נדהיא.
טוען את הדף…
שׁוֹפְעוֹת דָּם וּבָאוֹת — דַּיָּין כׇּל יְמֵי עִיבּוּרָן וְדַיָּין כׇּל יְמֵי מְנִיקוּתָן, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יוֹסֵי וְרַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים: לֹא אָמְרוּ דַּיָּין שְׁעָתָן אֶלָּא בִּרְאִיָּיה רִאשׁוֹנָה, אֲבָל בַּשְּׁנִיָּה מְטַמְּאָה מֵעֵת לְעֵת וּמִפְּקִידָה לִפְקִידָה. וְאִם רָאֲתָה רִאשׁוֹנָה וְכוּ׳. אָמַר רַב הוּנָא: קָפְצָה וְרָאֲתָה, קָפְצָה וְרָאֲתָה, קָפְצָה וְרָאֲתָה — קָבְעָה לָהּ וֶסֶת. לְמַאי? אִילֵימָא לְיָמִים, הָא כֹּל יוֹמָא דְּלָא קְפִיץ לָא חֲזַאי! אֶלָּא לִקְפִיצוֹת, וְהָתַנְיָא: כֹּל שֶׁתִּקְבָּעֶנָּה מֵחֲמַת אוֹנֶס, אֲפִילּוּ כַּמָּה פְּעָמִים — לֹא קָבְעָה וֶסֶת! מַאי לַָאו — לֹא קָבְעָה וֶסֶת כְּלָל? לָא, לֹא קָבְעָה וֶסֶת לְיָמִים לְחוֹדַיְיהוּ וְלִקְפִיצוֹת לְחוֹדַיְיהוּ, אֲבָל קָבְעָה לָהּ וֶסֶת לְיָמִים וְלִקְפִיצוֹת. לְיָמִים לְחוֹדַיְיהוּ פְּשִׁיטָא! אָמַר רַב אָשֵׁי: כְּגוֹן דִּקְפִיץ בְּחַד בְּשַׁבָּת וַחֲזַאי, וּקְפִיץ בְּחַד בְּשַׁבָּת וַחֲזַאי, וּבְשַׁבָּת קְפַצָה וְלָא חֲזַאי, וּלְחַד בְּשַׁבָּת חֲזַאי בְּלָא קְפִיצָה. מַהוּ דְּתֵימָא: אִיגַּלַּאי מִילְּתָא לְמַפְרֵעַ, דְּיוֹמָא הוּא דְּקָגָרֵים וְלָא קְפִיצָה, קָא מַשְׁמַע לַן דִּקְפִיצָה נָמֵי דְּאֶתְמוֹל גְּרַמָא, וְהַאי דְּלָא חֲזַאי — מִשּׁוּם דְּאַכַּתִּי לָא מְטָא זְמַן קְפִיצָה. לִישָּׁנָא אַחֲרִינָא, אָמַר רַב הוּנָא: קָפְצָה וְרָאֲתָה, קָפְצָה וְרָאֲתָה, קָפְצָה וְרָאֲתָה — קָבְעָה לָהּ וֶסֶת לְיָמִים וְלֹא לִקְפִיצוֹת. הֵיכִי דָּמֵי? אָמַר רַב אָשֵׁי: דִּקְפִיץ בְּחַד בְּשַׁבָּת וַחֲזַאי, וּקְפִיץ בְּחַד בְּשַׁבָּת וַחֲזַאי, וּבְשַׁבָּת קְפַצָה וְלָא חֲזַאי, וּלְחַד בְּשַׁבָּת (אַחֲרִינָא) חֲזַאי בְּלָא קְפִיצָה, דְּהָתָם אִיגַּלַּאי מִילְּתָא דְּיוֹמָא הוּא דְּקָא גָרֵים. מַתְנִי' אַף עַל פִּי שֶׁאָמְרוּ דַּיָּהּ שְׁעָתָהּ, צְרִיכָה לִהְיוֹת בּוֹדֶקֶת, חוּץ מִן הַנִּדָּה וְהַיּוֹשֶׁבֶת עַל דַּם טוֹהַר. וּמְשַׁמֶּשֶׁת בְּעֵדִים, חוּץ מִיּוֹשֶׁבֶת עַל דַּם טוֹהַר, וּבְתוּלָה שֶׁדָּמֶיהָ טְהוֹרִים. וּפְעָמִים צְרִיכָה לִהְיוֹת בּוֹדֶקֶת: שַׁחֲרִית, וּבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת, וּבְשָׁעָה שֶׁהִיא עוֹבֶרֶת לְשַׁמֵּשׁ אֶת בֵּיתָהּ. יְתֵירוֹת עֲלֵיהֶן כֹּהֲנוֹת, בְּשָׁעָה שֶׁהֵן אוֹכְלוֹת בִּתְרוּמָה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אַף בִּשְׁעַת עֲבָרָתָן מִלֶּאֱכוֹל בִּתְרוּמָה. גְּמָ' חוּץ מִן הַנִּדָּה. דִּבְתוֹךְ יְמֵי נִדָּתָהּ לָא בָּעֵי בְּדִיקָה. הָנִיחָא לְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ, דְּאָמַר: אִשָּׁה קוֹבַעַת לָהּ וֶסֶת בְּתוֹךְ יְמֵי זִיבָתָהּ, וְאֵין אִשָּׁה קוֹבַעַת לָהּ וֶסֶת בְּתוֹךְ יְמֵי נִדָּתָהּ — שַׁפִּיר. אֶלָּא לְרַבִּי יוֹחָנָן, דְּאָמַר: אִשָּׁה קוֹבַעַת לָהּ וֶסֶת בְּתוֹךְ יְמֵי נִדָּתָהּ — תִּבְדּוֹק, דִּילְמָא קָבְעָה לַהּ וֶסֶת! אָמַר לָךְ רַבִּי יוֹחָנָן: כִּי אָמֵינָא אֲנָא — הֵיכָא דַּחֲזֵיתֵיהּ מִמַּעְיָן סָתוּם, אֲבָל חֲזֵיתֵיהּ מִמַּעְיָן פָּתוּחַ — לָא אֲמַרִי. וְהַיּוֹשֶׁבֶת עַל דַּם טוֹהַר, קָא סָלְקָא דַעְתָּךְ — מְבַקֶּשֶׁת לֵישֵׁב עַל דַּם טוֹהַר. הָנִיחָא לְרַב, דְּאָמַר: מַעְיָן אֶחָד הוּא, הַתּוֹרָה טִמְּאַתּוּ וְהַתּוֹרָה טִהֲרַתּוּ — שַׁפִּיר. אֶלָּא לְלֵוִי דְּאָמַר: שְׁנֵי מַעְיָנוֹת הֵם, תִּבְדּוֹק, דִּילְמָא אַכַּתִּי לָא פְּסַק הָהוּא מַעְיָן טָמֵא! אָמַר לָךְ לֵוִי: הָא מַנִּי?שופעות - לאו דוקא: קפצה - הוי אונס: קפצה וראתה - ג' פעמים קבעה לה וסת כדמפרש ואזיל: אילימא לימים - כגון קפצה באחד בשבת וראתה וקפצה באחד בשבת וראתה וכן שלישית קבעה לה וסת באחד בשבת וכל זמן שתראה עוד באחד בשבת ואפילו בלא קפיצה דיה שעתה ואם הגיע אחד בשבת ולא בדקה עצמה טמאה מספק דאורח בזמנו הוא בא כל יומא באחד בשבת: דלא קפיץ לא חזאי - אלמא לאו וסתה הוא: אלא לקפיצות - כיון דראתה שלש פעמים על ידי קפיצה הורגלה לראיית קפיצה ובכל יום שתקפוץ מחזקינן לה ברואה ואם לא בדקה טמאה ואפילו שאר ימות שבת: לימים ולקפיצות - כל אחד בשבת שתקפוץ מחזקינן לה ברואה דזמנה הוא לראות באחד בשבת על ידי קפיצה: לימים לחודייהו פשיטא - דלא קבעה: דיומא הוא דקא גרים - ויהא באחד בשבת וסתה אפילו בלא קפיצה: קמ"ל - הא דאמר דלא קבעה וסת לימים דקפיצה דאתמול גרמה לראייה דהאידנא ואין לה וסת באחד בשבת בלא קפיצה ולא לקפיצה בלא אחד בשבת מדלא חזיא מאתמול: מתני' אע"פ שאמרו דיה שעתה - באשה שיש לה וסת: צריכה להיות בודקת - בכל יום שחרית וערבית כשאר נשים: חוץ מן הנדה - משראתה יום אחד טמאה שבעה ואינה צריכה בדיקה כל שבעה שהרי בלא ראייה היא טמאה: והיושבת על דם טוהר - דלמה לה בדיקה אפילו תראה דם טהורה היא: ומשמשת בעדים - אע"פ שיש לה וסת צריכה לשמש בעדים ולבדוק לפני תשמיש ולאחר תשמיש: ובתולה שדמיה טהורין - ד' לילות דהיא אינה צריכה לשמש בעדים שהרי דמה טהור ואפילו נשתנו מראה דמיה הואיל ושמשה אמרינן דמשום תשמיש נשתנה אבל שחרית וערבית היכא דלא שמשה אחר בעילה ראשונה צריכה בדיקה כדמפרש בגמרא שמא נשתנו מראה דמים שלה: ופעמים צריכה להיות בודקת - כל אשה: שחרית ובין השמשות - שחרית להכשיר טהרות של לילה ערבית להכשיר טהרות של יום כדאמרינן טעמא בריש פירקין: לשמש את ביתה - עם בעלה: גמ' מתוך ימי זיבתה - כגון ראתה בראש חודש וחזרה וראתה בט"ו לחודש כשעומדת בימים שהיא ראויה לזיבה דהיינו י"א יום שבין נדה לנדה וחזרה וראתה בראש חודש ובט"ו לחודש וחזרה וראתה בט"ו לחודש ולא ראתה בראש חודש שלפניו שקבעה לה וסת לט"ו בחודש ומצטרפין תרתי ראיות דימי זיבה להך ראייה לקביעות וסת: ואין אשה קובעת לה וסת בימי נדתה - כגון ראתה בראש חודש וחזרה וראתה בחמישי בחודש דהיינו בימי נדות וחזרה וראתה עוד פעמים בחמישי בחודש לא קבעה וסת שאין ראיית ימי נדה ראייה לקבוע שהיא עלולה לראות בימי נדותה: שפיר - קתני במתניתין דלא בעיא בדיקה דאי לטמויי טמאה היא ואי לקבוע וסת ולידע אם תשנה וסת שלשה פעמים ליום אחר שאינה למודה עד עכשיו הא אמרת דלא קבעה: ממעין סתום - כדמפרש אליבא דר' יוחנן בשילהי פ' בנות כותים (לקמן נדה דף לט:) כגון דחזאי ריש ירחא וריש ירחא ועשרים וחמשה וריש ירחא דהוה ראייה בתרייתא בימי נדותה דאפילו הכי הוה קביעות וסת בריש ירחא כדמפרש התם דאמר וסתה בריש ירחא קבעה והא דאקדים וחזאי דמים יתירי איתוספו בה דהא ודאי קבעה משום דתחילת הוסת הוחזק ממעין סתום וגם ראייה אחרונה חשבינן לה כמעין סתום כדאמר הא דאקדים וחזאי תוספת דמים הוא אבל ממעין פתוח כגון שהראיות הראשונות של וסת יהו בתוך ימי נדה כי מתניתין (דלא מיירי בתחלת נדה דהא לא מפליג בה מידי אלא סתמא קתני חוץ מן הנדה) הילכך לא בעיא בדיקה בימי נדות שהרי נפתח מעינה ואפילו היא רואה לא תקבע וסת. לישנא אחרינא ממעין סתום שראתה היום ופסקה וחזרה וראתה ברביעי או בחמישי לנדתה אבל ממעין פתוח כגון שלא פסקה וראתה א' ב' ג' ד' לחודש וראתה פעם שניה בד' בחודש וכן שלישית לא מהניא ראייה דרביעי בחודש דנדות קמא למיקבע ומתניתין במעיין פתוח וראשון ישר בעיני: מבקשת לישב - כשכלין ימי לידה כגון בשביעי לזכר או יום י"ד לנקבה לא בעיא בדיקה דהא אפילו אינה רואה היא טמאה: הניחא לרב דאמר - בפרק בנות כותים (לקמן נדה דף לה:): מעין אחד הוא - דם הבא בתוך ז' של לידה ודם הבא לאחר שבעה ממעין אחד הוא: התורה טמאתו - תוך שבעה לזכר וי"ד לנקבה: והתורה טהרתו - כל ימי הטוהר: שפיר - קתני מתניתין דלא בעיא בדיקה דהא בין פסקה ובין לא פסקה טמאה היום וטהורה למחר: אלא ללוי דאמר שני מעיינות הן - נפתח הטמא כל ימי הלידה ונסתם הטהור ולסוף שבעה לזכר וי"ד לנקבה נסתם הטמא ונפתח הטהור ואוקימנא התם דשופעת מתוך שבעה לאחר שבעה ס"ל ללוי דאפילו בשמיני לעולם היא טמאה עד שתפסוק דהא לא נסתם הטמא תבדוק בשביעי דילמא וכו':אלא לקפיצות והתניא כו'. פרש"י לקפיצות לחודייהו וקשה דאם כן לישני בסמוך לא קבעה וסת לימים אלא לקפיצות לחודייהו ולמה חוזר מסברתו ובסמוך נמי דפריך לימים פשיטא לישני דלא קבעה וסת לקפיצות לחודיה כדקס"ד מעיקרא ונראה לפרש אלא לקפיצות אף לקפיצות דהיינו לימים עם קפיצות אבל קפיצות לחודייהו פשיטא להש"ס דלא קבעה: קפצה וראתה. ג' זימני גרסי' כדאמרינן [בהבא על יבמתו] (יבמות דף סד:) דבוסתות סתם לן תנא כרשב"ג לקמן פרק האשה (נדה דף סג.) דתנן אין האשה קובעת וסת עד שתקבענו ג' פעמים: ממעין סתום. פירש רש"י כגון דחזאי ריש ירחא וריש ירחא וכ"ה בירחא וריש ירחא ומעין פתוח כגון שהראיות הראשונות של וסת היו בתוך ימי נדה (או כ"ה בירחא וריש ירחא) או ריש ירחא וה' בירחא וכן בשניה ובשלישית חזאי חמש בירחא ולא חזאי ריש ירחא וא"ת ולרב פפא דמפרש שילהי בנות כותים (לקמן נדה דף לט:) ריש ירחא וחמש בירחא תרי זימני ובשלישי חמש בירחא ולא חזאי ריש ירחא דקבעה לה וסת בה' בירחא ברביעית קשה אליביה מתניתין לרבי יוחנן וי"ל דאיהו יפרש מעין פתוח דחזאי שלשה זימני ריש ירחא וחמש בירחא ולמאי דפריש לקמן דר"פ איירי דחזאי ג' זימנין ריש ירחא וחמש בירחא דהאי נמי מקרי מעין סתום יפרש מתני' מעין פתוח כפירוש אחר דרש"י דפירש שראתה א' ב' ג' ד' רצופים בג' חדשים ראשונים: