בבא בתרא קז.

פרק ז׳ · בית כור

Bava Batra 107a · Chapter 7: Beit Kur

הָתָם, עֲבוּד רַבָּנַן מִילְּתָא דְּנִיחָא לֵיהּ לְמוֹכֵר וְנִיחָא לֵיהּ לְלוֹקֵחַ. אִיתְּמַר: אַחִין שֶׁחָלְקוּ, וּבָא בַּעַל חוֹב וְנָטַל חֶלְקוֹ שֶׁל אֶחָד מֵהֶן; רַב אָמַר: בָּטְלָה מַחְלוֹקֶת. וּשְׁמוּאֵל אָמַר: וִיתֵּר. וְרַב אַסִּי אָמַר: נוֹטֵל רְבִיעַ בְּקַרְקַע וּרְבִיעַ בְּמָעוֹת. רַב אָמַר: בָּטְלָה מַחְלוֹקֶת – קָא סָבַר: הָאַחִין שֶׁחָלְקוּ, יוֹרְשִׁין הֵן. וּשְׁמוּאֵל אָמַר: וִיתֵּר – קָא סָבַר: הָאַחִין שֶׁחָלְקוּ לָקוֹחוֹת הָווּ, וּכְלוֹקֵחַ שֶׁלֹּא בְּאַחְרָיוּת דָּמֵי. רַב אַסִּי – מְסַפְּקָא לֵיהּ אִי יוֹרְשִׁין הָווּ אִי לָקוֹחוֹת הָווּ, הִלְכָּךְ נוֹטֵל רְבִיעַ בְּקַרְקַע וּרְבִיעַ בְּמָעוֹת. אָמַר רַב פָּפָּא: הִלְכְתָא בְּכׇל הָנֵי שְׁמַעְתָּתָא – מְקַמְּצִין. אַמֵּימָר אָמַר: בָּטְלָה מַחְלוֹקֶת. וְהִלְכְתָא: בָּטְלָה מַחְלוֹקֶת. תָּנוּ רַבָּנַן: שְׁלֹשָׁה שֶׁיָּרְדוּ לָשׁוּם – אֶחָד אוֹמֵר בְּמָנֶה, וּשְׁנַיִם אוֹמְרִים בְּמָאתַיִם; אֶחָד אוֹמֵר בְּמָאתַיִם, וּשְׁנַיִם אוֹמְרִים בְּמָנֶה – בָּטֵל יָחִיד בְּמִיעוּטוֹ. אֶחָד אוֹמֵר בְּמָנֶה, וְאֶחָד אוֹמֵר בְּעֶשְׂרִים, וְאֶחָד אוֹמֵר בִּשְׁלֹשִׁים – נִדּוֹן בְּמָנֶה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּרַבִּי צָדוֹק אוֹמֵר: נִדּוֹן בְּתִשְׁעִים. אֲחֵרִים אוֹמְרִים: עוֹשִׂין שׁוּמָא בֵּינֵיהֶן, וּמְשַׁלְּשִׁין. מַאן דְּאָמַר נִדּוֹן בְּמָנֶה – מִילְּתָא מְצִיעֲתָא. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּרַבִּי צָדוֹק אוֹמֵר: נִדּוֹן בְּתִשְׁעִים – קָא סָבַר: הָא אַרְעָא –

ובא בעל חוב וטרף חלקו של אחד מהן. וא"ת היאך טרף כל חלקו של אחד מהן הא כולן חייבין לפרוע חוב אביהן ויטול מכל אחד חלקו המגיעו כדתניא ביש נוחלין (לקמן בבא בתרא דף קכד.) יצא עליהן שטר חוב בכור נותן פי שנים וי"ל דהכא מיירי כגון דעשאו אפותיקי ולא כאפותיקי דהמקבל (ב"מ דף קי:) דקאמר התם שאינו יכול לסלקו בזוזי דא"כ לרב אסי אמאי נוטל רביע במעות דמשמע דהוי מצי לסלוקי לבעל חוב בזוזי: רב אמר בטלה מחלוקת. משמע דאי בעי לסלוקי בזוזי לא מצי ולהכי נמי מפרש טעמא דרב דיורשין הוו דאי כלקוחות באחריות הוו אמאי בטלה מחלוקת הא מצי לסלוקי בזוזי ותימה דמאי שנא מדרב אסי דאותו רביע שהוא נוטל מכח יורשין קאמר רב אסי דיכול לסלקו במעות ושמא פליגי רב ורב אסי בסברא זו דאפי' אי כיורשין הוו מצי לסלוקי בזוזי לרב אסי משום דאמר ליה אנא לבעל חוב נמי מסליקנא בזוזי ורב אינו חושש לאותה סברא וא"ת מ"מ יתן לו מעות ויפדה הקרקע מיד בעל חוב דקי"ל בהמפקיד (שם דף לה.) דשומא הדרא לעולם וי"ל דנפקא מינה היכא דזבנה או אורתה דאמר התם דלא הדרא: ורב אסי מספקא ליה אי כיורשין דמי אי כלקוחות דמי. ופירש הקונט' שלא באחריות ותימה לרשב"א מנא ליה הא דילמא ודאי לאו כיורשין דמו אלא מספקא אי כלקוחות באחריות דמו או שלא באחריות דמו לכך נראה כפירוש שני שבקונטרס: והלכתא בטלה מחלוקת. הכא משמע דקי"ל דיש ברירה מדפסקינן כרב ובסוף השולח (גיטין דף מח.) פירשתי: