עירוביןלו.
טוען את הדף…
רָבָא אָמַר: הָתָם תְּרֵי חֶזְקֵי לְקוּלָּא, וְהָכָא חֲדָא חֲזָקָה לְקוּלָּא. קַשְׁיָא דְּרַבִּי יוֹסֵי אַדְּרַבִּי יוֹסֵי! אָמַר רַב הוּנָא בַּר חִינָּנָא: שָׁאנֵי טוּמְאָה, הוֹאִיל וְיֵשׁ לָהּ עִיקָּר מִן הַתּוֹרָה. שַׁבָּת נָמֵי דְּאוֹרָיְיתָא הִיא? קָסָבַר רַבִּי יוֹסֵי: תְּחוּמִין דְּרַבָּנַן. וְאִיבָּעֵית אֵימָא: הָא דִּידֵיהּ, הָא דְּרַבֵּיהּ. דַּיְקָא נָמֵי, דְּקָתָנֵי: אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: אַבְטוּלְמוֹס הֵעִיד מִשּׁוּם חֲמִשָּׁה זְקֵנִים שֶׁסְּפֵק עֵירוּב כָּשֵׁר — שְׁמַע מִינַּהּ. רָבָא אָמַר, הָתָם הַיְינוּ טַעְמָא דְּרַבִּי יוֹסֵי: הַעֲמֵד טָמֵא עַל חֶזְקָתוֹ, וְאֵימָא לֹא טָבַל. אַדְּרַבָּה הַעֲמֵד מִקְוֶה עַל חֶזְקָתוֹ, וְאֵימָא לֹא חָסַר! בְּמִקְוֶה שֶׁלֹּא נִמְדַּד. תַּנְיָא: כֵּיצַד אָמַר רַבִּי יוֹסֵי סְפֵק עֵירוּב כָּשֵׁר? עֵירַב בִּתְרוּמָה, סָפֵק מִבְּעוֹד יוֹם נִטְמֵאת סָפֵק מִשֶּׁחָשֵׁיכָה נִטְמֵאת; וְכֵן בְּפֵירוֹת, סָפֵק מִבְּעוֹד יוֹם נִתַּקְּנוּ סָפֵק מִשֶּׁחָשֵׁיכָה נִתַּקְּנוּ — זֶה הוּא סָפֵק עֵירוּב כָּשֵׁר. אֲבָל עֵירַב בִּתְרוּמָה, סָפֵק טְהוֹרָה סָפֵק טְמֵאָה; וְכֵן בְּפֵירוֹת, סָפֵק נִתַּקְּנוּ סָפֵק לֹא נִתַּקְּנוּ — אֵין זֶה סְפֵק עֵירוּב כָּשֵׁר. מַאי שְׁנָא תְּרוּמָה — דְּאָמַר הַעֲמֵד תְּרוּמָה עַל חֶזְקָתָהּ, וְאֵימָא טְהוֹרָה הִיא; פֵּירוֹת נָמֵי — הַעֲמֵד טֶבֶל עַל חֶזְקָתוֹ, וְאֵימָא לֹא נִתַּקְּנוּ! לָא תֵּימָא: סָפֵק מִבְּעוֹד יוֹם נִתַּקְּנוּ, אֶלָּא אֵימָא: סָפֵק מִבְּעוֹד יוֹם נִדְמְעוּ, סָפֵק מִשֶּׁחָשֵׁיכָה נִדְמְעוּ. בְּעָא רַב שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק מֵרַב הוּנָא: הָיוּ לְפָנָיו שְׁתֵּי כִכָּרוֹת, אַחַת טְמֵאָה וְאַחַת טְהוֹרָה, וְאָמַר: עָירְבוּ לִי בַּטְּהוֹרָה בְּכׇל מָקוֹם שֶׁהִיא, מַהוּ? תִּיבְּעֵי לְרַבִּי מֵאִיר, תִּיבְּעֵי לְרַבִּי יוֹסֵי. תִּיבְּעֵי לְרַבִּי מֵאִיר: עַד כָּאן לָא קָאָמַר רַבִּי מֵאִיר הָתָם — דְּלֵיכָּא טְהוֹרָה. הָכָא — הָא אִיכָּא טְהוֹרָה. אוֹ דִילְמָא: אֲפִילּוּ לְרַבִּי יוֹסֵי, לָא קָאָמַר אֶלָּא הָתָם, דְּאִם אִיתָא דְּהִיא טְהוֹרָה — יָדַע לַהּ. אֲבָל הָכָא, הָא לָא יָדַע לַהּ? אֲמַר לֵיהּ: בֵּין לְרַבִּי יוֹסֵי בֵּין לְרַבִּי מֵאִיר בָּעִינַן סְעוּדָה הָרְאוּיָה מִבְּעוֹד יוֹם — וְלֵיכָּא. בְּעָא מִינֵּיהּ רָבָא מֵרַב נַחְמָן: כִּכָּר זוֹ הַיּוֹם חוֹל וּלְמָחָר קֹדֶשׁ, וְאָמַר: עָירְבוּ לִי בָּזֶה, מַהוּ? אֲמַר לֵיהּ: עֵירוּבוֹ עֵירוּב. הַיּוֹם קֹדֶשׁ וּלְמָחָר חוֹל, וְאָמַר: עָירְבוּ לִי בָּזֶה, מַהוּ? אֲמַר לֵיהּ: אֵין עֵירוּבוֹ עֵירוּב. מַאי שְׁנָא? אֲמַר לֵיהּ: לְכִי תֵּיכוּל עֲלֵיהּ כּוֹרָא דְמִלְחָא: הַיּוֹם חוֹל וּלְמָחָר קֹדֶשׁ — מִסְּפֵיקָא לָא נָחֲתָא לֵיהּ קְדוּשָּׁה. הַיּוֹם קֹדֶשׁ וּלְמָחָר חוֹל — מִסְּפֵיקָא לָא פָּקְעָא לֵיהּ קְדוּשְׁתֵּיהּ מִינֵּיהּ. תְּנַן הָתָם: לָגִין טְבוּל יוֹם שֶׁמִּלְּאוֹ מִן הֶחָבִית שֶׁל מַעֲשֵׂר טֶבֶל, וְאָמַר: הֲרֵי זֶה תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר לִכְשֶׁתֶּחֱשַׁךְ — דְּבָרָיו קַיָּימִין. וְאִם אָמַר: עָירְבוּ לִי בָּזֶה — לֹא אָמַר כְּלוּם. אָמַר רָבָא זֹאת אוֹמֶרֶת: סוֹף הַיּוֹם קוֹנֶה עֵירוּב,רבא אמר - גבי נגע באחד נמי אפילו יש שני כיתי עדים חלוקות אחת אומרת קודם שנגע בו מת ואחת אומרת עכשיו מת הוי נמי ר"מ מטהר ואפילו הכי לא תיקשי: התם תרי חזקי נינהו - לטהר ומשום הכי אזלינן לקולא דאוקי תרי לבהדי תרי והעמד מת על חזקתו ראשונה כל הלילה וחי הוה ועוד העמד נוגע על חזקתו ראשונה וטהור היה: הכא - במתניתין חדא חזקה הוא דאיכא למימר העמד תרומה על חזקתה ומשום חדא חזקה לא מרעינן סהדי הלכך אזלינן לחומרא: קשיא דר' יוסי - דברייתא דקתני בספק טבל ובספק לא טבל ובטומאה דרבנן אכל אוכלין כו' ורבי יוסי מטמא ומתני' קתני ספק עירוב כשר ואפילו תחומין דרבנן תיקשי: הואיל ויש לה עיקר מן התורה - דיש טומאה מן התורה ויש להחמיר בספק טבילתה להכי אחמור רבנן אף בספק טבילת טומאה דרבנן דלא ליתי לזלזולי בספק טבילת טומאה דאורייתא: שבת נמי דאורייתא היא - אתחומין פריך למימר דתחומין דאורייתא וכר' עקיבא במס' סוטה (דף ל:): ומשני קסבר רבי יוסי תחומין דרבנן - ומשום דלא ליתו לזלזולי בשאר ספיקות דמלאכת שבת ליכא למיגזר דלא דמו מלאכות לתחומין אבל טומאות דמו להדדי: דידיה - מחמיר אפילו בספק דרבנן ומתניתין דרביה אבטולמוס היא: העמד טמא על חזקתו - כוליה חזקה לחומרא איכא לקולא ליכא אבל מתניתין איכא חזקה לקולא ולחומרא העמד אדם על חזקת תחום ביתו ואמר לא עירב העמד תרומה על חזקתה ועירב ובדרבנן לקולא אזלינן: שלא נמדדה - מתחילתה ולא עמדה בחזקת כשרות: עירב בתרומה - טהורה ונטמאת משהניחה שם: ספק מבעוד יום נטמאת ספק משחשיכה נטמאת - אמרינן אוקמיה בין השמשות אחזקת' קמייתא וטהורה הואי והשתא משחשיכה הוא דאיטמי: וכן בפירות - של טבל: ספק מבעוד יום נתקנו - לאחר שהניחן שם: ספק משחשיכה נתקנו - ולא קנה עירוב כדתנן במתני' אבל לא בטבל ולקמן פריך בהאי מה חזקת כשרות איכא דמכשר רבי יוסי דהא איכא למימר העמד טבל על חזקתו: ספק טמאה ספק טהורה - דקודם שהניחה שם נולד לה ספק ולא היה שם חזקת הכשר עירוב מעולם: מאי שנא תרומה - דרישא ספק מבעוד יום ניטמא ספק משחשיכה דמכשר ר' יוסי משום חזקה קמייתא: פירות - ספק מבעוד יום נתקנו ספק משחשיכה נוקמינהו נמי אחזקה קמייתא דטבל הוו וליפסול: נדמעו - חולין הוו מעיקרא מתוקנין ונפלה בהן תרומה ונדמעו והאי תנא סבר לה כסומכוס דאמר (לעיל עירובין דף כו:) אין מערבין לישראל בתרומה הלכך אם מבע"י נדמעו אע"ג דחזי לכהנים אין עירובו עירוב ל"א נדמעו שנפל לתוכן טבל דלא חזי אפילו לכהן: עירבו לי בטהורה בכל מקום שהיא - והניחום שתיהן יחד בסוף התחום ובככרות של תרומה עסקינן דאי בחולין חולין טמאין מותרין הן דלאו כל אדם אוכל חוליו בטהרה: דליכא טהורה - ודאית דשמא מבעוד יום נטמאת: או דילמא אפילו ר' יוסי - לא מכשר במתני' אלא משום דאי טהורה היא הא ידע לה היכא היא ואיזו היא סעודתו ומשום ספק טומאה לא מיפסלא דאמר אוקמא אחזקה: אבל הכא לא ידע - הי ניהו סעודתו: בעינן סעודה הראויה מבע"י וליכא - ואין עירובו כלום דאפילו חמר גמל לא הוי דבשלמא מתני' סעודה הראויה הואי והשתא הוא דאיתיליד בה ספק: ככר זו כו' - אמר על ככר אחת בע"ש היום יהא חול ולמחר יהא קדש ועירב שלוחו בה: מהו - הואיל ובין השמשות ספק הוא חיישינן דילמא קודם קניית עירוב חל עליה הקדש ואין מערבין בהקדש או לא אמרינן הכי: היום תהא קודש ולמחר תהא חול - על מעות שיש לי בבית מהו מי אמרינן כי מטא בין השמשות נפק ליה מקדושתיה וקנה עירוב או לא: ומאי שנא - הא בין השמשות ספיקא הוא מאי שנא הכא לקולא והכא לחומרא: לכי תיכול עלה כורא דמילחא - לכשתמדוד כור של מלח על דבר זה ותתנהו לי אומר לך טעמו: היום חול ולמחר קודש - ובין השמשות דקניית עירוב ספיקא הוא ומספיקא לא תפקיה ממילתיה קמייתא וכן סיפא: של מעשר - ראשון שהיה עדיין טבל שלא הפריש הלוי ממנה תרומת מעשר והרי הוא במיתה בעודו טבל ואפילו לכהנים ולא חזי לעירוב ולגבי לגין טבול יום בעודו טבל לא פסיל דטבול יום מותר בנגיעה לחולין ולמעשר ואע"ג דפתיכא ביה תרומה שלא הורמה ואמר הרי זו שבלגין תרומת מעשר על החבית לכשתחשך ויעריב שמשו שתהא כשרה לתרומה: דבריו קיימין - והתרומה טהורה: ואם אמר עירבו לי בלגין זה לא אמר כלום - הואיל וכי מטא בין השמשות אכתי טבל הוה: סוף היום - תחילת בין השמשות שהוא סוף היום של ע"ש: קונה עירוב - וסוף היום אכתי טבל הוא:אדרבה העמד מקוה על חזקתו - הוה מצי לשנויי הרי חסר לפניך כדאמר פר' קמא דנדה (דף ב.) אלא דלא מיירי הכא במקוה שנמדד ונמצא חסר: במקוה שלא נמדד - וא"ת והא רבי יוסי מטמא אפילו טהרות אם נגע בהן דלענין דאמרינן ליה זיל טבול אפילו ר"מ מודה כדאמרינן גבי ספק טומאה ברשות הרבים וא"כ אדרבה נימא אוקי טהרות על חזקתן וי"ל דבספיקא דרבנן כי הכא לא אמרינן זיל טבול לרבי מאיר ופליגי אגברא אי בעי טבילה אבל טהרות מודה רבי יוסי דלא מטמאינן וכן איתא במסכת מקואות (פ"ב משנה ב) דקתני ורבי יוסי מטמא שספק ליטמא טמא לטמא אחרים טהור: אבל עירב בתרומה ספק טמאה ספק טהורה - כגון שהיו ב' ציבורין לפניו אחד היה תרומה טמאה ואחד היה תרומה טהורה ועירב באחד מהן דליכא חזקה כלל: ספק נדמעו - נראה כפ"ה בלשון שני נדמעו טבל בחולין ולא כסתם דימוע שבהש"ס אבל לשון ראשון שפירש נדמעו תרומה בחולין ואתיא כסומכוס אין נראה דהא קתני בברייתא דמערבין בתרומה ודוחק לומר דמיירי בתרומה לכהן: מאי שנא - ואם תאמר והא רבא גופיה קאמר בסמוך זאת אומרת סוף היום קונה עירוב ואם סוף היום קונה עירוב אתיא דרב נחמן שפיר ואמאי קמיבעיא ליה מאי שנא ויש לומר דע"כ דרבא אית ליה דתחלת היום קונה עירוב דהא פסיק בריש ביצה (דף ד:) כרב דאמר נולדה בזה אסורה בזה וטעמא דרב משום הכנה ומאן דאית ליה הכנה סבר תחילת היום קונה עירוב כדמוכח בפירקין (דף לח:) ורבא דאמר זאת אומרת סוף היום קונה עירוב אליבא דברייתא קאמר וליה לא ס"ל: