יבמותעה:
טוען את הדף…
וְחַרְזֵיהּ סִילְוָא בְּבֵיצִים, וּנְפַק מִינֵּיהּ כְּחוּט דְּמוּגְלָא, וְאוֹלֵיד! הָא שְׁלַח שְׁמוּאֵל לְקַמֵּיהּ דְּרַב וַאֲמַר לֵיהּ: צֵא וְחָזַר עַל בָּנָיו מֵאֵין הֵם. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: פְּצוּעַ דַּכָּא בִּידֵי שָׁמַיִם כָּשֵׁר. אָמַר רָבָא: הַיְינוּ דְּקָרֵינַן ״פְּצוּעַ״, וְלָא קָרֵינַן ״הַפָּצוּעַ״. בְּמַתְנִיתָא תָּנָא, נֶאֱמַר: ״לֹא יָבֹא פְצוּעַ״, וְנֶאֱמַר ״לֹא יָבֹא מַמְזֵר״. מָה לְהַלָּן בִּידֵי אָדָם, אַף כָּאן בִּידֵי אָדָם. אָמַר רָבָא: פָּצוּעַ — בְּכוּלָּן, דַּךְ — בְּכוּלָּן, כָּרוּת — בְּכוּלָּן. פָּצוּעַ בְּכוּלָּן — בֵּין שֶׁנִּפְצַע הַגִּיד, בֵּין שֶׁנִּפְצְעוּ בֵּיצִים, בֵּין שֶׁנִּפְצְעוּ חוּטֵי בֵּיצִים. דַּךְ בְּכוּלָּן — בֵּין שֶׁנִּידַּךְ הַגִּיד, בֵּין שֶׁנִּידַּכּוּ בֵּיצִים, בֵּין שֶׁנִּידַּכּוּ חוּטֵי בֵיצִים. כְּרוּת [בְּכוּלָּן] — בֵּין שֶׁנִּכְרַת הַגִּיד, בֵּין שֶׁנִּכְרְתוּ בֵּיצִים, בֵּין שֶׁנִּכְרְתוּ חוּטֵי בֵיצִים. אֲמַר לֵיהּ הָהוּא מֵרַבָּנַן לְרָבָא: מִמַּאי דְּהַאי פְּצוּעַ דַּכָּא בְּאוֹתוֹ מָקוֹם? אֵימָא מֵרֹאשׁוֹ? אֲמַר לֵיהּ: מִדְּלָא מְנָה בֵּיהּ דּוֹרוֹת, שְׁמַע מִינַּהּ בְּאוֹתוֹ מָקוֹם. וְדִלְמָא הַאי דְּלָא מָנָה בּוֹ דּוֹרוֹת, דְּאִיהוּ הוּא דְּאָסוּר, בְּרֵיהּ וּבַר בְּרֵיהּ כָּשֵׁר? דּוּמְיָא דִּכְרוּת שׇׁפְכָה: מָה כְּרוּת שׇׁפְכָה — בְּאוֹתוֹ מָקוֹם, אַף הַאי נָמֵי בְּאוֹתוֹ מָקוֹם. וּכְרוּת שׇׁפְכָה גּוּפֵיהּ מִמַּאי דִּבְאוֹתוֹ מָקוֹם הוּא? אֵימָא מִשִּׂפְתֵּיהּ! ״שׇׁפְכָה״ כְּתִיב — בְּמָקוֹם שֶׁשּׁוֹפֵךְ. וְאֵימָא מֵחוֹטְמוֹ? מִי כְּתִיב ״בִּשְׁפוֹךְ״?! ״כְּרוּת שׇׁפְכָה״ כְּתִיב — מִי שֶׁעַל יְדֵי כְּרִיתָה שׁוֹפֵךְ, שֶׁלֹּא עַל יְדֵי כְּרִיתָה אֵינוֹ שׁוֹפֵךְ אֶלָּא מְקַלֵּחַ. לְאַפּוֹקֵי הַאי, דְּאִידֵּי וְאִידֵּי שׁוֹפֵךְ הוּא. בְּמַתְנִיתָא תָּנָא, נֶאֱמַר: ״לֹא יָבֹא פְצוּעַ דַּכָּא״, וְנֶאֱמַר: ״לֹא יָבֹא מַמְזֵר״. מָה לְהַלָּן בְּאוֹתוֹ מָקוֹם, אַף כָּאן בְּאוֹתוֹ מָקוֹם. נִיקַּב לְמַטָּה מֵעֲטָרָה, שֶׁכְּנֶגְדּוֹ לְמַעְלָה מֵעֲטָרָה, סָבַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא לְאַכְשׁוֹרֵי. אֲמַר לֵיהּ רַבִּי אַסִּי: הָכִי אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: עֲטָרָה כׇּל שֶׁהִיא מְעַכֶּבֶת. וְאִם נִשְׁתַּיֵּיר מֵעֲטָרָה כּוּ׳. יָתֵיב רָבִינָא וְקָמִיבַּעְיָא לֵיהּ: מְלֹא הַחוּט שֶׁאָמְרוּ, עַל פְּנֵי כּוּלָּהּ אוֹ עַל פְּנֵי רוּבָּהּ? אֲמַר לֵיהּ רָבָא תּוֹסְפָאָה לְרָבִינָא: מְלֹא הַחוּט — עַל פְּנֵי רוּבָּהּ, וּכְלַפֵּי רֵישָׁא. אָמַר רַב הוּנָא: כְּקוּלְמוֹס — כְּשֵׁרָה, כְּמַרְזֵב — פְּסוּלָה. הַאי — שָׁלֵיט בַּהּ אַוֵּירָא, וְהַאי — לָא שָׁלֵיט בַּהּ אַוֵּירָא. וְרַב חִסְדָּא אָמַר: כְּמַרְזֵב כְּשֵׁרָה, כְּקוּלְמוֹס פְּסוּלָה! הַאי — גָּרֵיד, וְהַאי — לָא גָּרֵיד. אָמַר רָבָא: כְּווֹתֵיהּ דְּרַב הוּנָא מִסְתַּבְּרָא. הַאי לָא שָׁלֵיט בַּהּ אַוֵּירָא וְהַאי שָׁלֵיט בַּהּ אַוֵּירָא, אִי מִשּׁוּם גְּרִידוּתָא — מִידֵּי דְּהָוֵה אַבַּרְזָא דְחָבִיתָא. אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְמָרִימָר, הָכִי אָמַר מָר זוּטְרָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב פָּפָּא: הִלְכְתָא, בֵּין כְּקוּלְמוֹס בֵּין כְּמַרְזֵב — כְּשֵׁרָה. מִיהוּ, מִיבַּעְיָא לֵיהּ: לְמַטָּה מֵעֲטָרָה, אוֹ לְמַעְלָה? פְּשִׁיטָא דִּלְמַעְלָה מֵעֲטָרָה, דְּאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ לְמַטָּה מֵעֲטָרָה — אֲפִילּוּ נִכְרַת הַגִּיד נָמֵי. וְרָבִינָא לְשַׁבּוֹשֵׁי לְמָרִימָר הוּא דְּבָעֵי. הָהוּא עוֹבָדָא דַּהֲוָה בְּמָתָא מַחְסֵיָא, שַׁפְּיֵיהּ מָר בַּר רַב אָשֵׁי כְּקוּלְמוֹס וְאַכְשְׁרֵיהּ. הָהוּא עוֹבָדָא דַּהֲוָה בְּפוּמְבְּדִיתָא, אִיסְתְּתִים גּוּבְתָּא דְּשִׁכְבַת זֶרַע, וְאַפֵּיק בִּמְקוֹם קְטַנִּים. סְבַר רַב בִּיבִי בַּר אַבָּיֵי לְאַכְשׁוֹרֵי. אָמַר רַב פַּפִּי: מִשּׁוּם דְּאַתּוּוחרזיה סילוא בביצים - נקבו קוץ בביציו. לשון מחרוזות של דגים (ב"מ דף כא.): ונפק מיניה - שכבת זרע: כחוט דמוגלא - כמין ליחה ואפי' הכי אוליד בתר הכי: מאין הם - זנתה אשתו: בידי שמים - ע"י רעמים וברד או ממעי אמו: אי הוה כתיב הפצוע הוי משמע הפצוע מעיקרו כגון ממעי אמו: בכולן - ביצים וגיד וחוטי ביצים שהביצים תלוין בהן בתוך הכיס: מדלא מנה ביה דורות שמע מינה - מדלא כתיבא ביה עד דור שלישי או עשירי כמו שנאמר בממזר ועמוני ומואבי ומצרי ש"מ משום דלאו בר אולודי הוא: אימא משפתיה - ששופכים רוק: כרות שפכה - ופיו אינו שופך אלא זורק למרחוק: מי כתיב כרות בשפוך - ממקום הרגיל לשפוך קודם לכן: שופך - שותת: אידי ואידי - קודם כריתה ולאחר כריתה: ניקב למטה מעטרה - בסוף הגיד כלפי קרקע והולך הנקב באלכסון ויוצא כנגדו למעלה מן העטרה כלפי הגוף: לאכשורי - הואיל ואין שני ראשי הנקב למעלה מעטרה דכל למטה מעטרה בשר בעלמא הוא כדקתני מתניתין אם נשתייר מן העטרה מלא החוט כשר. עטרה שורה גבוה המקפת סביבות הגיד: כל שהוא - כיון שהנקב עובר דרך על פני כל העטרה אפי' נקב כל שהוא מעכבת תולדתו ופסול: ואם נשתייר מעטרה כו' - מתני' היא (לעיל יבמות דף ע.) ואכריתה קאי (פירש אכרות שפכה ולא אפצוע דכא): וכלפי ראשה - לצד גופו נשתייר מלא השער על פני רוב הקיפה אבל אם נחתכה כלפי הגוף ונשתייר מלא החוט מן העטרה על פני היקף כל הגיד בצדה כלפי קרקע פסול: כקולמוס - כחיתוך קולמוס שמחתכין את חודו באלכסון לכתוב בה: כמרזב - שנחקק כסילון ויש לו דפנות מב' צדדים והחקק באמצע כמין צנור: כמרזב שליט בה אוירא - הרוח נכנס לתוך הדפנות ומתקרר הגיד לתוכו ואין הזרע מתבשל: כקולמוס - לא שליט אוירא בתוך הגיד ומתבשל הזרע בחימום כהלכתו: האי גריד - כמרזב גריד שכבת זרע מן הגוף בשעת תשמיש ומזריע שהרי לא נחסר הגיד מעוביו ונוגע בצידי הרחם ומתחמם ומוציא ויורה כחץ: והאי לא גריד - כקולמוס ע"י שנחסר עוביו ואינו נוגע בכותלי הרחם אין מתחמם כל כך ואין נמשך מתוך הגוף בקילוח אלא שותת: מידי דהוה אברזא דחביתא - שקצר ודק מלפניו ואינו נוגע בכותלי נקב החבית בפניו וכשהוא תוחבו ובא עד עביו נוגע כך אע"ג שאין ראש הגיד נוגע מפניו מתחמם הוא מחמת נגיעת אחוריו. אית דאמרי כקולמוס גריד שכבת זרע ממעי אשה ומוציאו ואין נקלט. ברזא דחביתא שאין שיפוע ראשו נוגע בדופני החבית שבפנים: ואפילו נכרת נמי - כל הגיד דהא תנן אם נשתייר מעטרה מלא החוט כשר אע"פ שנחתך כל שמעטרה ולמטה: לשבושי למרימר - לידע אם מחודד הוא להשיב על שאלתו: ההוא עובדא - דהוה כמרזב: שפייה - חתך הבשר מכל צד ונטל דופני מרזב ועשאו כקולמוס ואכשריה כרב הונא: גובתא - קנה. נקב שראוי להוציא בו זרע נסתם והיה מוציא קרי דרך מי רגלים דתניא בבכורות (דף מד:) שני נקבים באדם אחד מוציא שתן ואחד מוציא שכבת זרע וביניהן כקליפת השום: קטנים - מי רגלים: לאכשורי - שהרי אין כאן לא פצוע ולא דך ולא כרות:ניקב למטה מן העטרה שכנגדו למעלה מן העטרה - ואר"י דעל גב גיד העטרה מארכת ובתחתונו של גיד הולכת ומתקצרת לראש הגויה וקאמר ניקב למטה מן העטרה בעליונו של גיד והנקב מפולש והוי בתחתונו של גיד למעלה מן העטרה לפי שמתקצרת שם וקאמר סבר רבי חייא לאכשורי כיון דמצד אחד דהיינו בעליונו הוי למטה מעטרה ומסיק דעטרה כל שהוא מעכבת ופסול כיון שמצד אחד הוא למעלה מן העטרה ונראה דנקב מפולש בעינן דאין לומר אפילו לא ניקב אלא עד חלל הגיד ואפילו למטה מעטרה פסול כיון שאם היה נקב מעבר אל עבר היה בצד אחד למעלה מעטרה דהא מכשרינן בסמוך כקולמוס וכמרזב וכיון דאפי' נחתך לגמרי כשר כל שכן ניקב: