חוליןמז.
טוען את הדף…
וְאָמַר רָבָא: הָנֵי תַּרְתֵּי בּוּעֵי דִּסְמִיכָן לַהֲדָדֵי, לֵית לְהוּ בְּדִיקוּתָא. חֲדָא וּמִתְחַזְיָא כְּתַרְתֵּי – מַיְיתִינַן סִילְוָא וּבָזְעִינַן לַהּ, אִי שָׁפְכָן לַהֲדָדֵי – חֲדָא הִיא וּכְשֵׁרָה, וְאִי לָא – תַּרְתֵּי נִינְהוּ וּטְרֵפָה. וְאָמַר רָבָא: חָמֵשׁ אוּנֵּי אִית לַהּ לְרֵיאָה, אַפַּהּ כְּלַפֵּי גַּבְרָא – תְּלָתָא מִיַּמִּינָא וְתַרְתֵּי מִשְּׂמָאלָא. חַסִּיר אוֹ יַתִּיר אוֹ חֲלִיף – טְרֵפָה. הָהוּא יַתִּירְתָּא דַּאֲתַאי לְקַמֵּיהּ דְּמָרִימָר, הֲוָה יָתֵיב רַב אַחָא אַבָּבָא. אֲמַר לֵיהּ: מַאי אֲמַר לָךְ? אֲמַר לֵיהּ: אַכְשְׁרַהּ נִיהֲלִי. אֲמַר לֵיהּ: הֲדַר עַיְּילַהּ קַמֵּיהּ! אֲמַר לֵיהּ: זִיל אֵימָא לֵיהּ לְמַאן דְּיָתֵיב אַבָּבָא, לֵית הִלְכְתָא כְּוָותֵיהּ דְּרָבָא בִּיתֶרֶת. וְהָנֵי מִילֵּי – דְּקָיְימָא בְּדָרָא דְּאוּנֵּי, אֲבָל בֵּינֵי בֵּינֵי – טְרֵפָה. הָהוּא בֵּינֵי בֵּינֵי דַּאֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַב אָשֵׁי, סָבַר רַב אָשֵׁי לְמִיטְרְפַהּ. אֲמַר לֵיהּ רַב הוּנָא מָר בַּר אַוְיָא: כֹּל הָנֵי חֵיוֵי בָּרָיָיתָא הָכִי אִית לְהוּ, וְקָרוּ לַהּ טַבָּחֵי עֵינוּנִיתָא דְּוַורְדָּא. וְהָנֵי מִילֵּי מִגַּוַּאי,תרתי בועי דסמיכי אהדדי - קים ליה לרבא דאינן סמוכות אלא מחמת נקב שהיה בריאה והעלה הנקב את הבועות הללו סביביו: חדא ומתחזיא כתרתי - ואם אחת היא ונראה כמין סדק באמצעיתה ודומה לב': בזעינן לה - באחת מצדיה: תלת מימינא - דבהמה והיא לימין הטבח כשהיא תלויה ברגליה ובני מעיה כלפי הטבח: יתיר - סבירא ליה לרבא דכנטול דמי. ולית הלכתא כוותיה כדאמרינן בסמוך וראיתי שהכשירה מורי רבינו יעקב אבל בחסיר וחליף הלכה כמותו דליכא מאן דפליג: אמר ליה - רב אחא לטבח כשיצא מן הבית: מאי אמר לך - מרימר: אמר ליה - רב אחא לטבח: הדר עיילה קמיה - דלמא לא עיין בה שפיר. דסבירא ליה לרב אחא הא דרבא: וה"מ - דיתרת כשרה דקיימא בדרא דאוני: אבל ביני ביני - כגון מלמטה לערוגה כעינוניתא דוורדא שהיא בין שתי הערוגות מלמטה או שיש אחת באמצע האומא על גבה שלא כסדר חיתוכא דאוני טרפה: ברייתא - רועות באפר. ואמרי לה ברייתא בריאות ושמנות: עינוניתא - כמו אינוניתא אונה קטנה. דוורדא על שם קלישתה ואדומה: וה"מ מגואי - מתחת:אי שפכי אהדדי חדא היא וכשרה - כתב בעל הלכות גדולות דבועות בשיפולי ריאה דהיינו בשיפולי אונות או אומות טרפה ופירש הטעם דכל יתר כנטול דמי ותימה דמה ענין זה אצל זה ואי חשיב ליה יתר בסוף ריאה הכי נמי באמצע ואין לאסור מפני שנראה כשתי בועות דהא מכשרינן היכא דשפכי אהדדי ושמא הטעם דכשעומד בסוף סופו ליפסק ולינקב וטוב ליזהר שכל דבריהם דברי קבלה וכן פסק רבינו גרשום וכתב דאי מהדר לה הודרנא בישרא כשרה: ואי לאו טרפה - כתוב בהלכות טרפות של רבינו גרשום דאפילו יש הפסק ביניהם כחוט השערה טרפה משמע דאי איכא ביניהן כשני חוטין לא חשיב סמיכי אהדדי וכשרה וכתב רבינו יהודה דוקא בועות שיש בהן מוגלא אבל צמחים קשין אפילו סמיכי כשרה וכן פירש רבינו שמואל: כל הני עיזי ברייתא הכי אית להו - והא דאמר דביני ביני טרפה היינו היכא דגדולה הרבה ואין דומה לענוניתא דורדא פירש בקונטרס דכי משתכחן תרתי דטרפה דהא יתרת דביני וביני לאו אורחה דחדא גופה לא אכשר אלא משום דכל הני עיזי ברייתא הכי אית להו ואם אין לה אפילו אחת כשרה ורבינו אפרים אומר דעל אחת לא היה אומר כל הני עיזי ברייתא הכי אית להו ולא היה סבור רב אשי למטרפה דהא כולהו אית להו אלא ודאי אפילו על שנים קאמר דכשרה משום דהני עיזי ברייתא הכי אית להו ולפיכך אם אין לו אפילו אחת טרפה ונראה דאין ראיה מבהמות שלנו דשמא חלוקות משלהם כדאשכן בפרק הלוקח בהמה (בכורות דף יט:) דפרה בת שלשה שילדה ודאי לכהן ובהמות שלנו יולדות לפעמים בשנה שניה אם לא שנאמר דכשיולדת בשנה שניה תשש כחה ושוב לא תלד עד שנה רביעית ועמא דבר כרש"י מדקאמר וקרו לה טבחי עינוניתא דוורדא משמע כפירושו דאין שם אלא היא דלא מסתבר כלל לומר דקאי אשניה ובכל מקום שהיא סרוכה טרפה ואם חסר אחת מן האונות אין העינוניתא מצטרפת להשלים: