טוען את הדף…
הֲוָה לַן פִּתְחוֹן פֶּה קַמֵּיהּ דְּרַב הוּנָא וּשְׁאֵילְנֵיהּ, וַאֲמַר לַן: שְׁמוּטַת יָרֵךְ בָּעוֹף כְּשֵׁירָה. וְאַשְׁכַּחְתֵּיהּ נָמֵי לְרַבִּי יִרְמְיָה בַּר אַבָּא דְּיָתֵיב וְקָא בָדֵיק בְּצוֹמֵת הַגִּידִין, וְאַקְשִׁי לֵיהּ: לָא סָבַר לַהּ מָר הָא דְּאָמַר רַב הוּנָא אָמַר רַב: שְׁמוּטַת יָרֵךְ בָּעוֹף כְּשֵׁרָה? אָמַר לִי: אֲנָא מַתְנִיתִין יָדַעְנָא: בְּהֵמָה שֶׁנֶּחְתְּכוּ רַגְלֶיהָ, מִן הָאַרְכּוּבָּה וּלְמִטָּה – כְּשֵׁרָה, מִן הָאַרְכּוּבָּה וּלְמַעְלָה – פְּסוּלָה, וְכֵן שֶׁנִּיטַּל צוֹמֶת הַגִּידִין, וְאָמַר רַב עֲלַהּ: וְכֵן בָּעוֹף. וַאֲמַרִי לֵיהּ: אִי הָכִי, קַשְׁיָא דְּרַב אַדְּרַב! אִישְׁתִּיק, וְאַקְשַׁי לֵיהּ: וְדִלְמָא שָׁנֵי לֵיהּ לְרַב בֵּין שְׁמוּטָה לַחֲתוּכָה? וְאָמַר לִי: וְאַתְּ מְפָרְשַׁתְּ שְׁמַעְתֵּיהּ דְּרַב? בְּפֵירוּשׁ אָמַר רַב: שְׁמוּטָה – כְּשֵׁרָה, חֲתוּכָה – פְּסוּלָה. וְאַתְּ, מָה בִּידָךְ? הָכִי אָמַר רַב חִיָּיא בַּר אָשֵׁי אָמַר רַב: שְׁמוּטַת יָרֵךְ בָּעוֹף טְרֵפָה, וְכֵן אָמַר רַבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: שְׁמוּטַת יָרֵךְ בָּעוֹף טְרֵפָה. וְאָמַר רַבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידִי: אִילְמָלֵי הֲוָה רַבִּי יוֹחָנָן בְּאַתְרָא דְּאוֹרוֹ בַּהּ חַבְרָוָותָא לְהֶתֵּירָא, לָא פַּרְכֵּיס. דְּאָמַר רַבִּי חֲנִינָא אָמַר רַבִּי: שְׁמוּטַת יָרֵךְ בָּעוֹף כְּשֵׁרָה. וְתַרְנְגוֹלֶת הָיְתָה לוֹ לְרַבִּי חֲנִינָא שֶׁנִּשְׁמְטָה יָרֵךְ שֶׁלָּהּ, וֶהֱבִיאָהּ לִפְנֵי רַבִּי וְהִתִּירָהּ לוֹ, וּמְלָחָהּ רַבִּי חֲנִינָא, וַהֲוָה מוֹרֵי בַּהּ הֲלָכָה לַתַּלְמִידִים: זֶה הִתִּיר לִי רַבִּי, זֶה הִתִּיר לִי רַבִּי. וְלֵית הִלְכְתָא כְּכׇל הָנֵי שְׁמַעְתָּתָא, אֶלָּא כִּי הָא דִּשְׁאֵל רַבִּי יוֹסֵי בֶּן נְהוֹרַאי אֶת רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: קְדִירַת קָנֶה בְּכַמָּה? אָמַר לוֹ: מִשְׁנָה שְׁלֵמָה שָׁנִינוּ, עַד כְּאִיסָּר הָאִיטַלְקִי. אָמַר לוֹ: וַהֲלֹא רָחֵל אַחַת הָיְתָה בִּשְׁכוּנָתֵנוּ שֶׁנִּקְדַּר קָנֶה שֶׁלָּהּ, וְעָשׂוּ לָהּ קְרוּמִין שֶׁל קָנֶה וְחָיְתָה! אָמַר לוֹ: וְעַל דָּא אַתְּ סָמֵיךְ? וַהֲלֹא הֲלָכָה רוֹוַחַת בְּיִשְׂרָאֵל: שְׁמוּטַת יָרֵךְ בָּעוֹף טְרֵפָה, וְתַרְנְגוֹלֶת הָיְתָה לוֹ לְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא שֶׁנִּשְׁמְטָה יָרֵךְ שֶׁלָּהּ, וְעָשׂוּ לָהּ שְׁפוֹפֶרֶת שֶׁל קָנֶה וְחָיְתָה! אֶלָּא מַאי אִית לָךְ לְמֵימַר: תּוֹךְ שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ הֲוָה, הָכָא נָמֵי תּוֹךְ שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ הֲוָה. אָמְרוּ עָלָיו עַל רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא שֶׁעַסְקָן בִּדְבָרִים הָיָה, וְהָיָה עוֹשֶׂה דָּבָר לְהוֹצִיא מִלִּבּוֹ שֶׁל רַבִּי יְהוּדָה, שֶׁהָיָה רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אִם נִיטְּלָה הַנּוֹצָה פְּסוּלָה. וְתַרְנְגוֹלֶת הָיְתָה לוֹ לְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא שֶׁנִּיטְּלָה נוֹצָה שֶׁלָּהּ, וְהִנִּיחָה בַּתַּנּוּר, וְטָלָה עָלֶיהָ בְּמַטְלִית שֶׁל טַרְסִיִּים, וְגִידְּלָה כְּנָפַיִים הָאַחֲרוֹנִים יוֹתֵר מִן הָרִאשׁוֹנִים. וְדִלְמָא קָסָבַר רַבִּי יְהוּדָה טְרֵפָה מַשְׁבַּחַת? אִם כֵּן, בְּמִידֵּי דְּמִיטַּרְפָא בַּהּ – הִגְדִּילָה כְּנָפַיִים הָאַחֲרוֹנִים יוֹתֵר מִן הָרִאשׁוֹנִים?! מַאי עַסְקָן בִּדְבָרִים? אָמַר רַב מְשַׁרְשְׁיָא, דִּכְתִיב: ״לֵךְ אֶל נְמָלָה עָצֵל רְאֵה דְרָכֶיהָ וַחֲכָם, אֲשֶׁר אֵין לָהּ קָצִין שֹׁטֵר וּמֹשֵׁל, תָּכִין בַּקַּיִץ לַחְמָהּ״. אָמַר: אֵיזִיל אִיחְזֵי אִי וַדַּאי הוּא דְּלֵית לְהוּ מַלְכָּא! אֲזַל בִּתְקוּפַת תַּמּוּז, פַּרְסֵיהּ לִגְלִימֵיהּ אַקִּינָּא דְּשׁוּמְשְׁמָנֵי. נְפַק אֲתָא חַד מִינַּיְיהוּ, אַתְנַח בֵּיהּ סִימָנָא. עָל, אֲמַר לְהוּ: ״נְפַל טוּלָּא״. נְפַקוּ וַאֲתוֹ, דַּלְיֵיהּ לִגְלִימֵיהּ, נְפַל שִׁמְשָׁא. נְפַלוּ עֲלֵיהּ וְקַטְלֵיהּ. אֲמַר: שְׁמַע מִינַּהּ לֵית לְהוּ מַלְכָּא, דְּאִי אִית לְהוּ הַרְמָנָא דְּמַלְכָּא לָא לִיבְעוֹ. אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא לְרַב אָשֵׁי: וְדִלְמָא מַלְכָּא הֲוָה בַּהֲדַיְיהוּ? אִי נָמֵי, הַרְמָנָא דְּמַלְכָּא הֲווֹ נְקִיטִי? אִי נָמֵי בֵּין מַלְכָּא לְמַלְכָּא הֲוָה, דִּכְתִיב: ״בַּיָּמִים הָהֵם אֵין מֶלֶךְ בְּיִשְׂרָאֵל אִישׁ הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו יַעֲשֶׂה״? אֶלָּא, סְמוֹךְ אַהֵימָנוּתָא דִּשְׁלֹמֹה. אָמַר רַב הוּנָא: סִימָן לִטְרֵפָה – שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ. מֵיתִיבִי: סִימָן לִטְרֵפָה – כֹּל שֶׁאֵינָהּ יוֹלֶדֶת. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: מַשְׁבַּחַת וְהוֹלֶכֶת – בְּיָדוּעַ שֶׁהִיא כְּשֵׁרָה, מִתְנַוְּונָה וְהוֹלֶכֶת – בְּיָדוּעַ שֶׁהִיא טְרֵפָה. רַבִּי אוֹמֵר: סִימָן לִטְרֵפָה – שְׁלֹשִׁים יוֹם. אָמְרוּ לוֹ: וַהֲלֹא הַרְבֵּה מִתְקַיְּימוֹת שְׁתַּיִם שָׁלֹשׁ שָׁנִים! תַּנָּאֵי הִיא, דְּתַנְיָא: וּבַגֻּלְגֹּלֶת, עַד שֶׁיֵּשׁ בָּהּ נֶקֶב אֶחָד אָרוֹךְ, אֲפִילּוּ נְקָבִים הַרְבֵּה מִצְטָרְפִים לִמְלֹא מַקְדֵּחַ. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בֶּן הַמְשׁוּלָּם: מַעֲשֶׂה בְּעִנְבּוּל, בְּאֶחָד שֶׁנִּפְחֲתָה גֻּלְגׇּלְתּוֹ, וְעָשׂוּ לוֹ חִידּוּק שֶׁל קֵרוּיָה וְחָיָה. אָמַר לוֹ רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר: מִשָּׁם רְאָיָה? יְמוֹת הַחַמָּה הָיָה, וְכֵיוָן שֶׁעָבְרוּ עָלָיו יְמוֹת הַצִּנָּה מִיָּד מֵת. אָמַר רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב, הֲלָכָה: טְרֵפָה יוֹלֶדֶת וּמַשְׁבַּחַת. אָמַר אַמֵּימָר: הָנֵי בֵּיעֵי דִּטְרֵפָההוה לן פתחון פה קמיה דרב הונא - כלומר הוזקקנו לדבר בשמוטת ירך לפני רב הונא ואמר לן כשרה ואחרי כן אשכחתיה לרב ירמיה כו': ואת מה בידך - עכשיו אמור לי אתה אם שמעת בה כלום אחר שבאת הלום: חברוותא - חברים: לא פרכיס - לא היה יכול לנוד כנף ולקנתר אפילו רמז דבר מתוך שגדולים הם ויש לו לירא מהם אם היה אצלם: ומלחה רבי חנינא - כדי להתקיים ויוכל להראות ימים רבים: ולית הלכתא ככל הני - דשרו שמוטת ירך בעוף: אלא כי הא - דקתני והלא הלכה רווחת היא שמוטת ירך בעוף טרפה: קדירת קנה - קנה שנקדר ממנה חתיכה כמין ארובה: קרומית - רחבה וסתמוהו בה: ועל דא את סמיך - מפני שראית שחיתה המכה אתה סומך להתיר והלא הלכה כו': רווחת - כבר נתפשטה ונתרווחה לנהוג: תוך י"ב חדש - חיתה המכה ולסוף י"ב חדש מתה דטרפה עד י"ב חדש חיה: והיה עושה דבר - כדמפרש לקמן להוציא מלבו של רבי יהודה: וטלה עליה במטלית של טרסיים - כרכה במטלית של צורפי נחשת שנותנים לפניהם לקבל עפרורית שחקי נחשת ושל עור היא ותמיד היא חמה מתוך עוביה וגם הנחושת מחמם לעולם: במידי דמיטרפא בה כו' - בתמיה. נהי דמשבחת בשאר אבריה מיהו ההיא מילתא דמיטרפא ביה מי הדרא ומשבחת כי הכא דגדלו אחרונים יותר מן הראשונים: מאי עסקן - למה נקרא שמו עסקן תחלה: אי ודאי לית להו מלכא - דכתיב אשר אין לה קצין והיינו עסקן דלא בעי למיסמך אהימנותיה דשלמה: הנמלים אוהבים צל ושונאים חום: דשומשמני - נמלים: נפק חד מינייהו - מתוך חורי הקן ובא לחוץ וראה הצל: אתנח ביה סימנא - להכירו לידע מה יעשו לו חבריו כשימצא שקרן: הרמנא הוו נקיטי - שכל המהתל בחברו יהרגוהו: אי נמי בין מלכא למלכא הוה - מת המלך ועדיין לא קם אחר ודרך ארץ לעשות איש הישר בעיניו כדכתיב בימים ההם וגו' איש הישר בעיניו יעשה: אהימנותיה דשלמה - נאמן הוא על כך וברוח הקדש אמרה: סימן - לספק טרפה: י"ב חדש - אם כך חיה בידוע שלא נטרפה: ב' ושלש שנים - וקשיא לרב הונא די"ב חדש ליכא למ"ד: תנאי היא - דאיכא דסבירא ליה כרב הונא דקתני לקמן ימות החמה היו וכיון שעברו עליו ימות הצנה מיד מת ויש מכה שהיא נבערה ומת מתוך חום הלכך בעינן ימות החמה וימות הצנה: נקב אחד ארוך - ונקדרה בחסרון: מצטרפין למלא מקדח - ושוב אינה מטמאה באהל לבית שמאי. פלוגתא דשדרה וגלגולת באהלות (פ"ב מ"ג) דהיינו כדי שינטל מן החי וימות דהכי אמרינן בפרקין (דף נב:) גבי שדרה וכן לטרפה: חידוק של קרויה - חתיכה של דלעת יבשה:מטלית של טרסיים - פי' הקונטרס צורפי נחשת וכן פירש הערוך והביא ראיה דאמר במגילה פרק בני העיר (מגילה דף כו.) מעשה בבית הכנסת של טרסיים שהיתה בירושלים ובנזיר פרק ג' (דף נב.) מעשה שהביא קופה מלאה עצמות מכפר טביא לבית הכנסת של טרסיים פירש בערוך ומסתמא מפני שצורפי נחושת מזוהמים כבורסקי ועל כן היה להם ביהכ"נ לבד ובפ"ק דע"ז (דף יז:) חכם של טרסיים אני אייתו ליה תרי קיבורי חד דשיתיא וחדא דערבא משמע דטרסי וגרדי חדא הוא וקשה דבפ' החליל (סוכה נא:) משמע דגרדיים בפני עצמן וטרסיים בפני עצמן ועוד דאמרי' באגדה דמגילה (דף יג:) בגתן ותרש שני טרסיים היו והיו מספרים בלשון טרסיים משמע שהיא אומה שיש לה לשון בפני עצמה: ודילמא סבר טרפה יולדת ומשבחת - מסתברא דלא גרסינן יולדת דאין צריך לו כלל ועוד הא אמרינן פ"ק דע"ז (דף טז.) גבי רבי יהודה מתיר בשבורה אמרו לו והלא מרביעין עליה זכר אמר להן לכשתלד אלמא לא מקבלת זכר ומיהו יש לחלק בין טרפה חתוכה רגלים לשאר טרפות: איזיל ואחזי היכי איתא מילתא - אע"ג דכה"ג חשיב בהמוכר הספינה (ב"ב עה.) מלגלג גבי ההוא תלמיד דאמר ליה רבי יוחנן אם לא ראית לא האמנת מלגלג על דברי חכמים אתה שאני הכא שבא לברר הדבר ולהודיע איך ידע שלמה: סימן לטרפה כל שאינה יולדת - יש כמה בהמות שפוסקות מלילד ולא מחזקינן להו בטרפות אלא בעי למימר אם יולדת בידוע שאינה טרפה: