עירובין כה.

פרק ב׳ · עושין פסין

Eruvin 25a · Chapter 2: Osin Passin

מַאן דְּשָׁרֵי — דְּהָא לֵיכָּא דָּיוֹרִין. וּמַאן דְּאָסַר — זִימְנִין דְּהָוֵי בַּהּ דָּיוֹרִין וְאָתֵי לְטַלְטוֹלֵי. קַרְפֵּף יוֹתֵר מִבֵּית סָאתַיִם שֶׁלֹּא הוּקַּף לְדִירָה וּבָא לְמַעֲטוֹ, מִיעֲטוֹ בָּאִילָנוֹת — לָא הָוֵי מִיעוּט. בָּנָה בּוֹ עַמּוּד גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה וְרָחָב אַרְבָּעָה — הָוֵי מִיעוּט. פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה — לָא הָוֵי מִיעוּט. מִשְּׁלֹשָׁה וְעַד אַרְבָּעָה — רַבָּה אָמַר: הָוֵי מִיעוּט, וְרָבָא אָמַר: לָא הָוֵי מִיעוּט. רַבָּה אָמַר: הָוֵי מִיעוּט, דְּהָא נָפֵיק לֵיהּ מִתּוֹרַת לָבוּד. רָבָא אָמַר: לָא הָוֵי מִיעוּט, כֵּיוָן דְּלָא הָוֵי מְקוֹם אַרְבָּעָה — לָא חֲשִׁיב. הִרְחִיק מִן הַכּוֹתֶל אַרְבָּעָה וְעָשָׂה מְחִיצָה — הוֹעִיל. פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה — לֹא הוֹעִיל. מִשְּׁלֹשָׁה וְעַד אַרְבָּעָה — רַבָּה אָמַר: הוֹעִיל, רָבָא אָמַר: אֵינוֹ מוֹעִיל. רַבָּה אָמַר: הוֹעִיל, דְּהָא נָפֵיק לֵיהּ מִתּוֹרַת לָבוּד. רָבָא אָמַר: אֵינוֹ מוֹעִיל, כֵּיוָן דְּלָא הָוֵי מְקוֹם אַרְבָּעָה, לָא חֲשִׁיב. רַב שִׁימִי מַתְנֵי לְקוּלָּא: טָח בּוֹ טִיט וְיָכוֹל לַעֲמוֹד בִּפְנֵי עַצְמוֹ — הָוֵי מִיעוּט. אֵינוֹ יָכוֹל לַעֲמוֹד בִּפְנֵי עַצְמוֹ — רַבָּה אָמַר: הָוֵי מִיעוּט, רָבָא אָמַר: לָא הָוֵי מִיעוּט. רַבָּה אָמַר: הָוֵי מִיעוּט, הַשְׁתָּא מִיהָא קָאֵי. רָבָא אָמַר: לָא הָוֵי מִיעוּט, כֵּיוָן דְּלָא יָכוֹל לְמֵיקַם בִּפְנֵי עַצְמוֹ, לֹא כְּלוּם הוּא. הִרְחִיק מִן הַתֵּל אַרְבָּעָה וְעָשָׂה מְחִיצָה — הוֹעִיל. פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה אוֹ עַל שְׂפַת הַתֵּל, רַב חִסְדָּא וְרַב הַמְנוּנָא, חַד אָמַר: הוֹעִיל, וְחַד אָמַר: לֹא הוֹעִיל. תִּסְתַּיֵּים דְּרַב חִסְדָּא אָמַר הוֹעִיל, דְּאִתְּמַר: הָעוֹשֶׂה מְחִיצָה עַל גַּבֵּי מְחִיצָה, אָמַר רַב חִסְדָּא: בְּשַׁבָּת הוֹעִיל. בְּנִכְסֵי הַגֵּר לֹא קָנָה. וְרַב שֵׁשֶׁת אָמַר: אַף בְּשַׁבָּת נָמֵי לֹא הוֹעִיל. תִּסְתַּיֵּים. אָמַר רַב חִסְדָּא: וּמוֹדֶה לִי רַב שֵׁשֶׁת שֶׁאִם עָשָׂה מְחִיצָה עַל הַתֵּל — שֶׁהוֹעִיל. מַאי טַעְמָא, הוֹאִיל וּבַאֲוִיר מְחִיצוֹת הָעֶלְיוֹנוֹת הוּא דָּר. בָּעֵי רַבָּה בַּר בַּר חָנָה: נִבְלְעוּ מְחִיצוֹת הַתַּחְתּוֹנוֹת, וְהָעֶלְיוֹנוֹת קַיָּימוֹת, מַהוּ? לְמַאי? אִי לְנִכְסֵי הַגֵּר, הַיְינוּ דְּיִרְמְיָה בִּירָאָה. דְּאָמַר יִרְמְיָה בִּירָאָה אָמַר רַב יְהוּדָה: הַאי מַאן דִּשְׁדָא לִיפְתָּא אַפִּילָא דְּאַרְעָא דְגֵר, וַאֲתָא יִשְׂרָאֵל אַחֲרִינָא רְפַק בָּהּ פּוּרְתָּא — בָּתְרָא קָנֵי, קַמָּא לָא קָנֵי. מַאי טַעְמָא? בְּעִידָּנָא דִּשְׁדָא — לָא קָא שָׁבַח. כִּי קָא שָׁבְחָא — מִמֵּילָא קָא מְשַׁבְּחָא. וְאֶלָּא לְעִנְיַן שַׁבָּת, הָוֵי מְחִיצָה הַנַּעֲשֶׂה בְּשַׁבָּת. וְתַנְיָא: כׇּל מְחִיצָה הַנַּעֲשֶׂה בְּשַׁבָּת, בֵּין בְּשׁוֹגֵג בֵּין בְּמֵזִיד — שְׁמָהּ מְחִיצָה. לָאו אִיתְּמַר עֲלַהּ, אָמַר רַב נַחְמָן: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא לִזְרוֹק, אֲבָל לְטַלְטֵל — אָסוּר. כִּי אִיתְּמַר דְּרַב נַחְמָן — אַמֵּזִיד אִיתְּמַר. הָהִיא אִיתְּתָא דַּעֲבַדָה מְחִיצָה עַל גַּבֵּי מְחִיצָה בְּנִכְסֵי הַגֵּר. אֲתָא הָהוּא גַּבְרָא, רְפַק בָּהּ פּוּרְתָּא. אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַב נַחְמָן, אוֹקְמַהּ בִּידֵיהּ. אֲתַא[י] אִיהִי וְקָא צָוְוחָא קַמֵּיהּ. אֲמַר לַהּ: מַאי אֶיעְבֵּיד לָךְ, דְּלָא מַחְזְקַתְּ כִּדְמַחְזְקִי אִינָשֵׁי. קַרְפֵּף בֵּית שָׁלֹשׁ וְקֵירָה בּוֹ בֵּית סְאָה. רָבָא אָמַר: אֲוִיר קֵירוּיוֹ מְיַיתְּרוֹ. וְרַבִּי זֵירָא אָמַר: אֵין אֲוִיר קֵירוּיוֹ מְיַיתְּרוֹ. לֵימָא רָבָא וְרַבִּי זֵירָא בִּפְלוּגְתָּא דְּרַב וּשְׁמוּאֵל קָא מִיפַּלְגִי. דְּאִיתְּמַר: אַכְסַדְרָה בְּבִקְעָה, רַב אָמַר: מוּתָּר לְטַלְטֵל בְּכוּלָּהּ, וּשְׁמוּאֵל אָמַר: אֵין מְטַלְטְלִין אֶלָּא בְּאַרְבַּע אַמּוֹת. רַב אָמַר: מוּתָּר לְטַלְטֵל בְּכוּלָּהּ — אָמְרִינַן פִּי תִקְרָה יוֹרֵד וְסוֹתֵם. וּשְׁמוּאֵל אָמַר: אֵין מְטַלְטְלִין אֶלָּא בְּאַרְבַּע אַמּוֹת — לָא אָמְרִינַן פִּי תִקְרָה יוֹרֵד וְסוֹתֵם.

דלית בה דיורין - שיאסרו על. בני מבוי הלכך רשות בני מבוי הוא ובני שביל לא אסרי עלה דהוי כחצר קטנה שנפרצה לגדולה דגדולה מותרת וקטנה אסורה ושביל לא מתקנינן ליה גזרה שמא יאמרו לחי מועיל לשביל דעלמא: באילנות לא הוי מיעוט - דדרך קרפף להיות בו אילנות ולא בטיל ליה היקף קמא: בנה בו עמוד - ואפילו באמצע ובכך נתמעט מבית סאתים: פחות מג' טפחים - אפילו נתמעט מבית סאתים כמאן דליתיה דמי: דהא נפקא ליה מתורת לבוד - כלומר דהא חשיב ליה ג' בעלמא למיפק מתורת לבוד הלכך ה"נ חשיבי ולא בטיל: הרחיק מן הכותל - של קרפף ד' טפחים ועשה מחיצה לדירה: הועיל - מחיצה זו להיות היקף חדש והוי פתח ולבסוף הוקף: פחות מג' לא הועיל - דהוי כמחיצה על גבי מחיצה ולא בנתמעט מבית סאתים מיירי מדלא נקט מיעוט ואינו מיעוט דאי נתמעט ודאי הוי מיעוט שאפילו הוסיף על עובי הכתלים עד שנתמעט שפיר דמי כדלקמן אלא למיהוי פתח ולבסוף הוקף מיירי: מתני לקולא - להך פלוגתא דלעיל ואמר דבשלשה דנפק ליה מתורת לבוד כולהו מודו דעמוד הוי מיעוט ומחיצה הויא מחיצה לדירה ולא כמוסיף ובפחות משלשה פליגי: טח בטיט - והוסיף על עובי הכתלים עד שנתמעט והאי לאו רבה בר שימי קאמר לה אלא מילתא באנפי נפשיה היא: ויכול לעמוד - הטיט בפני עצמו שעשוי בעובי שאפילו ניטל כותל הראשון יכול זה לעמוד: הוי מיעוט ולא הוי מיעוט גרס הכא: הרחיק מן התל - שבקרפף ויש מן התל עד המחיצה יותר מבית סאתים הרבה ועשה מחיצה לדירה אצל התל ברחוק ד' טפחים ועדיין יש יותר מבית סאתים בין ישנה לחדשה אבל זו לדירה עשאה: הועיל - מחיצה זו להיות היקף חדש והוי פתח ולבסוף הוקף: פחות מג' לא הועיל - דהוי כמחיצה על גבי מחיצה ולא בנתמעט מבית סאתים מיירי מדלא נקט מיעוט ואינו מיעוט דאי נתמעט ודאי הוי מיעוט שאפילו הוסיף על עובי הכתלים עד שנתמעט שפיר דמי כדלקמן אלא למיהוי פתח ולבסוף הוקף מיירי: וחד אמר הועיל - דקסבר מחיצה ע"ג מחיצה מהניא להיות היקף לדירה: בנכסי הגר - שמת ואין לו יורשין אין זו חזקה לקנות ואם בא אחר והחזיק בהן קנה האחרון: בשבת - כגון לענין היקף לדירה שבתחילה היתה מחיצה הוגנת אלא שלא הוקפה לדירה: הכי גרסינן מודה לי רב ששת שאם עשה מחיצה על התל - ולא גרסי' על שפת והכי פירושו אף על גב דפליג ואמר דלא מישתרי קרפף בהכי היינו טעמא שהדר בקרפף באויר מחיצות התחתונות דר אבל אם היה תל יותר מבית סאתים ועשה מחיצות סביב עליו להשתמש על גובה התל: הואיל - והדר על התל דר באויר מחיצות העליונות ולא מהני ליה תחתונות מידי הלכך לאו מחיצה על גבי מחיצה היא: בעי רבה - למ"ד אין מחיצה על גבי מחיצה נבלעו התחתונות בקרקע שהיה העפר רך ותיחוח ונחבט הכותל בבת אחת בשבת ולא נפל אלא נבלע והעליונות קיימות מהו: אי לנכסי הגר - קא מיבעיא ליה אי לא קדם אחר והחזיק בהן עד שנבלעו התחתונות ונמצא שאין בו אלא מחיצות שעשה לו זה ומעכשיו קנוי לו: דשדא ליפתא אפילא - נטע לפת בגומא שמצא בקרקע הגר ולא חפרה הוא דאי חפרה במכוש ראשון קנה: לא קא שבח - ולאו חזקה היא ואנן נעל גדר ופרץ כל שהוא תנן (ב"ב דף מב.) מידי דמהני הוי חזקה: ממילא שבח - וההיא שעתא לאו איהו מחזיק בה אלא לפת הוא דשבח ואזיל והכא נמי כיון דבשעתא דהחזיק לאו חזקה היא כי הדור הוו מחיצות ממילא הוא דהוו ולא איהו דעביד: אלא לענין שבת - אי משתרי בעליונות שהיו בטילות עד עכשיו: לזרוק - לחומרא: וקירה בו בית סאה - קירוי גג: אויר קירויו מייתרו - סאה המקורה מיחשבה בהדי אידך כאילו לא קירוהו ואכתי הוי יותר מבית סאתים: אין אויר קירויו מייתרו - דאמרינן פי תקרה יורד וסותם: אכסדרה - מקורה בגג חלק כעליות שלנו ואינו משופע והיא קירוי שבכל הש"ס:

מאן דשרי דהא לית ביה דיורין - ובשביל לית ביה דיורין דליתסרו עליה ולפירוש הקונטרס דאית ביה דיורין לא אסרו עלה משום גיפופי: ומאן דאסר זימנין דאית ביה דיורין - שהבתים שאצל הרחבה יפתחו מבתיהן לרחבה ויאסרו הרחבה על בני מתא להוציא בה כלים ששבתו בתוכה ומשום הכי אסור לטלטל ממתא לרחבה דשמא יטלטלו גם לאחר פתיחת הדיורין בלא עירוב כמו עתה אבל רחבה גופיה שרי שהרי אף לאחר שיפתחו מותר לטלטל כלים ששבתו בתוכה: שאם עשה מחיצה על שפת התל שהועיל - רש"י לא גריס על שפת התל דהוה משמע לאותן הדרים למטה אלא גריס על התל והועיל לאותן הדרים על התל ומיהו צריך לפרש דמיירי על שפת התל שאם הרחיקו ד' מן השפה אין שם חידוש דהכי נמי למטה אם הרחיק הועיל: אכסדרה בבקעה - רש"י פירש לקמן דאכסדרה פרוצה מארבעה רוחותיה והשתא אתי שפיר הא דנקט בבקעה שאין שם מחיצות ולא נקט בחצר וגרס לקמן בפרק כל גגות (עירובין דף צד.) דמשני שמואל אדשמואל כי לית ליה בד' אבל בג' אית ליה וקשיא לפירושו דבסוכה אמרינן דאפילו בשתי רוחות זה כנגד זה לא אמרינן פי תקרה יורד וסותם משום דהוי כמבוי מפולש ומפרש ר"ת דאכסדרה אית לה שלשה מחיצות כדאמרינן בפרק לא יחפור (ב"ב דף כה:) עולם דומה לאכסדרה ורוח צפונית אינה מסובבת וגרס בפרק כל גגות (לקמן עירובין דף צד:) כי לית ליה בשלש אבל בד' אית ליה פירוש שיש ג' מחיצות ומעט מן הרביעית ורב אית ליה פי תקרה יורד וסותם אפי' בשתי מחיצות ובזה שלא כנגד זה והא דלא נקט אכסדרה בחצר משום דסתם אכסדרה בחצר יש לה ג' מחיצות להכי נקט בקעה דאפי' כי ליכא אלא שתי מחיצות אמר רב פי תקרה יורד וסותם: