בבא בתראקלד:
טוען את הדף…
לְיוֹרְשׁוֹ – פְּשִׁיטָא! לִפְטוֹר אֶת אִשְׁתּוֹ מִן הַיִּבּוּם אִצְטְרִיכָא לֵיהּ. הָא נָמֵי תְּנֵינָא – מִי שֶׁאָמַר בִּשְׁעַת מִיתָתוֹ: ״יֵשׁ לִי בָּנִים״ – נֶאֱמָן. ״יֵשׁ לִי אַחִים״ – אֵינוֹ נֶאֱמָן! הָתָם – דְּלָא מוּחְזָק לַן בְּאָח, הָכָא – אַף עַל גַּב דְּמוּחְזָק לֵיהּ בְּאָח. אָמַר רַב יוֹסֵף אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל, מִפְּנֵי מָה אָמְרוּ: ״זֶה בְּנִי״ – נֶאֱמָן? הוֹאִיל וּבַעַל שֶׁאָמַר: ״גֵּרַשְׁתִּי אֶת אִשְׁתִּי״ – נֶאֱמָן. אָמַר רַב יוֹסֵף: מָרֵיהּ דְּאַבְרָהָם! תָּלֵי תַּנְיָא בִּדְלָא תַּנְיָא?! אֶלָּא אִי אִתְּמַר הָכִי אִיתְּמַר: אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל, מִפְּנֵי מָה אָמְרוּ: ״זֶה בְּנִי״ נֶאֱמָן? הוֹאִיל וּבְיָדוֹ לְגָרְשָׁהּ. אָמַר רַב יוֹסֵף: הַשְׁתָּא דְּאָמְרַתְּ אָמְרִינַן ״הוֹאִיל״, בַּעַל שֶׁאָמַר ״גֵּרַשְׁתִּי אֶת אִשְׁתִּי״ – נֶאֱמָן, הוֹאִיל וּבְיָדוֹ לְגָרְשָׁהּ. כִּי אֲתָא רַב יִצְחָק בַּר יוֹסֵף, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: בַּעַל שֶׁאָמַר ״גֵּרַשְׁתִּי אֶת אִשְׁתִּי״ – אֵינוֹ נֶאֱמָן. מְנַפַּח רַב שֵׁשֶׁת בִּידֵיהּ: אֲזַל לֵיהּ ״הוֹאִיל״ דְּרַב יוֹסֵף. אִינִי?! וְהָא אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אָבִין אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: בַּעַל שֶׁאָמַר ״גֵּרַשְׁתִּי אֶת אִשְׁתִּי״ – נֶאֱמָן! לָא קַשְׁיָא; כָּאן לְמַפְרֵעַ, כָּאן לְהַבָּא. אִיבַּעְיָא לְהוּ: אָמַר לְמַפְרֵעַ, מַהוּ לְהֵימוֹנֵיהּ לְהַבָּא? מִי פָּלְגִינַן דִּבּוּרָא, אוֹ לָא פָּלְגִינַן דִּבּוּרָא? רַב מָארִי וְרַב זְבִיד; חַד אָמַר: פָּלְגִינַן, וְחַד אָמַר: לָא פָּלְגִינַן. מַאי שְׁנָא מִדְּרָבָא? דְּאָמַר רָבָא: ״אִישׁ פְּלוֹנִי בָּא עַל אִשְׁתִּי״ – הוּא וְאַחֵר מִצְטָרְפִין לְהוֹרְגוֹ. לְהוֹרְגוֹ, וְלֹא לְהוֹרְגָהּ! בִּתְרֵי גוּפֵי פָּלְגִינַן, בְּחַד גּוּפָא לָא פָּלְגִינַן.ליורשו פשיטא. דאנכסים שנפלו לו כשהוא גוסס לא יהא נאמן אע"ג דלענין בכורה נאמן היינו משום שראוי ליורשו שהרי בידוע שהוא בנו אבל הכא דלא ידעינן אם הוא ראוי ליורשו או לא אינו נאמן: הואיל ובידו לגרשה. אע"ג דהאי מגו לא חשיבא שאם היה מגרשה היה פוסלה מן הכהונה והשתא שאומר זה בני לא פסיל לה מ"מ חשיב מגו לפטרה מיבם: אזל ליה הואיל דרב יוסף. ולא אמרינן הואיל ובידו לגרשה דס"ד השתא דאין נאמן לומר. גרשתי אשתי עתה דאפי' להבא אין נאמן לומר גרשתי אשתי וא"ת א"כ מ"ט דמתני' דזה בני נאמן וי"ל דדוקא לענין שאמר גרשתי לא אמר מגו הואיל ובידו לגרשה משום דאם איתא דגרשה אית לה קלא ולכך אינו נאמן אבל זה בני נאמן במגו דהואיל ובידו לגרשה דיכול להיות שיש לו בן ואין ידוע לעולם: למפרע אין נאמן. תימה דמאי קמ"ל פשיטא דאין נאמן לומר למפרע גרשתי אשתי שאם היה נאמן מה הועילו חכמים בתקנה שתקנו זמן בגיטין שלא יחפה על בת אחותו אם תזנה תחתיו (גיטין דף יז.) דלעולם יחפה שיאמר גרשתיה קודם הזנות ויהיה נאמן בשלמא למ"ד בסמוך דלא פלגינן דבורא אתי שפיר דאצטריך לאשמועינן דאפי' מכאן ולהבא אין נאמן כשאומר גרשתי מקודם אבל למ"ד פלגינן דבורא ונאמן מכאן ולהבא אלא למפרע דוקא אין נאמן קשה דמלתא דפשיטא היא: פלוני בא על אשתי. מילתיה דרבא היא בפ"ק דסנהדרין (דף י. ושם) וקאמר התם מהו דתימא אדם קרוב אצל עצמו אמרינן אבל אצל אשתו לא אמר קמ"ל וקשה לה"ר חיים דפשיטא הוא דאדם קרוב אצל אשתו כדתנן בזה בורר (שם דף כז:) ויש לומר דאף על גב דפסול לעדות הוא להעיד על אשתו כשאומר פלוני בא על אשתי הוה אמינא מתוך שנאמן על פלוני נאמן נמי עליה: