עבודה זרהלב.
טוען את הדף…
הַאי חַלָּא דְּשִׁיכְרָא דַּאֲרַמָּאָה אָסוּר, דִּמְעָרְבִי בֵּיהּ דּוּרְדְּיָא דְּיֵין נֶסֶךְ. אָמַר רַב אָשֵׁי: וּמֵאוֹצָר שְׁרֵי, כֵּיוָן דִּמְעָרְבִי בֵּיהּ מִסְרָא סְרֵי. וָחֶרֶס הַדְרְיָינִי. מַאי הַדְרְיָינִי? אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: חֶרֶס שֶׁל הַדְרְיָינוּס קֵיסָר. כִּי אֲתָא רַב דִּימִי אָמַר: קַרְקַע בְּתוּלָה הָיְתָה שֶׁלֹּא עֲבָדָהּ אָדָם מֵעוֹלָם, עֲבָדָהּ וּנְטָעָהּ, וְרָמֵי לֵיהּ לְחַמְרָא בְּגוּלְפֵי חִיוָּרֵי, וּמָיְיצִי לְהוּ לְחַמְרַיְיהוּ, וּמְתַבְּרוּ לְהוּ בְּחַסְפֵי וְדָרוּ בַּהֲדַיְיהוּ, וְכֹל הֵיכָא דְּמָטוּ תָּרוּ לְהוּ וְשָׁתוּ. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: וְרִאשׁוֹן שֶׁלָּנוּ כִּשְׁלִישִׁי שֶׁלָּהֶן. אִיבַּעְיָא לְהוּ: מַהוּ לִסְמוֹךְ בָּהֶן כַּרְעֵי הַמִּטָּה? רוֹצֶה בְּקִיּוּמוֹ עַל יְדֵי דָּבָר אַחֵר — שְׁרֵי אוֹ אָסוּר? תָּא שְׁמַע, דְּרַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי יוֹחָנָן: חַד אָסַר וְחַד שָׁרֵי, וְהִלְכְתָא כְּמַאן דְּאָסַר. מֵיתִיבִי: הַדַּרְדּוּרִין וְהָרוּקְבָּאוֹת שֶׁל גּוֹיִם, יַיִן שֶׁל יִשְׂרָאֵל כָּנוּס בָּהֶן — אָסוּר בִּשְׁתִיָּה וּמוּתָּר בַּהֲנָאָה. הֵעִיד שִׁמְעוֹן בֶּן גּוּדָּא לִפְנֵי בְּנוֹ שֶׁל רַבָּן גַּמְלִיאֵל עַל רַבָּן גַּמְלִיאֵל, שֶׁשָּׁתָה מִמֶּנּוּ בְּעַכּוֹ, וְלֹא הוֹדוּ לוֹ. נוֹדוֹת שֶׁל גּוֹיִם — רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קַפּוֹסַאי: אָסוּר לַעֲשׂוֹת מֵהֶן שְׁטִיחִין לַחֲמוֹר, וְהָא הָכָא דְּרוֹצֶה בְּקִיּוּמוֹ עַל יְדֵי דָּבָר אַחֵר, וְקָתָנֵי דְּאָסוּר! וְלִיטַעְמָיךְ, קַנְקַנִּים שֶׁל גּוֹיִם לִיתַּסְרוּ לְמִיזְבַּן! מַאי שְׁנָא נוֹדוֹת וּמַאי שְׁנָא קַנְקַנִּים? אָמַר רָבָא: גְּזֵירָה שֶׁמָּא יִבָּקַע נוֹדוֹ וְיִטְּלֶנּוּ וְיִתְפְּרֶנּוּ עַל גַּבֵּי נוֹדוֹ. וּלְמַאן דְּאָמַר רוֹצֶה בְּקִיּוּמוֹ עַל יְדֵי דָּבָר אַחֵר אָסוּר, מַאי שְׁנָא קַנְקַנִּים דִּשְׁרוּ? אָמַר לָךְ: הָתָם לֵיתֵיהּ לְאִיסּוּרֵיהּ בְּעֵינֵיהּ, הָכָא אִיתֵיהּ לְאִיסּוּרֵיהּ בְּעֵינֵיהּ. וְלֹא הוֹדוּ לוֹ. וּרְמִינְהִי: יַיִן הַבָּא בְּרוּקְבָּאוֹת שֶׁל גּוֹיִם אָסוּר בִּשְׁתִיָּה וּמוּתָּר בַּהֲנָאָה, הֵעִיד שִׁמְעוֹן בֶּן גּוּדָּע לִפְנֵי בְּנוֹ שֶׁל רַבָּן גַּמְלִיאֵל עַל רַבָּן גַּמְלִיאֵל שֶׁשָּׁתָה מִמֶּנּוּ בְּעַכּוֹ, וְהוֹדוּ לוֹ! מַאי ״לֹא הוֹדוּ לוֹ״ דְּקָאָמַר הָתָם? כׇּל סִיעָתוֹ, אֲבָל בְּנוֹ מוֹדֵי לֵיהּ. אִיבָּעֵית אֵימָא: גּוּדָּא לְחוֹד, וְגוּדָּע לְחוֹד. וְעוֹרוֹת לְבוּבִין. תָּנוּ רַבָּנַן: אֵיזֶהוּ עוֹר לָבוּב? כָּל שֶׁקָּרוּעַ כְּנֶגֶד הַלֵּב וְקָדוּר כְּמִין אֲרוּבָּה, יֵשׁ עָלָיו קוֹרֶט דָּם — אָסוּר,דורדיא - שמרים: ומאוצר - אם הביאו מן האוצר מכלי העשוי לקיום: מסרא סרי - מסריח כשמשהין אותו: של אדריינוס קיסר - כשיוצא בגייסות מוליכן עמו: בתולה שלא נעבדה - והיה כל כחה קיים והוציאתו ביין זה ונעשה חזק: גולפי - כלי חרס: חיורי - חדשים דמייצי: ודרו בהדייהו - נושאין עמהן: תרו להו - שורין אותן במים: ראשון שלנו - יין משובח שלנו: אינו אלא כשלישי שלהן - כשהוא שרוי ג' פעמים במים היו המים השלישיים משובחין כיין שלנו: ע"י ד"א - ישראל רוצה בקיומו של יין נסך ולא בשבילו אלא בשביל החרס ולסמיכה: הדרדורים - לגינין קטנים: רוקבאות - תרגומה של חמת רוקבא והן של עור: בן גודא: שטיחין - בשטיל"ש. והא הכא גבי שטיחין דאינו רוצה בקיומו של יין וקתני אסור: ויטלנו - לשטיח מעל החמור: ויתפרנו בנודו - ויתן יינו של עובד כוכבים טעם ביינו של ישראל: גודע לחוד וגודא לחוד - לזה לא הודה ולזה הודה אחרי כן: שקרע שלו כנגד הלב - שכן דרך עובד כוכבים להוציא דרך אותו קרע הלב של שור מחיים: וקדור - קדור כנקב עגול: יש עליו קורט דם - גלדי בלע"ז קרושט"א: אסור - בידוע שמחיים נקרע:האי חלא דשיכרא דארמאי אסור כו' - הלכך צריך ליזהר בשכר דבש שקורין מי"ט לבדוק אם מטילין בו שמרי יין להעמיד מהר כי יש מקומות שעושין כן ואז ודאי הוא אסור: ומאוצר שרי דמסרא קא סרי - הלכך נראה דמותר לקנות כל מיני משקה מן העובדי כוכבים כגון יין תפוחים ומי תותים ובלבד שיראהו הישראל מושך מן החבית ואפילו דמיהן יקרים יותר מן היין דודאי לא עירבו יין בתוך החבית דמסרא קא סרי אבל אם לא ראהו מושך מן החבית אז הדבר מתחלק במשקה היקר מן היין יאסור שמא עירב בו יין להשתכר ולהרויח אבל אם היין יקר אין לחוש שמא עירב בו יין להכשיל כדאמרינן לקמן (עבודה זרה דף לד:) קיסתא דמורייסא בלומא קיסתא דחמרא בארבעה לומי והא דתניא בתוספתא יין תפוחים מן האוצר מותר היה נמכר בשוק אסור מפני שמזדייף פירוש מערבין בו יין היינו דוקא במקום שהוא בזול ואין לאסור מטעם שמשימין המשקה בחבית שהיה בו יין נסך דהא אמרינן לקמן דשרי למרמי ביה (חמרא) ושיכרא: והא הכא דרוצה בקיומו ע"י ד"א וקתני דאסור - תימה אדמותיב מברייתא לותיב ממתניתין דתנן נודות העובדי כוכבים וקנקניהם ויין של ישראל כנוס בהם אסורים ואיסורן איסור הנאה דברי ר"מ והא הכא דרוצה בקיומו על ידי ד"א הוא ולא משום יין הנבלע בהם כלל וקאמר ר"מ דאסורים בהנאה הקנקנים אף למכרן לעובדי כוכבים והכא ליכא לשנויי שמא יבקע וילך ויתפרנו כו' דסתם קנקנים הם של חרס ואינם ראוים לתפור ואין לומר דס"ל כרבנן דמתירים דע"כ לא שרו אלא בקנקנים משום דלא חזו ליין הכנוס בהם אבל חרס הדרייני דחזי לשרותו במים אפי' רבנן אסרי וי"ל דאסורים ואיסורן איסור הנאה לא קאי אקנקנים אלא איין הכנוס בהם ואסורין דנקט קאי איינות דנודות וקנקנים תדע מדמקשה לקמן (עבודה זרה דף לח:) גבי כבשים דאמר רבי יוחנן אפילו ידוע שנתן בהם עובד כוכבים לתוכו יין או חומץ מותר ופריך מ"ש ממורייס לרבי מאיר דאסור בהנאה ומשני התם ידיע ממשן הכא לא ידיע ממשן ואי בקנקנים אסר רבי מאיר ליפרוך מ"ש מקנקנים דלא ידיע ממשן ואסר רבי מאיר בהנאה אלא ודאי קנקנים לר"מ נמי שרי בהנאה והא דקאמר אסורים לשון רבים דמשמע הנודות והקנקנים לא קאי אלא איין שבתוך הנוד ובתוך הקנקן אבל מברייתא פריך שפיר לפי סברתו שהיה סובר כמו שאוסר רשב"ג לעשות שטיחין שיאסרם גם בשאר הנאות ומסיק גזרה שמא יבקע נודו ויתפרנו ע"ג נודו ויתן יין הנבלע בעור טעם ביינו ואית ספרים דגרסי בתר הך שנויא ולמ"ד רוצה בקיומו ע"י דבר אחר דאסור מ"ש מקנקנים דשרי דהא רוצה בקיומו ע"י ד"א הוא ומסיק התם ליכא לאיסורא בעיניה הכא איתיה לאיסורא בעיניה ולפי גירסא זו משמע דמאן דאסר לא אסר רוצה בקיומו ע"י ד"א אלא בחרס הדרייני משום דאיתיה לאיסורא בעיניה עוד יש לפרש דלעולם דר"מ אסר קנקנים בהנאה למכרן לעובדי כוכבים ולא תקשי לקמן לההיא דכבשין דיש לחלק דבקנקנים היינו טעמא דאסור שדרך של יין הנבלע בתוך הקנקנים להיות נפלט והוי כמו בעין אבל יין לתוך הכבשים אינו בעין תדע דלא מקשה גבי כבשים מ"ש מיין של ישראל הכנוס בקנקנים דאסור בהנאה לר"מ מפני יין הקנקן הנבלע בו אלא ודאי להכי אסור דכיון שגוף היין נפלט בשל ישראל הוי כמו בעין וידיע ממשו אבל יין מתבטל בין הכבשין ולא ידיע ממשו ובשמעתין ה"נ לא מצי מותיב ממתני' דנהי דרוצה בקיומו שרי היינו כגון לסמוך כרעי המטה או לעשות שטיחין אבל למכור לעובדי כוכבים לכנוס בהן יין שרוצה העובד כוכבים בקיומו לצורך היין לעולם אסור דאין זה רוצה בקיומו ע"י ד"א ומתני' נמי דאסר קנקנים לר"מ בהנאה היינו דוקא למכור לעובדי כוכבים דודאי ישימו בו יין אבל להשתמש להצניע שם חפצו או לסמוך כרעי המטה לעולם אימא לך דשרי ומותיב מברייתא דאסר בהדיא לעשות שטיחין לחמור ולפי זה אין לגרוס ולמאן דאסר מ"ש קנקנים דשרי דאין ענין קנקנים לרוצה בקיומו דהא מאן דשרי שרי אפילו למכור לתת לתוכו יין דמותר בהנאה וא"כ היה לו להקשות אפי' למאן דשרי ברוצה בקיומו ע"י ד"א מ"מ אסור להשתמש ביין א"כ מ"ש קנקנים ומיהו יש לישב הגירסא וה"פ אפילו למאן דאסר כל כך בחרס הדרייני אפילו לסמוך כרעי המטה כ"ש שהיה לאסור קנקנים בהנאה לגמרי ומ"ש קנקנים דשרו רבנן אף להכניס בו יין של ישראל להיות מותר בהנאה ומסיק התם ליתיה לאיסורא בעיניה ולכך מותר בהנאה אבל חרס הדרייני איתיה לאיסורא בעיניה לפי פירוש זה משמע דמאן דאסר אסר כל רוצה בקיומו לכל שום תשמיש ופסקינן הלכתא כמאן דאסר הלכך יש פוסקים דצריך ליזהר שלא לעשות שום תשמיש בכלים הבלועים חמץ בפסח משום דהוי רוצה בקיומו ע"י ד"א אבל אינו נראה לר"ת מדקאמר התם ליתיה לאיסורא בעיניה וכו' משמע היכא דליכא איסורא בעיניה לא מיתסר בהנאה ומכאן פסק ר"ת דקדירות הבלועות מבשר בחלב ע"י שנתבשל בהם שמותר להשים בתוכן דבר יבש כגון תבואה וכן קדירות האסורות משום חמץ בפסח מותר לתת לתוכן דבר יבש אבל דבר לח לא: אבל בנו מודי ליה - לכאורה משמע דההוא רשב"ג דקאמר לעיל אסור לעשות שטיחין משום ר' יהושע בן קפוסאי קאמר וליה לא ס"ל אי נמי ר"ג דהכא הוא זקנו של רבי ובנו הוא רבי חנינא בן גמליאל אחי רשב"ג אביו של רבינו הקדוש וכן משמע בפ"ק דנדה (דף ח: ושם ד"ה והא) דרבי חנינא בן גמליאל היה דודו של רבי מש"ה קאמר התם דר"א קשיש מיניה טובא והא דאמרינן ספ"ב דסוטה (דף מט:) שרשב"ג היה קורא על עצמו עיני עוללה לנפשי וגו' אלף ילדים היו לבית אבא ולא נשתייר מהם אלא אני כאן ובן אחי אבא בעסיא משמע שלא היה לו שום אח זה היה רשב"ג הזקן אביו של ר"ג דיבנה שהוא זקנו של רבי: