טוען את הדף…
הַשָּׁרוֹנִי נִידּוֹן כַּכַּרְמְלִי, חַי וְלֹא מָזוּג, חָדָשׁ וְלֹא יָשָׁן. אָמַר רַב יִצְחָק בַּר אֲבוּדִימִי: וְכוּלָּן, אֵין בּוֹדְקִין אוֹתָן אֶלָּא בְּכוֹס טְבֶרְיָא פָּשׁוּט. מַאי טַעְמָא? אָמַר אַבָּיֵי: שֶׁל כׇּל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ מַחְזִיק לוֹג — עוֹשִׂין אוֹתוֹ מִמָּנֶה, שְׁנֵי לוּגִּין — עוֹשִׂין אוֹתוֹ מִמָּאתַיִם. כּוֹס טְבֶרְיָא פָּשׁוּט, אֲפִילּוּ מַחֲזִיק שְׁנֵי לוּגִּין — עוֹשִׂין אוֹתוֹ מִמָּנֶה, וְאַיְּידֵי דִּקְלִישׁ — יְדִיעַ בֵּיהּ טְפֵי. הֲדַרַן עֲלָךְ כָּל הַיָּד. הַמַּפֶּלֶת חֲתִיכָה, אִם יֵשׁ עִמָּהּ דָּם — טְמֵאָה, וְאִם לָאו — טְהוֹרָה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ — טְמֵאָה. הַמַּפֶּלֶת כְּמִין קְלִיפָּה, כְּמִין שַׂעֲרָה, כְּמִין עָפָר, כְּמִין יַבְחוּשִׁין אֲדוּמִּים — תָּטִיל לַמַּיִם: אִם נִמּוֹחוּ — טְמֵאָה, וְאִם לָאו — טְהוֹרָה. הַמַּפֶּלֶת כְּמִין דָּגִים, חֲגָבִים, שְׁקָצִים וּרְמָשִׂים — אִם יֵשׁ עִמָּהֶם דָּם טְמֵאָה, וְאִם לָאו — טְהוֹרָה. הַמַּפֶּלֶת מִין בְּהֵמָה, חַיָּה וָעוֹף, בֵּין טְמֵאִין בֵּין טְהוֹרִין — אִם זָכָר — תֵּשֵׁב לְזָכָר, וְאִם נְקֵבָה — תֵּשֵׁב לִנְקֵבָה. וְאִם אֵין יָדוּעַ — תֵּשֵׁב לְזָכָר וְלַנְּקֵבָה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: כֹּל שֶׁאֵין בּוֹ מִצּוּרַת אָדָם אֵינוֹ וָלָד. גְּמָ' אָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר שְׁמוּאֵל: לֹא טִימֵּא רַבִּי יְהוּדָה אֶלָּא בַּחֲתִיכָה שֶׁל אַרְבַּעַת מִינֵי דָמִים, אֲבָל שֶׁל שְׁאָר מִינֵי דָמִים — טְהוֹרָה. וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: שֶׁל אַרְבַּעַת מִינֵי דָמִים — דִּבְרֵי הַכֹּל טְמֵאָה, שֶׁל שְׁאָר מִינֵי דָמִים — דִּבְרֵי הַכֹּל טְהוֹרָה. לֹא נֶחְלְקוּ אֶלָּא שֶׁהִפִּילָה, וְאֵינָהּ יוֹדַעַת מָה הִפִּילָה. רַבִּי יְהוּדָה סָבַר: זִיל בָּתַר רוֹב חֲתִיכוֹת, וְרוֹב חֲתִיכוֹת שֶׁל (מִינֵי) אַרְבַּעַת מִינֵי דָמִים הָוְיָין. וְרַבָּנַן סָבְרִי: לָא אָמְרִינַן רוֹב חֲתִיכוֹת שֶׁל אַרְבַּעַת מִינֵי דָמִים. אִינִי? וְהָא כִּי אֲתָא רַב הוֹשַׁעְיָא מִנְּהַרְדְּעָא, אֲתָא וְאַיְיתִי מַתְנִיתָא בִּידֵיהּ: הַמַּפֶּלֶת חֲתִיכָה אֲדוּמָּה, שְׁחוֹרָה, יְרוּקָּה, וּלְבָנָה — אִם יֵשׁ עִמָּהּ דָּם טְמֵאָה, וְאִם לָאו — טְהוֹרָה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ טְמֵאָה. קַשְׁיָא לִשְׁמוּאֵל בַּחֲדָא, וּלְרַבִּי יוֹחָנָן בְּתַרְתֵּי. לִשְׁמוּאֵל בַּחֲדָא, דְּאָמַר שְׁמוּאֵל: לֹא טִימֵּא רַבִּי יְהוּדָה אֶלָּא בַּחֲתִיכָה שֶׁל אַרְבַּעַת מִינֵי דָמִים, וְהָא קָתָנֵי ״יְרוּקָּה וּלְבָנָה״, וּפְלִיג רַבִּי יְהוּדָה! וְכִי תֵימָא, כִּי פְּלִיג רַבִּי יְהוּדָה אַאֲדוּמָּה וּשְׁחוֹרָה, וְאַיְּרוּקָּה וּלְבָנָה לָא, אֶלָּא יְרוּקָּה וּלְבָנָה לְמַאן קָתָנֵי לַהּ? אִילֵּימָא רַבָּנַן — הַשְׁתָּא אֲדוּמָּה וּשְׁחוֹרָה מְטַהֲרִי רַבָּנַן, יְרוּקָּה וּלְבָנָה מִיבַּעְיָא? אֶלָּא לָאו לְרַבִּי יְהוּדָה, וּפְלִיג! וְתוּ, לְרַבִּי יוֹחָנָן דְּאָמַר: שֶׁל אַרְבַּעַת מִינֵי דָמִים — דִּבְרֵי הַכֹּל טְמֵאָה, הָא קָתָנֵי: אֲדוּמָּה וּשְׁחוֹרָה, וּפְלִיגִי רַבָּנַן! וְכִי תֵּימָא, כִּי פְּלִיגִי רַבָּנַן אַיְּרוּקָּה וּלְבָנָה, אֲבָל אַאֲדוּמָּה וּשְׁחוֹרָה לָא, אֶלָּא אֲדוּמָּה וּשְׁחוֹרָה לְמַאן קָתָנֵי לַהּ? אִילֵימָא רַבִּי יְהוּדָה — הַשְׁתָּא יְרוּקָּה וּלְבָנָה טְמֵאָה, אֲדוּמָּה וּשְׁחוֹרָה מִיבַּעְיָא? אֶלָּא לָאו רַבָּנַן, וּפְלִיגִי! אֶלָּא אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: בְּאֶפְשָׁר לִפְתִיחַת הַקֶּבֶר בְּלֹא דָּם קָמִיפַּלְגִי, וּבִפְלוּגְתָּא דְהָנֵי תַנָּאֵי, דְּתַנְיָא: קִשְּׁתָה שְׁנַיִם, וְלַשְּׁלִישִׁי הִפִּילָה, וְאֵינָהּ יוֹדַעַת מָה הִפִּילָה,השרוני - מזוג: נידון ככרמלי חי - דהכי נמי בדקי בכרמלי חי. ואית דגרסי כשרוני נידון הכרמלי: בכוס טבריא של זכוכית פשוט - טנב"ש ואיידי דקליש נראה בו אדמומית היין: מתני' המפלת חתיכה אם יש עמה דם טמאה - משום נדה: ואם לאו טהורה - דלאו לידה היא דאי לידה הויא בלא דם נמי טמאה דכתיב (ויקרא י״ב:ב׳) כימי נדת דותה תטמא: ר' יהודה אומר כו' - מפרש בגמרא: כמין שערה - שער: יבחושין - יתושין: אם נימוחו טמאה - משום נדה דדם הוא: מין דגים - נמי לאו ולד הוא וטעמא מפרש בגמרא הלכך אי איכא דם טמאה נדה ואם לאו טהורה: תשב לזכר - ימי טומאת שבעה וימי טהרה ל"ג וכל דמים שתראה בהן טהורין: לזכר ולנקבה - לחומרא ימי טומאה דנקבה שבועים וימי טוהר כלים לסוף ארבעים יום כזכר ולא פ' כנקבה. ובגמרא מפרש מאי שנא דלחיה ועוף קרי ולד יותר מדגים: גמ' של ד' מיני דמים - דקסבר היא גופה דם הלכך טמאה נדה אבל ולד לא הוי: לא אמרינן כו' - דקסברי אין רוב חתיכות של ארבע מיני דמים דלא אתחזק לן האי רובא: ירוקה ולבנה - לאו מארבע מיני דמים הן אלא אדום וכמימי אדמה וכקרן כרכום וכמזוג. ושחור לא קא חשיב דהיינו אדום אלא שלקה: למאן קתני לה - כלומר להודיע דבריו של מי בא: אלא לר' יהודה - להודיע דאירוקה ולבנה נמי פליג: ותו לרבי יוחנן וכו' - כלומר הך קושיא דירוקה ולבנה לא איבעי לן לפרושי דכי היכי דקשיא ליה לשמואל קשיא ליה לרבי יוחנן דהא רבי יוחנן נמי אמר על שאר מינין לרבי יהודה טהורה והכא קתני ירוקה ולבנה ופליג רבי יהודה ותו קשיא אחריתי לר' יוחנן דאמר של ארבעת מיני דמים דברי הכל כו': הכי גרסינן וכי תימא כי פליגי רבנן אירוקה ולבנה אלא אדומה ושחורה למאן קתני לה כו' אלא לאו רבנן ופליגי: פתיחת הקבר - הרחם: בלא דם - דם לידה הלכך לרבנן כי ליכא דם טהורה ואפילו החתיכה של ארבע מיני דמים דחתיכה לאו דם הוא אלא בשר ולא אמר דם אחר איכא ואנן הוא דלא חזינן דקסברי רבנן אפשר לפתיחת הקבר בלא דם לר' יהודה אפילו ירוקה ולבנה טמאה דודאי דם אחר הוה ואנן הוא דלא חזינן דאי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם: קשתה שנים - בתוך י"א יום שבין נדה לנדה וראתה דם מחמת קושי: ולשלישי הפילה - ואינה יודעת אם ראתה דם באותה לידה אם לאו: ואינה יודעת - אם נפל הוא ואם רוח בעלמא הוא:אלא בחתיכה של ד' מיני דמים. דקסבר ר' יהודה דם נדות הוא ונקרש ונעשה חתיכה כדאמר לקמן גבי מפלת מין דגים ורבנן סברי מקור מגדל חתיכה ולא דם נדות הוא: ורבנן סברי לא אמרינן רוב חתיכות. תימה ונימא דהוה פלגא ופלגא ויהא ודאי טמא ברה"י אע"ג דאיכא חזקת טהרה וי"ל דאמרי' לעיל (נדה דף יח:) דאפילו לרבי יהודה לא הוי רוב גמור ואין שורפין עליו את התרומה ולרבנן אפילו פלגא לא הוי ואדרבה רוב החתיכות לאו של ד' מיני דמים הם: לרבי יוחנן אדומה ושחורה למאן קתני לה אי לרבי יהודה. וה"פ המפלת אדומה ושחורה דינו כדמפרש ר' יהודה בסיפא השתא ירוקה כו' ומתוך פי' ר"ח משמע דל"ג וכ"ת כי פליגי רבנן אירוקה ולבנה וכן נראה דהא בהדיא קתני במילתייהו שחורה ואדומה ואין זו סוגיית הש"ס: