יבמותקטז.
טוען את הדף…
לְמַאי נֵיחוּשׁ לַהּ? אִי לִנְפִילָה — מִזְהָר זְהִיר בֵּיהּ. אִי לְפִקָּדוֹן — כֵּיוָן דִּשְׁמֵיהּ כִּשְׁמֵיהּ לָא מַפְקֵיד גַּבֵּיהּ. מַאי אָמְרַתְּ, דִּלְמָא מְסַר לֵיהּ? אוֹתִיּוֹת נִקְנוֹת בִּמְסִירָה. הָהוּא גִּיטָּא דְּאִשְׁתְּכַח בְּסוּרָא וּכְתִיב בֵּיהּ הָכִי: בְּסוּרָא מָתָא אֲנָא עָנָן בַּר חִיָּיא נְהַרְדָּעָא פְּטַרִית וְתָרֵכִית פְּלוֹנִית אִנְתְּתִי. וּבְדַקוּ רַבָּנַן מִסּוּרָא וְעַד נְהַרְדְּעָא, וְלָא הֲוָה עָנָן בַּר חִיָּיא אַחֲרִינָא לְבַר מֵעָנָן בַּר חִיָּיא מְחַגְּרָא דַּהֲוָה בִּנְהַרְדְּעָא. וַאֲתוֹ סָהֲדִי וֶאֱמוֹר דְּהָהוּא יוֹמָא כִּי אִיכְּתַב הָהוּא גִּיטָּא, עָנָן בַּר חִיָּיא מְחַגְּרָא גַּבַּן הֲוָה. אָמַר אַבָּיֵי: אַף לְדִידִי דְּאָמֵינָא חָיְישִׁינַן — הָכָא לָא חָיְישִׁינַן, דְּהָא קָאָמְרִי סָהֲדִי דְּבִנְהַרְדְּעָא הֲוָה, מַאי בְּעָא בְּסוּרָא. אָמַר רָבָא: אַף לְדִידִי דְּלָא חָיְישִׁינַן — הָכָא חָיְישִׁינַן, דִּלְמָא בְּגַמְלָא פָּרְחָא אֲזַל. אִי נָמֵי בִּקְפִיצָה. אִי נָמֵי מִילֵּי מְסַר. כְּדַאֲמַר לְהוּ רַב לְסָפְרֵי, וְכֵן אֲמַר לְהוּ רַב הוּנָא לְסָפְרֵי: כִּי אִיתַנְכוּ בְּשִׁילֵי כְּתוּבוּ בְּשִׁילֵי, אַף עַל גַּב דְּמִימַּסְרָן מִילֵּי בְּהִינֵי. וְכִי אִיתַנְכוּ בְּהִינֵי כְּתוּבוּ בְּהִינֵי, אַף עַל גַּב דְּמִימַּסְרָן מִילֵּי בְּשִׁילֵי. מַאי הֲוָה עֲלַיְיהוּ דְּשׁוּמְשְׁמֵי? רַב יֵימַר אָמַר: לָא חָיְישִׁינַן. רָבִינָא אָמַר: חָיְישִׁינַן. וְהִלְכְתָא: חָיְישִׁינַן. קְטָטָה בֵּינוֹ לְבֵינָהּ וְכוּ׳. הֵיכִי דָּמֵי קְטָטָה בֵּינוֹ לְבֵינָהּ, אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: בְּאוֹמֶרֶת לְבַעְלָהּ ״גָּרְשֵׁינִי״. כּוּלְּהוּ נָמֵי אָמְרוּ הָכִי! אֶלָּא בְּאוֹמֶרֶת לְבַעְלָהּ ״גֵּירַשְׁתַּנִי״. וְלִיהֵמְנַהּ מִדְּרַב הַמְנוּנָא. דְּאָמַר רַב הַמְנוּנָא: אִשָּׁה שֶׁאָמְרָה לְבַעְלָהּ ״גֵּירַשְׁתַּנִי״ — נֶאֱמֶנֶת. חֲזָקָה אֵין אִשָּׁה מְעִיזָּה פָּנֶיהָ בִּפְנֵי בַּעְלָהּ! בְּאוֹמֶרֶת ״גֵּירַשְׁתַּנִי בִּפְנֵי פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי״, וְשַׁאֵילְנָא וְאָמְרוּ: ״לֹא הָיוּ דְבָרִים מֵעוֹלָם״. מַאי טַעְמָא דִּקְטָטָה? רַב חֲנִינָא אָמַר: מִשּׁוּם דִּמְשַׁקְּרָא. רַב שִׁימִי בַּר אָשֵׁי אָמַר: מִשּׁוּם דְּאָמְרָה בִּדְדָמֵי. מַאי בֵּינַיְיהוּ?דלמא מסר ליה - נתנו לו ולא קנו מידו בקנין ושמא יחזור בו ליכא למיחש להכי דאותיות כגון שטר נקנות במסירה בלא קנין ואין יכול לחזור בו: גבן הוה - אצלנו היה בנהרדעא וגיטא כתיב בסורא: הכא לא חיישינן - דהא איבדקא כל נהרדעא ולהאי ענן ליכא למיחש דהא אמרי סהדי כו' ואביי לא חייש לדלמא אזיל ליה לעלמא ובדיקה הוא דקמצריך באותו מקום: הכא חיישינן - הואיל והוחזק איש אחר בעירו כשמו: גמלא פרחא - הולך מהר כעוף פורח: בקפיצה - על ידי שם: מילי מסר - ואע"פ שלא היה עמהם שמא מתחלה אמר להם בעירו כתבו גט לאשתי ואח"כ הלכו העדים לסורא: שילי והיני - מקומות הן: ה"ג מאי הוי עלייהו דשומשמי - מי חיישינן שמא פינן: אמרו הכי - בשעת כעסן: מ"ט דקטטה - דתנן במתניתין כי אמרה מת בעלי לא מהימנא: דמשקרא - מרוב שנאה מתכוונת לאסור עצמה עליו: דאמרה בדדמי - כל מקום סכנה שראתה אינה נותנת דעתה לומר שמא לא מת ולא אנשא דהואיל וסניא ליה לא דייקא כולי האי:למאי ניחוש לה אי לנפילה כו' - והא דאמרי' בפ' גט פשוט (ב"ב קעג.) אותיות נקנות במסירה אביי אמר צריך להביא ראיה פירוש דחיישינן לנפילה ופקדון וי"ל דהתם איירי בנפילה דרבים אבל לנפילה דיחיד שיפול מיוסף בן שמעון וימצאנו יוסף בן שמעון אחר ודאי לא חיישינן והכי נמי מפליג בפ' גט פשוט (בבא בתרא דף קעב:) בין נפילה דיחיד לנפילה דרבים וא"ת א"כ היכי קאמר התם אהא דתנן במתני' (שם:) דשני יוסף בן שמעון מוציאים שטר חוב על אחרים ותנא דבריית' קאמר דאין מוציאין בפלוגתא דפליגי אביי ורבא בצריך להביא ראיה או אין צריך דמ"ד אין מוציאין סבר לה כאביי דחייש לנפילה והא לנפילה דחד לא חייש אביי שיפול מיוסף בן שמעון זה וימצאנו אחר ויש לומר דלאו ממש בפלוגתא דאביי ורבא פליגי אלא כמו שאביי חשש לנפילה דרבים חושש אותו תנא אפי' לנפילה דיחיד וא"ת והיכי מייתי התם ראיה אביי למילתיה דחיישינן להביא ראיה אלמא חיישינן לנפילה מההוא דאחד מן האחין שהיה שטר חוב יוצא מתחת ידו עליו להביא ראיה אלמא חיישינן לנפילה והא אחין הוי נפילה דחד ולא חייש אביי ויש לומר דמדמי אחים דשמטי מהדדי כדמפרש התם לנפילה דרבים ואי חיישינן לנפילה דרבים התם נמי יש לחוש: מאי אמרת דלמא מסר ליה אותיות נקנות במסירה - וא"ת ורבא היכי מייתי מינה ראיה הא שפיר קאמר אביי וכי תימא דחייש לנפילה ופקדון האמרי' בפרק גט פשוט (בבא בתרא קעג:) אותיות נקנות במסירה אביי אמר צריך להביא ראיה רבא אמר אין צריך להביא ראיה אלמא אין צריך להביא ראיה אי חיישינן לנפילה ופקדון וי"ל דרבא סבירא ליה דאין אותיות נקנות במסירה ולכן מייתי ראיה דאי חיישינן לתרי יצחק הכא נמי גבי חבי בר ננאי הוה לן למיחש דלמא מסר ליה והשתא חוזר בו והא דקאמר בפ' גט פשוט (ג"ז שם) אותיות נקנות במסירה כו' ורבא אמר אין צריך לאו משום דרבא ס"ל הכי אלא אליבא דר' מאיר דאית ליה הכי במתני' דהתם פליגי וא"ת בריש כל הגט (גיטין כד:) אמר קטנה הוא דלא מצי מגרש הא גדולה מצי מגרש אמר רבא זאת אומרת שני יוסף בן שמעון הדרים בעיר אחת מוציאין שטר חוב על אחרים ומה ראיה הוא גט לשטר חוב בגט אין לחוש שמא תמסור לחברתה להתגרש בו שידוע שלא תוכל להתגרש ובשטר יש לחוש דלמא מסר ליה וי"ל דהתם גרס רבה מדמהדר אביי בתריה והכא גרס רבא אי נמי אפי' גרס התם נמי רבא יש לפרש דהכי דייקינן התם דכי היכי דגדולה מצי מגרש ולא חיישינן שמא מסרה לצור על פי צלוחיתו ה"נ לא חיישינן לשני יוסף בן שמעון שמא מסרם זה לזה לצור על פי צלוחיתו דלגבות החוב הם יודעין שאין המסירה מועלת דאין אותיות נקנות במסירה וה"ר אלחנן תירץ דמדמי שטר לגט דכמו שהיה לנו לחוש בגט לנפילה כיון דלא מיזדהרא ביה הכי נמי היה לחוש בשטר דלמא מסר ליה ומדלא חיישינן בגט לנפילה הוא הדין דלא חיישי' דלמא מסר ליה: אותיות נקנות במסירה - הא אינן נקנות חיישינן דלמא מסר ליה ותימה מאי שנא בדברים שאין עשויין להשאיל ולהשכיר שהמוחזק בו נאמן לומר שהוא שלו כי אפילו ידוע שמאמינים זה לזה אין לחוש על פקדון אלא בדברים העשויים להשאיל ולהשכיר וגודרות שהדבר ידוע שלא לקחם א"כ גבי אותיות נמי היה לנו להאמינו כשאומר שהם שלו וכי תימא כיון דאין אותיות נקנות במסירה דצריך שטר ואין לו שטר חיישינן דאינן שלו מ"מ ליחוש שמא הקנה לו אגב קרקע דשטר נקנה אגב קרקע כדאמרינן בהמוכר את הספינה (ב"ב דף עו: ושם) בשמעתא דאין אותיות נקנות ושמא קנין אגב קרקע לא שכיחא אי נמי לא מהני קנין אגב קרקע אלא בשטר של אותה קרקע כדאמרינן התם כיון שהחזיקו בקרקע נקנה השטר בכל מקום שהוא דשטר אפסרא דארעא הוא אבל שטר חוב בעלמא אין נקנה אגב קרקע דלא דמי למטלטלין אבל תימה לר"י דלמה לא נימא שהם שלו ולא נתן לו חברו כלום ושמא כיון דשמיה כשמיה ואין מוכיח מתוך השטר שהוא שלו ולא עשה בו סימן יש לחוש שמא של חברו היה כי אי אפשר שלא יהא סימן לזה שאין בזה ושוב פר"י דודאי הקלף יכול לעכב שלא יפסיד חזקתו אע"פ שדרכו להפקיד גביה אבל החוב לא יוכל להוציא כל זמן שנוכל להסתפק דלמא הפקיד גביה והיינו נמי דאמר בגט פשוט (שם קעג.) גבי שאני הכא דאחין משמטי מהדדי ואין החוב למוחזק שלא יוכל לגבות החוב אבל הקלף נראה לר"י שיוכל לעכב וכן חפץ אחר: הכא חיישינן דלמא בגמלא פרחא אזל - וא"ת בפ"ק דמכות (דף ה. ושם) אמר רבא (בר אבא) אתו בי תרי ואמרו בחד בשבא בצפרא הרג פלוני את הנפש בנהרדעא ואתו בי תרי ואמרו בפניא בחד בשבא עמנו הייתם בסורא חזינן אי מצפרא לפניא מצו אזלי אין נהרגין ואי לא מצו אזלי נהרגין פשיטא מהו דתימא ניחוש לגמלא פרחא קמ"ל ואר"ת דהכא כיון שמתכוין לקלקל אשת חברו אזל בגמלא פרחא אבל התם אם הלכו בגמלא פרחא היה מקלקלם יותר וה"ר מנחם פי' דהתם אם איתא דאזלו בגמלא פרחא היה להן לטעון כן ומדלא אמרו הכי ש"מ דשקר הם מעידים: אע"ג דמימסרן לכו מילי בשילי - אר"ת דשילי והיני שני מקומות הן וסמוכות זה לזה כדאמר במס' ביצה (דף כה:) רב הונא בשבתא דריגלא מכתפי ליה מהיני לשילי ולרבותא נקט הני מקומות שסמוכין זה לזה: וליהמנה מדרב המנונא - אמר ר"י דהלכתא כרב המנונא מדפריך סתמא דגמרא מרב המנונא ובפ"ב דכתובות (דף כב: ושם) גבי אמרה נשביתי דייק לאוקומי אמוראי דהתם כרב המנונא ובפ' התקבל (גיטין סד:) נמי פריך אדר"י מדרב המנונא והא דבשילהי נדרים (דף צא. ושם) דחה רבה למילתיה דחויא בעלמא הוא ואפי' פליג הלכתא כרב המנונא כדפי' וא"ת בסוף פרק הכותב (כתובות פט. ושם) גבי הוציאה גט דקאמר רב יוסף הב"ע שאין שם עידי גירושין דמיגו דיכול לומר לא גרשתיה יכול לומר גרשתיה ונתתי לה כתובתה והיאך יכול לומר כן כיון שנאמנת לומר גירשתני ויש לומר דכשתובעת כתובה אינה נאמנת אלא דוקא לענין נישואין: