עבודה זרהכג.
טוען את הדף…
רָבִינָא אָמַר: לָא קַשְׁיָא — הָא לְכַתְּחִלָּה, הָא דִּיעֲבַד. וּמְנָא תֵּימְרָא דְּשָׁאנֵי בֵּין לְכַתְּחִלָּה בֵּין לְדִיעֲבַד? דִּתְנַן: לֹא תִּתְיַיחֵד אִשָּׁה עִמָּהֶם, מִפְּנֵי שֶׁחֲשׁוּדִין עַל הָעֲרָיוֹת. וּרְמִינְהוּ: הָאִשָּׁה שֶׁנֶּחְבְּשָׁה בִּידֵי גּוֹיִם, עַל יְדֵי מָמוֹן — מוּתֶּרֶת לְבַעְלָהּ, עַל יְדֵי נְפָשׁוֹת — אֲסוּרָה לְבַעְלָהּ! אֶלָּא לָאו שְׁמַע מִינַּהּ, שָׁאנֵי לַן בֵּין לְכַתְּחִלָּה לְדִיעֲבַד? מִמַּאי? דִּלְמָא לְעוֹלָם אֵימָא לָךְ: אֲפִילּוּ דִּיעֲבַד נָמֵי לָא, וְהָכָא הַיְינוּ טַעְמָא, דְּמִתְיָירֵא מִשּׁוּם הֶפְסֵד מָמוֹנוֹ. תֵּדַע, דְּקָתָנֵי סֵיפָא: עַל יְדֵי נְפָשׁוֹת אֲסוּרָה לְבַעְלָהּ, וְתוּ לָא מִידִּי. רַבִּי פְּדָת אָמַר: לָא קַשְׁיָא — הָא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, הָא רַבָּנַן. דִּתְנַן גַּבֵּי פָּרַת חַטָּאת: רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אֵינָהּ נִקַּחַת מִן הַגּוֹיִם, וַחֲכָמִים מַתִּירִין. מַאי לָאו בְּהָא קָמִיפַּלְגִי, דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר סָבַר: חָיְישִׁינַן לִרְבִיעָה, וְרַבָּנַן סָבְרִי: לָא חָיְישִׁינַן לִרְבִיעָה? מִמַּאי? דִּלְמָא דְּכוּלֵּי עָלְמָא לָא חָיְישִׁינַן לִרְבִיעָה, וְהָכָא הַיְינוּ טַעְמָא דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר — כִּדְרַב יְהוּדָה אָמַר רַב, דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: הִנִּיחַ (עֲלֵיהֶן) [עָלֶיהָ] עוּדָּה שֶׁל שַׂקִּין — פְּסָלָהּ, וּבְעֶגְלָה — עַד שֶׁתִּמְשׁוֹךְ בָּהּ. מָר סָבַר חָיְישִׁינַן, וּמַר סָבַר לָא חָיְישִׁינַן! לָא סָלְקָא דַּעְתָּךְ, מִשּׁוּם נִיחָא פּוּרְתָּא לָא מַפְסֵיד טוּבָא. הָכִי נָמֵי לֵימָא: מִשּׁוּם הֲנָאָה פּוּרְתָּא לָא מַפְסֵיד טוּבָא! הָתָם, יִצְרוֹ תּוֹקְפוֹ. וְדִלְמָא דְּכוּלֵּי עָלְמָא לָא חָיְישִׁינַן לִרְבִיעָה, וְהָכָא הַיְינוּ טַעְמָא דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר, כִּדְתָנֵי שֵׁילָא, דְּתָנֵי שֵׁילָא: מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר? ״דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ״ — בְּנֵי יִשְׂרָאֵל יִקְחוּ, וְאֵין הַגּוֹיִם יִקְחוּ. לָא סָלְקָא דַּעְתָּךְ, דְּקָתָנֵי סֵיפָא: וְכֵן הָיָה רַבִּי אֱלִיעֶזֶר פּוֹסֵל בְּכׇל הַקָּרְבָּנוֹת כּוּלָּן. וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ כִּדְתָנֵי שֵׁילָא, בִּשְׁלָמָא פָּרָה — כְּתִיב בָּהּ ״קִיחָה״, אֶלָּא כּוּלְּהוּ קׇרְבָּנוֹת — קִיחָה כְּתִיב בְּהוּ? וְדִלְמָא עַד כָּאן לָא פְּלִיגִי רַבָּנַן עֲלֵיהּ דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר.רבינא - מהדר לתרוצי מתני' וברייתא דלעיל לעולם חשידי ומתני' לכתחילה קתני דאין מעמידין משום דלמא רבע לה וברייתא דקתני אין חוששין משום רובע משום נרבע דיעבד דמשום לשעבר קבעית למיסרה דלמא כבר רבעה ולכבר ארבעה לא חיישינן: ומנא תימרא - דלמידי דחשידי ביה שני לן בין לכתחילה בין לדיעבד דלכתחילה לא מייחדינן ליה בהדייהו והיכא דאיתיחד לא מיתסר ולא אמרינן נבעלה לו: ע"י ממון - שהיתה חייבת ממון מותרת לבעלה: הפסד ממון - דסבר אי בעילנא לה תו לא פרע לי בעלה מידי: תדע - דמשום הפסד ממון הוא דשרי לה דקתני על ידי נפשות שנתחייבה הריגה אסורה לבעלה אלמא היכא דלא מירתת להפסד ממונו אפקורי מפקר לה וחיישינן שמא נבעלה לאחד מהן ברצון. ואית דמוקמי לה באשת כהן דמיתסרא באונס וראשון עיקר דבכתובות (דף כו:) מוכח דבאשת ישראל קאי: ותו לא מידי - אין להקשות על דבר זה דודאי טעמא ע"י ממון מותר משום דחייש עובד כוכבים להפסד ממונו: פרת חטאת - פרה אדומה: ה"ג ממאי דלמא כולי עלמא לא חיישי לרביעה וטעמא דר"א כו': עודה של שקין - שקין הרבה ריקנין קשורין ביחד: פסלה - דכתיב אשר לא עלה עליה בהעלאה בעלמא: ובעגלה - עגלה ערופה אינה נפסלת בהעלאת עול: עד שתמשוך בו - דכתיב בעגלה (דברים כ״א:ג׳) אשר לא משכה בעול. (לישנא אחרינא עודה עץ שטווין בו שקין): לא ס"ד - דטעמא דר"א משום עודה: דמשום הנאה פורתא - להקל מעליו משוי מעט: לא מפסיד טובא - דמים יקרים של פרה אדומה אלא ודאי טעמא משום רביעה הוא: יקחו - ימכרו קרי ביה ויקיחו:רבינא אמר הא לכתחילה הא דיעבד - לכאורה משמע דרבינא דהכא ורבי פדת דבסמוך לית להו ההוא שנויא דלעיל דאדם חס על בהמתו כו' מדמהדרי אשנויא אחרינא ותימה א"כ מה יתרצו משני המשניות ההיא דאין מעמידין וההיא דמקום שנהגו למכור מוכרין דלעיל בפ"ק (עבודה זרה דף יד:) ואין לומר שיתרצו כשנוייא קמא דרב דלעיל במקום שהתירו למכור התירו ליחד דלא נחשדו ארביעה כיון דלא קם דאף רב הדר ביה משום טעמא דפרשי' וי"ל דודאי בין רבינא בין רבי פדת אית להו שנויא דעובד כוכבים חס על בהמתו לענין שלא יאסור למכור להם בשום מקום ואף במקום שנהגו שלא למכור נמי ליכא איסורא אלא מנהגא כדפרישית מיהו מיסתבר להו דלענין קרבן יש לנו להחמיר ולאסור אף במקום שמוכרין ולא לסמוך על אותו טעם דעובד כוכבים חס על בהמתו אי לאו טעמא דדיעבד לרבינא ולר' פדת דמוקי לה כרבנן דלא חיישינן לרביעה כלל וא"ת ור' יוחנן דמשני לקמן (עבודה זרה דף כד:) גבול יש לה פחותה מבת שלש נעקרת בת שלש אינה נעקרת מה יתרץ מההיא דמקום שנהגו למכור מוכרין משמע כל בהמות אפילו יתרות על שלש ועוד דפחות מבת שלש נמי היה לו לאסור שמא תשהה אצלו עד שתהיה בת ג' וירבענה וי"ל דכן פירוש דבריו פחותה מבת ג' ודאי נעקרת ובת ג' רוב הפעמים אינה נעקרת אבל אינו ודאי כ"כ הילכך במקום שנהגו מוכרין אפילו בת שלש דעובד כוכבים חס לפי שאינו יודע בודאי ודואג שלא תעקר ולענין קרבן מוקי ההוא דלוקחין בפחותה מבת ג' ולא מיבעיא במקום שמוכרין דשרי ליקח אלא אף במקום שנהגו שלא למכור לוקחין לקרבן דכיון דודאי נעקרת חייס עלה ולא רבעה ומה שנהגו שלא למכור משוש חשש דרביעה לאחר שלש כדפרשינן אבל בת שלש אין לוקחין דאינה נעקרת כ"כ בודאי ואיכא למיחש דלמא רבעה: על ידי ממון מותרת לבעלה - פ"ה דמיירי באשת ישראל וקשיא דא"כ היכי מוכח דשריא בדיעבד משום דאמרינן דודאי לא נבעלה דלמא לעולם אימא לך דנבעלה ומיהו להכי שריא משום דאשת ישראל שנבעלה באונס מותרת ואין לאוסרה משום דשמא נתרצית לו דודאי כיון דאינה נתפסת אנפשות לא מפחדה ולא מתרצית ליה לכך נראה לפרש דודאי מיירי באשת כהן דאף באונס אסורה והכא מותרת דאמרינן ודאי לא נבעלה וכן משמע בפרק שני דכתובות (דף כו: ושם) דפשיטא ליה לתלמודא דמתניתין מיירי באשת כהן דמייתי עלה בגמרא התם ההוא מעשה באשה אחת שהורהנה באשקלון ורחקוה בני משפחתה ואי באשת ישראל הוה ההוא עובדא מאי קאמר ורחקוה בני משפחתה לא הוה להו לרחק אלא לבעלה ועוד מתוך המשנה יש להוכיח דמיירי באשת כהן דקתני על ידי ממון מותרת לבעלה טעמא דע"י ממון דמרתת אהפסד ממונו הא שלא על ידי ממון אסורה ואף על פי שאין לתלות נתרצית כיון שאינו ע"י נפשות ואי באשת ישראל אמאי אסורה אלא ודאי באשת כהן והא דנקט מותרת לבעלה ולא נקט מותרת לכהונה משום סיפא נקט דע"י נפשות אסורה לבעלה והתם אף באשת ישראל אסורה לבעלה דאיכא למימר משום פחד נפשות נתרצית לו וא"ת מאי ס"ד דרבינא דבעי לאוכוחי היתר דיעבד מהכא הא ודאי דמשום הפסד ממונו הוא וי"ל דסבר רבינא דכיון דנחבשה שהיא מסורה בידו היה לו לאסור באשת כהן ולמיחש מיהא לבעילת אונס ואע"ג דאיכא הפסד ממון ומדשרינן הכא דיעבד ה"ה אף היכא דליכא הפסד ממון ותלמודא דחי דלית ליה הך סברא אלא אית ליה הפסד ממונו שאני: תדע דקתני סיפא ע"י נפשות אסורה לבעלה - תימה מאי קאמר תדע דלמא שאני ע"י נפשות דאיכא למימר מחמת פחד נתרצית לו ותבעתו אבל שלא ע"י נפשות מותרת ואף היכא דליכא הפסד ממון וי"ל דודאי שלא ע"י ממון אסורה דאי ס"ד מותרת אמאי נקט רישא הפסד ממון ליתני שלא ע"י נפשות מותרת אלא ודאי הפסד ממון דוקא נקט וסיפא דקתני ע"י נפשות ה"ה שלא ע"י נפשות אסורה לכהן דבה איירי אלא בא להשמיענו דאף לישראל אסורה דאיכא למימר מחמת פחד נתרצית לו: ותו לא מידי - פי' דודאי הפסד ממון שאני אבל יחוד בעלמא אימא דאסור אף בדיעבד תימה אם כן לא הנחת בת לאברהם אבינו אשת כהן יושבת תחת בעלה דא"א שלא תתיחד עם שום עובד כוכבים שעה אחת וכיון דליכא הפסד ממון חיישינן וי"ל דאין זה אלא דחוי בעלמא כלומר מהכא לא תוכיח ומכל מקום דברי רבינא אמת הן ועי"ל דאפילו לפי המסקנא אין לאסור יחוד מועט דדוקא נחבשה שאני לפי שהיא מסורה בידו כעין בהמה דהכא דבידו לרבעה אבל היכא שאינה תחת ידו של עובד כוכבים כלל ויכולה לצעוק ויהיה לה מושיע ודאי העובד כוכבים מרתת ואין לאוסרה על אותו יחוד וכן עיקר ובירושלמי דחי דאין דמיון אשה לבהמה שאני אשה שדרכה לצווח ואפילו חרשת דרכה לרמז: התם יצרו תקפו - תימה לעיל דאמר רב עובד כוכבים חס על בהמתו ורבי פדת נמי אית ליה ההוא שנוייא כדפרי' נימא יצרו תקפו מכ"ש דפרה דדמיה יקרים י"ל שאני הכא כיון דדמיה יקרים עומדת למכור לישראל וכיון שהוא ודאי מוכר הפרה וסבור הוא להעלים ואינו חושש כיון שיצרו תקפו: