עבודה זרה נ:

פרק ד׳ · רבי ישמעאל

Avodah Zarah 50b · Chapter 4: Rabbi Yishmael

מוּתָּרוֹת, יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵבִיא אֲבָנִים מִן הַמַּרְקוּלִיס וְחִיפָּה בָּהֶן דְּרָכִים וּסְרַטְיָאוֹת — אֲסוּרוֹת, וְלֵית נַגָּר וְלָא בַּר נַגָּר דְּיִפְרְקִינַּהּ. אֲמַר רַב שֵׁשֶׁת: אֲנָא לָא נַגָּר אֲנָא וְלָא בַּר נַגָּר אֲנָא, וּפָרֵיקְנָא לֵיהּ: מַאי קוּשְׁיָא לֵיהּ? דְּרַב גִּידֵּל. בָּעֵינָא כְּעֵין פְּנִים, וְלֵיכָּא. אָמַר רַב יוֹסֵף בַּר אַבָּא: אִיקְּלַע רַבָּה בַּר יִרְמְיָה לְאַתְרִין, וַאֲתָא וְאַיְיתִי מַתְנִיתָא בִּידֵיהּ: מַתְלִיעִין וּמְזַהֲמִין בַּשְּׁבִיעִית, וְאֵין מַתְלִיעִין וּמְזַהֲמִין בַּמּוֹעֵד. כָּאן וְכָאן אֵין מְגַזְּמִין, וְסָכִין שֶׁמֶן לִגְזוֹם, בֵּין בַּמּוֹעֵד בֵּין בַּשְּׁבִיעִית. וְלֵית נַגָּר וְלָא בַּר נַגָּר דְּיִפְרְקִינַּהּ. אָמַר רָבִינָא: אֲנָא לָא נַגָּר אֲנָא וְלָא בַּר נַגָּר אֲנָא, וּמְפָרֵקְינָא לַהּ: מַאי קָא קַשְׁיָא לֵיהּ? אִילֵּימָא מוֹעֵד אַשְּׁבִיעִית קָא קַשְׁיָא לֵיהּ — מַאי שְׁנָא שְׁבִיעִית דְּשָׁרֵי, וּמַאי שְׁנָא מוֹעֵד דְּאָסוּר? מִי דָּמֵי?! שְׁבִיעִית — מְלָאכָה אָסַר רַחֲמָנָא, טִירְחָא שְׁרֵי; מוֹעֵד — אֲפִילּוּ טִירְחָא נָמֵי אָסוּר. וְאֶלָּא זִיהוּם אַגִּיזּוּם קָא קַשְׁיָא לֵיהּ: מַאי שְׁנָא זִיהוּם דְּשָׁרֵי, וּמַאי שְׁנָא גִּיזּוּם דְּאָסוּר? מִי דָּמֵי?! זִיהוּם — אוֹקוֹמֵי אִילָנָא, וּשְׁרֵי; גִּיזּוּם — אַבְרוֹיֵי אִילָנָא, וְאָסוּר. וְאֶלָּא, זִיהוּם אַזִּיהוּם קָא קַשְׁיָא לֵיהּ, דְּקָתָנֵי: מַתְלִיעִין וּמְזַהֲמִין בַּשְּׁבִיעִית, וּרְמִינְהִי: מְזַהֲמִין אֶת הַנְּטִיעוֹת, וְכוֹרְכִין אוֹתָן, וְקוֹטְמִין אוֹתָן, וְעוֹשִׂין לָהֶם בָּתִּים, וּמַשְׁקִין אוֹתָן עַד רֹאשׁ הַשָּׁנָה — עַד רֹאשׁ הַשָּׁנָה אִין, בִּשְׁבִיעִית לָא! וְדִלְמָא כִּדְרַב עוּקְבָא בַּר חָמָא, דְּאָמַר רַב עוּקְבָא בַּר חָמָא: תְּרֵי קִשְׁקוּשֵׁי הָווּ, חַד לְאַבְרוֹיֵי אִילָנָא וְאָסוּר, וְחַד לְסַתּוֹמֵי פִּילֵי וּשְׁרֵי. הָכִי נָמֵי תְּרֵי זִיהוּמֵי הָוֵי, חַד לְאוֹקוֹמֵי אִילָנֵי וּשְׁרֵי, וְחַד לְאַבְרוֹיֵי אִילָנֵי וְאָסוּר! וְאֶלָּא, סִיכָה אַסִּיכָה קָא קַשְׁיָא לֵיהּ, דְּקָתָנֵי: סָכִין שֶׁמֶן לִגְזוֹם בֵּין בַּמּוֹעֵד וּבֵין בַּשְּׁבִיעִית, וּרְמִינְהִי: סָכִין אֶת הַפַּגִּין וּמְנַקְּבִין וּמְפַטְּמִין אוֹתָן עַד רֹאשׁ הַשָּׁנָה — עַד רֹאשׁ הַשָּׁנָה אִין, בִּשְׁבִיעִית לָא! מִי דָּמֵי?! הָכָא אוֹקוֹמֵי אִילָנָא, וּשְׁרֵי; הָתָם פַּטּוֹמֵי פֵּירָא, וַאֲסִיר! אֲמַר לֵיהּ רַב סַמָּא בְּרֵיהּ דְּרַב אָשֵׁי לְרָבִינָא בַּר יִרְמְיָה: סִיכָה דְּמוֹעֵד אַזִּיהוּם דְּמוֹעֵד קָא קַשְׁיָא לֵיהּ, מִכְּדִי הַאי אוֹקוֹמֵי וְהַאי אוֹקוֹמֵי, מַאי שְׁנָא הַאי דִּשְׁרֵי וּמַאי שְׁנָא הַאי דַּאֲסִור? הַיְינוּ דְּקָאָמַר לֵיהּ: לֵית נַגָּר וְלָא בַּר נַגָּר דְּיִפְרְקִינַּהּ. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁעוֹבְדִין אוֹתָהּ בְּמַקֵּל, שָׁבַר מַקֵּל בְּפָנֶיהָ — חַיָּיב, זָרַק מַקֵּל בְּפָנֶיהָ — פָּטוּר. אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי לְרָבָא: מַאי שְׁנָא שָׁבַר דַּהֲוָה לֵיהּ כְּעֵין זְבִיחָה, זָרַק נָמֵי הֲוָה לֵיהּ כְּעֵין זְרִיקָה! אֲמַר לֵיהּ: בָּעֵינָא זְרִיקָה מִשְׁתַּבֶּרֶת, וְלֵיכָּא. אֵיתִיבֵיהּ: סָפַת לָהּ צוֹאָה, אוֹ שֶׁנִּסֵּךְ לְפָנֶיהָ עָבִיט שֶׁל מֵימֵי רַגְלַיִם —

מותרות - דבטלינהו עובד כוכבים: נגר בן נגר - חכם בן חכם: דיפרקינה - שיוכל לתרצה. ולקמן מפרש מאי קא קשיא ליה: דרב גידל - דאין ביטול לתקרובת והכא קתני מותרות: מתליעין - נוטלין תולעת שבאילן: ומזהמין - כשיש מכה באילן ונשרה קצת קליפתו מדביקין שם זבל וקושרין שלא ימות ולא דמי האי לאין מזבלין דמועד קטן (דף ג.) דהתם זבול דקרקע והויא עבודה שבשדה ושבכרם: כאן וכאן - שביעית ומועד אין מגזמין קוטע את הנוף כדי שיוציא נופות הרבה סביבות הגיזום: אבל סכין שמן לגיזום - כדי שלא ימות האילן אם נגזם קודם לכן. מלאכה שהיא עבודת קרקע אסר רחמנא והני לאו מלאכת קרקע נינהו דאוקומי אילנא בעלמא הוא שלא ימות ואין משביחו לאילן אלא מעמידו בכמות שהוא: אלא זיהום - דשביעית אגיזום דשביעית קשיא ליה דקתני כאן וכאן אין מגזמין: אוקומי - שלא יתקלקל מכמות שהוא אבל אינו משביחו: אברויי - מחזיקו ומשביחו: ועושין להם בתים - גדר אמה גובה סביבותיו וממלאין אותו עפר: עד ראש השנה - של ערב שביעית אע"פ שעבודת האילן אסור שלשים יום לפני ראש השנה הכא שרי שלא ימותו הנטיעות דהנך שלשים יום מדרבנן הן והכא לא גזור: דרב עוקבא - במסכת סוכה בפ' לולב וערבה: קישקושי - חפירה תחת הזיתים: סתומי פילי - אם נתגלו שרשי האילן שרי דאוקומי הוא: את הפגין - פגי תאינה סכין אותן בשמן כשהן חונטין כדי שיהו שמינות: מפטמין אותן - ממלאין את הנקבין שמן. פגין הוא פירי עצמו כשגדל מעט: האי אוקומי והאי אוקומי - זיהום נמי אוקומי הוא מדשרי ליה בשביעית כדשנינן לעיל מאי שנא סיכה דשרי דקתני סכין שמן לגיזום כו': עבודת כוכבים שעובדין אותה במקל - שמקשקשין לפניה במקל: שבר מקל בפניה חייב - כדאמרינן בפרק ד' מיתות (סנהדרין דף ס:) דכל עבודות שבפנים שעבד בהן עבודת כוכבים בין דרכה בכך בין שאין דרכה בכך חייב דכתיב זובח לאלהים וגו' אלא מידי דחזי לשם אסור לכל עבודת כוכבים ודבר שאינו כעין פנים דרכה בכך חייב דנפקא לן מאיכה יעבדו הגוים האלה וגו' אין דרכה בכך פטור וזו אם לא היו עובדין אותה במקל לא מחייב בשבר מקל דלא שייכא בפנים ואם היו עובדין אותה בזריקת מקל לא מצי למידק זרק מקל בפניה פטור ואם בשבירת מקל פלחי לה פשיטא דחייב ואפי' לא דמי לפנים אלא כגון שהיו עובדין אותה בקשקוש מקל או בענין אחר הלכך שבר מקל בפניה חייב ואע"פ שאין עבודתה בכך דכיון דדמי שבירה לזביחת בהמה של פנים ששובר מפרקתה הרי זבח לפניה דבר שרגילה בו אבל זרק פטור הואיל ואין עבודתה בכך והא לא דמיא לעבודת פנים כדמפרש לקמן: זריקה המשתברת - כגון זריקת דם של פנים שאינה מחוברת אלא משתבר ונופל טיפים טיפים: ספת לה צואה - האכילה צואה:

ואין מתליעין ומזהמין במועד - ומיירי כגון שאינו אבד בהמתנה עד לאחר המועד דאל"כ שרי כיון דאוקומי אילנא הוא מדשרי ליה בשביעית דהא דבר האבד מותר במועד אי נמי אפי' הוא אבד ממש איכא למימר דאסור במועד משום טירחא יתירא כדאמרי' בפ"ק דמועד קטן (דף ד.) דאסור להשקות זרעים במי קילון משום טירחא יתירא אע"פ שמותר להשקות במי גשמים משום דבר האבד: ומשקין אותן עד ראש השנה - פירש הקונט' אע"פ שעבודת האילן אסורה שלשים יום לפני ראש השנה הכא שרי שלא ימותו הנטיעות דהנך ל' יום דרבנן והכא לא גזור וקשה כמאן אי כר"ע האמר תוספת שביעית דאורייתא מבחריש ובקציר תשבות ואי כר' ישמעאל הלכה למשה מסיני היא אלא יש לפרש בשביעית בזמן הוה דרבנן ורבי היא כדאמר אביי בפ"ק דמועד קטן (דף ב:) ולרבא השקאה תולדה היא ואבות אסר רחמנא תולדות לא עי"ל דדוקא מלאכות של חרישה וזריעה הוו דאורייתא אבל שאר מלאכות אינן אלא מדרבנן: שבר מקל לפניה חייב - וה"ה שבר אבנים לפני מרקוליס שדרכו בזריקה: ספת לה צואה - פי' בקונט' האכילה צואה לשון מי ספו לך מאליה בריש פסחים (דף ג:) ולשון ספת קשה שהיה לומר ספה ועוד דבלשון משנה לא מצינו אכילה בלשון ספייה לכך נראה לפרש ליכלכה בצואה לשון טיבול כמו לא יספות במלח ויאכל דפרק הפועלים (ב"מ דף פט:):