בבא בתרא לו:

פרק ג׳ · חזקת הבתים

Bava Batra 36b · Chapter 3: Chezkat HaBattim

אֲפִילּוּ יוֹם אֶחָד נָמֵי! אֶלָּא דְּכוּלֵּי עָלְמָא – נִיר לָא הָוֵי חֲזָקָה; וְהָכָא – פֵּירָא רַבָּא וּפֵירָא זוּטָא אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ. תָּנוּ רַבָּנַן: נִיר – אֵינוֹ חֲזָקָה. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: הֲרֵי זֶה חֲזָקָה. מַאן ״יֵשׁ אוֹמְרִים״? אָמַר רַב חִסְדָּא: רַבִּי אַחָא הִיא – דְּתַנְיָא: נָרָהּ שָׁנָה, וּזְרָעָהּ שְׁתַּיִם, נָרָהּ שְׁתַּיִם, וּזְרָעָהּ שָׁנָה – אֵינָהּ חֲזָקָה. רַבִּי אַחָא אוֹמֵר: הֲרֵי זוֹ חֲזָקָה. אָמַר רַב אָשֵׁי: שְׁאֵלִית כׇּל גְּדוֹלֵי הַדּוֹר, וְאָמְרוּ לִי: נִיר – הֲרֵי זֶה חֲזָקָה. אֲמַר לֵיהּ רַב בִּיבִי לְרַב נַחְמָן: מַאי טַעְמָא דְּמַאן דְּאָמַר: נִיר הָוֵי חֲזָקָה? לָא עֲבִיד אִינִישׁ דְּכָרְיבוּ לֵיהּ לְאַרְעֵיהּ – וְשָׁתֵיק. וּמַאי טַעְמָא דְּמַאן דְּאָמַר: נִיר לָא הָוֵי חֲזָקָה? מֵימָר אָמַר: כֹּל שִׁיבָּא וְשִׁיבָּא דִּכְרָבָא, לְעַיֵּיל בֵּיהּ. שְׁלַחוּ לֵיהּ בְּנֵי פּוּם נַהֲרָא לְרַב נַחְמָן בַּר רַב חִסְדָּא: יְלַמְּדֵנוּ רַבֵּינוּ, נִירָא – הָוֵי חֲזָקָה, אוֹ לָא הָוֵי חֲזָקָה? אֲמַר לְהוּ, רַבִּי אַחָא וְכׇל גְּדוֹלֵי הַדּוֹר אָמְרִי: נִיר – הֲרֵי זֶה חֲזָקָה. אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: רְבוּתָא לְמִיחְשַׁב גַּבְרֵי?! הָא רַב וּשְׁמוּאֵל בְּבָבֶל, וְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל וְרַבִּי עֲקִיבָא בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אָמְרִי: נִיר לָא הָוֵי חֲזָקָה! רַבִּי יִשְׁמָעֵאל וְרַבִּי עֲקִיבָא – מַתְנִיתִין הִיא; רַב – מַאי הִיא? דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: זוֹ דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל וְרַבִּי עֲקִיבָא, אֲבָל חֲכָמִים אוֹמְרִים: חֶזְקָתָהּ שָׁלֹשׁ שָׁנִים מִיּוֹם לְיוֹם. ״מִיּוֹם לְיוֹם״ לְמַעוֹטֵי מַאי? לָאו לְמַעוֹטֵי נִיר – דְּלָא? שְׁמוּאֵל – מַאי הִיא? דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: זוֹ דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל וְרַבִּי עֲקִיבָא, אֲבָל חֲכָמִים אוֹמְרִים: עַד שֶׁיִּגְדּוֹר שָׁלֹשׁ גְּדֵירוֹת, וְיִבְצוֹר שָׁלֹשׁ בְּצִירוֹת, וְיִמְסוֹק שָׁלֹשׁ מְסִיקוֹת. מַאי בֵּינַיְיהוּ? אָמַר אַבָּיֵי: דֶּקֶל נַעֲרָה אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ – שֶׁעוֹשֶׂה שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בְּשָׁנָה. אָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים – בִּשְׂדֵה הַלָּבָן. אָמַר אַבָּיֵי: מִדְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל נִשְׁמַע לְרַבָּנַן, הָיוּ לוֹ שְׁלֹשִׁים אִילָנוֹת – מִמַּטַּע עֲשָׂרָה לְבֵית סְאָה; אָכַל עֲשָׂרָה בְּשָׁנָה זוֹ, וַעֲשָׂרָה בְּשָׁנָה זוֹ, וַעֲשָׂרָה בְּשָׁנָה זוֹ – הֲרֵי זוֹ חֲזָקָה.

נרה שנה וזרע שתים כו'. נרה שתים וזרע שנה אחת לא נקט אלא משום רבותא דר' אחא דאפי' הכי הויא חזקה ואומר ר"י דנראה דוקא כגון שנרה וזרע ונרה אבל נרה בזה אחר זה אפי' רבי אחא מודה דאינה חזקה דמה מועיל חרישה כל כך שחורשה ב' שנים בלא זריעה: למעוטי מאי תימה לרשב"א דהיכי מוכח מהכא דלמעוטי נירא קאתי דלמא קסברי רבנן נירא הוי חזקה והא דצריך ג' שנים מיום ליום משום דעד תלת שנין מיזדהר איניש בשטרא כדמפרש בריש פירקין ואפי' לא עשה באותן שלש אלא ניר הוי חזקה דלא עביד איניש דכרבי לארעיה ושתיק: מאי בינייהו. וא"ת טובא איכא בינייהו דשלש בצירות יכולין להיות בשתי שנים שבסוף שנה בצר וב' בצירות אחרי כן בשתי שנים ואומר ר"י דמשמע ליה דג' בצירות שלמות כל שנות הבצירות אבל תימה לר"י אמאי לא משני דאיכא בינייהו חרפי ואפלי כדאמרינן בפ"ב דע"ז (דף עה:) כמה מיישנן י"ב חדש רשב"ג אומר מגת לגת מבד לבד היינו תנא קמא איכא בינייהו חרפי ואפלי: היו לו שלשים אילנות. ונראה דדוקא שלשים אבל ט' אילנות גדולים ממטע שלשה לבית סאה ואכל אחת בשנה זו ואחת בשנה זו לא הויא חזקה מידי דהוה אשלשים היכא דלא באזי בזויי והני אילנות לא בגדולים איירי דגדולים לא הוו אלא ג' לבית סאה כדאמרי' בפ' לא יחפור (לעיל בבא בתרא דף כו:): ממטע י' לבית סאה. פ"ה דפחות מבית סאה לעשרה אילנות הוו סמיכי ביותר והוו כיער ולא הוי חזקה ואין נראה דהא מוכח בשמעתין דאכלן רצופין הויא חזקה דפריך רבא אנהרדעי אלא מעתה האי אספסתא במאי קני ליה ולרשב"א נראה ליישב פ"ה דלקמן איירי שאוכל כל האילנו' אע"פ שהן רצופים הויא חזקה שהרי אכל העומדים ליעקר ואותן העומדים להתקיים אבל הכא שאינו אוכל כל אילנות אלא ג' בכל שנה אם היו ל"ג אילנות בג' סאין הרי יש בהן ג' אילנות העומדין ליעקר וכשהוא אוכל י"א אילנות בכל שנה שמא באותן י"א שאוכל אותן בשנה זו יש בהן ב' או ג' שעומדין ליעקר ובעינן בכל שנה שיאכל ג' מאותן העומדין להתקיים וביותר מבית סאה לעשרה נראה דלא קנה קרקע כל עיקר ולא כפ"ה דפי' דדוקא בכל הקרקע הוא דלא הוי חזקה אבל במה שצריך לאילנות הוי חזקה: ממטע עשרה לבית סאה. קשה לר"י דמאי שנא חזקה ממכר דגבי קנה ג' קנה קרקע ועשרה לבית סאה הוו מפוזרים ולא קנה קרקע דבעשר לבית סאה יש מאתן וחמשין לכל אילן ובהמוכר את הספינה (לקמן בבא בתרא דף פב:) גבי קנה ג' כו' אמר כמה יהא ביניהן משמנה ועד שש עשרה אבל יותר מי"ו הוו מפוזרין וכשיש ביניהן י"ו הוי לכל אילן ח' מכל צד סביבותיו דהיינו טבלא של י"ו על י"ו עגולה שהאילן יונק סביבותיו בשוה וי"ו על י"ו מרובעים הוו מאתן וחמשין ושית דל רביע מינייהו דמרובע יתר על העיגול רביע לא ישאר אפי' מאתים אלמא לא הוי כשיעור י' לבית סאה ושמא יש לחלק בין מכר לחזקה דגבי מכר ודאי לא אמר דקנה קרקע אם אינן רצופין כדרך שבני אדם רגילין ליטע ודרך בני אדם אין להרחיק יותר מי"ו אמה אילן מאילן אע"פ שנכנסת יניקה של זה בתוך יניקה של זה שאילנות גדולים יונקין י"ו אמה מכל צד ולכך אין דרך להרחיק אילן מאילן כל שיעור יניקתם דהיינו ל"ב דא"כ לא יטע איש בשדה גדולה אלא ב' אילנות או ג' אבל גבי חזקה הויא חזקה כשיעור יניקה אע"פ שהן מרוחקין כשיעור יניקה אבל קשה לר"י דיפה כח הדיוט מכח הקדש דגבי הדיוט קנה שלשה קנה קרקע משמנה ועד י"ו וגבי הקדש תניא בסוף המוכר את הבית (לקמן בבא בתרא דף עב.) הקדיש שלשה אילנות ממטע עשרה לבית סאה הרי זה הקדיש את הקרקע פחות מכאן או יותר על כן לא הקדיש את הקרקע מאי שנא הקדש ממכר ופי' הקונטרס בסוף המוכר את הבית (שם ד"ה ממטע) דהתם בדעת מוכר תליא מילתא אבל גבי הקדש ביניקה תליא מילתא ובהמוכר את הספינה (שם דף פג. ד"ה כמה) פירש גבי מכר והוא הדין למקדיש אילנות דהוי נמי האי שיעורא וברייתא דהמוכר את הבית (שם דף עב.) דקתני בהקדיש עשרה לבית סאה פליגא וראיה מתוספתא דמכילתין דקתני כי קנה ג' קנה קרקע וכמה יהו קרובים זה לזה כדי שיהא הבקר עובר בכליו וכמה יהו רחוקים ממטע עשרה לבית סאה פחות מכאן או יותר על כן או שקנה בזה אחר זה לא קנה את הקרקע ולא את האילן שביניהם ובתר הכי קתני במקדיש ההיא דמייתי בהמוכר את הבית (לקמן בבא בתרא דף עב.) ונראה דפחות מכאן דקתני גבי הקדש קאי נמי אכדי שיעבור בקר וכליו ויותר מכאן קאי אלבית סאה כמו גבי מכר ולפי זה נמי ליכא למימר דאין חילוק בין חזקה למכר וסבר אביי כההיא ברייתא דתוספתא דהא אביי גופיה סבר כרב נחמן דאמר מח' ועד ששה עשר דא"ל אביי לרב יוסף לא תפלוג עליה דר"נ וא"ת ואי מדמינן מכר להקדש אם כן קשיא דר' שמעון אדר' שמעון דההיא דהמוכר את הבית מוקמינן לה כר' שמעון ובהמוכר את הספינה (לקמן בבא בתרא דף פג.) אמר רבי מאיר ור' שמעון אומרים הנוטע את כרמו ח' על ח' מותר להביא זרע לשם אלמא חשיב ר' שמעון בח' אמות מפוזרים ומייתי התם ראיה מינה למכר אילנות ונראה לרשב"א דלא מוקי לה בהמוכר את הבית (לקמן בבא בתרא דף עב.) כרבי שמעון אלא במאי דקא סבר מקדיש בעין רעה הוא מקדיש אבל במאי דחשיב בח' אמות מפוזרים לא קיימא כוותיה: