עבודה זרהסא:
טוען את הדף…
בְּחָצֵר אַחֶרֶת — מוּתָּר, וְהוּא שֶׁמַּפְתֵּחַ וְחוֹתָם בְּיָדוֹ. הַמְטַהֵר יֵינוֹ שֶׁל גּוֹי בִּרְשׁוּתוֹ, וְיִשְׂרָאֵל דָּר בְּאוֹתָהּ חָצֵר — מוּתָּר, וְהוּא שֶׁמַּפְתֵּחַ וְחוֹתָם בְּיָדוֹ. אֲמַר לֵיהּ רַבִּי יוֹחָנָן לְתַנָּא, תָּנֵי: אַף עַל פִּי שֶׁאֵין מַפְתֵּחַ וְחוֹתָם בְּיָדוֹ — מוּתָּר. בְּחָצֵר אַחֶרֶת — אָסוּר, אַף עַל פִּי שֶׁמַּפְתֵּחַ וְחוֹתָם בְּיָדוֹ, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹסְרִין, עַד שֶׁיְּהֵא שׁוֹמֵר יוֹשֵׁב וּמְשַׁמֵּר, אוֹ עַד שֶׁיָּבֹא מְמוּנֶּה הַבָּא לְקִיצִּין. חֲכָמִים אַהֵיָיא? אִילֵּימָא אַסֵּיפָא — תַּנָּא קַמָּא נָמֵי מֵיסָר קָא אָסַר! וְאֶלָּא אַרֵישָׁא דְּסֵיפָא, וְהָא קָאָמַר לֵיהּ רַבִּי יוֹחָנָן לְתַנָּא: תָּנֵי אַף עַל פִּי שֶׁאֵין מַפְתֵּחַ וְחוֹתָם בְּיָדוֹ! וְאֶלָּא, אַסֵּיפָא דְּרֵישָׁא, דְּקָאָמַר תַּנָּא קַמָּא: בְּחָצֵר אַחֶרֶת מוּתָּר, וְהוּא שֶׁמַּפְתֵּחַ וְחוֹתָם בְּיָדוֹ. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: לְעוֹלָם אָסוּר, עַד שֶׁיְּהֵא שׁוֹמֵר יוֹשֵׁב וּמְשַׁמֵּר, אוֹ עַד שֶׁיָּבֹא מְמוּנֶּה הַבָּא לְקִיצִּין. מְמוּנֶּה בָּא לְקִיצִּין גְּרִיעוּתָא הוּא! אֶלָּא עַד שֶׁיָּבֹא מְמוּנֶּה שֶׁאֵינוֹ בָּא לְקִיצִּין. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר: רְשׁוּת גּוֹיִם אַחַת הִיא. אִיבַּעְיָא לְהוּ: רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר לְהָקֵל אוֹ לְהַחְמִיר? רַב יְהוּדָה אָמַר זְעֵירִי: לְהָקֵל. רַב נַחְמָן אָמַר זְעֵירִי: לְהַחְמִיר. רַב יְהוּדָה אָמַר זְעֵירִי לְהָקֵל, וְהָכִי קָאָמַר תַּנָּא קַמָּא: כְּשֵׁם שֶׁבִּרְשׁוּתוֹ אָסוּר, כָּךְ בִּרְשׁוּת גּוֹי אַחֵר נָמֵי אָסוּר, וְחָיְישִׁינַן לְגוֹמְלִין. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר: בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בִּרְשׁוּתוֹ, אֲבָל בִּרְשׁוּת גּוֹי אַחֵר — מוּתָּר, וְלָא חָיְישִׁינַן לְגוֹמְלִין. רַב נַחְמָן אָמַר זְעֵירִי לְהַחְמִיר, וְהָכִי קָאָמַר תַּנָּא קַמָּא: בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בִּרְשׁוּתוֹ, אֲבָל בִּרְשׁוּת גּוֹי אַחֵר — מוּתָּר, וְלָא חָיְישִׁינַן לְגוֹמְלִין. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר: כֹּל רְשׁוּת גּוֹיִם אַחַת הִיא. תַּנְיָא כְּוָותֵיהּ דְּרַב נַחְמָן אָמַר זְעֵירִי לְהַחְמִיר: אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר: כׇּל רְשׁוּת גּוֹיִם אַחַת הִיא מִפְּנֵי הָרַמָּאִין. דְּבֵי פַּרְזַק רוּפִילָא אוֹתִיבוּ חַמְרָא גַּבֵּי אֲרִיסַיְיהוּ, סְבוּר רַבָּנַן קַמֵּיהּ דְּרָבָא לְמֵימַר: כִּי חָיְישִׁינַן לְגוֹמְלִין — הָנֵי מִילֵּי הֵיכָא דְּקָא מוֹתֵיב הַאי גַּבֵּי הַאי, אֲבָל הָכָא, כֵּיוָן דַּאֲרִיסֵיהּ לָאו דַּרְכֵּיהּ לְאוֹתוֹבֵיהּ בֵּי פַּרְזַק רוּפִילָא — לְגוֹמְלִין לָא חָיְישִׁינַן. אֲמַר לְהוּ רָבָא: אַדְּרַבָּה, אֲפִילּוּ לְמַאן דְּאָמַר לָא חָיְישִׁינַן לְגוֹמְלִין, הָנֵי מִילֵּי הֵיכָא דְּלָא מִירְתַת מִינֵּיהּ, אֲבָל הָכָא, כֵּיוָן דְּמִירְתַת מִינֵּיהּ — מְחַפֵּי עֲלֵיהּ זְכוּתָא. הָהוּא כַּרְכָא דַּהֲוָה יָתֵיב בֵּיהּ חַמְרָא דְּיִשְׂרָאֵל, אִשְׁתְּכַח גּוֹי דַּהֲוָה קָאֵי בֵּינֵי דַּנֵּי. אָמַר רָבָא: אִם נִתְפָּס עָלָיו כְּגַנָּב — חַמְרָא שְׁרֵי, וְאִי לָא — אָסוּר. הֲדַרַן עֲלָךְ רַבִּי יִשְׁמָעֵאל.בחצר אחרת - ישראל דר בחצר אחרת: ה"ג יינו של עובד כוכבים ברשותו - אם היין של עובד כוכבים וטהרו ישראל ונתנו ברשות העובד כוכבים עצמו וישראל דר באותה חצר מותר והוא שמפתח וחותם ביד ישראל אבל אין מפתח וחותם בידו אע"פ שישראל דר באותה חצר אסור כיון שהיין שלו דלא מרתת כולי האי: תני אע"פ שאין מפתח וחותם בידו - כיון דישראל דר באותה חצר כשומר היוצא ונכנס דמי דאמרינן במתני' שמותר: או עד שיבא ממונה הבא לקיצין - שיהא שומר ממונה לשמרו אבל הולך ויוצא ויש לו שעה קבועה לבא או עד שיבא כלומר עד שיהא ממונה עליהם שיתיירא זה מביאתו. ולקמן פריך הבא לקיצין גריעותא הוא: ארישא דסיפא - יין של עובד כוכבים ברשות עובד כוכבים וישראל דר באותה חצר דקאמר ר"מ מותר והוא שמפתח וחותם בידו ואתו רבנן למיסריה: והאמר ליה רבי יוחנן לתנא כו' - אלמא פשיטא ליה לרבי יוחנן כי האי גוונא לקולא הוא דבעינן למיזל: אלא אסיפא דרישא - היכא דיין של ישראל הוא וקתני ישראל דר בחצר אחרת מותר והוא שמפתח וחותם בידו דכיון דיין דישראל הוא מירתת עובד כוכבים לזייף שמא ירגיש בו ישראל הדר בחצר אחרת: גריעותא הוא - דכיון דיש לו שעה קבועה לביאתו לא מירתת עובד כוכבים: להקל או להחמיר - להקל דקאמר ת"ק בעיר שכולה עובדי כוכבים אסור להניחו בבית העובד כוכבים שהוא בעליו והוא הדין בבית עובד כוכבים אחר וקאמר רבי שמעון בן אלעזר וכי כל רשות עובדי כוכבים אחת היא בתמיה כלומר הואיל ואינו בבית בעליו מותר דהאי עובד כוכבים מירתת או להחמיר קאמר ובניחותא איתמר דתנא קמא דוקא בבית בעליו קאמר ואתא רבי שמעון בן אלעזר למימר הוא הדין בבית העובד כוכבים אחר דחיישינן לגומלין אע"ג דהאי עובד כוכבים שהבית שלו ייחד לו קרן זוית לישראל ולא נגע דנתפס עליו כגנב חיישינן דלמא שביק ליה לעובד כוכבים חבירו בעל היין דלא מירתת לנסוכי כי היכי דהדר ישראל וזבין מהאי עובד כוכבים זימנא אחרינא ומפקיד ליה גבי ההוא דלישבוק ליה לנסוכי: לגומלין - הנח לי ואגמול לך כיוצא בזו: רבי שמעון בן אלעזר כו' - ואחת היא דמתניתין אתמוהי מתמה: מפני הרמאין - גומלין זה לזה: פרזק - שם האיש: רופילא - שני למלך: אותיבו חמרא - יין כשר דזבני ישראל באשראי: גבי אריסייהו - עובדי כוכבים כמותם. אריסא מירתת ממריה ואי נמי נגע מסהיד עליה דלא נגע: כרכא - כרך: אם נתפס עליו כגנב - אם עובד כוכבים חלש הוא ויש אימת שופטי העיר עליו ואם ימצאוהו נוגע נתפס עליו כגנב: חמרא שרי - בשתיה ואי לא אסור אף בהנאה דודאי נגע: הדרן עלך רבי ישמעאל: מסקנא דמילתא - מגע עובד כוכבים כיון שנתכוין ליגע שיכשך אע"פ שלא ניסך אסור בהנאה ממתני' (אתא) דאגרדמים עובד כוכבים [נח.] משום לך לך אמרין נזירא. שלא בכוונה כגון לא הכיר בו שהוא יין מותר בהנאה ממתניתא דחרם עובד כוכבים [שם] וכן נפל לבור נמי שלא בכוונה הוא ומותר בהנאה ממתני' [ס:] וכן נתכוין ליטול דבר אחר כגון אתרוג דרב אשי [נט:] שלא בכוונה הוא ומותר בהנאה. מגע עובד כוכבים ע"י דבר אחר כגון בקנה אנו יודעין שנתכוין לדבר אחר כי מדדו בקנה או התיז את הצרעה מותר בהנאה ממתני' [ס:]. בכוונה ולא חזינן למאי איכוין אסור בהנאה מההוא עובדא דבירם דשרייא רב [נז.] משום דשלא בכוונה הוה הא בכוונה אסור. כחו של עובד כוכבים בחיבורין כגון דאוריק ארוקי הכיר בו שהוא יין אסור בהנאה מדרבי יוחנן דאמר [נט.] צא והכרז על יינן משום יין נסך משום לך לך. לא הכיר בו מותר אף בשתיה מההוא עובדא דרבי יוחנן בן ארזא ורבי יוסי בן נהוראי [נח.] דחד שרי אפילו בשתיה משום דעובד כוכבים לא הוה ידע. ושלא בחיבורין כגון זריקה מותר אף בשתיה ואפילו נתכוין מדרב אשי דאמר [ס.] כל שבזב טהור בעובד כוכבים אינו עושה יין נסך. כך הגיה הרב ופסק הלכה למעשה:עד שיהא שומר יושב ומשמר - תימה היינו רישא דישראל ועובדי כוכבים דרין בה ואין לומר דאיצטריך ליוצא ונכנס דהא נמי שמעינן מרישא דקתני דרין בה ולא שיהא נותן עיניו בעובד כוכבים כל היום וי"ל דה"א עד דאיכא ישראל טובא קמ"ל דאפילו בחד סגי: ההוא כרבא כו' - מתוך הלשון משמע דנקט כרכא שהיה היין מונח בתוך הרחוב וגם היה שם יין של עובד כוכבים שעתה אין העובד כוכבים נתפס כגנב על הביאה רק על הנגיעה ואפילו הכי חמרא שרי כיון שנתפס על הנגיעה והא דאמרינן לקמן פרק בתרא (עבודה זרה דף ע.) דההוא דהוה יתיב ביה חמרא דישראל כו' וקאמר רבא אי מצי לאישתמוטי חמרא אסור ואף על פי שנתפס כגנב על הנגיעה היינו משום דבבית שיכול ליכנס שם אינו ירא כל כך ומנסך אבל אי נתפס כגנב על הביאה ודאי חמרא שרי ולהכי מייתי עלה ההיא דנעל הפונדק: