טוען את הדף…
בְּבֵיצַת אֶפְרוֹחַ, אֲבָל טְמֵאָה – לָא. אֵיתִיבֵיהּ: בֵּיצִים טְהוֹרוֹת שֶׁשְּׁלָקָן עִם בֵּיצִים טְמֵאוֹת, אִם יֵשׁ בָּהֶן בְּנוֹתֵן טַעַם – כּוּלָּן אֲסוּרוֹת. הָכָא נָמֵי בְּבֵיצַת אֶפְרוֹחַ, וְאַמַּאי קָרֵי לַהּ ״טְמֵאָה״? כֵּיוָן דְּאִית בַּהּ אֶפְרוֹחַ, קָרֵי לַהּ ״טְמֵאָה״. וְהָא מִדְּקָתָנֵי סֵיפָא: בֵּיצִים שֶׁשְּׁלָקָן וְנִמְצָא אֶפְרוֹחַ בְּאַחַת מֵהֶן, אִם יֵשׁ בָּהֶן בְּנוֹתֵן טַעַם – כּוּלָּן אֲסוּרוֹת, מִכְּלָל דְּרֵישָׁא דְּלֵית בַּהּ אֶפְרוֹחַ עָסְקִינַן. פָּירוּשֵׁי קָא מְפָרֵשׁ: בֵּיצִים טְהוֹרוֹת שֶׁשְּׁלָקָן עִם בֵּיצִים טְמֵאוֹת, אִם יֵשׁ בָּהֶן בְּנוֹתֵן טַעַם – כּוּלָּן אֲסוּרוֹת. כֵּיצַד? כְּגוֹן שֶׁשְּׁלָקָן וְנִמְצָא אֶפְרוֹחַ בְּאַחַת מֵהֶן. הָכִי נָמֵי מִסְתַּבְּרָא, דְּאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ רֵישָׁא דְּלֵית בַּהּ אֶפְרוֹחַ – הַשְׁתָּא דְּלֵית בַּהּ אֶפְרוֹחַ אֲסוּרָה, דְּאִית בַּהּ אֶפְרוֹחַ מִיבַּעְיָא? אִי מִשּׁוּם הָא לָא אִירְיָא, תְּנָא סֵיפָא לְגַלּוֹיֵי רֵישָׁא, שֶׁלֹּא תֹּאמַר: רֵישָׁא – דְּאִית בַּהּ אֶפְרוֹחַ, אֲבָל לֵית בַּהּ אֶפְרוֹחַ – שַׁרְיָא, תְּנָא סֵיפָא דְּאִית בַּהּ אֶפְרוֹחַ, מִכְּלָל דְּרֵישָׁא דְּלֵית בַּהּ אֶפְרוֹחַ, וַאֲפִילּוּ הָכִי אֲסִירָא. הָהוּא כְּזֵיתָא תַּרְבָּא דִּנְפַל בְּדִיקּוּלָא דְּבִשְׂרָא, סָבַר רַב אַסִּי לְשַׁעוֹרֵיהּ בְּמַאי דִּבְלַע דִּיקּוּלָא, אָמְרִי לֵיהּ רַבָּנַן לְרַב אָשֵׁי: אַטּוּ דְּהֶיתֵּרָא בָּלַע, דְּאִיסּוּרָא לָא בָּלַע? הָהוּא פַּלְגָא דְּזֵיתָא דְּתַרְבָּא דִּנְפַל בְּדִיקּוּלָא דְּבִשְׂרָא, סָבַר מָר בַּר רַב אָשֵׁי לְשַׁעוֹרֵיהּ בִּתְלָתִין פַּלְגֵי דְּזֵיתָא. אֲמַר לֵיהּ אֲבוּהּ: לָאו אָמֵינָא לָךְ לָא תְּזַלְזֵל בְּשִׁיעוּרִין דְּרַבָּנַן? וְעוֹד, הָאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: חֲצִי שִׁיעוּר אָסוּר מִן הַתּוֹרָה. אָמַר רַב שֶׁמֶן בַּר אַבָּא, אָמַר רַב אִידִי בַּר אִידִי בַּר גֵּרְשֹׁם, אָמַר לֵוִי בַּר פְּרָטָא, אָמַר רַבִּי נַחוּם, אָמַר רַבִּי בִּירְיָים מִשּׁוּם זָקֵן אֶחָד, וְרַבִּי יַעֲקֹב שְׁמֵיהּ, דְּבֵי נְשִׂיאָה אָמְרוּ: בֵּיצָה בְּשִׁשִּׁים – אֲסוּרָה, בְּשִׁשִּׁים וְאַחַת – מוּתֶּרֶת. אָמַר רַבִּי זֵירָא לְרַב שֶׁמֶן בַּר אַבָּא: רְאֵה שֶׁאַתָּה מֵטִיל בָּהּ גְּבוּל הֶיתֵּר, שֶׁהֲרֵי שְׁנֵי גְּדוֹלֵי הַדּוֹר לֹא פֵּירְשׁוּ אֶת הַדָּבָר. רַבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידִי וְרַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי, תַּרְוַיְיהוּ מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמְרִי: בֵּיצָה בְּשִׁשִּׁים – אֲסוּרָה, בְּשִׁשִּׁים וְאַחַת – מוּתֶּרֶת. וְאִיבַּעְיָא לְהוּ: בְּשִׁשִּׁים וְאַחַת, בַּהֲדֵי דִּידַהּ, אוֹ דִילְמָא לְבַר מִינַּהּ? וְלָא פְּשׁוּט, וּמָר פָּשֵׁיט לַהּ מִפְשָׁט. אִתְּמַר, אָמַר רַבִּי חֶלְבּוֹ אָמַר רַב הוּנָא: בֵּיצָה בְּשִׁשִּׁים וְהִיא – אֲסוּרָה, בְּשִׁשִּׁים וְאַחַת וְהִיא – מוּתֶּרֶת. הָהוּא דַּאֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל בַּר רַבִּי, אֲמַר לֵיהּ: אַבָּא לֹא שִׁיעֵר בְּאַרְבָּעִים וָשֶׁבַע, וַאֲנִי אֲשַׁעֵר בְּאַרְבָּעִים וְחָמֵשׁ. הָהוּא דַּאֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר רַבִּי, אֲמַר לֵיהּ: אַבָּא לֹא שִׁיעֵר בְּאַרְבָּעִים וְחָמֵשׁ, וַאֲנִי אֲשַׁעֵר בְּאַרְבָּעִים וְשָׁלֹשׁ. הָהוּא דַּאֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי חִיָּיא, אֲמַר לֵיהּ: כְּלוּם יֵשׁ שְׁלֹשִׁים? טַעְמָא דְּלֵיכָּא שְׁלֹשִׁים, הָא אִיכָּא שְׁלֹשִׁים – מְשַׁעֲרִין? אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: גּוּזְמָא. אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא, אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי מִשּׁוּם בַּר קַפָּרָא: כָּל אִיסּוּרִין שֶׁבַּתּוֹרָה בְּשִׁשִּׁים. אָמַר לְפָנָיו רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק: רַבִּי, אַתָּה אוֹמֵר כֵּן? הָכִי אָמַר רַב אַסִּי אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי מִשּׁוּם בַּר קַפָּרָא: כָּל אִיסּוּרִין שֶׁבַּתּוֹרָה בְּמֵאָה! וּשְׁנֵיהֶם לֹא לְמָדוּהָ אֶלָּא מִ״זְּרוֹעַ בְּשֵׁלָה״, דִּכְתִיב: ״וְלָקַח הַכֹּהֵן אֶת הַזְּרֹעַ בְּשֵׁלָה וְגוֹ׳״, וְתַנְיָא: ״בְּשֵׁלָה״ –אפרוח - שהבשר נותן טעם ולא שנא טמאה ול"ש טהורה דנבלה היא: אבל טמאה - בלא אפרוח לא: כיון דאית בה אפרוח קרי לה טמאה - ואפילו של עוף טהור: ביצים - טהורות ששלקן כו': מכלל דרישא - דנקט טמאה טמאה ממש קאמר ולאו אפרוח דאי בטהורה ואפרוח תרתי למה לי: כיצד ששלקן ונמצא אפרוח באחת מהם - וזו היא טומאתו וכולן מן הטהור: השתא דלית בה אפרוח - אשמועינן דיהבא טעמא ואסורה ואע"ג דמיא בעלמא הוא: יש בה אפרוח - אפילו טהורה: מיבעיא - כ"ש דיהבא טעמא דהא אפרוח נבלה היא: בדיקולא - קלחת: סבר רב אשי לשעוריה - היתרא ולאוסופי עלה מה שבלעה קדרה כדי לבטל את האיסור והאיסור היה משער כמו שהוא בא לפנינו מצומקת: רבנן - תלמידים: דאיסורא לא בלע - בתמיה. אף האיסור נצטמק וכשנפל היה בו יותר אלא הכל משערים כמות שאנו רואים: בתלתין פלגי דזיתי - משום דלא היה כשיעור היה מזלזל בבטולו ולא בעי ששים: לא תזלזל בשיעורי דרבנן - כלומר אפילו במידי דלא מיתסר מדאורייתא לא תזלזל בשיעוריה ועוד הא מדאורייתא אסור דחצי שיעור אסור מן התורה וחצי שיעור מנין ת"ל כל חלב בפרק בתרא דיומא (דף עד.): ראה שאתה מטיל בה גבול - ראה מה אתה עושה שלא תטעה ותכשיל הסמוכים עליך שאתה מטיל בה גבול להתירה בס' ואחת ואינך מפרש אי בהדי דידה אי לבר מינה והשומעים יעלה על דעתם בהדי דידה והרי שני גדולי הדור נשאלה מהם ולא פירשוה ומאן נינהו רבי יעקב בר אידי ורבי שמואל בר נחמני: ואיבעיא להו גרסינן: פשיט מיפשט - שאינך מטיל שום ספק בדבר לומר ואיני יודע אם היא מן המנין של ס"א או לא: בס' ואחת והיא - דהוו להו ס"ב: ההוא דאתא כו' - פלגא דזיתא דאיסורא הוה וכן עובדא דר"ש בר רבי: אבא - הלא בא מעשה כזה לפניו ולא מצא אלא מ"ז והתיר שמע מינה לאו ס' בעי אף אני מתיר בזה שאיני מוצא בו אלא מ"ה. ולי נראה דהכי קאמר אבא לא שיער בארבעים ושבע אני אשער במ"ה בתמיה אבא בא לפניו מעשה והיה יכול לבטלו במ"ז ולא שיערו להתיר ואסר ואני אתירנו במ"ה וללשון זה אין צריך לפרש בחצי זית אלא אף בשיעור שלם: הא איכא שלשים משערינן - בתמיה וכולי האי מי מזלזלין: גוזמא - כלומר למה באת לישאל עליו והלא אפילו שלשים אין בו בהיתר כמות האיסור ולאו דוקא קאמר ליה אלא דבר שאינו יכול לעמוד כלומר כלום יש שם אפילו שלשים ואע"פ שאינו ניתר בכך: בס' - היכא דבדקניה ולא יהיב טעמא אי נמי ליכא למיקם אטעמא כגון מין ומינו אבל היכא דבדקניה ויהיב טעמא לעולם טעמא לא בטיל כדאמר בכמה דוכתין ולקמן (חולין דף צט.) נמי אמרינן יש בהן בנותן טעם בין שיש להעלות במאה ואחד ובין שאין כו' אסור וכי לא יהיב טעמא בעינן ששים לבטוליה כדלקמן דקתני אין בהן בנ"ט בין שיש להעלות כו' מותר דאמרינן אין בהן להעלות בק"א אלא במאי לאו בששים אלמא כי לא יהיב טעמא נמי בעינן ששים למר ומאה למר: ושניהם לא למדוה כו' - ואע"ג דאי אתי למילף מיניה מצית למילף אפילו היכא דיהיב טעמא דהא הכא איכא למימר דאי שלא במינו הוה יהיב טעמא אפילו הכי רבנן אחמור ואמור טעמא לא בטיל: זרוע של איל נזיר הוא המורם ממנו ומניפין אותו וניתן לכהן ואסור לזרים והאיל כולו נאכל לבעליו דהא שלמים הוא:בביצת אפרוח - וה"ה בשאר בנמצא בה דם דשדא תיכלא בכולה ונראה דטמאה שהיא קלופה אפשר דאסורה ובירושלמי גבי גיעולי ביצים משמע דיש חילוק בין קלופות לשאין קלופות ושמא לענין זה נמי יש חילוק והא דלא משני הכא הא בקלופה הא בשאינה קלופה משום דסתם ביצים מבשלים אותן בקליפתן: פירושי קא מפרש - הכא לא פריך א"ה אסורות אסורות למה לי וכן בכמה דוכתין ובכמה דוכתין פריך: דנפל בדיקולא דבשרא - בערוך חברו בהדי היא ניימא ודיקולא שפיל פירוש קלתא וכתוב בתשובת הגאונים דהכי קאמר דנפל ליורה גדולה שיש בה שיעור דיקולא וקשה כיון דלאו לדיקולא נפל מאי קאמר סבר רב אשי לשעוריה במאי דבלעה דיקולא ובקונטרס פירש דיקולא קלחת וקלחת הוא כלי שמבשלין בה בשר כדאמר בהמוכר את הספינה (ב"ב עד.) כל שלשים יום מהפך להם גיהנם כבשר בקלחת ואפשר דקרי ליה דיקולא משום הרתיחות שעולות בתוכו שנקראים דקולי כדאמר פרק כל שעה (פסחים דף לט:) אמר רב יוסף לא ליחלט איניש תרתי חיטי בהדי הדדי דילמא אזל חדא בצדי דחברתה ולא סליק ליה דיקולא דמיא מד' רוחתא: ואיבעיא להו בששים ואחד כו' - ומדלא פירש בהדיא בששים והיא מותרת ליכא למיפשט מידי דשמא רבי יהושע בן לוי עצמו הוא מסופק ומיהו קשה דלקמן קאמר רבי יהושע בן לוי כל איסורין שבתורה בששים משמע בששים של היתר כמו גיד בששים ואין גיד מן המנין ויש לומר דהתם משמיה דבר קפרא קאמר לה אבל הכא מדקאמר בששים אסור משמע שפיר דבששים של היתר נמי אסור להכי אית לן למימר דלדידיה הוה מספקא ליה: כל איסורין שבתורה בששים - פירש בקונטרס דאף כי לא יהיב טעמא בעי ששים ואין נראה ומה שהביא ראיה מלקמן אפרש לקמן בעזרת הש"י: