עירוביןסא.
טוען את הדף…
וְאֵין אַנְשֵׁי עִיר קְטַנָּה מְהַלְּכִין אֶת כׇּל עִיר גְּדוֹלָה. מַאי טַעְמָא — לָאו מִשּׁוּם דְּהָנֵי כָּלְתָה מִדָּתָן בַּחֲצִי הָעִיר, וְהָנֵי כָּלְתָה מִדָּתָן בְּסוֹף הָעִיר. וְרַבִּי אִידִי, ״אַנְשֵׁי אַנְשֵׁי״ תָּנֵי, וּמוֹקֵים לָהּ בְּנוֹתֵן. אֲבָל מוֹדֵד לָא תְּנַן. וְלָא?! וְהָתְנַן: וְלַמּוֹדֵד שֶׁאָמְרוּ נוֹתְנִין לוֹ אַלְפַּיִם אַמָּה, שֶׁאֲפִילּוּ סוֹף מִדָּתוֹ כָּלֶה בִּמְעָרָה! סוֹף הָעִיר אִיצְטְרִיכָא לֵיהּ, דְּלָא תְּנַן. אָמַר רַב נַחְמָן: מַאן דְּתָנֵי ״אַנְשֵׁי״ לָא מִשְׁתַּבַּשׁ, וּמַאן דְּתָנֵי ״אֵין אַנְשֵׁי״ לָא מִשְׁתַּבַּשׁ. מַאן דְּתָנֵי ״אַנְשֵׁי״ לָא מִשְׁתַּבַּשׁ — דְּמוֹקֵים לַהּ בְּנוֹתֵן. וּמַאן דְּתָנֵי ״אֵין אַנְשֵׁי״ לָא מִשְׁתַּבַּשׁ — דְּמוֹקֵים לַהּ בְּמוֹדֵד. וְחַסּוֹרֵי מְחַסְּרָא, וְהָכִי קָתָנֵי: אַנְשֵׁי עִיר גְּדוֹלָה מְהַלְּכִין אֶת כׇּל עִיר קְטַנָּה, וְאֵין אַנְשֵׁי עִיר קְטַנָּה מְהַלְּכִין אֶת כׇּל עִיר גְּדוֹלָה. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, בְּמוֹדֵד. אֲבָל מִי שֶׁהָיָה בְּעִיר גְּדוֹלָה וְהִנִּיחַ אֶת עֵירוּבוֹ בְּעִיר קְטַנָּה, הָיָה בְּעִיר קְטַנָּה וְהִנִּיחַ אֶת עֵירוּבוֹ בְּעִיר גְּדוֹלָה — מְהַלֵּךְ אֶת כּוּלָּהּ וְחוּצָה לָהּ אַלְפַּיִם אַמָּה. אָמַר רַב יוֹסֵף אָמַר רָמֵי בַּר אַבָּא אָמַר רַב הוּנָא: עִיר שֶׁיּוֹשֶׁבֶת עַל שְׂפַת הַנַּחַל, אִם יֵשׁ לְפָנֶיהָ דַּקָּה אַרְבָּעָה — מוֹדְדִים לָהּ מִשְּׂפַת הַנַּחַל. וְאִם לָאו — אֵין מוֹדְדִין לָהּ אֶלָּא מִפֶּתַח בֵּיתוֹ. אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: דַּקָּה אַרְבַּע אַמּוֹת אֲמַרְתְּ לַן עֲלַהּ. מַאי שְׁנָא מִכׇּל דַּקֵּי דְעָלְמָא דְּאַרְבְּעָה? אֲמַר לֵיהּ: הָתָם, לָא בְּעִיתָא תַּשְׁמִישְׁתָּא. הָכָא, בְּעִיתָא תַּשְׁמִישְׁתָּא. אָמַר רַב יוֹסֵף: מְנָא אָמֵינָא לַהּ? דְּתַנְיָא: הִתִּיר רַבִּי שֶׁיְּהוּ בְּנֵי גָדֵר יוֹרְדִין לְחַמָּתָן, וְאֵין בְּנֵי חַמָּתָן עוֹלִין לְגָדֵר. מַאי טַעְמָא, לָאו מִשּׁוּם דְּהָנֵי עֲבוּד דַּקָּה, וְהָנֵי לָא עֲבוּד דַּקָּה?! כִּי אֲתָא רַב דִּימִי אָמַר: טַטְרוֹגֵי מְטַטְרְגִי לְהוּ בְּנֵי גָדֵר לִבְנֵי חַמָּתָן, וּמַאי ״הִתִּיר״ — הִתְקִין. וּמַאי שְׁנָא שַׁבָּת, דִּשְׁכִיחָא בָּהּ שִׁכְרוּת. כִּי אָזְלִי לְהָתָם, נָמֵי מְטַטְרְגִי לְהוּ? כַּלְבָּא בְּלָא מָתֵיהּ, שַׁב שְׁנִין לָא נָבַח. הַשְׁתָּא נָמֵי מְטַטְרְגִי בְּנֵי חַמָּתָן לִבְנֵי גָדֵר! כּוּלֵּי הַאי לָא כָּיְיפִי לְהוּ. רַב סָפְרָא אָמַר: עִיר הָעֲשׂוּיָה כְּקֶשֶׁת הֲוַאי. רַב דִּימִי בַּר חִינָּנָא אָמַר: אַנְשֵׁי עִיר גְּדוֹלָה וְאַנְשֵׁי עִיר קְטַנָּה הֲוַאי. רַב כָּהֲנָא מַתְנֵי הָכִי. רַב טַבְיוֹמֵי מַתְנֵי הָכִי: רַב סָפְרָא וְרַב דִּימִי בַּר חִינָּנָא, חַד אָמַר: עִיר הָעֲשׂוּיָה כְּקֶשֶׁת הֲוַאי, וְחַד אָמַר: אַנְשֵׁי עִיר קְטַנָּה וְאַנְשֵׁי עִיר גְּדוֹלָה הֲוַאי. מַתְנִי׳ אַנְשֵׁי עִיר גְּדוֹלָה מְהַלְּכִין אֶת כׇּל עִיר קְטַנָּה, וְאַנְשֵׁי עִיר קְטַנָּה מְהַלְּכִין אֶת כׇּל עִיר גְּדוֹלָה. כֵּיצַד? מִי שֶׁהָיָה בְּעִיר גְּדוֹלָה וְנָתַן אֶת עֵירוּבוֹ בְּעִיר קְטַנָּה, בְּעִיר קְטַנָּה וְנָתַן אֶת עֵירוּבוֹ בְּעִיר גְּדוֹלָה — מְהַלֵּךְ אֶת כּוּלָּהּ, וְחוּצָה לָהּ אַלְפַּיִם אַמָּה. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: אֵין לוֹ אֶלָּא מִמְּקוֹם עֵירוּבוֹ אַלְפַּיִם אַמָּה. אָמַר לָהֶן רַבִּי עֲקִיבָא: אִי אַתֶּם מוֹדִים לִי בְּנוֹתֵן עֵירוּבוֹ בִּמְעָרָה, שֶׁאֵין לוֹ אֶלָּא מִמְּקוֹם עֵירוּבוֹ אַלְפַּיִם אַמָּה? אָמְרוּ לוֹ: אֵימָתַי — בִּזְמַן שֶׁאֵין בָּהּ דָּיוֹרִין, אֲבָל יֵשׁ בָּהּ דָּיוֹרִין — מְהַלֵּךְ אֶת כּוּלָּהּ וְחוּצָה לָהּ אַלְפַּיִם אַמָּה. נִמְצָא, קַל תּוֹכָהּ מֵעַל גַּבָּהּ. וְלַמּוֹדֵד שֶׁאָמְרוּ נוֹתְנִין אַלְפַּיִם אַמָּה — שֶׁאֲפִילּוּ סוֹף מִדָּתוֹ כָּלֶה בִּמְעָרָה.ואין אנשי עיר קטנה מהלכין את הגדולה - כולה כד' אמות לפי שהעיר עולה להו במדת התחומין: ורבי אידי - דאמר דברי נבואה הן אנשי אנשי דקתני במתניתין בתרוייהו תני מהלכין ומוקי לה בנותן עירובו בעיר כדמפרש במתניתין כיצד מי שהיה בעיר גדולה ונתן עירובו בעיר קטנה הסמוכה לה בתוך אלפים מהלך את כולה שעירוב קונה לו כל העיר כד"א כאילו שבת הוא שם ורבא תני אין אנשי כדאמר לקמן מאן דתני אין אנשי לא משתבש: אבל מודד - מחוץ לעיר ובא לעיר לא תנן מידי חלוק בין כלתה בחציה לכלתה בסופה: ולמודד - ממקום שביתתו או ממקום עירובו שאמרו ליתן לו אלפים אפילו סוף מדת אלפים כלה במערה לא יכנס מאלפים והלאה אלמא כלתה מדתו בחצי העיר תנן דעולה לו מדת העיר ומאי נביאותיה: סוף העיר איצטריכא ליה - לרבי יהושע בן לוי לאשמועינן דהיכא דכלתה מדתו בסוף העיר הויא כל העיר כד' אמות דלא תנן לה: מוקי לה בנותן - כדקתני במתני' בהדיא: ומאן דתני אין אנשי עיר קטנה כו' לא משתבש מוקי לה במודד - אנשי עיר גדולה שיוצאין מעירן לעיר קטנה הנבלעת כולה בתוך אלפים שלהן כגון שרחוקה מעירן אלף והיא עצמה אלף מהלכין את כולה כד' אמות ומשלימין אלף חוצה לה ואין אנשי עיר קטנה מהלכין את כל עיר גדולה הרחוקה מעירן אלף והיא עצמה אלפים הואיל ואין כולה נבלעת באלפים שלהן עולה להן במדת התחום ואין נכנסין לה אלא באלף ומתניתין דמפרשא ואזלא בנותן עירובו חסורי מיחסרא כו': שפת הנחל - עמוק: אם יש לפניה דקה - מחיצה ארבע אמות גובה על פני העיר כולה משפת הנחל מודד משפת הנחל שהיא כלה שם כשאר עיירות: ואם לאו - כיון דבעיתא תשמישתייהו לא הוי ישוב קבוע והוו להו כיושבי צריפין ואין מונין לכל אחד אלא מפתח ביתו: דקה ד"א אמרת לן - בניחותא והשתא בעינן מינך טעמא מאי שנא מכל דקי דעלמא דסגי להו בגובה ארבעה טפחים כדאמרן לעיל גבי מרפסת שלפניה דקה ד' כו': לאו משום דעבוד דקה כו' - גדר וחמתן יושבין בהר בשיפוע גדר למעלה וחמתן למטה הואיל ושתיהן יושבות בשיפוע צריכות שתיהן דקה בשיפולן 
וקס"ד שהיו שתיהן מובלעות זו כולה בתוך אלפים של חברתה וקתני בני גדר יורדים לחמתן כו' לאו משום דבני גדר עבוד דקה לפיכך כל יושביה כשרוצין לילך לחמתן מתחילין למנות ולמדוד מחומתה לצד חמתן כשאר עיירות והרי חמתן כולה מובלעת בתחומן והני בני חמתן לא עבוד דקה לשיפולה לפיכך לא הויא עיר ומודדין לכל אחד מפתח ביתו ואלו שבגובהן הקרובין בתוך אלפים לגדר וכולה מובלעת בתחומין נכנסין לה לכולה אבל אם היו יושבין בשיפוליה אין עולין לה: מטטרגי להו בני גדר לחמתן - מכין והורגין היו בני גדר לבני חמתן: כי הוו אזלי - בני גדר לחמתן נמי מטטרגי להו בני גדר לבני חמתן: כולי האי ודאי לא כייפו להו - בני גדר דאפילו בלא מתייהו ליטטרגו להו בני חמתן: עיר העשויה כקשת הואי - חמתן ובין ב' ראשיה יותר מד' אלפים דאמרינן בריש פרקין מודדין לה מן הקשת כל אחד מפתח ביתו ויתר שלה לצד גדר הלכך יורדין בני גדר לחמתן שהרי מודדין לגדר מחומתה וכל חמתן מובלעת בתחומה ובני חמתן היושבים בקשת ומודדין להן מן הקשת כלה תחומין בראשיה של גדר ואין יכולין ליכנס לה: גדר עיר גדולה וכשעולין בני חמתן לגדר כלתה מדתן בחצי העיר וחמתן עיר קטנה וכשיורדין לה בני גדר כלתה מידתן בסוף העיר והכי קאמר ר' שיהו בני גדר יורדין לחמתן להיות להן כולה כד' אמות ומשלימין להן את השאר אבל גדר עולה לבני חמתן במדת התחום: רב כהנא מתני הכי - מפרש בהדיא מר אמר הא ומר אמר הא: מתני' את כל עיר קטנה - לבד מדת תחומין: נמצא קל תוכה - משום דיורין: מעל גבה - שאין שם דיורין ואילו נתנו על גבה לא היו לו אלא אלפים ממקום עירובו: ולמודד שאמרו כו' - ואע"פ שחלוקין חכמים על רבי עקיבא בנותן עירובו בעיר לומר שכל העיר לו כארבע אמות מודין הן בבא מעיר אחרת או ממקום שביתתו וכלתה מדתו של אלפים פסיעות בינוניות אפי' במערה [שיש בה] דיורין שאינו נכנס להלן ממדתו כלום:ועוד התיר רבי - רבינו שמואל ל"ג ועוד דהאי ועוד אמילתא דלעיל מיניה קאי והכי איתא בתוספתא דמכילתין מעשה ברועה זקן שבא לפני רבי ואמר לו זכור הייתי שהיו בני מגדל יורדין לחמתן עד החצר החיצונה הסמוכה לגשר ועוד והדר קאמר שהתיר רבי שיהו בני גדר כו' ומיהו יש תוספתא שכתוב בה בתר עדותו דרועה התיר רבי שיהו בני מגדל יורדין לחמתן עד החצר החיצונה הסמוכה לעיר וניחא השתא דגרס ועוד התיר ר' שיהו בני גדר כו' כיון דמיירי לעיל במה שהתיר רבי לבני מגדל על פי עדותו של רועה ובפי' ר"ח כתוב ועוד זאת התיר רבי: עיר העשויה כקשת הואי - פירש בקונטרס חמתן ובין שני ראשיה יותר מד' אלפים דאמר לעיל מודדין לה מן הקשת וכלה תחומן של בני הקשת בראש של גדר 
ואין יכולין ליכנס בה אבל בני גדר יורדין לחמתן דמודדין לגדר מחומתן וכל חמתן מובלעת בתחומיהן ופירושו תמוה דאי בני הקשת מובלעין בתחומן של גדר א"כ גם הם מותרין לעלות לגדר ואם בבני ראשי הקשת קאמר דמובלעין בתחום גדר אכתי כל היכא דשרי להני שרי להני דבני ראשי הקשת ובני גדר באין מזה לזה ואותן שבאמצע הקשת ובני גדר תרוייהו אסרי בהדדי ונראה כפי' ר"ת דגדר עיר העשויה כקשת הואי ולא היה בין ראשיה ארבעה אלפים 
ומודדין לה מן היתר לפיכך באין לחמתן אבל בני חמתן אינן יכולין לעלות לגדר לאמצע הקשת ואפשר שאף מחמתן לראשי הקשת של גדר היה יותר מאלפים ואף שם לא היו יכולין לילך: