Eruvin 16b · Talmud

אֲתָאן לְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל דְּאָמַר: פָּחוֹת מֵאַרְבָּעָה לָבוּד. דְּאִי רַבָּנַן: מִשְּׁלֹשָׁה וְעַד אַרְבָּעָה? שְׁלֹשָׁה וְאַרְבָּעָה חַד הוּא. אָמַר אַבָּיֵי: מִדְּרֵישָׁא רַבָּנַן, סֵיפָא נָמֵי רַבָּנַן, וּמוֹדוּ רַבָּנַן דְּכׇל לְמִישְׁרֵא כְּנֶגְדּוֹ, אִי אִיכָּא מָקוֹם אַרְבָּעָה — חֲשִׁיב, וְאִי לָא — לָא חֲשִׁיב. רָבָא אָמַר: מִדְּסֵיפָא רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, רֵישָׁא נָמֵי רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל. וְכִי אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אָמְרִינַן לָבוּד — הָנֵי מִילֵּי לְמַעְלָה, אֲבָל לְמַטָּה, הָוֵה לֵיהּ כִּמְחִיצָה שֶׁהַגְּדָיִים בּוֹקְעִין בָּהּ — לָא אָמְרִינַן: לָבוּד. תָּא שְׁמַע: דְּפָנוֹת הַלָּלוּ שֶׁרוּבָּן פְּתָחִים וְחַלּוֹנוֹת מוּתָּר, וּבִלְבַד שֶׁיְּהֵא עוֹמֵד מְרוּבֶּה עַל הַפָּרוּץ. ״שֶׁרוּבָּן״, סָלְקָא דַּעְתָּךְ?! אֶלָּא: שֶׁרִיבָּה בָּהֶן פְּתָחִים וְחַלּוֹנוֹת מוּתָּר, וּבִלְבַד שֶׁיְּהֵא עוֹמֵד מְרוּבֶּה עַל הַפָּרוּץ. הָא כַּפָּרוּץ אָסוּר, תְּיוּבְתָּא דְּרַב פָּפָּא תְּיוּבְתָּא. וְהִילְכְתָא כְּווֹתֵיהּ דְּרַב פָּפָּא. תְּיוּבְתָּא וְהִילְכְתָא?! אִין, מִשּׁוּם דְּדַיְיקָא מַתְנִיתִין כְּווֹתֵיהּ. דִּתְנַן: לֹא יִהְיוּ פְּרָצוֹת יְתֵירוֹת עַל הַבִּנְיָן. הָא כַּבִּנְיָן מוּתָּר. מַתְנִי׳ מַקִּיפִין שְׁלֹשָׁה חֲבָלִים זֶה לְמַעְלָה מִזֶּה, וָזֶה לְמַעְלָה מִזֶּה, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהוּ בֵּין חֶבֶל לַחֲבֵירוֹ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים. שִׁיעוּר חֲבָלִים וְעוֹבְיָין יָתֵר עַל טֶפַח, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא הַכֹּל עֲשָׂרָה טְפָחִים. מַקִּיפִין בְּקָנִים, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהֵא בֵּין קָנֶה לַחֲבֵירוֹ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים. בִּשְׁיָירָא דִּבְּרוּ, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: לֹא דִּבְּרוּ בִּשְׁיָירָא, אֶלָּא בַּהוֹוֶה. כׇּל מְחִיצָה שֶׁאֵינָהּ שֶׁל שְׁתִי וְשֶׁל עֵרֶב — אֵינָהּ מְחִיצָה, דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֶחָד מִשְּׁנֵי דְּבָרִים. גְּמָ׳ אָמַר רַב הַמְנוּנָא אָמַר רַב: הֲרֵי אָמְרוּ, עוֹמֵד מְרוּבֶּה עַל הַפָּרוּץ בִּשְׁתִי — הָוֵי עוֹמֵד. בָּעֵי רַב הַמְנוּנָא: בְּעֵרֶב מַאי? אָמַר אַבָּיֵי, תָּא שְׁמַע: שִׁיעוּר חֲבָלִים וְעוֹבְיָין יָתֵר עַל טֶפַח, שֶׁיְּהוּ הַכֹּל עֲשָׂרָה טְפָחִים. וְאִי אִיתָא — לְמָה לִי יָתֵר עַל טֶפַח? לֶיעְבֵּיד פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה וְחֶבֶל מַשֶּׁהוּ, פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה וְחֶבֶל מַשֶּׁהוּ, פָּחוֹת מֵאַרְבָּעָה וְחֶבֶל מַשֶּׁהוּ. וְתִיסְבְּרָא? הַאי פָּחוֹת מֵאַרְבָּעָה הֵיכָא מוֹקֵים לֵיהּ? אִי מוֹקֵים לֵיהּ תַּתַּאי, הָוֵה לֵיהּ כִּמְחִיצָה שֶׁהַגְּדָיִים בּוֹקְעִין בָּהּ. אִי מוֹקֵים לֵיהּ עִילַּאי, אָתֵי אַוֵּירָא דְּהַאי גִּיסָא וּדְהַאי גִּיסָא וּמְבַטֵּל לֵיהּ. אִי מוֹקֵים לֵיהּ בְּמִיצְעֵי, הָוֵה לֵיהּ עוֹמֵד מְרוּבֶּה עַל הַפָּרוּץ מִשְׁתֵּי רוּחוֹת. שָׁמְעַתְּ מִינַּהּ עוֹמֵד מְרוּבֶּה עַל הַפָּרוּץ מִשְׁתֵּי רוּחוֹת הָוֵי עוֹמֵד! אֶלָּא רַב הַמְנוּנָא הָכִי קָא מִיבַּעְיָא לֵיהּ: כְּגוֹן דְּאַיְיתִי מַחְצֶלֶת דְּהָוֵי שִׁבְעָה וּמַשֶּׁהוּ, וַחֲקַק בַּהּ שְׁלֹשָׁה, וּשְׁבַק בַּהּ אַרְבָּעָה וּמַשֶּׁהוּ, וְאוֹקְמֵיהּ בְּפָחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה. רַב אָשֵׁי אָמַר: מְחִיצָה תְּלוּיָה אִיבַּעְיָא לֵיהּ. כְּדִבְעָא מִינֵּיהּ רַבִּי טַבְלָא מֵרַב: מְחִיצָה תְּלוּיָה מַהוּ שֶׁתַּתִּיר בְּחוּרְבָּה? אֲמַר לֵיהּ: אֵין מְחִיצָה תְּלוּיָה מַתֶּרֶת אֶלָּא בַּמַּיִם, קַל הוּא שֶׁהֵקֵלּוּ חֲכָמִים בְּמַיִם. מַקִּיפִין בְּקָנִים וְכוּ׳. בִּשְׁיָרָא אִין, בְּיָחִיד לָא? וְהָתַנְיָא, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: כׇּל מְחִיצּוֹת שַׁבָּת לֹא הִתִּירוּ לְיָחִיד יוֹתֵר מִבֵּית סָאתַיִם. כִּדְאָמַר רַב נַחְמָן וְאִיתֵּימָא רַב בִּיבִי בַּר אַבָּיֵי: לָא נִצְרְכָא אֶלָּא לִיתֵּן לָהֶן כׇּל צָרְכָּן, הָכָא נָמֵי לִיתֵּן לָהֶן כׇּל צָרְכָּן. הֵיכָא אִיתְּמַר דְּרַב נַחְמָן וְאִיתֵּימָא רַב בִּיבִי בַּר אַבָּיֵי? אַהָא דִּתְנַן: כׇּל מְחִיצָה שֶׁאֵינָהּ שֶׁל שְׁתִי וָעֵרֶב אֵינָהּ מְחִיצָה, דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה. וּמִי אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה הָכִי? וְהָתַנְיָא: אֶחָד יָחִיד וְאֶחָד שְׁיָירָא לַחֲבָלִים. וּמָה בֵּין יָחִיד לִשְׁיָירָא? יָחִיד נוֹתְנִין לוֹ בֵּית סָאתַיִם, שְׁנַיִם נוֹתְנִין לָהֶם בֵּית סָאתַיִם, שְׁלֹשָׁה נַעֲשׂוּ שְׁיָירָא וְנוֹתְנִין לָהֶן בֵּית שֵׁשׁ. דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֶחָד יָחִיד וְאֶחָד שְׁיָירָא נוֹתְנִין לָהֶן כׇּל צָרְכָּן, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהֵא בֵּית סָאתַיִם פָּנוּי! אָמַר רַב נַחְמָן וְאִיתֵּימָא רַב בִּיבִי בַּר אַבָּיֵי: לָא נִצְרְכָא, אֶלָּא לִיתֵּן לָהֶן כׇּל צָרְכָּן. דָּרַשׁ רַב נַחְמָן מִשּׁוּם רַבֵּינוּ שְׁמוּאֵל: יָחִיד — נוֹתְנִין לוֹ בֵּית סָאתַיִם, שְׁנַיִם — נוֹתְנִין לְהוּ בֵּית סָאתַיִם, שְׁלֹשָׁה — נַעֲשׂוּ שְׁיָירָא וְנוֹתְנִין לָהֶן בֵּית שֵׁשׁ. שָׁבַקְתְּ רַבָּנַן וְעָבְדַתְּ כְּרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה? הֲדַר אוֹקֵים רַב נַחְמָן אָמוֹרָא עֲלֵיהּ וּדְרַשׁ: דְּבָרִים שֶׁאָמַרְתִּי לִפְנֵיכֶם טָעוּת הֵן בְּיָדִי. בְּרַם כָּךְ אָמְרוּ: יָחִיד — נוֹתְנִין לוֹ בֵּית סָאתַיִם, שְׁנַיִם — נוֹתְנִין לָהֶן בֵּית סָאתַיִם, שְׁלֹשָׁה — נַעֲשׂוּ שְׁיָירָא וְנוֹתְנִין לָהֶן כָּל צָרְכָּן.

אתאן לרשב"ג וכו' - כלומר עד ד' ולא ד' בכלל דהא תנא בבא אחריתי כל שהוא ד' ומד' עד י' אמות. אתאן לרשב"ג דקא מפליג נמי בין פחות מד' לד': ה"ג דאי רבנן מג' ועד ד' ג' וד' חד הוא - מג' ועד ד' בתמיה היכי מפליג ד' מג' דקתני עד ולא עד בכלל דתני סיפא כל שהוא ד' כו' הא לרבנן ג' וד' חד הוא: הני מילי למעלה - כעין קורה: מתני' מקיפין ג' חבלים - אשיירא שחנתה בבקעה קאי: זה למעלה מזה - על גבי יתדות סביב מן התחתון לקרקע פחות מג' והוי כולו עומד דכלבוד דמי וממנו לאמצעי פחות מג' הרי ששה עומד פחות ב' משהויין בשני האוירין ומאמצעי לעליון פחות משלשה הרי בשלשה אוירין תשעה עומד פחות שלשה משהויין: שיעור עובי החבלים יותר על טפח - שלשה משהויין כדי שיהו הכל עשרה טפחים: ומקיפין בקנים - נעוצים ועומדים זו היא מחיצה של שתי אבל של חבלים הויא מחיצה של ערב: בשיירא דברו - הקילו אצלו שאינן צריכים אלא או שתי או ערב שתי כגון קנים ערב כגון חבלים אבל ליחיד לא הקילו עד שיהא בה שתי וערב: כל מחיצה שאינה כו' - רבי יוסי פליג עליה דאבוה דמתניתין וקאמר דאפילו לשיירא בעינן שתי וערב: אחד משני דברים - או שתי או ערב: גמ' הרי אמרו עומד מרובה על הפרוץ בשתי הוי עומד - אע"ג דאיכא פרצות כדתנן לעיל ולא יהו פרצות יתירות על הבנין וסתם כלי בהמה של שתי הוא שעומד על גבי קרקע: בערב מאי - מחבלים דמתני' ליכא למילף הכשירה דהתם כולו עומד הוא דכלבוד דמי: לעביד - אויר האחד פחות משלשה וחבל משהו וכן שני דהוי להו ששה עומד והאויר השלישי פחות מארבעה וחבל משהו ותיתכשר פירצת הד' בעומד של ששה: שהגדיים בוקעין בה - ואפילו למעלה ממנו עומד י' טפחים שלימין הא קיימא לן מחיצה תלויה אינה מתרת: עילאי - באויר השלישי שהוא עליון: אתי אוירא - דמן החבל ולרקיע: ודהאי גיסא - שממנו ולאמצעי דהוי נמי אויר כיון דהוי יותר משלשה ומבטיל ליה לחבל ואין כאן אלא ו' תחתונים: ואי מוקי לה באמצעי - אין כאן עומד מרובה על הפרוץ אלא אם כן תצרף שתי רוחות לבטלו: אלא - כיון דלא משכחת לה רב המנונא הכי קמיבעיא ליה: ושבק בה ד' - שלימין למעלה ומשהו למטה: ואוקמיה - להך גיסא דמשהו פחות מג' סמוך לקרקע דהשתא הוה ליה עומד מרובה על הפרוץ מרוח אחת ואוירא דהאי גיסא ודהאי גיסא נמי ליכא למימר הואיל ועומד מרובה על האויר דתותיה מיניה: מחיצה תלויה מיבעיא ליה - מחצלת עשרה שהגביהה מן הקרקע שלשה או יותר מיבעיא ליה לרב המנונא אי מבטל העומד לפרוץ שמתחתיו הואיל ופחות ממנו או לא: אלא במים - להתיר למלאות כגון גזוזטרא שהיא למעלה מן המים בפרק כיצד משתתפין (לקמן עירובין ד' פז:): כל מחיצות שבת - בהנך מחיצות רעועות שהן דשתי או דערב קאמר שהתירום לרבים ע"י הדחק: לא התירום ליחיד - אי הקיף בהן יותר מבית סאתים ואף על גב שהוקף לדירה שהרי לדור בהן בלילי שבת הקיפום מערב שבת הא בית סאתים מיהא שרי: ליתן להן כל צרכן - דהא דקאמר רבי יהודה בשיירא דברו ולא ליחיד ליתן לו כל צרכו בהנך מחיצות קאמר אבל בית סאתים ודאי יהבינן ליה הואיל ולדירה הקיפה ובהא שיירא עדיפא. דיהבינן להו כל צרכן: לחבלים - מותר בהיקף חבלים אע"פ שאין כאן אלא ערב: נותנים לו בית סאתים - במחיצה זו אבל במחיצה מעלייתא כמה דבעי: שלא יהא בית סאתים פנוי - שלא יקיפו יותר מכדי צרכן בית סאתים: ליתן להם כל צרכן - הא דקאמר רבי יוסי דמתני' דאינה מחיצה אינה מחיצה לכל צרכן אבל מחיצה היא לבית סאתים לאחד ולבית שש לשיירא:

והלכתא כרב פפא - אין לתמוה דהכא קי"ל פרוץ כעומד מותר ובפ"ב דחולין (ד' כט.) מסיק לכ"ע מחצה על מחצה אינו כרוב ומייתי עלה ההיא דתנור והכא לא מייתי לה ושמא יש לחלק בין מחיצות לאיסור וטומאה: אי מוקי לה בי מיצעי הוה ליה עומד מרובה על הפרוץ מב' רוחות - ולא הוה ליה עומד משום דאתי אוירא דהאי גיסא ודהאי גיסא ומבטל ליה לעילאי וקשה להשר מקוצי דאכתי נעביד פחות מג' וחבל משהו ופחות מג' וחצי וחבל משהו ופחות מג' וחבל חצי טפח ומשהו ולמה לי עוביו יתר על טפח ושמא בענין זה אתי למיטעי:

עירובין טז:

Navigate the library