בבא בתרא יא:

פרק א׳ · השותפין

Bava Batra 11b · Chapter 1: HaShuttafin

אֲבָל מְיַיחַד לֵיהּ פִּיתְחָא – אֵין לוֹ אֶלָּא אַרְבַּע אַמּוֹת לִפְנֵי פִתְחוֹ. אָמַר רַב הוּנָא: אַכְסַדְרָה – אֵין לָהּ אַרְבַּע אַמּוֹת. טַעְמָא מַאי – מִשּׁוּם פֵּירוּק מַשָּׂאוֹ; הָכָא – אֶפְשָׁר דְּעָיֵיל לְגַוַּאי וּמְפָרַק. מֵתִיב רַב שֵׁשֶׁת: אֶחָד שַׁעֲרֵי בָתִּים, וְאֶחָד שַׁעֲרֵי אַכְסַדְרָאוֹת – יֵשׁ לָהֶן אַרְבַּע אַמּוֹת! כִּי תַּנְיָא הָהִיא, בְּאַכְסַדְרָה דְּבֵי רַב. אַכְסַדְרָה דְּבֵי רַב פְּשִׁיטָא – אִידְּרוֹנָא מְעַלְּיָא הוּא! אֶלָּא בְּאַכְסַדְרָה רוֹמָיְיֹתַא. תָּנוּ רַבָּנַן: בֵּית שַׁעַר, אַכְסַדְרָה וּמִרְפֶּסֶת – יֵשׁ לָהֶן אַרְבַּע אַמּוֹת. הָיוּ חֲמִשָּׁה בָּתִּים פְּתוּחִין לְמִרְפֶּסֶת – אֵין לָהֶן אֶלָּא אַרְבַּע אַמּוֹת בִּלְבַד. בְּעָא מִינֵּיהּ רַבִּי יוֹחָנָן מֵרַבִּי יַנַּאי: לוּל שֶׁל תַּרְנְגוֹלִין – יֵשׁ לוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת, אוֹ אֵין לוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת? אֲמַר לֵיהּ: טַעְמָא מַאי – מִשּׁוּם פֵּירוּק מַשָּׂאוֹ; הָכָא – מְטַפֵּס וְעוֹלֶה, מְטַפֵּס וְיוֹרֵד. בְּעָא מִינֵּיהּ רָבָא מֵרַב נַחְמָן: בַּיִת חֶצְיוֹ מְקוֹרֶה וְחֶצְיוֹ אֵינוֹ מְקוֹרֶה – יֵשׁ לוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת, אוֹ אֵין לוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת? אֲמַר לֵיהּ: אֵין לוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת; לָא מִבַּעְיָא קֵירוּיוֹ מִלְּגָיו – דְּאֶפְשָׁר דְּעָיֵיל לְגַוַּאי וּמְפָרֵק; אֶלָּא אֲפִילּוּ קֵירוּיוֹ כְּלַפֵּי חוּץ – אֶפְשָׁר דְּעָיֵיל לְגַוַּאי וּמְפָרֵק. בְּעָא מִינֵּיהּ רַב הוּנָא מֵרַבִּי אַמֵּי: אֶחָד מִבְּנֵי מָבוֹי, שֶׁבִּקֵּשׁ לְהַחֲזִיר פִּתְחוֹ לְמָבוֹי אַחֵר – בְּנֵי מָבוֹי מְעַכְּבִין עָלָיו, אוֹ אֵין מְעַכְּבִין עָלָיו? אֲמַר לֵיהּ: בְּנֵי מָבוֹי מְעַכְּבִין עָלָיו. אַכְסַנְיָא – לְפִי בְּנֵי אָדָם מִתְחַלֶּקֶת, אוֹ לְפִי פְתָחִים מִתְחַלֶּקֶת? אֲמַר לֵיהּ: לְפִי בְּנֵי אָדָם מִתְחַלֶּקֶת. תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: זֶבֶל שֶׁבֶּחָצֵר – מִתְחַלֶּקֶת לְפִי פְתָחִים. אַכְסַנְיָא – לְפִי בְּנֵי אָדָם. אָמַר רַב הוּנָא: אֶחָד מִבְּנֵי מָבוֹי שֶׁבִּקֵּשׁ לִסְתּוֹם כְּנֶגֶד פִּתְחוֹ – בְּנֵי מָבוֹי מְעַכְּבִין עָלָיו, שֶׁמַּרְבֶּה עֲלֵיהֶן אֶת הַדֶּרֶךְ. מֵיתִיבִי: חָמֵשׁ חֲצֵרוֹת פְּתוּחוֹת לְמָבוֹי – כּוּלָּן מִשְׁתַּמְּשׁוֹת עִם הַחִיצוֹנָה, וְהַחִיצוֹנָה מִשְׁתַּמֶּשֶׁת לְעַצְמָהּ. וְהַשְּׁאָר מִשְׁתַּמְּשׁוֹת עִם הַשְּׁנִיָּה; וְהַשְּׁנִיָּה מִשְׁתַּמֶּשֶׁת לְעַצְמָהּ וּמִשְׁתַּמֶּשֶׁת עִם הַחִיצוֹנָה. נִמְצֵאת פְּנִימִית מִשְׁתַּמֶּשֶׁת לְעַצְמָהּ, וּמִשְׁתַּמֶּשֶׁת עִם כׇּל אַחַת וְאַחַת. תַּנָּאֵי הִיא. דְּתַנְיָא: אֶחָד מִבְּנֵי מָבוֹי שֶׁבִּקֵּשׁ לְהַחֲזִיר פִּתְחוֹ לְמָבוֹי אַחֵר – בְּנֵי מָבוֹי מְעַכְּבִין עָלָיו. הָיָה סָתוּם וּבִקֵּשׁ לְפוֹתְחוֹ – אֵין בְּנֵי מָבוֹי מְעַכְּבִין עָלָיו; דִּבְרֵי רַבִּי. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר: חָמֵשׁ חֲצֵרוֹת הַפְּתוּחוֹת לְמָבוֹי – כּוּלָּן מִשְׁתַּמְּשׁוֹת בַּמָּבוֹי זוֹ עִם זוֹ. חֲצֵרוֹת מַאן דְּכַר שְׁמַיְיהוּ? חַסּוֹרֵי מִחַסְּרָא, וְהָכִי קָתָנֵי: וְכֵן חָמֵשׁ חֲצֵרוֹת הַפְּתוּחוֹת לְמָבוֹי – כּוּלָּן מִשְׁתַּמְּשׁוֹת עִם הַחִיצוֹנָה, וְהַחִיצוֹנָה מִשְׁתַּמֶּשֶׁת לְעַצְמָהּ וְכוּ׳; דִּבְרֵי רַבִּי. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר: חָמֵשׁ חֲצֵרוֹת הַפְּתוּחוֹת לְמָבוֹי – כּוּלָּם מִשְׁתַּמְּשׁוֹת בַּמָּבוֹי. אָמַר מָר: הָיָה סָתוּם וּבִקֵּשׁ לְפוֹתְחוֹ – אֵין בְּנֵי מָבוֹי מְעַכְּבִין עָלָיו. אָמַר רָבָא: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁלֹּא פָּרַץ אֶת פַּצִּימָיו, אֲבָל פָּרַץ אֶת פַּצִּימָיו – בְּנֵי מָבוֹי מְעַכְּבִין עָלָיו. אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי לְרָבָא, תַּנְיָא דִּמְסַיַּיע לָךְ:

אבל מייחד ליה פיתחא - שהיה לו פתח לסוף ביתו אצל החפירה ודרך אותו פתח היה רגיל להשליך הגרעינין וליטלן אין לו בחצר בשביל החפירה אלא ד' אמות שלפני אותו פתח: אכסדרה - שיש לו מן הפתח לחצר: אין לו ד' אמות - בחלוקת החצר: טעמא מאי - אמור רבנן שיש לפתח בית ד' אמות בחצר: משום פירוק משאו - שיפרק שם משאו מעל חמורו לפי שסתם בית אינו פנוי מכלים ואי אפשר להכניס חמור עם משאו בבית לפרק לשם: הכא - באכסדרה כיון (דאית) לה דפנות אפשר דמעייל לגאו ומפרק: אכסדרה דבי רב - דפנות סביב לה אלא שמוקפות חלונות: אכסדרה רומייתא - מוקפות דפנות נמוכות שאין מגיעות לתקרה: בית שער - בית קטן שלפני פתח טרקלין וקורין לו פורק"א בלע"ז: מרפסת - אלויי"ר והרבה פתחי עלייה פתוחין לו וכולן עולין דרך סולם אחד שקורין דגרי"ד: אין להן אלא ארבע אמות - בין כולן אצל רגלי הסולם: לול של תרנגולין - בית קטן שמגדלין בו תרנגולין ויש לו פתח לחצר: יש לו ד' אמות - בחצר או לא: מטפס ועולה - התרנגול מטפס וטורח ועולה דרך ראש הכותל לתוך הלול: בית חציו מקורה כו' - ופתוח לחצר יש לו ד' אמות בחצר או לא: לא מבעיא קירויו מלגיו - והחצי שאינו מקורה לצד החצר דאין לו ארבע אמות בחצר דהא אפשר דמעייל חמור במשאו ומפרק שם שאין דרך לתת כלים בחצר שאינו מקורה: אלא אפי' קירויו לצד החוץ - וגילוייו לצד פנים נמי אין לו ד' אמות דהא אפשר דמעייל חמור עד הגילוי ומפרק: למבוי אחר - כגון בית שבין שני מבואות: בני מבוי מעכבין - אבני מבוי אחר שאינו רגיל אצלם: אכסניא - חיל של מלך המוטל על בני העיר לתת להן אכסניא בבתיהם: לפי בני אדם - הדרים בבית: מתחלקת לפי פתחים - לזבל שדות לפי שדרך הפתחים השליכו שם עד שנעשית אשפה: שבקש לסתום כנגד פתחו - להקיף מחיצה סביבות ד"א שיש לו במבוי כנגד פתחו: שמרבה עליהם הדרך - שההולך מראשו עד צד סופו צריך להקיף סביב המחיצה: חמש חצרות הפתוחות למבוי - זו אצל זו לארכו וסתם מבואות סתומין הן בסופן ואחד מקצותיו פתוח לר"ה: כולם משתמשות במבוי עם החיצונה - כנגדה שהרי לכולם יש דרך במבוי לצאת דרך ראשו לרה"ר וכל שיש לו דרך יש לו תשמיש שאינו מעכב דרך המבוי: והחיצונה משתמשת לעצמה - כנגדה ברוחב המבוי אבל לא כנגד חברותי' שאין לה עליהן דרך: משתמש' לעצמה - לבדה וקשיא לרב הונא דאמר כולן מעכבין ואפי' החצונים מעכבין על הפנימיים: היה סתום - שהיה לו מקודם פתח פתוח לו וסתמו ולאחר זמן נמלך לפותחו: כולם משתמשין במבוי - בכל המבוי ואפי' חיצון על הפנימי: שלא פרץ פצימיו - כשנסתם פתחו לא סלק מזוזתו ומשקוף ומפתן דגלי דעתיה דלא סילק נפשיה וסופו לפותחו לאחר זמן:

הכא אפשר דמעייל לגואי ומפרק. פרש"י דסתם אכסדרה אין לה דפנות כלל וגרס נמי בסוף פ' כל גגות (עירובין דף צד: ושם. ד"ה בשתי) כי לית ליה לשמואל פי תקרה בד' אבל בג' אית ליה פירוש באכסדרה שאין לה דפנות כלל לית ליה לשמואל פי תקרה יורד וסותם בכל ארבע מחיצות ולכך קאמר שמואל באכסדרה בבקעה דאין מטלטלין בה אלא בד' אבל בשלש אית ליה דהיינו אם יש בו דופן אחד אמרי' בג' פי תקרה ולר"י נראה דסתם אכסדרה יש לה שלש מחיצות כדאמר בלא יחפור (לקמן בבא בתרא דף כה:) דעולם הזה לאכסדרה הוא דומה דרוח צפונית אינה מסובבת ובסוף פרק כל גגות (עירובין דף צד:) גרסי' כי לית ליה בג' אבל בארבע אית ליה פי' בשלש כשאין כי אם שלש מחיצות לא אמרי' פי תקרה ברביעית אבל בד' כשיש קצת גם ממחיצה רביעית אמר פי תקרה ואכסדרה דבי רב יש לה נמי שלש מחיצות גמורות והרביעית גבוהה ד' אמות ואכסדרה רומיתא הרביעית אינה גבוהה רק עשרה טפחים אי נמי דבי רב גבוהה רביעית עשרה ורומיתא פחות מעשרה טפחים: בעא רב הונא מרב אמי. והא דאמר בפרק הניזקין (גיטין דף נט: ושם) גבי רב הונא קרי בכהני שאני רב הונא דאפי' ר' אמי ור' אסי כהני חשיבי דארעא דישראל מיכף כייפי לרב הונא והכא היכי בעא מיניה וי"ל דרבי אמי לחוד ורב אמי לחוד: אכסניא לפי פתחים כו'. פירש רבינו חננאל דמיבעיא ליה שיירא שחנתה במקום אחד הזבל איך חולקין: אחד מבני מבוי שבקש לסתום כנגד פתחו. פירש הקונטרס להקיף מחיצות סביבות הארבע אמות שיש לו במבוי כנגד פתחו וקשה לרבינו יצחק דלא מצינו שיהא לו ארבע אמות במבוי אלא בחצר ונראה לרבינו יצחק כפי' רבינו חננאל כגון שיושב בסוף המבוי אצל צד הסתום ורוצה לסתום כנגד פתחו כל רוחב המבוי והשתא קאמר רב הונא שמעכבין עליו בני המבוי אע"פ שהם חיצונים לפי שמרבה עליהם את הדרך פי' רגל בני אדם שיכולין לומר בני המבוי [אף] כשיש רבים במבוי יכולים ליכנס עד סוף המבוי וע"י הסתימה תרבה עלינו את הדרך ע"י בני אדם הדורכים עלינו במבוי ואף לחצרות יצטרכו ליכנס מרוב דוחק ומצינו לשון מרבה עליהם את הדרך בענין זה דתנן לקמן בחזקת הבתים (בבא בתרא דף נט:) לקח בית בחצר אחרת לא יפתחנו לחצר השותפים ומפר' טעמא בגמרא (דף ס.) מפני שמרבה עליהם את הדרך דהיינו רגל בני אדם ובתוספתא דפ"ק דמכילתין תניא יש לו חנות ברשות הרבי' ומבקש לפותחו לחצר השותפים יכולים לעכב על ידו מפני שמרבה עליהם את הדרך: והפנימית משתמשת עם כולן ומשתמשת לעצמה. פי' לעצמה שאין אחרונה משתמשת עמה וחיצונה משתמשת לעצמה דלעיל אין פירושו כמו זה אלא לעצמה שאינה משתמשת עם אחרות: