר"א אלא בספק ביאה אבל ספק מגע טמא ומשני כיון דפתחי טובא ספק אדעתא דממונא ספק אדעתא דשתיה פתחו ופ"ה דפתחו יותר מכדי שתיה מוכחא מילתא דאדעתא דממונא פתחו ובגנבותייהו טרידי כפ"ה לפי שיטתו דלעיל ופירושו דחוק ועוד קשה דמ"ש גבי גנבי דאמר ספק ישראל נינהו וגבי פולמוסא אמר ודאי עובדי כוכבים נינהו א"כ ה"ל לתלמודא לפרש לכן פי' ר"ת לפי שיטתו דלעיל שפיר דר"א מטהר משום ספק ספיקא והכי פי' הכא ספק ביאה ספק מגע הוא פי' נהי דהוי ספק אם הפולמוסא הם עובדי כוכבים או ישראל כמו בגנבים מ"מ אם הם עובדי כוכבים ודאי נגעי וליכא רק חדא ספיקא דלא דמי לההיא דגנבים דלעיל דאמרינן דהוי ספק מגע אם נגעו אם לאו היינו משום דסתם גנבים אדעתא דממונא אתו אבל פולמוסא סתם באים לאכול ולשתות כדאמר פרק שני דביצה (דף כא.) ושחטנו להם עגל והאכלנום והשקום וא"כ הוי ספק מגע משום דליכא אלא חדא ספיקא ובחדא ספיקא לא אמר ר"א ומשני כיון דפתחו טובא יותר מכדי שתיה אימור אדעתא דממונא פתחו וא"כ הוי ספק ספיקא ספק עובדי כוכבים או ישראל ואת"ל שהם עובדי כוכבים שמא פתחו לשם ממונא ולא אדעתא דשתיה כיון דאיכא טובא: לא מסרה לה אלא שמירת מפתח - ולא סמכא אדעתא ליכנס דנתפסת כגנב מכאן שאם תפס המושל את היהודי והניח שמירת עובדי כוכבים בביתו ונמסר להם כל המפתחות אף של יין אם אין אוכלים ושותים ממה שבבית הישראל היין מותר ואם אוכלים בבית אסור ואמנם אם מצאן הישראל כמו שהניחם מלאים כשרים דכוותיה אשכחן גבי בגדיו לענין טומאה שאם מצאן כמו שהניחם טהורים ואמרינן עלה וכן ביין נסך ואולי כשמחפשין אותו בכל מקום ובקרקע ובכתלים את מטמוני ישראל גם היין אסור לפי שגם לתוך חביות הכניסו קנה ארוך לחפש בו אכן אם היה לישראל סימן וחבור במגופה מותר דאם הסירוה לחפש בה לא היו מחזירין אותה דהא לא מירתתי מישראל כלל: פתוחות אסורות - משמע אפילו טובא ולא אמרי' אדעתא דממונא פתחו כדאמרי' לעיל גבי פולמוסא והיינו משום דפולמוסא באים לגבות מס המלך וארנונא ולכך איכא למימר דאדעתא דממונא פתחו אבל בולשת אינם באים כי אם דוקא לאכול ולשתות: