Avodah Zarah 4a

בָּהּ, דִּכְתִיב: ״[כִּי] הִנֵּה הַיּוֹם בָּא בֹּעֵר כַּתַּנּוּר וְהָיוּ כׇל זֵדִים וְכׇל עֹשֵׂה רִשְׁעָה קַשׁ וְלִהַט אֹתָם הַיּוֹם הַבָא אָמַר ה׳ צְבָאוֹת אֲשֶׁר לֹא יַעֲזֹב לָהֶם שֹׁרֶשׁ וְעָנָף״, לֹא שׁוֹרֶשׁ — בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְלֹא עָנָף — לָעוֹלָם הַבָּא. צַדִּיקִים מִתְרַפְּאִין בָּהּ, דִּכְתִיב: ״וְזָרְחָה לָכֶם יִרְאֵי שְׁמִי שֶׁמֶשׁ צְדָקָה וּמַרְפֵּא בִּכְנָפֶיהָ וְגוֹ׳״, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁמִּתְעַדְּנִין בָּהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וִיצָאתֶם וּפִשְׁתֶּם כְּעֶגְלֵי מַרְבֵּק״. דָּבָר אַחֵר: מָה דָּגִים שֶׁבַּיָּם — כׇּל הַגָּדוֹל מֵחֲבֵירוֹ בּוֹלֵעַ אֶת חֲבֵירוֹ, אַף בְּנֵי אָדָם — אִלְמָלֵא מוֹרָאָה שֶׁל מַלְכוּת, כָּל הַגָּדוֹל מֵחֲבֵירוֹ בּוֹלֵעַ אֶת חֲבֵירוֹ. וְהַיְינוּ דִּתְנַן: רַבִּי חֲנִינָא סְגַן הַכֹּהֲנִים אוֹמֵר: הֱוֵי מִתְפַּלֵּל בִּשְׁלוֹמָהּ שֶׁל מַלְכוּת, שֶׁאִלְמָלֵא מוֹרָאָהּ שֶׁל מַלְכוּת ״אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ חַיִּים בָּלָעוּ״. רַב חִינָּנָא בַּר פָּפָּא רָמֵי, כְּתִיב: ״שַׁדַּי לֹא מְצָאנֻהוּ שַׂגִּיא כֹחַ״, וּכְתִיב: ״גָּדוֹל אֲדוֹנֵינוּ וְרַב כֹּחַ״, וּכְתִיב: ״יְמִינְךָ ה׳ נֶאְדָּרִי בַּכֹּחַ״! לָא קַשְׁיָא, כָּאן בִּשְׁעַת הַדִּין, כָּאן בִּשְׁעַת מִלְחָמָה. רַבִּי חָמָא בְּרַבִּי חֲנִינָא רָמֵי: כְּתִיב ״חֵמָה אֵין לִי״, וּכְתִיב ״נֹקֵם ה׳ וּבַעַל חֵמָה״! לָא קַשְׁיָא: כָּאן — בְּיִשְׂרָאֵל, כָּאן — בְּאוּמּוֹת הָעוֹלָם. רַב חִינָּנָא בַּר פָּפָּא אָמַר: ״חֵמָה אֵין לִי״ — שֶׁכְּבָר נִשְׁבַּעְתִּי, ״מִי יִתְּנֵנִי״ — שֶׁלֹּא נִשְׁבַּעְתִּי, ״אֶהְיֶה שָׁמִיר וָשַׁיִת וְגוֹ׳״. וְהַיְינוּ דְּאָמַר רַבִּי אֲלֶכְּסַנְדְּרִי: מַאי דִּכְתִיב ״וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא אֲבַקֵּשׁ לְהַשְׁמִיד אֶת כׇּל הַגּוֹיִם״, אֲבַקֵּשׁ מִמִּי? אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אֲבַקֵּשׁ בְּנִיגְנֵי שֶׁלָּהֶם, אִם יֵשׁ לָהֶם זְכוּת — אֶפְדֵּם, וְאִם לָאו — אַשְׁמִידֵם. וְהַיְינוּ דְּאָמַר רָבָא: מַאי דִּכְתִיב: ״אַךְ לֹא בְעִי יִשְׁלַח יָד אִם בְּפִידוֹ לָהֶן שׁוּעַ״? אָמַר לָהֶן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל: כְּשֶׁאֲנִי דָּן אֶת יִשְׂרָאֵל, אֵין אֲנִי דָּן אוֹתָם כְּאוּמּוֹת הָעוֹלָם, דִּכְתִיב: ״עַוָּה עַוָּה עַוָּה אֲשִׂימֶנָּה וְגוֹ׳״, אֶלָּא אֲנִי נִפְרָע מֵהֶן כְּפִיד שֶׁל תַּרְנְגוֹלֶת. דָּבָר אַחֵר: אֲפִילּוּ אֵין יִשְׂרָאֵל עוֹשִׂין מִצְוָה לְפָנַי כִּי אִם מְעַט, כְּפִיד שֶׁל תַּרְנְגוֹלִין שֶׁמְּנַקְּרִין בָּאַשְׁפָּה, אֲנִי מְצָרְפָן לְחֶשְׁבּוֹן גָּדוֹל, [שֶׁנֶּאֱמַר: ״אִם בְּפִידוֹ] לָהֶן שׁוּעַ״, [דָּבָר אַחֵר]: בַּשָּׂכָר שֶׁמְּשַׁוְּועִין לְפָנַי, אֲנִי מוֹשִׁיעַ אוֹתָם. וְהַיְינוּ דְּאָמַר רַבִּי אַבָּא: מַאי דִּכְתִיב ״וְאָנֹכִי אֶפְדֵּם וְהֵמָּה דִּבְּרוּ עָלַי כְּזָבִים״? אֲנִי אָמַרְתִּי אֶפְדֵּם בְּמָמוֹנָם בָּעוֹלָם הַזֶּה, כְּדֵי שֶׁיִּזְכּוּ לָעוֹלָם הַבָּא, וְהֵמָּה דִּבְּרוּ עָלַי כְּזָבִים. וְהַיְינוּ דְּאָמַר רַב פַּפִּי מִשְּׁמֵיהּ דְּרָבָא: מַאי דִּכְתִיב ״וַאֲנִי יִסַּרְתִּי חִזַּקְתִּי זְרוֹעֹתָם וְאֵלַי יְחַשְּׁבוּ רָע״? אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אֲנִי אָמַרְתִּי אֲיַסְּרֵם בְּיִסּוּרִין בָּעוֹלָם הַזֶּה כְּדֵי שֶׁיֶּחְזְקוּ זְרוֹעוֹתָם לָעוֹלָם הַבָּא, וְאֵלַי יְחַשְּׁבוּ רָע. מִשְׁתַּבַּח לְהוּ רַבִּי אֲבָהוּ לְמִינֵי בְּרַב סָפְרָא, דְּאָדָם גָּדוֹל הוּא, שְׁבַקוּ לֵיהּ מִיכְסָא דִּתְלֵיסַר שְׁנִין. יוֹמָא חַד אַשְׁכְּחוּהוּ, אֲמַרוּ לֵיהּ: כְּתִיב ״רַק אֶתְכֶם יָדַעְתִּי מִכֹּל מִשְׁפְּחוֹת הָאֲדָמָה עַל כֵּן אֶפְקֹד עֲלֵיכֶם אֶת כׇּל עֲוֹנֹתֵיכֶם״, מַאן דְּאִית לֵיהּ סִיסְיָא בְּרָחֲמֵיהּ מַסֵּיק לֵיהּ? אִישְׁתִּיק וְלָא אֲמַר לְהוּ וְלָא מִידֵּי, רְמוֹ לֵיהּ סוּדָרָא בְּצַוְּארֵיהּ וְקָא מְצַעֲרוּ לֵיהּ. אֲתָא רַבִּי אֲבָהוּ אַשְׁכְּחִינְהוּ, אֲמַר לְהוּ: אַמַּאי מְצַעֲרִיתוּ לֵיהּ? אֲמַרוּ לֵיהּ: וְלָאו אָמְרַתְּ לַן דְּאָדָם גָּדוֹל הוּא? וְלָא יָדַע לְמֵימַר לַן פֵּירוּשָׁא דְּהַאי פְּסוּקָא! אֲמַר לְהוּ: אֵימַר דַּאֲמַרִי לְכוּ בְּתַנָּאֵי, בִּקְרָאֵי מִי אֲמַרִי לְכוּ? אֲמַרוּ לֵיהּ: מַאי שְׁנָא אַתּוּן דְּיָדְעִיתוּן? אֲמַר לְהוּ: אֲנַן דִּשְׁכִיחִינַן גַּבֵּיכוֹן — רָמִינַן אַנַּפְשִׁין וּמְעַיְּינַן, אִינְהוּ לָא מְעַיְּינִי. אֲמַרוּ לֵיהּ: לֵימָא לַן אַתְּ! אֲמַר לְהוּ: אֶמְשׁוֹל לָכֶם מָשָׁל, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְאָדָם שֶׁנּוֹשֶׁה מִשְּׁנֵי בְּנֵי אָדָם, אֶחָד אוֹהֲבוֹ וְאֶחָד שׂוֹנְאוֹ. אוֹהֲבוֹ — נִפְרָע מִמֶּנּוּ מְעַט מְעַט, שׂוֹנְאוֹ — נִפְרָע מִמֶּנּוּ בְּבַת אַחַת. אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כָּהֲנָא: מַאי דִּכְתִיב ״חָלִילָה לְּךָ מֵעֲשֹׂת כַּדָּבָר הַזֶּה לְהָמִית צַדִּיק עִם רָשָׁע״? אָמַר אַבְרָהָם לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, חוּלִּין הוּא מֵעֲשׂוֹת כַּדָּבָר הַזֶּה לְהָמִית צַדִּיק עִם רָשָׁע. וְלָא? וְהָכְתִיב: ״וְהִכְרַתִּי מִמֵּךְ צַדִּיק וְרָשָׁע״! בְּצַדִּיק שֶׁאֵינוֹ גָּמוּר. אֲבָל בְּצַדִּיק גָּמוּר לָא? וְהָכְתִיב ״וּמִמִּקְדָּשִׁי תָּחֵלּוּ״, וְתָנֵי רַב יוֹסֵף: אַל תִּקְרֵי ״מִמִּקְדָּשִׁי״ אֶלָּא ״מִמְּקוּדָּשַׁי״, אֵלּוּ בְּנֵי אָדָם שֶׁקִּיְּימוּ אֶת הַתּוֹרָה מֵאָלֶף וְעַד תָּיו. הָתָם נָמֵי, כֵּיוָן שֶׁהָיָה בְּיָדָם לִמְחוֹת וְלֹא מִיחוּ, הָווּ לְהוּ כְּצַדִּיקִים שֶׁאֵינָן גְּמוּרִים. רַב פָּפָּא רָמֵי, כְּתִיב: ״אֵל זֹעֵם בְּכׇל יוֹם״, וּכְתִיב: ״לִפְנֵי זַעְמוֹ מִי יַעֲמוֹד״! לָא קַשְׁיָא, כָּאן בְּיָחִיד, כָּאן בְּצִבּוּר. תָּנוּ רַבָּנַן: ״אֵל זֹעֵם בְּכׇל יוֹם״, וְכַמָּה זַעְמוֹ? רֶגַע. וְכַמָּה רֶגַע? אַחַת מֵחֲמֵשׁ רִיבּוֹא וּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וּשְׁמוֹנֶה מֵאוֹת וְאַרְבָּעִים וּשְׁמֹנֶה בְּשָׁעָה, זוֹ הִיא רֶגַע, וְאֵין כָּל בְּרִיָּה יְכוֹלָה לְכַוֵּין אוֹתָהּ רֶגַע חוּץ מִבִּלְעָם הָרָשָׁע, דִּכְתִיב בֵּיהּ:

היום הבא - השמש הבאה דבכמה דוכתין קרינן לשמשא יומא: ויצאתם ופשתם - סיפא דוזרחה לכם הוא. ופשתם לשון שומן וריבוי ועובי כמו (תרגום בראשית א) פושו וסגו וכמו (איוב ל״ה:ט״ו) ולא ידע בפש מאד: לא מצאנוהו שיהא שגיא כח בעת הדין - אם ישגיא כחו יתחייבו כולם כלייה: ר' אחא בר חנינא אמר תרוייהו בישראל - וה"ק אע"פ שבעל חימה אני חימה אין לי כבר נשבעתי מקצוף עליך: מי יתנני - סיפא דהאי קרא הוא: שמיר ושית - לשון ארץ גזירה וחורבן ודוגמתו (איכה ג) השאת והשבר: והיינו דרבי אלכסנדרי - אדלעיל קאי דאין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו: בניגני שלהן - בספר זכרון מעשיהם: ואם לאו אשמידם - ובדין אפקוד עליהם ולא בחמלה כי אם בדקדוק כדאמרינן לעיל מקדיר עליהם חמה מנרתקה אולי יבעטו: והיינו נמי דאמר רבא - שהקב"ה דן עובדי כוכבים בדקדוק: עוה עוה עוה אשימנה - עיווי עיותה ולעוה אשימנה וכן תרגום יונתן חוביהון חבו בחוביהון אתפרע מינהון: כפיד - ניקור ביקדור"א בלע"ז שמנקרין מעט מעט. וכן נפרע מהן מעט מעט בהסתר פנים בוהיה לאכול לפדותם מעונותיהן כדי שיזכו לעוה"ב: להם שוע - אני נותן להם פדיון כמו (שמות יד) ויושע ופרק וכמו (ב"ק דף פ.) ישוע הבן פדיון: והיינו דא"ר אבא - אפדם לישראל בממונם והיינו כפיד של תרנגולין פורעין מעט מעט ונוגשיך בצדקה: ידעתי - אהבתי כמו (תהילים א׳:ו׳) יודע ה' דרך צדיקים וכמו (שמות לג) ואדעך בשם: מאן דאית ליה סיסיא - זעם: ברחמיה מסיק ליה - מעלהו על אוהבו. והנם זועפים (בראשית מ׳:ו׳) מתרגמינן נסיסין. לשון אחר סוסיא סוס שעסקו רע את אוהבו מעלין עליו כדי שימות: נפרע ממנו מעט מעט - כן ישראל נפרע מהן הקב"ה את כל עונותיהן בעוה"ז כדי שיזכו ליום הדין ועובדי כוכבים אינו נפרע מהן כלל כדי לטרדן מן העוה"ב. ופקידה משמע מעט מעט כאדם שפוקד את חבירו לפרקים: ממקדשי תחלו - גבי ארבעה משחיתים שבאו להשחית את ירושלים כתיב ביחזקאל: זועם בכל יום - ואפילו הכי קיימין וכתיב מי יעמוד: ביחיד - מי יעמוד: בצבור - אף על גב דבכל יום זועם מתקיימין:

חימה אין לי שכבר נשבעתי - ואין להקשות מפרק ד' נדרים (נדרים לב.) דמוכח דמשה הרגו לחימה דאיכא לשנויי תרי חימה הוו כדמשני נמי התם: והיינו דר' אלכסנדרי - פ"ה דקאי אההיא דקאמרינן לעיל דאין הקדוש ברוך הוא בא בטרוניא עם בריותיו ולא נהירא פירושו דהא איפסיק ליה טובא ונראה לר"ת דקאי אהא דסליק כאן בישראל כאן בעובדי כוכבים וקאמרינן דבעל חימה קאי אעובדי כוכבים והיינו דרבי אלכסנדרי דקאמר ביום ההוא אבקש שאם לא ימצא להם זכות ישמידם והיינו נמי דרבא דאמר שיש חילוק בין ישראל לעובדי כוכבים: בניגני שלהם - פירוש במעשה שלהם מה נורא מעשיך (תהילים ס״ו:ג׳) מתרגמינן מה דחילין אינון מניגניא דילך: שהיה בידם למחות - והא דאמרי' בסוף חזקת הבתים (ב"ב דף ס:) מוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין היינו בדבר שידוע שלא יקבלו אם ימחו:

עבודה זרה ד.

Navigate the library