בבא בתראקט.
טוען את הדף…
דְּהָכָא תַּרְתֵּי, וְהָכָא חֲדָא! שְׂדֵה אֲחוּזָּה גּוּפַהּ, מֵהַאי טַעְמָא הוּא; דְּקָא קַיְימָא לֵיהּ לְתַנָּא – כְּלוּם יֵשׁ יִבּוּם אֶלָּא בְּמָקוֹם שֶׁאֵין בֵּן, הָא יֵשׁ בֵּן אֵין יִבּוּם. אֵימָא: ״שְׁאֵרוֹ״ – זֶה הָאָב, מְלַמֵּד שֶׁהָאָב קוֹדֵם לַבַּת. יָכוֹל יַקְדִּים לַבֵּן? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״הַקָּרוֹב״ – קָרוֹב קָרוֹב קוֹדֵם! כֵּיוָן דִּלְעִנְיַן יִבּוּם – בֵּן וּבַת כִּי הֲדָדֵי נִינְהוּ; לְעִנְיַן נַחֲלָה נָמֵי, בֵּן וּבַת כִּי הֲדָדֵי נִינְהוּ. וְאֵימָא: ״שְׁאֵרוֹ״ – זֶה הָאָב, מְלַמֵּד שֶׁהָאָב קוֹדֵם לַאֲחֵי הָאָב. יָכוֹל יַקְדִּים לָאַחִין? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״הַקָּרוֹב״ – קָרוֹב קָרוֹב קוֹדֵם! אַחֵי הָאָב לָא צְרִיכִי קְרָא; אַחֵי הָאָב מִכֹּחַ מַאן קָא אָתוּ – מִכֹּחַ אָב; קָאֵי אָב, קָא יָרְתִי אַחֵי הָאָב?! וְהָא קְרָאֵי לָאו הָכִי כְּתִיבִי – דִּכְתִיב: ״וְאִם אֵין אַחִים לְאָבִיו וְגוֹ׳״! קְרָאֵי שֶׁלֹּא כְּסִדְרָן כְּתִיבִי. וְהַאי תַּנָּא מַיְיתֵי לַהּ מֵהָכָא – דְּתַנְיָא: אֶת זוֹ דָּרַשׁ רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּרַבִּי יוֹסֵי: ״אִישׁ כִּי יָמוּת וּבֵן אֵין לוֹ וְגוֹ׳״ – בִּמְקוֹם בַּת אַתָּה מַעֲבִיר נַחֲלָה מִן הָאָב, וְאִי אַתָּה מַעֲבִיר נַחֲלָה מִן הָאָב בִּמְקוֹם אַחִין. וְאֵימָא: בִּמְקוֹם בַּת אַתָּה מַעֲבִיר נַחֲלָה מִן הָאַחִין,כיון דלענין יבום בן ובת כי הדדי נינהו. וא"ת מנא לן דבת פוטרת מן היבום אי מדכתיב ובן אין לו עיין עליו הא איצטריך לאיתויי ממזר כדאמר בפ' שני דיבמות (דף כב: ושם ד"ה בן) וי"ל דשקולין ויבאו שניהן ואע"ג דבפ' אלמנה לכ"ג (יבמות דף ע.) גוזרע אין לו דבת כהן שניסת לישראל משמע דלא דרשינן מיניה תרתי דקאמר אין לי אלא זרעה זרע זרעה מנין ת"ל וזרע אין לה מ"מ אין לי אלא זרע כשר זרע פסול מנין ת"ל וזרע אין לה מ"מ ופריך והא אפיקתי' לזרע זרעה היינו משום דקמרבי התם זרע פסול היינו זרע זרעה פסול דאילו זרע פסול תיפוק ליה דנבעלה לפסול לה ולהכי פריך שפיר דאי איצטריך קרא לזרע זרעה כשר היכי תו יליף זרע זרעה פסול אי נמי יש לרבות בת שפוטרת מן היבום מלא ימחה פרט לזה שאין שמו מחוי דכי האי גוונא דריש ביבמות (כד.) אבל ממזר איצטריך ריבוי משום דבזרע פסול אכתי הוי שמו מחוי וא"ת הא דתניא בפ"ק דקידושין (דף יז:) עבד עברי עובד את הבן ואינו עובד את הבת ואמאי נימא מדלענין יבום בן ובת כי הדדי נינהו הכי נמי לענין עבד עברי כדאמרינן הכא לענין נחלה ומדכתיב ועבדך שש שנים דמשמע לך ולא ליורש לא נמעט אלא אח דוקא ואור"י משום דדרשינן ועבדך לך ולא לאחר כל שהוא אחר לגבי בן ובת נמי לגבי בן כאחר דמיא לענין נחלה שהבן קודם לבת וכה"ג אמרי' בפרק אין מקדישין (ערכין דף כה:) גבי שדה אחוזה דבת אינה מעמדת שדה לאביה משום דכי היכי דגבי נחלה בת לגבי בן כאחר דמיא לענין שדה אחוזה נמי כאחר דמיא: במקום בת אתה מעביר נחלה מן האב. פריב"ם מדלא כתיב ונתתם גבי בת כדכתיב בכולהו דהעברתם משמע לשון העברה שמעבירין נחלה ממקום הראוי לירש מן הדין למקום שאינו ראוי והשתא נושא ונותן מי הוא הקרוב שהיה ראוי להקריבו לבת ומוקי לה באב לפי שהמת יוצא יריכו ואין לך קרוב יותר ראוי ממנו ובדידיה מיסתבר לאוקומי אפי' שלא נכתב בפירוש אלא ע"י אחי האב דממילא והעברתם עליה קאי לדרוש ולקבוע בו מקום ואע"ג דאי לא כתיב והעברתם לא הייתי אומר שהאב קרוב אפי' מן האח שאינו קם תחת הבן לכלום מיהו השתא דכתיב והעברתם בבת משמע שמעבירים הנחלה ממקום הראוי מוקי לה באב: ואי אתה מעביר נחלה ממקום האב במקום האחין. כלומר מדלא כתיב אלא והעברתם אחד אין לנו לעשות אלא העברה אחת ולא שתים ומכאן ואילך הקרוב קרוב קודם דהשתא דכתיב והעברתם משמע שהיה האב ראוי לקדום לבת כ"ש שראוי לקדום לאח שהבת קרובה מן האח שהיא יוצאת יריכו של מת ועוד דאין יבום במקום בת לפיכך אין להעביר נחלה מן האב אלא במקום בת לחודה כיון דכתיב בבת העברה ולא במקום אחין: