עירוביןנז:
טוען את הדף…
הָא מַנִּי — רַבִּי מֵאִיר הִיא. אִי רַבִּי מֵאִיר הִיא, הָא תָּנֵי לֵיהּ רֵישָׁא: נוֹתְנִין קַרְפֵּף לָעִיר, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר? צְרִיכָא, דְּאִי מֵהַהִיא, הֲוָה אָמֵינָא: חַד לַחֲדָא, וְחַד לְתַרְתֵּי. קָא מַשְׁמַע לַן דִּלְתַרְתֵּי תְּרֵי יָהֲבִינַן לְהוּ. וְאִי אַשְׁמְעִינַן הָכָא, מִשּׁוּם דִּדְחִיקָא תַּשְׁמִישְׁתַּיְיהוּ, אֲבָל הָתָם דְּלָא דְּחִיקָא תַּשְׁמִישְׁתַּיְיהוּ, אֵימָא לָא, צְרִיכָא. תְּנַן: וְכֵן שְׁלֹשָׁה כְּפָרִים הַמְשׁוּלָּשִׁין, אִם יֵשׁ בֵּין שְׁנַיִם הַחִיצוֹנִים מֵאָה וְאַרְבָּעִים וְאַחַת אַמָּה וּשְׁלִישׁ — עוֹשֶׂה אֶמְצָעִי אֶת שְׁלָשְׁתָּן לִהְיוֹת אֶחָד. טַעְמָא דְּאִיכָּא אֶמְצָעִי, הָא לֵיכָּא אֶמְצָעִי — לֹא. תְּיוּבְתָּא דְרַב הוּנָא! אָמַר לְךָ רַב הוּנָא: הָא אִתְּמַר עֲלַהּ, אָמַר רַבָּה אָמַר רַב אִידִי אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: לֹא מְשׁוּלָּשִׁין מַמָּשׁ, אֶלָּא רוֹאִין כׇּל שֶׁאִילּוּ מֵטִיל אֶמְצָעִי בֵּינֵיהֶן וְיִהְיוּ מְשׁוּלָּשִׁין, וְאֵין בֵּין זֶה לָזֶה אֶלָּא מֵאָה וְאַרְבָּעִים אַמָּה וְאַחַת וּשְׁלִישׁ — עָשָׂה אֶמְצָעִי אֶת שְׁלָשְׁתָּן לִהְיוֹת אֶחָד. אֲמַר לֵיהּ רָבָא לְאַבָּיֵי: כַּמָּה יְהֵא בֵּין חִיצוֹן לָאֶמְצָעִי? אֲמַר לֵיהּ: אַלְפַּיִם אַמָּה. וְהָא אַתְּ הוּא דְּאָמְרַתְּ: כְּווֹתֵיהּ דְּרָבָא בְּרֵיהּ דְּרַבָּה בַּר רַב הוּנָא מִסְתַּבְּרָא, דְּאָמַר: יוֹתֵר מֵאַלְפַּיִם אַמָּה! הָכִי הַשְׁתָּא? הָתָם, אִיכָּא בָּתִּים. הָכָא, לֵיכָּא בָּתִּים. וַאֲמַר לֵיהּ רָבָא לְאַבָּיֵי: כַּמָּה יְהֵא בֵּין חִיצוֹן לְחִיצוֹן? כַּמָּה יְהֵא?! מַאי נָפְקָא לָךְ מִינַּהּ? כׇּל שֶׁאִילּוּ מַכְנִיס אֶמְצָעִי בֵּינֵיהֶן וְאֵין בֵּין זֶה לָזֶה אֶלָּא מֵאָה וְאַרְבָּעִים וְאַחַת וּשְׁלִישׁ. וַאֲפִילּוּ אַרְבַּעַת אַלְפַּיִם אַמָּה? אֲמַר לֵיהּ: אִין. וְהָאָמַר רַב הוּנָא: עִיר הָעֲשׂוּיָה כְּקֶשֶׁת, אִם יֵשׁ בֵּין שְׁנֵי רָאשֶׁיהָ פָּחוֹת מֵאַרְבַּעַת אֲלָפִים אַמָּה מוֹדְדִין לָהּ מִן הַיֶּתֶר, וְאִם לָאו מוֹדְדִין לָהּ מִן הַקֶּשֶׁת! אֲמַר לֵיהּ: הָתָם לֵיכָּא לְמֵימַר ״מַלֵּי״. הָכָא אִיכָּא לְמֵימַר ״מַלֵּי״. אֲמַר לֵיהּ רַב סָפְרָא לְרָבָא: הֲרֵי בְּנֵי אֲקִיסְטְפוֹן, דְּמָשְׁחִינַן לְהוּ תְּחוּמָא מֵהַאי גִּיסָא דְּאַרְדָּשִׁיר, וּבְנֵי תְּחוּמָא דְאַרְדָּשִׁיר מָשְׁחִינַן לְהוּ תְּחוּמָא מֵהַאי גִּיסָא דַּאֲקִיסְטְפוֹן. הָא אִיכָּא דִּגְלַת דְּמַפְסְקָא יָתֵר מִמֵּאָה וְאַרְבָּעִים וְאַחַת וּשְׁלִישׁ? נְפַק, אַחְוִי לֵיהּ הָנָךְ אַטְמָהָתָא דְשׁוּרָא, דְּמִבַּלְעִי בְּדִגְלַת בְּשִׁבְעִים אַמָּה וְשִׁירַיִים. מַתְנִי׳ אֵין מוֹדְדִין אֶלָּא בְּחֶבֶל שֶׁל חֲמִשִּׁים אַמָּה, לֹא פָּחוֹת וְלֹא יוֹתֵר. וְלֹא יִמְדּוֹד אֶלָּא כְּנֶגֶד לִבּוֹ. הָיָה מוֹדֵד וְהִגִּיעַ לְגַיְא אוֹ לְגָדֵר, מַבְלִיעוֹ, וְחוֹזֵר לְמִדָּתוֹ. הִגִּיעַ לְהַר, מַבְלִיעוֹ וְחוֹזֵר לְמִדָּתוֹ.הא מני ר"מ היא - הך סיפא סתמא היא ולאו מסקנא דמלתא דרבנן היא: ואי מהא - מסיפא דמיירי בשתי עיירות התם הוא דקאמר ר"מ דאף על גב דאיכא קרפף לכל חדא אמרי' חדא היא: משום דדחיקא תשמישתייהו - דהואיל וקרובות אין להן נויי העיר בב' קרפיפות עד דאיכא טפי הלכך עשה קרפף את שתיהן להיות אחת אבל חדא דלא דחיקא תשמישתיה שאין עיר אחרת סמוכה לה ויש לה אויר הרבה: אימא לא - ניתיב לה קרפף כלל קמ"ל: טעמא דאיכא אמצעי - דהשתא אין בין עיר לעיר אלא קרפף אחד: לא משולשין ממש - בשורה אחת אלא שלישי עומד מרחוק כנגד בין שני החיצונים: כל שאילו מטיל אמצעי ביניהן - כלומר הא דקתני במתניתין אם יש בין ב' החיצונים קמ"א לא כדס"ד מעיקרא שאין ביניהן יותר אלא מתניתין דמרחקי מהדדי טובא וה"ק אם יש אויר בין ב' החיצונים כדי להתמלאות אמצעי ולעמוד אויר הנשאר בין אמצעי ולחיצונים מכאן ומכאן על קמ"א לכאן ומאה וארבעים ואחת לכאן דהיינו ב' קרפיפות לשניהן רואין כאילו הוא נתון ביניהן והרי כולן אחת והיוצא מאחת מהן לילך דרך אחת מחברותיה מודד מחומת חברתה אבל אם רבה אויר יותר מכאן לא אמרינן רואין: וכמה - יהא רחוק אמצעי מהן דאמרינן רואין: אלפים - הואיל ויכול לבוא מזו לזו בלא עירוב אמרי' רואין: והא את הוא דאמרת - לעיל (עירובין דף נה:) גבי עיר שעשויה כקשת דאפילו יש בין יתר לקשת יותר מאלפים הרי היא אחת ומודדין לה מן היתר: איכא בתים - בקשת והרי הדר בקשת יכול לבוא לראשיה דרך בתי הקשת: הכא - בין אמצעי לחיצונים: ואפילו טובא - ובלבד שיהא שיעור באמצעי למלאות כדאמרינן: ליכא למימר מליוה - מלא האויר שביניהן דאין לך במה למלאותו: מתני' לא פחות ולא יותר - בגמ' מפרש טעמא: ולא ימדוד אלא כנגד לבו - קבעו לו חכמים מקום לשום כנגדו ראש החבל שלא יתן זה כנגד צוארו וזה כנגד רגליו והחבל מתקצר והתחומין מתמעטין: לגדר - חומת אבנים שנפלה ונעשה גל גבוה ומשופע ובני אדם מהלכין עליו: מבליעו - אם אינו רחב נ' אמה משפתו לשפתו מלמעלה אע"פ שיש במדרונו הילוך יותר מאלפים אין אומרים תעלה מדת מדרונו למדת התחום אלא יעמוד זה על שפתו מכאן וזה על שפתו מכאן ויבליע מדרונו בחבל אחד: וחוזר למדתו - בגמרא מפרש דמדקתני חוזר למדתו משמע שאם היה רוחבו כנגד העיר יותר מחמשים ואינו יכול להבליעו בחבל ובאחד מראשיו שלא כנגד העיר יכול להבליעו הולך ומבליעו שם ומודד והולך שם משפתו והלאה עד כנגד מקום שכלה בו שם רוחב הגיא כנגד העיר וחוזר למדתו כנגד העיר ומשלים למדת תחומין: 
הא ליכא אמצעי לא תיובתא דרב הונא - וא"ת לחייא בר רב נמי קשה דהא אוקי סיפא כר"מ ולא בעי אמצעי וי"ל דלדידיה איכא לפרש דהך סיפא דג' כפרים אתיא כרבנן ובא להשמיענו דעושים בורגנין הרבה זה אחר זה כל אחד תוך ע' אמה ושיריים של חבירו ליחשב הכל אחד כמו שכאן עושה אמצעי שלשתן להיות אחד: אלא כל שאילו מטיל כו' - ובין ב' החיצונות היינו בין החיצונות לאמצעית ויש קמ"א ושליש לכאן וקמ"א ושליש לכאן כמו שפ"ה וא"ת מעיקרא נמי דקא ס"ד משולשין ממש יפרש נמי כן דבין אמצעית לחיצונות קאמר ולא יקשה לרב הונא וי"ל דבמשולשין ממש אין שייך לפרש כן דא"כ לא ה"ל למתני בין ב' החיצונות אלא הל"ל אם יש בין זה לזה קמ"א ושליש אבל כי לא איירי במשולשין ממש לא מצי למתני בין זה לזה כיון שאין האמצעי שם ביניהן ונראה דלחייא בר רב נמי צ"ל דלאו משולשין ממש דאי משולשין ממש קאמר אמאי נקט בין שנים החיצונות קמ"א אמה ושליש וכולל אויר שמכאן ומכאן בבת אחת הל"ל אם יש בין זה לזה ע' אמה ושיריים ואם כן דמודה חייא בר רב למסקנא זו אין ראייה מכאן דהלכה כרב הונא: התם ליכא למימר מלי - פי' התם לבני אמצעי הקשת אין מודדין להם מן היתר וליכא למימר מלי בענין זה כאילו בתיהם שבקשת נתונים ביתר דא"כ מפסידין לצד אחר דאם הוי היתר למזרח מפסידין למערב וה"נ לא אמרינן מלי להיות רואין בני אמצעית כאילו עומדין בין החיצונות למדוד להם משם אלפים ודוקא לחיצונה דאמר מלי כשבאין בני חיצונה זו לילך דרך חיצונה האחרת שמודדין לכל אחת מפתח חברתה וה"נ בני ראש קשת האחד שבאו לילך לצד ראש הקשת האחר דאמר מלי ומודדין להם אלפים מראש הקשת האחר אפילו יש בין שני ראשי הקשת יותר מארבע אלפים ובלבד שלא יהא בין יתר לקשת יותר מאלפים כמו בין אמצעית לחיצונות דהכא דלא שרי אלא עד אלפים ועי"ל דהתם לא אמרי' מלי כיון דאיכא יותר מאלפים דאביי לטעמיה דאמר כוותיה דרבא בריה דרבה בר רב הונא מסתברא וביתר מאלפים לא אמרינן מלי הכא איכא למימר מלי דאוקימנא דליכא אלא אלפים בין האמצעית לחיצונה ועוד י"ל דהתם ליכא למימר מלי כיון דהאויר שביתר אין יכול להחזיק בני הקשת והוא הדין הכא אם היה אמצעית גדולה יותר מן האויר שבין ב' החיצונות דליכא למימר מלי: הגיע להר מבליעו - וא"ת אמאי לא כייל להו בהדי הדדי הגיע להר או לגדר מבליעו וי"ל משום סיפא דתני שמעתי שמקדרין בהרים לכך תני הר בפני עצמו אע"ג דקידור שייך נמי בגיא וגדר ואם נאמר דגיא וגדר שוין לגמרי והר חלוק קצת מהן הוה ניחא: