חוליןנז.
טוען את הדף…
בַּאֲחוּזַּת עֵינַיִם, אִינְּגִיד וְאִיתְּנַח, עוּל (למעייניה) [מַעְיָינֵיהּ] וְחַיְּיטֵיהּ לִכְרֵסֵיהּ. נִשְׁתַּבְּרוּ רַגְלֶיהָ. הַהוּא צַנָּא דְּאִינְקוֹרֵי דַּאֲתַאי לְקַמֵּיהּ דְּרָבָא, בַּדְקֵיהּ רָבָא בְּצוֹמֶת הַגִּידִין, וְאַכְשְׁרֵיהּ. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: שְׁמוּטַת יָד בַּבְּהֵמָה – כְּשֵׁרָה, שְׁמוּטַת יָרֵךְ בַּבְּהֵמָה – טְרֵפָה, שְׁמוּטַת יָרֵךְ בָּעוֹף – טְרֵפָה, שְׁמוּטַת גַּף בָּעוֹף – טְרֵפָה, חָיְישִׁינַן שֶׁמָּא נִיקְּבָה הָרֵיאָה. וּשְׁמוּאֵל אָמַר: תִּיבָּדֵק, וְכֵן אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: תִּיבָּדֵק. חִזְקִיָּה אָמַר: אֵין רֵיאָה לָעוֹף, וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: יֵשׁ לוֹ וְיֶשְׁנָהּ כְּעָלֶה שֶׁל וֶורֶד בֵּין אֲגַפַּיִם. מַאי ״אֵין רֵיאָה לָעוֹף״? אִילֵּימָא דְּלֵית לֵיהּ כְּלָל – וְהָא קָא חָזֵינַן דְּאִית לֵיהּ! אֶלָּא דְּלָא מִיטְּרִיף בֵּיהּ, וְהָתָנֵי לֵוִי: טְרֵפוֹת שֶׁמָּנוּ חֲכָמִים בַּבְּהֵמָה – כְּנֶגְדָּן בָּעוֹף, יָתֵר עֲלֵיהֶן עוֹף נִשְׁבַּר הָעֶצֶם אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִיקַּב קְרוּם שֶׁל מוֹחַ! אֶלָּא, אֵין לוֹ לֹא לִינָּפֵל וְלֹא לֵיחָמֵר. מַאי טַעְמָא? אָמַר רַב חָנָה: הוֹאִיל וְרוֹב צַלְעוֹתֶיהָ מְגִינּוֹת עָלֶיהָ. וְהָא מִדְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: יֵשׁ לוֹ, וְיֶשְׁנָהּ כְּעָלֶה שֶׁל וֶורֶד בֵּין אֲגַפַּיִים – מִכְּלָל דְּחִזְקִיָּה סָבַר דְּלֵית לֵיהּ! אֶלָּא אָמְרִי בְּמַעְרְבָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא: מִדְּבָרָיו שֶׁל בְּרִיבִּי נִיכָּר שֶׁאֵינוֹ בָּקִי בְּתַרְנְגוֹלִין. אָמַר רַב הוּנָא אָמַר רַב: שְׁמוּטַת יָרֵךְ בָּעוֹף כְּשֵׁרָה. אֲמַר לֵיהּ רַבָּה בַּר רַב הוּנָא לְרַב הוּנָא: וְהָא רַבָּנַן דַּאֲתוֹ מִפּוּמְבְּדִיתָא אֲמַרוּ רַב יְהוּדָה מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב אָמַר: שְׁמוּטַת יָרֵךְ בָּעוֹף טְרֵפָה! אֲמַר לֵיהּ: בְּרִי, נַהֲרָא נַהֲרָא וּפְשָׁטֵיהּ. אֲזַל רַבִּי אַבָּא, אַשְׁכְּחֵיהּ לְרַב יִרְמְיָה בַּר אַבָּא דְּקָא בָּדֵיק בְּצוֹמֶת הַגִּידִין. אֲמַר לֵיהּ: לְמָה לֵיהּ לְמָר כּוּלֵּי הַאי? וְהָא רַב הוּנָא אָמַר רַב: שְׁמוּטַת יָרֵךְ בָּעוֹף כְּשֵׁרָה! אֲמַר לֵיהּ: אֲנָא מַתְנִיתִין יָדַעְנָא: בְּהֵמָה שֶׁנֶּחְתְּכוּ רַגְלֶיהָ מִן הָאַרְכּוּבָּה וּלְמַטָּה כְּשֵׁרָה, מִן הָאַרְכּוּבָּה וּלְמַעְלָה פְּסוּלָה, וְכֵן שֶׁנִּיטַּל צוֹמֶת הַגִּידִין, וְאָמַר רַב עֲלַהּ: וְכֵן בָּעוֹף. אִי הָכִי, קַשְׁיָא דְּרַב אַדְּרַב! אִישְׁתִּיק. אֲמַר לֵיהּ: דִּלְמָא שָׁנֵי לֵיהּ בֵּין שְׁמוּטָה לַחֲתוּכָה? אֲמַר לֵיהּ: וְאַתְּ מְפָרְשַׁתְּ שְׁמַעְתָּתֵיהּ דְּרַב? בְּפֵירוּשׁ אָמַר רַב: שְׁמוּטָה – כְּשֵׁרָה, חֲתוּכָה – פְּסוּלָה. וְאַל תִּתְמַהּ, שֶׁהֲרֵי חוֹתְכָהּ מִכָּאן וָמֵתָה, חוֹתְכָהּ מִכָּאן וְחָיְתָה. כִּי סְלֵיק רַבִּי אַבָּא, אַשְׁכְּחֵיהּ לְרַבִּי זֵירָא דְּיָתֵיב וְקָאָמַר: אָמַר רַב הוּנָא אָמַר רַב: שְׁמוּטַת יָרֵךְ בָּעוֹף טְרֵפָה. אֲמַר לֵיהּ: חַיֵּי דְּמָר, מִיּוֹמָא דִּסְלֵיק מָר לְהָכָאבאחוזת עינים - ולא נגע בו ולא הזיקו אלא דנדמה לאביו כאילו נשחט לפי שלא היה רוצה ליגע במעיים שלא יהפך בהן: צנא - סל: דאנקורי - עופות שנשתברו רגליהן בארכובה למטה או למעלה מארכובה ואין העצם יוצא לחוץ. ובתשובת הגאונים מצאתי עוף שחור הוא ושל מים הוא ובמצחו חברבורות לבנות ועל שם כך נקרא אינקורי שהוא מנומר כמו ניקוב פינטור"א ובעיר הזאת יש מהן: בצומת הגידין - שיהו ששה עשר חוטין קיימין כדאמרינן בפרק בהמה המקשה (לקמן חולין עו:) והוא בשפולו של עצם השוק סמוך לארכובה: יד - כתף: שמוטת ירך - בוקא דאטמא דשף מדוכתיה ואיעכול ניביה: שמוטת גף - פרק עליון המחובר בגבה: טרפה דחיישינן שמא ניקב הריאה - לפי שהריאה נחבאת בין הצלעות וקרום הבשר רך ודק בין צלע לצלע וכששומטת גפה מתנתקת הריאה עם הגף: תיבדק - הריאה. מכניס קנה דק בגרגרת ונופח בריאה ואם הרוח יוצא טרפה ואם לאו כשרה: כעלה של וורד - דקה ואדומה: בין אגפים - בין כנפיה: דלא מיטריף בה - אם ניקבה: כנגדן בעוף - אלמא ניקבה הריאה דבהמה ה"ה לעוף: לא לינפל - אם נפלה מן הגג דאמרן צריכה בדיקה א"צ לבדוק בריאה: ולא ליחמר - בנפלה לאור שבודקין המעיים שמא הוריקו א"צ לבדוק הריאה: ורוב צלעות מגינות עליה - רוב ריוח הצלעות מגין עליה שהצלעות אינן שוכבות על רחבן אלא על חודן וכולן רחבן לפנים והריאה נחבאת ביניהם: של בריבי - חזקיה שהיה גדול בדורו: ניכר שאינו בקי בתרנגולים - אינו רגיל לאכול תרנגולים לפיכך לא ידע אם יש להן ריאה ולשון בדיחותא הוא: נהרא נהרא ופשטיה - אין פשטי הנהר דומין זה חריף וזה עומד כך אין מנהג המקומות דומות ורב כשרה סבירא ליה וראה בני פומבדיתא שנהגו בו איסור ולא התירו בפניהם ורב יהודה מפומבדיתא הוה וסבר דרב טרפה ס"ל: צומת הגידין - מקום שהגידין צומתין מתחברין ומתהדקין לשון חומץ צומתו דפסחים (דף מ.) אשטריינט"א בלע"ז: שמוטת ירך בעוף כשר - והרי הכל ניטל וכל שכן אם ניטל צומת הגידין לבדן: מתניתין ידענא - בפרק בהמה המקשה (לקמן חולין עו.) וכן שניטל צומת הגידים לבדן וכל הארכובה קיימת: וכן בעוף - דאם ניטל צומת הגידין טרפה: אמר ליה - רבי אבא דילמא מדאגמריה רב לרב הונא דשמוטה כשרה והתם אמר וכן בעוף שני ליה בין שמוטה לחתוכה ובשמוטה כשרה ואפי' ניטלה כולה ובחתוכה טרפה אפילו צומת הגידין לבדן: אמר ליה - רבי ירמיה לרבי אבא: ואת מפרש שמעתין דרב - מדנפשיך לאו דידך הוא דבפירוש אמר רב: אמר ליה אין לא גרסינן: רבי זירא ורבי אבא תרוייהו מבבל הוו וסלקו להתם ורבי זירא סליק ברישא וקאמר ליה ר' אבא חייך אחר שעלית מבבל הלום:שמוטת יד בבהמה כשרה - וה"ה נחתכו דדוקא נחתכו רגליה טרפה אבל ידיה כשרה ולקמן (חולין דף נח:) נמי אמרינן בעלת ה' רגלים או שאין לה אלא שלשה ה"ז מום ואמר רב הונא לא שנו אלא שחיסר ביד אבל ברגל טרפה נמי הוה: שמוטת ירך - פי' בקונטרס בוקא דאטמא דשף מדוכתיה ואיעכול ניביה והדין עמו דכולה שמוטה דשמעתין באיעכול ניביה איירי בבהמה ובעוף אבל לא איעכול כשר כך פסיק לעיל (חולין דף נד:) והלכתא אפילו אפסיק נמי כשרה עד דאיעכול איעכולי והשתא ניחא מה דנקיט בכוליה שמעתין שמוטה ולא נקט דשף מדוכתיה כדנקט רב מתנא לעיל (חולין דף נד:) משום דרב מתנא אסר בלא איעכול ניביה אבל הכא דאיירי באיעכול ניביה שייך לשון שמוטה ולהכי מייתי לעיל דרב מתנא גבי אלו כשרות דוקא ולא מייתי דרב יהודה דהכא ועוד דרבי יוחנן קאמר לעיל אלו טרפות דוקא למעוטי הא דרב מתנא ורבי יוחנן קאמר לקמן שמוטת ירך בעוף טרפה וה"ה בבהמה נמי טרפה מדתני לוי ולא חשיב ליה גבי יתר עליהן עוף ולא משמע דפליג עליה מדמקשינן לעיל מיניה אדרב ושמואל ועוד דלקמן בסוף שמעתא הלכה רווחת בישראל שמוטת ירך בעוף טרפה וה"ה בבהמה כדפירשי' ולעיל (חולין דף נד:) פסקי' הלכה דאפילו אפסיק כשרה עד דאיעכול איעכולי ולכך נראה דכולה שמעתין איירי דאיעכול ניביה: למה ליה למר כולי האי והא אמר רב הונא אמר רב שמוטת ירך בעוף כשרה - השתא ס"ד דשמוטה וחתוכה הכל אחד ואע"ג דבהמה טרפה כדמוכח מתניתין (לקמן חולין דף עו.) דבהמה שנחתכו רגליה מן הארכובה ולמעלה מ"מ בעוף כשרה ושמא לא ידע השתא ברייתא דלוי דכל טרפות שמנו חכמים בבהמה כנגדן בעוף ולפי המסקנא דמחלק בין שמוטה לחתוכה ניחא ולרב הונא אמר רב דמכשיר שמוטת ירך בעוף כמו כן בבהמה מדתני לוי ומכשיר אפילו באיעכול ניביה כדפרישנא דכולה שמעתא באיעכול ניביה ואע"ג דאפילו מאן דמיקל לעיל גבי ואלו כשרות מודה באיעכול ניביה רב הונא אמר רב מיקל בכולהו ומיהו קצת תימה דלא מישתמיט בכולה שמעתין למינקט בחד דוכתא שמוטת ירך בבהמה כשרה ולא מסתבר למימר כלל דנקט עוף לרבותא וגם רבי ירמיה שהביא ראיה לדבריו וא"ל אנא מתני' ידענא לא דקדק אלא מהא דאמר רב עלה וכן בעוף אבל מהא דאסרה מתניתין בבהמה לא רצה לדקדק ולומר כ"ש בעוף דזוטר חיותיה ולכך נראה דדוקא בעוף מכשיר רב הונא אמר רב ולא בבהמה ולית ליה ברייתא דלוי ואע"ג דמקשינן מיניה לרב לעיל היינו אליבא דרב יהודה ודוחק: דילמא שני ליה בין שמוטה לחתוכה - פי' בקונטרס דשמוטה כשרה ואפילו ניטלה כולה ובחתוכה טרפה אפילו בצומת הגידין לבדן ותימה מה רוצה לומר שמפרש שאם ניטלה כולה כשרה אם רוצה לומר שאם ניטל הירך ממקום שהיתה מחוברת באליה כשרה וחתוכה דטרפה כגון באותו עצם האמצעי שבו צומת הגידין בתחתיתו סמוך לפרק הארכובה הנמכרת עם הראש ולמעלה הוא תחוב בעצם הקולית שהוא עצם התחוב באליה ואע"ג דבאותו עצם האמצעי טרפה מ"מ בעליון שהוא עצם הקולית כשרה כדמפרש שחותכה מכאן וחיה מכאן ומתה וזהו תימה דאפילו נבלה נמי מקריא אם ניטלה ירך וחלל שלה ניכר כדאמר רבי אלעזר פ"ק (לעיל חולין כא.) וליכא מאן דפליג ומה שייך לקרות זה שמוטה וזה חתוכה שתיהן חתוכות נינהו כיון דאיירי אפילו ניטלה כולה והיה לו לפרש כאן בפשיטות דשמוטה כשרה כגון דלא נחתכו רגליה אלא דשף מדוכתיה עצם הירך שקפץ ממקומו מחור שבעצם האליה שהוא תחוב בו אבל נחתכו טרפה אפילו בצומת הגידין: