בבא בתראעא.
טוען את הדף…
אִיפְּכָא מַתְנִינַן לַהּ. מַתְנִי׳ לֹא אֶת הַבּוֹר וְלֹא אֶת הַגַּת וְלֹא אֶת הַשּׁוֹבָךְ – בֵּין חֲרֵבִין, בֵּין יְשׁוּבִין. וְצָרִיךְ לִיקַּח לוֹ דֶּרֶךְ, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵינוֹ צָרִיךְ. וּמוֹדֶה רַבִּי עֲקִיבָא בִּזְמַן שֶׁאָמַר לוֹ: ״חוּץ מֵאֵלּוּ״, שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לִיקַּח לוֹ דֶּרֶךְ. מְכָרָן לְאַחֵר – רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: אֵינוֹ צָרִיךְ לִיקַּח לוֹ דֶּרֶךְ, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: צָרִיךְ לִיקַּח לוֹ דֶּרֶךְ. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים – בְּמוֹכֵר, אֲבָל בְּנוֹתֵן מַתָּנָה – נוֹתֵן אֶת כּוּלָּהּ. הָאַחִין שֶׁחָלְקוּ, זָכוּ בַּשָּׂדֶה – זָכוּ בְּכוּלָּהּ. הַמַּחֲזִיק בְּנִכְסֵי הַגֵּר, הֶחְזִיק בַּשָּׂדֶה – הֶחְזִיק בְּכוּלָּהּ. הַמַּקְדִּישׁ אֶת הַשָּׂדֶה – הִקְדִּישׁ אֶת כּוּלָּהּ. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: הַמַּקְדִּישׁ אֶת הַשָּׂדֶה – לֹא הִקְדִּישׁ אֶלָּא אֶת הֶחָרוּב הַמּוּרְכָּב, וְאֶת סַדַּן הַשִּׁקְמָה. גְּמָ׳ מַאי שְׁנָא מֶכֶר וּמַאי שְׁנָא מַתָּנָה? פֵּירֵשׁ יְהוּדָה בֶּן נְקוֹסָא לִפְנֵי רַבִּי: זֶה פֵּירֵשׁ וְזֶה לֹא פֵּירֵשׁ. הַאי ״זֶה פֵּירֵשׁ וְזֶה לֹא פֵּירֵשׁ״?! זֶה לֹא פֵּירֵשׁ וְזֶה לֹא פֵּירֵשׁ הוּא! אֶלָּא זֶה הָיָה לוֹ לְפָרֵשׁ, וְזֶה לֹא הָיָה לוֹ לְפָרֵשׁ. הַהוּא דַּאֲמַר לְהוּ: ״הַבוּ לֵיהּ לִפְלָנְיָא בֵּיתָא, דְּמַחְזִיק מְאָה גּוּלְפֵי״. אִשְׁתְּכַח דַּהֲוָה מַחְזִיק מְאָה וְעֶשְׂרִין, אָמַר מָר זוּטְרָא: מְאָה אֲמַר לֵיהּ, מְאָה וְעֶשְׂרִין לָא אֲמַר לֵיהּ. רַב אָשֵׁי אָמַר, מִי לָא תְּנַן: בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים – בְּמוֹכֵר, אֲבָל בְּנוֹתֵן מַתָּנָה – נוֹתֵן אֶת כּוּלָּן? אַלְמָא מַאן דְּיָהֵיב מַתָּנָה – בְּעַיִן יָפָה יָהֵיב; הָכָא נָמֵי, מַאן דְּיָהֵיב מַתָּנָה – בְּעַיִן יָפָה יָהֵיב. הַמַּקְדִּישׁ אֶת הַשָּׂדֶה – הִקְדִּישׁ וְכוּ׳. אָמַר רַב הוּנָא, אַף עַל גַּב דַּאֲמוּר רַבָּנַן: הַקּוֹנֶה שְׁנֵי אִילָנוֹת בְּתוֹךְ שֶׁל חֲבֵירוֹ – הֲרֵי זֶה לֹא קָנָה קַרְקַע, מָכַר קַרְקַע וְשִׁיֵּיר שְׁנֵי אִילָנוֹת לְפָנָיו – יֵשׁ לוֹ קַרְקַע. וַאֲפִילּוּ לְרַבִּי עֲקִיבָא, דְּאָמַר: מוֹכֵר בְּעַיִן יָפָה מוֹכֵר – הָנֵי מִילֵּי גַּבֵּי בּוֹר וָדוּת, דְּלָא קָא מַכְחֲשִׁי בְּאַרְעָא; אֲבָל אִילָנוֹת, דְּקָא מַכְחֲשִׁי בְּאַרְעָא –האחין שחלקו זכו בשדה זכו בכולה. וא"ת לרב דאמר לעיל (בבא בתרא דף סה.) יש להן דרך זה על זה משום דמוכר בעין רעה מוכר היכי אמר הכא זכו בכולה כמו גבי מתנה וי"ל הכא לאו משום עין יפה הוא אלא משום דרוצין להסתלק זה מזה ואין משיירין לכל אחד אלא הצריך לחלקו כגון דרך: אמר רב הונא אע"ג דאמור רבנן הקונה שני אילנות כו'. וא"ת לפי' רבינו שמואל דלר"ע דאמר בעין יפה מוכר קנה אילן אחד יש לו קרקע מאי קאמר רב הונא אף על גב דאמרי רבנן הקונה ב' אילנות אין לו קרקע כו' משמע דאי הוה אמר דקנה קרקע אז לא היה חידוש במשייר ב' אילנות דיש לו קרקע א"כ מאי קאמר ואפילו לר"ע וכו' מה אפילו הא לדידיה קנה אילן אחד יש לו קרקע וי"ל דה"ק דאע"ג דאמור רבנן דב' אילנות לא קנה קרקע ובשלשה קנה משום דלא אזיל קרקע בתר אילנות אלא כשיש ג' ולא בב' ולא מטעם עין יפה אפ"ה בשייר אזיל קרקע בתר שני והשתא ודאי אי לאו טעמא דעין יפה ה"א דבשנים קנה קרקע כל שכן בשייר שני אילנות לפניו דיש לו קרקע: