עירובין יט:

פרק ב׳ · עושין פסין

Eruvin 19b · Chapter 2: Osin Passin

שֶׁהֵן כְּעֶשֶׂר, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: כִּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה וּכְאַרְבַּע עֶשְׂרֵה אַמָּה. ״כְּעֶשֶׂר״? הָא עֶשֶׂר הָוְיָין! מִשּׁוּם דְּבָעֵי לְמִיתְנָא סֵיפָא ״כִּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה״. ״כִּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה״ — טְפֵי הָוְיָין? מִשּׁוּם דְּבָעֵי לְמִתְנֵי ״כְּאַרְבַּע עֶשְׂרֵה״. ״וּכְאַרְבַּע עֶשְׂרֵה״ — הָא לָא הָוְיָא? אָמַר רַב פָּפָּא: יְתֵירוֹת עַל שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה, וְאֵינָן מַגִּיעוֹת לְאַרְבַּע עֶשְׂרֵה. אָמַר רַב פָּפָּא: בְּבוֹר שְׁמוֹנֶה דְּכוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דְּלָא בָּעִינַן פְּשׁוּטִין. בְּבוֹר שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה — דְּכוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דְּבָעֵינַן פְּשׁוּטִין. כִּי פְּלִיגִי — מִשְּׁמוֹנֶה עַד שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה. לְרַבִּי מֵאִיר בָּעִינַן פְּשׁוּטִין. לְרַבִּי יְהוּדָה לָא בָּעִינַן פְּשׁוּטִין. וְרַב פָּפָּא מַאי קָא מַשְׁמַע לַן? תְּנֵינָא?! רַב פָּפָּא בָּרָיְיתָא לָא שְׁמִיעַ לֵיהּ, וְקָא מַשְׁמַע לַן כְּבָרַיְיתָא. אֲרִיךְ יוֹתֵר בְּתֵל חִיצַת חָצֵר שֶׁיָּבְשָׁה סִימָן. בְּעָא מִינֵּיהּ אַבָּיֵי מֵרַבָּה: הֶאֱרִיךְ בִּדְיוֹמְדִין כְּשִׁיעוּר פְּשׁוּטִין, לְרַבִּי מֵאִיר מַהוּ? אֲמַר לֵיהּ, תְּנֵיתוּהָ: ״וּבִלְבַד שֶׁיַּרְבֶּה בְּפַסִּין״. מַאי לָאו דְּמַאֲרִיךְ בִּדְיוֹמְדִין? לָא, דְּמַפֵּישׁ וְעָבֵיד פְּשׁוּטִין. אִי הָכִי, הַאי ״וּבִלְבַד שֶׁיַּרְבֶּה בְּפַסִּין״, ״עַד שֶׁיַּרְבֶּה פַּסִּין״ מִיבְּעֵי לֵיהּ! תְּנִי ״עַד שֶׁיַּרְבֶּה פַּסִּין״. אִיכָּא דְאָמְרִי: אֲמַר לֵיהּ, תְּנֵיתוּהָ: ״וּבִלְבַד שֶׁיַּרְבֶּה בְּפַסִּין״. מַאי לָאו דְּמַפֵּישׁ וְעָבֵיד פְּשׁוּטִין? לָא, דְּמַאֲרִיךְ בִּדְיוֹמְדִין. הָכִי נָמֵי מִסְתַּבְּרָא, מִדְּקָתָנֵי ״וּבִלְבַד שֶׁיַּרְבֶּה בְּפַסִּין״. שְׁמַע מִינַּהּ. בְּעָא מִינֵּיהּ אַבָּיֵי מֵרַבָּה: יוֹתֵר מִשְּׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה וּשְׁלִישׁ לְרַבִּי יְהוּדָה מַהוּ? פְּשׁוּטִין עָבֵיד, אוֹ בִּדְיוֹמְדִין מַאֲרֵיךְ? אֲמַר לֵיהּ: תְּנֵיתוּהָ. כַּמָּה הֵן מְקוֹרָבִין — כְּדֵי רֹאשָׁהּ וְרוּבָּהּ שֶׁל פָּרָה. וְכַמָּה מְרוּחָקִין — אֲפִילּוּ כּוֹר וַאֲפִילּוּ כּוֹרַיִים. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: בֵּית סָאתַיִם מוּתָּר, יוֹתֵר מִבֵּית סָאתַיִם אָסוּר. אָמְרוּ לוֹ לְרַבִּי יְהוּדָה: אִי אַתָּה מוֹדֶה בְּדִיר וְסַהַר וּמוּקְצֶה וְחָצֵר, אֲפִילּוּ בַּת חֲמֵשֶׁת כּוֹרִים וַאֲפִילּוּ בַּת עֲשָׂרָה כּוֹרִים שֶׁמּוּתָּר? אָמַר לָהֶן: זוֹ מְחִיצָה, וְאֵלּוּ פַּסִּין. וְאִם אִיתָא, זוֹ מְחִיצָה וְזוֹ הִיא מְחִיצָה מִיבְּעֵי לֵיהּ! הָכִי קָאָמַר: זוֹ תּוֹרַת מְחִיצָה עָלֶיהָ — וּפִרְצוֹתֶיהָ בְּעֶשֶׂר, וְאֵלּוּ תּוֹרַת פַּסִּין עֲלֵיהֶן — וּפִרְצוֹתֵיהֶן בִּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה וּשְׁלִישׁ. בְּעָא מִינֵּיהּ אַבָּיֵי מֵרַבָּה: תֵּל הַמִּתְלַקֵּט עֲשָׂרָה מִתּוֹךְ אַרְבַּע, נִידּוֹן מִשּׁוּם דְּיוֹמָד אוֹ אֵינוֹ נִידּוֹן מִשּׁוּם דְּיוֹמָד? אֲמַר לֵיהּ, תְּנֵיתוּהָ: רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר: הָיְתָה שָׁם אֶבֶן מְרוּבַּעַת רוֹאִין, כׇּל שֶׁאִילּוּ תְּחַלֵּק וְיֵשׁ בָּהּ אַמָּה לְכָאן וְאַמָּה לְכָאן נִידּוֹן מִשּׁוּם דְּיוֹמָד, וְאִם לָאו אֵינוֹ נִידּוֹן מִשּׁוּם דְּיוֹמָד. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה אוֹמֵר: הָיְתָה שָׁם אֶבֶן עֲגוּלָּה, רוֹאִין כׇּל שֶׁאִילּוּ תֵּחָקֵק וְתֵחָלֵק וְיֵשׁ בָּהּ אַמָּה לְכָאן וְאַמָּה לְכָאן — נִידּוֹן מִשּׁוּם דְּיוֹמָד, וְאִם לָאו — אֵינוֹ נִידּוֹן מִשּׁוּם דְּיוֹמָד. בְּמַאי קָא מִיפַּלְגִי? מָר סָבַר: חַד רוֹאִין אָמְרִינַן, תְּרֵי רוֹאִין לָא אָמְרִינַן, וּמָר סָבַר: אֲפִילּוּ תְּרֵי רוֹאִין נָמֵי אָמְרִינַן. בְּעָא מִינֵּיהּ אַבָּיֵי מֵרַבָּה: חִיצַת הַקָּנִים קָנֶה קָנֶה פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה, נִידּוֹן מִשּׁוּם דְּיוֹמָד אוֹ לָאו? אֲמַר לֵיהּ, תְּנֵיתוּהָ: הָיָה שָׁם אִילָן אוֹ גָּדֵר אוֹ חִיצַת הַקָּנִים נִידּוֹן מִשּׁוּם דְּיוֹמָד. מַאי לָאו, קָנֶה קָנֶה פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה? לָא, גּוּדְרְיָתָא דִּקְנֵי. אִי הָכִי — הַיְינוּ אִילָן. וְאֶלָּא מַאי: קָנֶה קָנֶה פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה — הַיְינוּ גָּדֵר! אֶלָּא מַאי אִית לָךְ לְמֵימַר, תְּרֵי גַוְונֵי גָּדֵר? הָכָא נָמֵי — תְּרֵי גַוְונֵי אִילָן. אִיכָּא דְּאָמְרִי: גּוּדְרְיָתָא דִּקְנֵי קָא מִיבַּעְיָא לֵיהּ. גּוּדְרְיָתָא דִּקְנֵי מַאי? אֲמַר לֵיהּ, תְּנֵיתוּהָ: הָיָה שָׁם גָּדֵר אוֹ אִילָן אוֹ חִיצַת הַקָּנִים נִידּוֹן מִשּׁוּם דְּיוֹמָד. מַאי לָאו, גּוּדְרְיָתָא דִּקְנֵי? לָא, קָנָה קָנֶה פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה. אִי הָכִי, הַיְינוּ גָּדֵר! וְאֶלָּא מַאי: גּוּדְרְיָתָא דִּקְנֵי — הַיְינוּ אִילָן! אֶלָּא מַאי אִית לָךְ לְמֵימַר,

שהן כעשר - אמות ששה בקר ולקמן פריך מאי כעשר הא עשר מכוונות הן: כי"ג וי"ד - שמונה בקר יצאו מכלל שלש עשרה ולכלל י"ד לא באו די"ג אמה ושליש הן: בבור רחב שמונה - אפי' לר"מ לא בעינן פשוטין דכי מרחיק כדי ראשה ורובה דהיינו שתי אמות לכל רוח נמצא החלל שבין ב' המחיצות שתים עשרה אמה והפסין רחבן אמה לכל רוח זה כנגד זה נמצא בין פס לפס שיעור פתח עשר אמות ור' מאיר בהכי שרי: בבור שתים עשרה - דכי מרחיק שתי אמות מכאן וכנגדם מכאן יש חלל המחיצה י"ו אמה ומהן שתי אמות עומד הרי בין זה לזה י"ד פרוץ וכולי האי לא שרי רבי יהודה ובעינן פשוטין לכל צד דמכל צד וצד איכא י"ד אמות ולקמן מפרש היכא משוי להו: תנינא - לדרב פפא במתני' . דקתני לר' מאיר ששה בקר ולרבי יהודה שמונה בקר וממילא שמעינן דר"מ שרי בהבדלת עשר ור' יהודה שרי בהבדלת שלש עשרה אמה ושליש וכי קבעי ר' מאיר פשוטין ביותר מעשר קאמר: רב פפא הך ברייתא - דתנא שיעורא דעובי הפרות לא שמיע ליה ובמתני' לא פריש להו ואתא רב פפא לפרושי לך מתניתין דשיעורא דר' מאיר עשר אמות ודר' יהודה שלש עשרה אמה ושליש והסכים רב פפא מדעתו למה ששנינו בברייתא דראשה ורובה שתי אמו' ועוביה אמה ושני שלישי אמה: האריך בדיומדיין - יותר מאמה לכל צד עד שהעמיד ריוח שבינתים על עשר אמות: מהו - דווקא פשוטין קאמר דכיון דהרחיקן יותר משיעור חכמים בעינן היכר ביני ביני ולא סגי בהארכת דיומדין אלא מרחיק פורתא מן הפס ונותן שם פשוט וכן לאידך גיסא משום דליהוי היכירא או דילמא כיון דסוף סוף עשר ריוח הוא דאיכא לא מיתסר: לר' יהודה - דלא אדכר פשוטין הי עדיפא ליה פשוטין עדיפי ליה ומרוחקין מן הדיומדין י"ג אמה למיהוי היכירא ביני ביני ולא סגי בהארכת דיומדין או הארכת דיומדין עדיפא דלא ליתי אוירא דהאי גיסא ודהאי גיסא ולבטלה: כמה הן מקורבין - לבור: אפילו כור - ובלבד שירבה בפסין: יותר מבית סאתים אסור - שזה שיעור היקף שלא כתיקנו: דיר - מוקף לדירה שהרועה דר שם בלילה: זו מחיצה - שלימה היא: ואלו פסין הן - ובין כל אחד ואחד שלש עשרה אמות ואין עומד אלא פס אמה בין כל שלש עשרה ושלש עשרה אלמא לרבי יהודה פשוטין עביד דאי בדיומדין מאריך הא מחיצה היא: ופירצתה - אוסרת ביותר מעשר: ואלו תורת פסין עליהן - ויש י"ג אמה בין הארכה להארכה הלכך ביותר מבית סאתים לא מיתכשר: תל המתלקט י' - טפחים: מתוך ד' - אמות תל משופע אבל מדרונו זקוף קודם שימשך ד' אמות עלה ונתלקט גובהו לי' טפחים וקי"ל בהזורק במס' שבת (דף ק.) דלענין שבת הוי רשות היחיד הכא מאי אי קאי במקום א' מן הדיומדין מי הוי כדיומד או לא ולהכי נקט מתוך ד' שאם היה מדרונו משופע יפה ואינו מתלקט לגובה עשרה עד שימשך יותר מד' אמות ואפי' עלה גובהו לשפוע לעשר אמות ארעא סמיכתא היא: מרובעת - אמה על אמה ואינה מחוסרת אלא חליקה שינטל עובי שבינתים ותיעשה כמרזב דופן לכאן ודופן לכאן: עגולה - מחוסרת חקיקה לחקוק וליטול בליטת עיגול ולהשוות אמצעה לפיאותיה ותהא מרובעת ועדיין היא מחוסרת חליקה: אמרי' נמי תרי רואין - לר' ישמעאל ותל נמי כאבן עגולה דמי לתנא קמא לא אמרינן תרי רואין: חיצת קנים - שעשאה לכאן ולכאן כעין דיומד: גודריתא דקני - קנים מחוברים הרבה בעץ א' סמוך לארץ ומלמעלה הן מתפרשין: תרי גווני אילן - אשמעי' אילן שלם דאיכא למימר יחלק ויחקק ואשמעי' האי אע"ג דליכא למימר הכי שרי הואיל ותחתיו אחד הוא כדיומד אבל קנה פחות מג' לא: מאי לאו גודריתא דקני - וש"מ דאע"ג דאין עוביו ד' בגובה עשרה אמרינן רואין: לא קנה קנה פחות מג' - דעשוי כדיומד ממש ובלא רואין איכא תיקון מעליא:

שהן כעשר אמות - לא שייך למיפרך מניינא אתא לאשמעינן כדפריך בפ"ק דקדושין (דף יז.) כיון דלא השמיענו מנין פרות: בבור שתים עשרה כ"ע לא פליגי - הוה מצי למנקט בבור אחת עשרה ושליש ומשהו ולא דק: רב פפא ברייתא לא שמיע ליה - והא דמשני לעיל אברייתא יתירות על שלש עשרה היינו בתר דשמעה: ואם איתא זו היא מחיצה וזו היא מחיצה מיבעי ליה - קשה דהכא פשיטא ליה דהארכת דיומדין עדיפי מפשוטין ולעיל אליבא דר"מ משמע ליה איפכא וי"ל דלעיל בעי היכי דכי נמי נאריך בדיומדין יהיה פרוץ מרובה דאז פשוטין עדיפי דאיכא היכר טפי אבל הכא איירי ברחב הרבה שאם נאריך הדיומדין יהיה עומד מרובה כדקתני אי אתה מודה בדיר וסהר ומוקצה שאפילו בית י' כורין או יותר מותר לכך פריך שפיר זו מחיצה וזו מחיצה מבעי ליה: