טוען את הדף…
לִמְקוֹם חָרִיץ. וְהֵיכָא מְקוֹם חָרִיץ? לְחִיוָּרָא דְּתוּתֵי מׇתְנֵי. אָמַר רַב נְחוּנְיָא: שְׁאֵילְתִּינְהוּ לְכוּלְּהוּ טָרוֹפָאֵי דְּמַעְרְבָא, וְאָמְרִי לִי הִלְכְתָא כְּרָכִישׁ בַּר פָּפָּא, וְלֵית הִלְכְתָא כְּרַב עַוִּירָא. דְּרַב עַוִּירָא נָמֵי לָא אֲמַרַן, אֶלָּא בְּקוּלְשֵׁיהּ, אֲבָל בְּסוּמְכֵיהּ – טְרֵפָה, וְאִי אִישְׁתְּיַיר בֵּיהּ כְּעוֹבִי דִּינַר זָהָב – כְּשֵׁרָה. אָמְרִי בְּמַעְרְבָא: כׇּל הַפּוֹסֵל בָּרֵיאָה – כָּשֵׁר בַּכּוּלְיָא, שֶׁהֲרֵי נֶקֶב פָּסוּל בָּרֵיאָה, וְכָשֵׁר בַּכּוּלְיָא, וְכׇל שֶׁכֵּן הֵיכָא דְּכָשֵׁר בָּרֵיאָה – כָּשֵׁר בַּכּוּלְיָא. מַתְקֵיף לַהּ רַבִּי תַּנְחוּמָא: וּכְלָלָא הוּא? הֲרֵי מוּגְלָא, דְּכָשֵׁר בָּרֵיאָה וּפָסוּל בַּכּוּלְיָא! וַהֲרֵי מַיִם זַכִּין, דִּכְשֵׁרִים הָכָא וְהָכָא, אֶלָּא אָמַר רַב אָשֵׁי: טְרֵפוֹת קָא מְדַמֵּית לַהֲדָדֵי? אֵין אוֹמְרִים בִּטְרֵפוֹת זוֹ דּוֹמָה לָזוֹ, שֶׁהֲרֵי חוֹתְכָהּ מִכָּאן וָמֵתָה, חוֹתְכָהּ מִכָּאן וְחָיְתָה. וּמַיִם זַכִּין כְּשֵׁרִים, לָא אֲמַרַן אֶלָּא דְּצִילִּי, אֲבָל עֲכִירִי – טְרֵפָה. וְכִי צִילִּי נָמֵי לָא אֲמַרַן אֶלָּא דְּלָא סְרִיחַ, אֲבָל סְרִיחַ – טְרֵפָה. הַכּוּלְיָא שֶׁהִקְטִינָה, בַּדַּקָּה – עַד כְּפוֹל, בַּגַּסָּה – עַד כַּעֲנָבָה בֵּינוֹנִית. נִיטַּל לֶחִי הַתַּחְתּוֹן, אָמַר רַבִּי זֵירָא: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁיְּכוֹלָה לִחְיוֹת עַל יְדֵי לְעִיטָה וְהַמְרָאָה, אֲבָל אֵינָהּ יְכוֹלָה לִחְיוֹת עַל יְדֵי לְעִיטָה וְהַמְרָאָה – טְרֵפָה. נִיטְּלָה הָאֵם שֶׁלָּהּ, תָּנָא: הִיא הָאֵם, הִיא טַרְפַּחַת, וְהִיא שַׁלְפּוּחִית. וַחֲרוּתָה בִּידֵי שָׁמַיִם – כְּשֵׁרָה. תָּנוּ רַבָּנַן: אֵיזוֹהִי חֲרוּתָה? כֹּל שֶׁצָּמְקָה רֵיאָה שֶׁלָּהּ. בִּידֵי שָׁמַיִם – כְּשֵׁרָה, בִּידֵי אָדָם – טְרֵפָה. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר: אַף בִּידֵי כׇּל הַבְּרִיּוֹת. אִיבַּעְיָא לְהוּ: רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אַרֵישָׁא קָאֵי וּלְקוּלָּא, אוֹ אַסֵּיפָא קָאֵי וּלְחוּמְרָא? תָּא שְׁמַע, דְּתַנְיָא: חֲרוּתָה בִּידֵי אָדָם – טְרֵפָה, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר: אַף בִּידֵי כׇּל הַבְּרִיּוֹת. רַבָּה בַּר בַּר חָנָה הֲוָה קָאָזֵיל בְּמַדְבְּרָא, אַשְׁכַּח הָנְהוּ דִּיכְרֵי דִּצְמִיק רֵיאָה דִּידְהוּ. אֲתָא שְׁאֵיל בֵּי מִדְרְשָׁא, אֲמַרוּ לֵיהּ: בְּקַיְיטָא – אַיְיתִי מְשִׁיכְלֵי חִיוָּרֵי, וּמַלִּינְהוּ מַיָּא קָרִירֵי, וְאַנְּחִינְהוּ מֵעֵת לְעֵת. אִי הָדְרָן בָּרְיָין – בִּידֵי שָׁמַיִם הִיא וּכְשֵׁרָה, וְאִי לָא – טְרֵפָה. בְּסִיתְוָא – אַיְיתִי מְשִׁיכְלֵי שִׁיחוּמֵי, וּמַלִּינְהוּ מַיָּא פָּשׁוֹרֵי, וְאַנְּחִינְהוּ מֵעֵת לְעֵת. אִי הָדְרָא בָּרְיָא – כְּשֵׁרָה, וְאִי לָא – טְרֵפָה. הַגְּלוּדָה: תָּנוּ רַבָּנַן: הַגְּלוּדָה – רַבִּי מֵאִיר מַכְשִׁיר וַחֲכָמִים פּוֹסְלִים, וּכְבָר הֵעִיד אֶלְעָזָר סָפְרָא וְיוֹחָנָן בֶּן גּוּדְגְּדָא עַל הַגְּלוּדָה שֶׁפְּסוּלָה. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר: חָזַר בּוֹ רַבִּי מֵאִיר. מִכְּלָל דִּלְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר פְּלִיג רַבִּי מֵאִיר בִּגְלוּדָה? וְהָתַנְיָא: אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר: לֹא נֶחְלְקוּ רַבִּי מֵאִיר וַחֲכָמִים עַל הַגְּלוּדָה שֶׁפְּסוּלָה, וּכְבָר הֵעִיד רַבִּי אוֹשַׁעְיָא בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יְהוּדָה הַבַּשָּׂם לִפְנֵי רַבִּי עֲקִיבָא מִשּׁוּם רַבִּי טַרְפוֹן עַל הַגְּלוּדָה שֶׁפְּסוּלָה, וְאִם נִשְׁתַּיֵּיר בּוֹ כְּסֶלַע – כְּשֵׁרָה. אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: מַאי ״לֹא נֶחְלְקוּ״? לֹא עָמַד רַבִּי מֵאִיר בְּמַחֲלוֹקְתּוֹ. אָמַר מָר: אִם נִשְׁתַּיֵּיר בּוֹ כְּסֶלַע – כְּשֵׁרָה. הֵיכָא? אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: עַל פְּנֵי הַשִּׁדְרָה כּוּלָּהּ. אִיבַּעְיָא לְהוּ: דַּאֲרִיךְ וְקַטִּין, דְּכִי מְצָרֵף לַהּ הָוֵי כְּסֶלַע, אוֹ דִלְמָא בְּרוֹחַב סֶלַע עַל פְּנֵי הַשִּׁדְרָה כּוּלָּהּ? תָּא שְׁמַע, דְּפָרֵישׁ רַבִּי נְהוֹרַאי מִשְּׁמֵיהּ דִּשְׁמוּאֵל: בְּרוֹחַב כְּסֶלַע עַל פְּנֵי כׇּל הַשִּׁדְרָה כּוּלָּהּ. רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר: רָאשֵׁי פְרָקִים. רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן אַנְטִיגְנוֹס מִשּׁוּם רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי יַנַּאי אָמַר: מְקוֹם טִיבּוּרוֹ. בָּעֵי רַבִּי יַנַּאי בְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל: נִיטַּל מְקוֹם הַשִּׁדְרָה וְכוּלּוֹ קַיָּים, נִיטַּל מְקוֹם טִיבּוּרוֹ וְכוּלּוֹ קַיָּים, נִיטְּלוּ רָאשֵׁי פְרָקִים וְכוּלּוֹ קַיָּים, מַאי? תֵּיקוּ. אָמַר רַב: כׇּל הָעוֹר כּוּלּוֹ מַצִּיל בִּגְלוּדָה, חוּץ מֵעוֹר בֵּית הַפְּרָסוֹת, וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: אֲפִילּוּ עוֹר בֵּית הַפְּרָסוֹת נָמֵי מַצִּיל. בְּעָא מִינֵּיהּ רַבִּי אַסִּי מֵרַבִּי יוֹחָנָן: עוֹר בֵּית הַפְּרָסוֹת מַהוּ שֶׁיַּצִּיל בִּגְלוּדָה? אֲמַר לֵיהּ: מַצִּיל. אֲמַר לֵיהּ, לִמַּדְתָּנוּ רַבֵּינוּ: אֵלּוּ שֶׁעוֹרוֹתֵיהֶן כִּבְשָׂרָן – עוֹר בֵּית הַפְּרָסוֹת! אֲמַר לֵיהּ: אַל תַּקְנִיטֵנִי, שֶׁבִּלְשׁוֹן יָחִיד אֲנִי שׁוֹנֶה אוֹתָהּ. דְּתַנְיָא: הַשּׁוֹחֵט אֶת הָעוֹלָה לְהַקְטִיר כְּזַיִת מֵעוֹר שֶׁל תַּחַת הָאַלְיָה חוּץ לִמְקוֹמוֹ – פָּסוּל, וְאֵין בּוֹ כָּרֵת; חוּץ לִזְמַנּוֹ – פִּגּוּל, וְחַיָּיבִין עָלָיו כָּרֵת. אֱלִיעֶזֶר בֶּן יְהוּדָה אִישׁ אֶיבְלַיִם אָמַר מִשּׁוּם רַבִּי יַעֲקֹב, וְכֵן הָיָה רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוּדָה אִישׁ [כְּפַר] עִיכּוּס אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן: אֶחָד עוֹר בֵּית הַפְּרָסוֹת, וְאֶחָד עוֹר הָרֹאשׁ שֶׁל עֵגֶל הָרַךְ, וְאֶחָד עוֹר שֶׁל תַּחַת הָאַלְיָה, וְכֹל שֶׁמָּנוּ חֲכָמִים גַּבֵּי טוּמְאָה אֵלּוּ שֶׁעוֹרוֹתֵיהֶן כִּבְשָׂרָן,למקום חריץ - שהגידין מעורין שם והוא אמצעית הכוליא: טרופאי - מורי הוראות על הטרפות: כרב עוירא - בניקב הטחול: ולא אמרן - דלית הלכתא כוותיה אלא דאינקב בקולשיה: בסומכיה - בעוביו למעלה: ואי אשתייר - בעובי דופנו ולא יצא המחט לחוץ ויש הגנה כנגדו כעובי דינר כשר: וכ"ש כו' - דוקיא הוא דדייקנא ממילתייהו: מוגלא כשרה בריאה - כדאמרן (לעיל חולין מח.) דקיימן צימחי טינרי: ופסול בכוליא - כדאמרן בריש פירקין (חולין דף מח.) מליא מוגלא טרפה מים זכין כשרה ואוקימנא בכוליא: והרי מים זכין דכשרין הכא והכא - לא ידענא מאי קושיא: אלא - לא תימא כל שכן דאע"ג דנקב פסול בריאה וכשר בכוליא איכא מידי דכשר בריאה ופסול בכוליא דאין אומרים בטרפות כו' דיש אבר שחולי זה קשה לו ואין חולי זה קשה לו: שהרי חותכה מכאן ומתה כו' - חתוך סימנין או גיד צוארה ומתה חתוך כל כתפיה וחיה: הקטינה - הכוליא הקטינה מאליה מחמת חולי: היא האם - דמתני': היא טרפחת - דלקמן (חולין דף נו:) הורו בטרפחת כרבי בזפק: היא שלפוחית - דאמר לעיל בפירקין (חולין דף מח.): צמקה - יבשה. ושדים צומקים מתרגמינן דדין יבשין (הושע ט): בידי שמים - מקול ברד ורעם: בידי אדם - שהבעיתה אדם לא הדרא בריא: כל הבריות - שאגת אריה וקול שחל: ארישא קאי - אף בידי כל הבריות כבידי שמים: ת"ש - דאסיפא קאי: משיכלי חיורי - של כלי חרס לבן: שחימי - שחורות ואינן מצננות כל כך כלבנות. ובלשון מורי שחימי של נחשת חיורי של חרס: מדקאמר חזר בו מכלל דמעיקרא הוה פליג: הבשם - מוכר בשמים: ואם נשתייר בו כסלע - על ידי אותו שיור מעלה ארוכה: דאריך - על פני כל אורך השדרה וקצר כחוט ומאי כסלע דקאמר דאי מצטרפת לאורכו ומשוית ליה עגול הוה כסלע: במקום טיבורו - בעינן כסלע: ראשי פרקים - בכל פרקי חוליותיה ועצמות השוק והירך בעינן שיור כסלע: כל העור כולו - כל היכא דמשתייר ההוא כסלע מעלה ארוכה וחוזר כל עורה לקדמותו: חוץ מעור בית הפרסות - מן הארכובה ולמטה דלא הוי עור מפני שהוא רך: ואלו שעורותיהן כבשרן - לענין דמטמאין עורן כבשרן אלמא לאו עור הוא וקחשיב האי בהדייהו בהעור והרוטב (לקמן חולין דף קכב.): אל תקניטני - מאותה משנה: שבלשון יחיד אני שונה אותה - כלומר יחידאה היא ולא קיימינן כוותיה דר' שמעון קתני לה ופליגי עליה דת"ק לא תנא אלא עור שתחת האליה לחודיה: קרבן שנשחט על מנת לאכול הימנו או להקטיר הימנו חוץ למקום אכילתו: פסול ואין בו כרת - לאוכל הימנו כהלכתו. ואם שחטו על מנת לאכול או להקטיר הימנו: חוץ לזמנו פיגול וחייבין עליו כרת - האוכל ממנו אפילו כהלכתו ומקרא נפקא לן בפרק שני דזבחים (דף כח.) ועור שתחת הזנב רך הוא ונפסל קרבן במחשבת אכילתו כבשר ובעולה שכולה כליל לא פסלה מחשבת אכילה אלא מחשבת הקטרה: איבלים - כפר: עיכוס - בסמ"ך: עגל הרך - מפרש בהעור והרוטב (לקמן חולין קכב.) כל זמן שיונק: וכל שמנו חכמים - בהעור והרוטב (שם) לגבי עורות כבשר:והרי מים זכים דכשרים הכא והכא - פ"ה לא ידענא מאי קושיא וי"ל דהכי פירושא והרי מים זכים דאתו מחמת לקותא וכשרים בכוליא ולא גמרינן ממוגלא ואם כן אין לדמות הטרפות זו לזו: בלשון יחיד אני שונה אותה - שבמשנה עצמה היה שונה דברי רבי שמעון אבל אין לפרש משום דאתיא כיחידאה דמה בכך האמר בפ' החולץ (יבמות דף מב:) סתם במתניתין ומחלוקת בברייתא הלכה כסתם: