Niddah 11b · Talmud

בֵּית שַׁמַּאי הִיא, דְּאָמְרִי: מַעְיָן אֶחָד הוּא. וּסְתַם לַן תַּנָּא כְּבֵית שַׁמַּאי?! סְתָם וְאַחַר כָּךְ מַחְלוֹקֶת הוּא, וְכׇל סְתָם וְאַחַר כָּךְ מַחְלוֹקֶת אֵין הֲלָכָה כִּסְתָם. וְאִי בָּעֵית אֵימָא: מִי קָתָנֵי ״מְבַקֶּשֶׁת לֵישֵׁב״? ״יוֹשֶׁבֶת״ קָתָנֵי! אִי יוֹשֶׁבֶת, מַאי לְמֵימְרָא? מַהוּ דְּתֵימָא תִּיבְדּוֹק, דְּדִילְמָא קָבְעָה לַהּ וֶסֶת — קָא מַשְׁמַע לַן דְּמַעְיָן טָהוֹר לְמַעְיָן טָמֵא לָא קָבְעָה. הָנִיחָא לְלֵוִי, דְּאָמַר: שְׁנֵי מַעְיָנוֹת הֵם, אֶלָּא לְרַב דְּאָמַר: מַעְיָן אֶחָד הוּא — תִּבְדּוֹק, דִּילְמָא קָבְעָה לַהּ וֶסֶת! אֲפִילּוּ הָכִי, מִימֵי טׇהֳרָה לִימֵי טוּמְאָה לָא קָבְעָה. וּמְשַׁמֶּשֶׁת בְּעֵדִים וְכוּ׳. תְּנַן הָתָם: תִּינוֹקֶת שֶׁלֹּא הִגִּיעַ זְמַנָּהּ לִרְאוֹת וְנִשֵּׂאת, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: נוֹתְנִין לָהּ אַרְבַּע לֵילוֹת, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: עַד שֶׁתִּחְיֶה הַמַּכָּה. אָמַר רַב גִּידֵּל, אָמַר שְׁמוּאֵל: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁלֹּא פָּסְקָה מֵחֲמַת תַּשְׁמִישׁ וְרָאֲתָה שֶׁלֹּא מֵחֲמַת תַּשְׁמִישׁ, אֲבָל פָּסְקָה מֵחֲמַת תַּשְׁמִישׁ וְרָאֲתָה — טְמֵאָה. עָבַר לַיְלָה אַחַת בְּלֹא תַּשְׁמִישׁ וְרָאֲתָה — טְמֵאָה. נִשְׁתַּנּוּ מַרְאֵה דָמִים שֶׁלָּהּ — טְמֵאָה. מֵתִיב רַבִּי יוֹנָה: ״וּבְתוּלָה שֶׁדָּמֶיהָ טְהוֹרִים״, אַמַּאי? תְּשַׁמֵּשׁ בְּעֵדִים, דְּדִילְמָא נִשְׁתַּנּוּ מַרְאֵה דָמִים שֶׁלָּהּ! אָמַר רָבָא: אֵימָא רֵישָׁא ״חוּץ מִן הַנִּדָּה וְהַיּוֹשֶׁבֶת עַל דַּם טוֹהַר״, הוּא דְּלָא בָּעֲיָא בְּדִיקָה, אֲבָל בְּתוּלָה שֶׁדָּמֶיהָ טְהוֹרִין בָּעֲיָא בְּדִיקָה. אֶלָּא קַשְׁיָין אַהֲדָדֵי! כָּאן — שֶׁשִּׁמְּשָׁה, דְּאֵימָא שַׁמָּשׁ עֲכָרָן; כָּאן — שֶׁלֹּא שִׁמְּשָׁה. תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים? שֶׁלֹּא פָּסְקָה מֵחֲמַת תַּשְׁמִישׁ, וְרָאֲתָה שֶׁלֹּא מֵחֲמַת תַּשְׁמִישׁ. אֲבָל פָּסְקָה מֵחֲמַת תַּשְׁמִישׁ וְרָאֲתָה — טְמֵאָה, עָבַר לַיְלָה אַחַת בְּלֹא תַּשְׁמִישׁ וְרָאֲתָה — טְמֵאָה, נִשְׁתַּנּוּ מַרְאֵה דָמִים שֶׁלָּהּ — טְמֵאָה. פַּעֲמַיִם הִיא צְרִיכָה וְכוּ׳. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא לִטְהָרוֹת, אֲבָל לְבַעְלָהּ מוּתֶּרֶת. פְּשִׁיטָא, ״שַׁחֲרִית״ תְּנַן! אֶלָּא אִי אִתְּמַר אַסֵּיפָא אִתְּמַר: וּבְשָׁעָה שֶׁהִיא עוֹבֶרֶת לְשַׁמֵּשׁ אֶת בֵּיתָהּ. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא בְּאִשָּׁה עֲסוּקָה בִּטְהָרוֹת, דְּמִגּוֹ דְּבָעֲיָא בְּדִיקָה לִטְהָרוֹת — בָּעֲיָא נָמֵי בְּדִיקָה לְבַעְלָהּ, אֲבָל אֵינָהּ עֲסוּקָה בִּטְהָרוֹת — לָא בָּעֲיָא בְּדִיקָה. מַאי קָא מַשְׁמַע לַן? תְּנֵינָא: כׇּל הַנָּשִׁים בְּחֶזְקַת טׇהֳרָה לְבַעֲלֵיהֶן! אִי מִמַּתְנִיתִין הֲוָה אָמֵינָא, הָנֵי מִילֵּי בְּאִשָּׁה שֶׁיֵּשׁ לָהּ וֶסֶת, אֲבָל אִשָּׁה שֶׁאֵין לָהּ וֶסֶת — בָּעֲיָא בְּדִיקָה. וְהָא מַתְנִיתִין בְּאִשָּׁה שֶׁיֵּשׁ לָהּ וֶסֶת עָסְקִינַן! מַתְנִיתִין בֵּין שֶׁיֵּשׁ לָהּ וֶסֶת, בֵּין אֵין לָהּ וֶסֶת, וְהָא קָא מַשְׁמַע לַן: דְּאַף עַל גַּב דְּיֵשׁ לָהּ וֶסֶת, מִגּוֹ דְּבָעֲיָא בְּדִיקָה לִטְהָרוֹת, בָּעֲיָא נָמֵי בְּדִיקָה לְבַעְלָהּ. וְהָא אַמְרַהּ שְׁמוּאֵל חֲדָא זִימְנָא! דְּאָמַר רַבִּי זֵירָא, אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר יִרְמְיָה, אָמַר שְׁמוּאֵל: אִשָּׁה שֶׁאֵין לָהּ וֶסֶת אֲסוּרָה לְשַׁמֵּשׁ עַד שֶׁתִּבְדּוֹק. וְאוֹקִימְנָא בַּעֲסוּקָה בִּטְהָרוֹת! חֲדָא מִכְּלַל חֲבֶרְתַּהּ אִתְּמַר. תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים — לִטְהָרוֹת, אֲבָל לְבַעְלָהּ מוּתֶּרֶת. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים — שֶׁהִנִּיחָהּ בְּחֶזְקַת טְהוֹרָה, אֲבָל הִנִּיחָהּ בְּחֶזְקַת טְמֵאָה — לְעוֹלָם הִיא בְּטוּמְאָתָהּ עַד שֶׁתֹּאמַר לוֹ ״טְהוֹרָה אֲנִי״.

ב"ש היא דאמרי - בפרק בנות כותים מעין אחד הוא: יושבת קתני - שכבר נכנסו ימי טוהר: דילמא קבעה לה וסת - תוך שמונים דנקבה ג' ראיות מעשרים לעשרים לרשב"ג ולרבי ב' ראיות משלשים לשלשים שכשיכלו ימי טוהר ה"ל וסת לעשרים: המכה - מכת בעילה דכל זמן שתהא רואה דם מחמת תשמיש דם בתולים הוא: לא שנו - אבית הלל קאי: שלא פסקה - ממראות דם: מחמת תשמיש - דכל זמן ששמשה ראתה: וראתה שלא מחמת תשמיש - כלומר אפילו חזרה וראתה ביום שלא מחמת תשמיש מחזקינן לה בדם בתולים הואיל ומחמת תשמיש לא פסקה: אבל פסקה מחמת תשמיש - ששמשה פעם אחת ולא ראתה ואחרי כן ראתה בין שראתה מחמת תשמיש בין שלא ראתה מחמת תשמיש טמאה דאמרינן כיון דבשעת תשמיש פסקה פעם אחת רגלים לדבר שהבתולים כלו כבר וזה ממקום טמא ירד: נשתנו מראה דמים - ממראה דם בעילה ראשונה: תשמש בעדים - אחד לפני תשמיש ואחד לאחר תשמיש: כאן ששמשה - הא דקתני שאינה משמשת בעדים משום דשמשה עכשיו דאי נמי חזיא לאחר תשמיש ונשתנו מראה הדם טהורין: דאימור שמש עכרן - אבר התשמיש: כאן שלא שמשה - הא דאמר נשתנו מראה דמים שלה טמאה שלא שמשה היום אלא בטהרות עסקה סמוך לבדיקה הילכך לענין טהרות שחרית וערבית בעיא בדיקה ולפני תשמיש היינו טעמא דלא בעיא בדיקה דכיון דלאחר תשמיש לא בעיא בדיקה לפני תשמיש נמי לא אצרכוה רבנן דאמרינן לקמן כל לבעלה לא בעיא בדיקה אלא מגו דבעיא בדיקה לאחר תשמיש לטהרות בעיא נמי בדיקה לפני תשמיש לבעלה והכא ליכא מגו. לישנא אחרינא כאן ששמשה לאחר תשמיש ראשון לא בעיא בדיקה ואפילו שחרית וערבית ואפילו נשתנו אימור שמש עכרן והא דתני נשתנו טמאין כשלא שמשה לאחר לילה הראשון ולאו טעמא הוא דא"כ אפילו לא נשתנו נמי טמאה דהא עברה עליה לילה אחת בלא תשמיש אמרינן לעיל דטמאה: לא שנו - הא דתנן שחרית וערבית בודקת: אבל לבעלה מותרת - בלא בדיקה: פשיטא שחרית תנן - דטהרות הוא דהא אין משמשין מטה ביום: מגו דבעיא בדיקה לטהרות - לאחר תשמיש שמא ראתה לאחר תשמיש מחמת תשמיש: בעיא נמי בדיקה לבעלה - לפני תשמיש: הא נמי תנינא - במתני' פ"ב (לקמן נדה טו.): בחזקת טהרה לבעליהן - ומתניתין דקתני דבעינן בדיקה על כרחך הכי מתרצת לה מתניתין דהכא בעסוקה בטהרות והתם בשאינה עסוקה בטהרות: והא מתני' דהכא ביש לה וסת עסקינן - דקתני ואע"פ שאמרו דיה שעתה וכו' והא ודאי בשיש לה וסת ועלה מיירי שמואל ואמר אבל לבעלה מותרת אבל אין לה וסת לא קאמר: בין יש לה בין אין לה - דכיון דאמר יש לה וסת בעיא בדיקה כ"ש דאין לה וסת ואכולהו קאמר שמואל אבל לבעלה מותרת. והא דאיירי מתניתין ביש לה וסת הא קא משמע לן דאף על גב כו': והאמר שמואל חדא זימנא - דאפילו אין לה וסת לא בעיא בדיקה לבעלה אלא אם כן רגילה לעשות טהרות: ואוקימנא - לקמן: במה דברים אמורים - דבעיא בדיקה: לטהרות - כלומר בעסוקה בטהרות אבל לבעלה גרידא שאינה עסוקה בטהרות לא:

אלא לרב דאמר מעין אחד הוא תבדוק. הוה מצי לשנויי דרב מוקי במבקשת לישב אלא דניחא ליה לשנויי אליבא דתרוייהו מתני' בענין אחד: אפילו הכי מימי טהרה לימי טומאה לא קבעה. ואין להקשות לר"א דאמר כל אשה שעברו עליה ג' עונות כו' תבדוק בימי טוהר שמא תפסוק ג' עונות דהכי נמי מימי טהרה לימי טומאה לא מקרי הפסקה: ומשמשת בעדים. אארבע נשים ואאשה שיש לה וסת קאי: שלא פסקה מחמת תשמיש. דכל פעם שמשמשת רואה אפילו תשמיש מופלג מחבירו חדש או שלשה חדשים הוי דם תשמיש וטהור כדאמר בפ' בתרא (לקמן נדה סה:) מעשה ונתן לה רבי ד' לילות מתוך שנים עשר חדש וכי שמשה בלילה וראתה למחרתו או בלילה שלאחר כך בלא תשמיש טהורה אבל אם ראתה יום שני לשמושה טמאה כדקאמר עבר עליה לילה אחת בלא תשמיש כו' וביום תשמיש נמי אם נשתנו מראה דמים שלה משל אמש טמאה ואם פסקה מחמת תשמיש וראתה אחרי כן אפילו באותו יום בין בתשמיש בין בלא תשמיש טמאה דודאי חיתה המכה וכלו בביאה ראשונה כל דמי בתולים ואפילו לרב אשי דאמר בפרק בתרא (נדה סד:) בעל ולא מצא דם וחזר ובעל ומצא דם טהורה היינו משום דאימא בביאה ראשונה בעל בהטייה כשמואל אבל הכא דבביאה ראשונה מצא דם ובשניה לא מצא דם ודאי חיתה המכה: כל הנשים בחזקת טהרה לבעליהן. פירשתי לקמן פ"ב (נדה דף טו.): חדא מכלל חברתה איתמר. פי' רשב"ם דהך דהכא איתמר מכלל ההיא דלקמן ואין נראה דבההיא לא פירש שמואל דאיירי בעסוקה בטהרות אלא רבא דייק בפירקין מדלא מפליג ליה רבי ירמיה בר אבא לרבי זירא ביש לה וסת לטהרות בעיא בדיקה לבעלה לא בעיא בדיקה אין לה וסת לבעלה נמי בעיא בדיקה ש"מ קסבר שמואל כל לבעלה לא בעיא בדיקה לכך נראה לפרש דההיא איתמר מכלל הך דהכא ומשום דרבי אבא הוה ידע מהך דהכא דאף אין לה וסת לא בעיא בדיקה לבעלה לא מפליג לרבי זירא הכי: תניא נמי הכי כו' אבל לבעלה מותרת. וא"ת ודילמא דוקא ביש לה וסת איירי וי"ל מדתני סיפא אבל הניחה בחזקת טמאה מכלל דמיירי באין לה וסת דאי ביש לה וסת דוקא ה"ל לפלוגי בדידה אפילו אם הניחה בחזקת טהורה אם אין לה וסת כו' אלא משום דאף באין לה וסת לא משכחת טמאה לבעלה אלא בהניחה בחזקת טמאה ובסמוך בברייתא דחמרין ופועלין כו' דקתני נמי אבל הניחה בחזקת טמאה אע"ג דביש לה וסת מיירי היינו משום דבהניחה בחזקת טמאה אשמועינן אפילו ערה טמאה עד שתאמר טהורה אני אבל הניחה בחזקת טהורה באין לה וסת היכא דערה לא בעיא בדיקה דכיון דבא מן הדרך מסתמא תובעה ואמרינן לקמן (נדה דף יב.) כיון שתבעה אין לך בדיקה גדולה מזו וה"ר יהודה בן הר"ר י"ט כתב דרישא דברייתא זו הכי שנויה בתוספתא מעוברת ומניקה בועלה טהור פירוש אפילו לרבי עקיבא דאמר לעיל ברואה דם דמטמאה בועלה למפרע וכל אשה שיש לה וסת וכן שאר כל הנשים פי' דאין להן וסת דאין סברא לפרש בתולה וזקנה דאם כן הוה תני להו בהדי מעוברת ומניקה דרישא מטמאות במגע פירוש לטהרות וטהורות לבעליהן אלמא ברייתא מיירי דאין לה וסת:

נדה יא:

Navigate the library