עירוביןג:
טוען את הדף…
חֲלַל סוּכָּה תְּנַן, חֲלַל מָבוֹי תְּנַן. אֲמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא לְרָבָא, תַּנְיָא דִּמְסַיַּיע לָךְ: מָבוֹי שֶׁהוּא גָּבוֹהַּ מֵעֶשְׂרִים אַמָּה יוֹתֵר מִפִּתְחוֹ שֶׁל הֵיכָל יְמַעֵט. וְהֵיכָל גּוּפוֹ חֲלָלוֹ עֶשְׂרִים. אֵיתִיבֵיהּ רַב שִׁימִי בַּר רַב אָשֵׁי לְרַב פָּפָּא: כֵּיצַד הָיָה עוֹשֶׂה — מַנִּיחַ קוֹרָה מִשְּׂפַת עֶשְׂרִים וּלְמַטָּה! אֵימָא: ״וּלְמַעְלָה״. וְהָא ״לְמַטָּה״ קָתָנֵי! הָא קָא מַשְׁמַע לַן, דִּלְמַטָּה כִּלְמַעְלָה: מָה לְמַעְלָה חֲלָלָהּ עֶשְׂרִים, אַף לְמַטָּה חֲלָלָהּ עֲשָׂרָה. אָמַר אַבָּיֵי מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב נַחְמָן: אַמַּת סוּכָּה וְאַמַּת מָבוֹי בְּאַמָּה בַּת חֲמִשָּׁה, אַמַּת כִּלְאַיִם בְּאַמָּה בַּת שִׁשָּׁה. אַמַּת מָבוֹי בְּאַמָּה בַּת חֲמִשָּׁה, לְמַאי הִלְכְתָא? לְגוֹבְהוֹ וּלְפִירְצַת מָבוֹי. וְהָא אִיכָּא מֶשֶׁךְ מָבוֹי בְּאַרְבַּע אַמּוֹת, דִּלְקוּלָּא! כְּמַאן דְּאָמַר בְּאַרְבָּעָה טְפָחִים. וְאִיבָּעֵית אֵימָא, בְּאַרְבַּע אַמּוֹת — וְרוֹב אַמּוֹת קָאָמַר. אַמַּת סוּכָּה בְּאַמָּה בַּת חֲמִשָּׁה, לְמַאי הִלְכְתָא? לְגוֹבְהָהּ וּלְדוֹפֶן עֲקוּמָּה. וְהָא אִיכָּא מֶשֶׁךְ סוּכָּה בְּאַרְבַּע אַמּוֹת, דִּלְקוּלָּא! דְּתַנְיָא, רַבִּי אוֹמֵר: אוֹמֵר אֲנִי, כׇּל סוּכָּה שֶׁאֵין בָּהּ אַרְבַּע אַמּוֹת עַל אַרְבַּע אַמּוֹת פְּסוּלָה! כְּרַבָּנַן, דְּאָמְרִי: אֲפִילּוּ אֵינָהּ מַחְזֶקֶת אֶלָּא רֹאשׁוֹ וְרוּבּוֹ וְשׁוּלְחָנוֹ. וְאִיבָּעֵית אֵימָא: לְעוֹלָם רַבִּי הִיא, וְרוֹב אַמּוֹת קָאָמַר. אַמַּת כִּלְאַיִם בְּאַמָּה בַּת שִׁשָּׁה, לְמַאי הִילְכְתָא? לְקָרַחַת הַכֶּרֶם וְלִמְחוֹל הַכֶּרֶם. דִּתְנַן: קָרַחַת הַכֶּרֶם, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע אַמּוֹת, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמּוֹת. וּמְחוֹל הַכֶּרֶם, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמּוֹת, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אַמּוֹת. אֵיזוֹ הִיא קָרַחַת הַכֶּרֶם? כֶּרֶם שֶׁחָרַב אֶמְצָעִיתוֹ, אֵין שָׁם שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמּוֹת לֹא יָבִיא זֶרַע לְשָׁם. הָיוּ שָׁם שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה — נוֹתֵן לוֹ כְּדֵי עֲבוֹדָתוֹ, וְזוֹרֵעַ אֶת הַמּוֹתָר. וְאֵיזֶהוּ מְחוֹל הַכֶּרֶם — בֵּין כֶּרֶם לַגָּדֵר. אֵין שָׁם שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אַמָּה, לֹא יָבִיא זֶרַע לְשָׁם. הָיוּ שָׁם שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אַמָּה — נוֹתֵן לוֹ כְּדֵי עֲבוֹדָתוֹ, וְזוֹרֵעַ אֶת הַשְּׁאָר. וְהָא אִיכָּא רְצוּפִים בְּאַרְבַּע אַמּוֹת, דִּלְקוּלָּא! דִּתְנַן: כֶּרֶם הַנָּטוּעַ עַל פָּחוֹת מֵאַרְבַּע אַמּוֹת, רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אֵינוֹ כֶּרֶם. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: כֶּרֶם, וְרוֹאִין אֶת הָאֶמְצָעִיִּים כְּאִילּוּ אֵינָם. כְּרַבָּנַן, דְּאָמְרִי הָוֵי כֶּרֶם. וְאִיבָּעֵית אֵימָא: לְעוֹלָם רַבִּי שִׁמְעוֹן, וְרוֹב אַמּוֹת קָאָמַר. וְרָבָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב נַחְמָן אָמַר: כׇּל אַמּוֹת בְּאַמָּה בַּת שִׁשָּׁה, אֶלָּא: הַלָּלוּ שׂוֹחֲקוֹת, וְהַלָּלוּ עֲצֵבוֹת. מֵיתִיבִי: כׇּל אַמּוֹת שֶׁאָמְרוּ חֲכָמִים בְּאַמָּה בַּת שִׁשָּׁה, וּבִלְבַדחלל סוכה תנן - עשרים אמות שהוזכרו בין במבוי בין בסוכה אחללה קיימי: משפת כ' ולמטה - משמע שיהא עובי הקורה בתוך כ': הא קמ"ל - דשיעור שנתנו חכמים למטה מי' טפחים אחלל קאי כשיעור שאמרו בכ' למעלה והכי קאמר מתני' מניח את הקורה משפת כ' ולמעלה וכן למטה אם בא לעשותו נמוך מניחה משפת עשרה טפחים ולמעלה דבפחות מעשרה לא הוי מבוי: אמת מבוי ואמת סוכה - אמות שהוזכרו במבוי ובסוכה באמות קטנות שיערו ואמות שהוזכרו בכלאים באמות גדולות שיערו ולקמן מפרש הי נינהו ור"נ מדקאמר הכא קטנות והכא גדולות ש"מ הכא חומרא והכא חומרא דאי לא לחומרא היכי מצי אמר הני גדולות והני קטנות הא לא תנן בהו שיעורא: למאי הלכתא - משערים אלו שבמבוי בקטנות דתיהוי חומרא: לגובהו - הנך כ' שהוזכרו ליפסל בגובהו מכי איכא כ' אמות קטנות פסלי אי מגבה לה טפי: ולפירצת מבוי - דקיימא לן בהאי פירקא פרצת מבוי ביו"ד אמות פסיל ליה וקאמר רב נחמן דבעשר אמות קטנות מיפסיל: והא איכא - אמות שהוזכרו במשך מבוי ד' אמות ואם ארכו פחות מד' אמות פסיל ליה אביי לקמן בפירקין (עירובין ד' ה.) דאמר לקמן היה פחות מיו"ד טפחים ובא להשלימו עד כמה חוקק בו במשכו רב יוסף אמר ד' טפחים אביי אמר ד' אמות דמשך מבוי בעינן ד' אמות ובהני אמות אתיא מילתיה דרב נחמן לקולא דמכשר ליה בד' אמות קטנות: כמ"ד - משך מבוי בד' טפחים סבירא ליה לרב נחמן ולא הוזכרו אמות בשיעור משכו ופלוגתא דאביי ורב יוסף היא: רוב אמות - הנזכרות במבוי קאמר רב נחמן דליהוי קטנות ולא אכל אמות מבוי קאמר: לגובהה - שהוזכרו כ' אמות לפוסלה: ולדופן עקומה - דתנן (סוכה ד' יז.) בית שנפחת וסיכך על גבי הפחת בסכך כשר ותקרת העלייה נותרת סביב ומפסקת בין סכך כשר לדפנות אם יש בין סכך כשר לדופן ד' אמות פסולה ולא אמרינן דופן עקומה פחות מד' אמות כשירה דאמרינן חזינן ליה להאי סכך פסול כאילו הוא מן הדפנות שנעקמו למעלן ובאו עד סכך כשר והרי אין כאן הפסק וקא אתא רב נחמן למימר דבאמות קטנות משערינן ליה ומיפסלא בעשרים טפחים והיינו חומרא: והאיכא ארבע אמות - הנזכרות במשך סוכה דאי מכשרת ליה בקטנות איכא קולא ורב נחמן כייל ואמר כל אמות סוכה בקטנות ואי אמר רב נחמן כרבי הוי קולא: ואיבעית אימא - רב נחמן לעולם כרבי והאי דאמר רב נחמן אמות סוכה בקטנות לאו באמות דמשך סוכה אלא בשאר אמות קאמר: לקרחת הכרם ולמחול הכרם - דכי משערת ליה בגדולות חומרא היא: קרחת הכרם בית שמאי אומרים עשרים וארבע אמות - אם קרחתה עשרים וארבע אמות מותר לזרוע שם ואם פחות מכ"'ד אמות אסור לזרוע שם ולקמן מפרש מאי קרחת ומאי מחול: שחרב באמצעיתו - שהרי יש שם גפנים סביב הקרחה י"ו אמה על י"ו אמה וכן אם הלכה הקרחה על פני כל רוחב הכרם שאין שם גפנים אלא מב' צידי הקרחה בעינן י"ו רוחב הקרחה: ואם לאו לא יביא זרע לשם - אפילו באמה האמצעית דד' אמות שבצד הכרם מזה וד' אמות שבצד זה אצל הכרם הוו עבודת הכרם דתנן (כלאים פ"ו מ"א) כמה עבודת הכרם (מלא) ד' אמות כמלא בקר וכלים שהיו בוצרים אותה בשוורים ובעגלות ובעת החרישה חורשים אותה בשוורים הלכך ככרם דמו ואם נשארו ח' אמות בינתים לבד אותן ד' לכל צד דכי שדית פלגא להכא ופלגא להכא איכא ד' אמות מקום חשוב לכל חד לא בטלי לגבי כרם ומותר לזורען ובציר מח' אמות שדי פלגא להכא ופלגא להכא ליכא ד' אמות מקום חשוב ובטיל לגבי כרם ולבית שמאי לא חשיב שדה בפחות מח' אמות הלכך כ"ד אמות בעינן ד' לעבודת הכרם מכאן וכנגדן מכאן פשו י"ו שדי שמנה להכא ושמנה להכא. איכא שדה ולא בטלי אי נמי סבירא להו לבית שמאי עבודת הכרם ח' אמות: מחול הכרם בין כרם לגדר - דהיינו סביב כמו מחולות: יש שם י"ב אמות - לבית הלל נותן ד' אמות לעבודת הכרם וזורע השאר: אין שם י"ב אמה לא יביא זרע לשם - דד' אמות דלהדי כרם עבודת הכרם וד' אמות דלהדי כותל כיון דלא מיזדרעי משום דוושא דכותל אפקורי מפקר להו אמצעיות אי איכא ד' אמות חשיב ואי לא בטיל לגבי כרם והכא לא בעינן י"ו אמה שאין האיסור אלא מצד אחד והכי מפרש לה בפרק כל גגות (לקמן עירובין ד' צג.) וקא אמר רב נחמן דבאמות גדולות משערינן ולחומרא ולא משתריא בקטנות: והא איכא רצופין - גפנים רצופין שסמוכה שורה לשורה יותר ממה שנתנו חכמים שיעור שאם אין בין שורה לשורה ד' אמות אינו כרם הואיל ואין לו כל צרכו להילוך עגלה ומותר לזרוע בכולן לר' שמעון ובהנך אמות אתיא מילתיה דרב נחמן לקולא דאי איכא ד' אמות קטנות אמרינן אינו כרם עד דאיכא גדולות: על פחות מד' אמות - שאין בין שורה לשורה ד' אמות אינו כרם ומותר לזרוע לשם: ורואין את האמצעיים - הנטועין בתוך ריוח הראוי להיות בין שורה לשורה: כרבנן - סבירא ליה לרב נחמן: דאמרי כרם - הלכך לא הוזכרו אמות בכלאים לענין רצופים: הללו שוחקות - אמות כלאים מודדין בטפחים גדולים ושל סוכה ומבוי עצבות מצומצמות לחומרא:חלל סוכה תנן - והא דאמר בסוכה (ד' ד.) והוצין יורדין לתוך כ' לאו דווקא ואגב דנקט למעלה מכ' נקט נמי בתוך כ' כלומר בתוך הכשר כ': תניא דמסייע לך - אע"ג דהיכל באמת בת ששה הכא ארבא קאי דאית ליה לקמן דשל מבוי נמי באמת בת ששה ואע"ג דהן עצבות שמא של היכל נמי עצבות היו א"נ אפילו לאביי לסימנא בעלמא נקט לענין אמות אבל מ"מ מייתי כמו שהיכל חללו עשרים באמות דידיה הכי נמי מבוי באמות דידיה: כמאן דאמר בארבעה - פי' ומשהו יותר דאין פתח פחות מד' ואי לא הוי משהו יותר א"כ לא הוי ארכו יותר על רחבו ואינו ניתר בלחי וקורה כדאמרינן לקמן (עירובין ד' ה.) ואע"ג דאביי גופיה אית ליה לקמן (שם) דמשך מבוי בד' אמות הכא אליבא דרב נחמן קאמר וליה לא סבירא ליה: והא איכא רצופין דלקולא כו' כרבנן דאמרי כרם הוי - וא"ת הא איכא הא דתנן במסכת כלאים (פ"ד מ"ד) גדר שנפרצה עד י' אמות הרי הוא כפתח יותר מכאן כנגד הפרצה אסור וי"ל דרוב אמות קאמר: כרבנן דאמרי כרם הוי - אף על גב דרבנן מודים דלא הוי כרם היכא דכי נאמר רואין את האמצעים כאילו אינם לא ישארו שתים נגד שתים ואחת יוצאה זנב אביי לא איירי אלא באמות שהוזכרו בפירוש ולא באמות דמשתמע מכלל דבריהן: כל אמות שאמרו חכמים באמת בת ששה. לא איירי בהנך דכתיבי כגון אמה יסוד ואמה סובב: