יבמותלא.
טוען את הדף…
כֵּיוָן דְּקָא מַצְרְכַתְּ חֲלִיצָה — מִידָּע יָדְעִי דְּחוּמְרָא בְּעָלְמָא הוּא. אִי הָכִי, גֵּירוּשִׁין נָמֵי לִיתְנֵי, וְלַיצְרְכַהּ חֲלִיצָה, וּמִידַּע יָדְעִי דְּחוּמְרָא בְּעָלְמָא הוּא! אִם אַתָּה אוֹמֵר חוֹלֶצֶת, מִתְיַיבֶּמֶת. הָכָא נָמֵי, אִם אַתָּה אוֹמֵר חוֹלֶצֶת, מִתְיַיבֶּמֶת! וְתִתְיַיבֵּם, וְאֵין בְּכָךְ כְּלוּם — אַחֲזָקָה קָא קָיְימָא. אֵיתִיבֵיהּ אַבָּיֵי: נָפַל הַבַּיִת עָלָיו וְעַל בַּת אָחִיו, וְאֵין יָדוּעַ אֵיזֶה מֵהֶם מֵת רִאשׁוֹן, צָרָתָהּ חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַיבֶּמֶת. אַמַּאי? הָכָא נָמֵי, נֵימָא: אִשָּׁה זוֹ בְּחֶזְקַת הֶיתֵּר לַשּׁוּק עוֹמֶדֶת, וּמִסָּפֵק אַתָּה בָּא לְאוֹסְרָהּ — אַל תַּאַסְרֶנָּה מִסָּפֵק! וְכִי תֵּימָא: הָכָא נָמֵי לְחוּמְרָא — חוּמְרָא דְּאָתֵי לִידֵי קוּלָּא הוּא: שֶׁאִם אַתָּה אוֹמֵר חוֹלֶצֶת, מִתְיַיבֶּמֶת! גֵּירוּשִׁין דִּשְׁכִיחִי — גְּזַרוּ בְּהוּ רַבָּנַן, מַפּוֹלֹת דְּלָא שְׁכִיחִי — לָא גְּזַרוּ בְּהוּ רַבָּנַן. אִי נָמֵי: גֵּירוּשִׁין דְּקָיְימָא עֶרְוָה דְּקָא מוֹכְחָ[א], וְצָרָתָהּ קָמַצְרְכַתְּ לַהּ חֲלִיצָה, אָמְרִי: קָמוּ בֵּיהּ רַבָּנַן בְּגִיטָּא דְּגִיטָּא מְעַלְּיָא הוּא, וְאָתוּ לְיַיבּוֹמֵי לְצָרָה. מַפּוֹלֶת, מִי קָמוּ בְּהוּ רַבָּנַן בְּמַפּוֹלֶת? וְגַבֵּי גֵירוּשִׁין מִי לָא תְּנַן? וְהָתְנַן: הָיְתָה עוֹמֶדֶת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וּזְרָקוֹ לָהּ, קָרוֹב לָהּ — מְגוֹרֶשֶׁת, קָרוֹב לוֹ — אֵינָהּ מְגוֹרֶשֶׁת. מֶחֱצָה עַל מֶחֱצָה — מְגוֹרֶשֶׁת וְאֵינָהּ מְגוֹרֶשֶׁת. וְאָמְרִינַן: לְמַאי הִלְכְתָא? דְּאִי כֹּהֵן הוּא — אֲסִורָה לֵיהּ, וְאִי עֶרְוָה הִיא — צָרָתָהּ בָּעֲיָא חֲלִיצָה. וְלָא אָמְרִינַן: שֶׁאִם אַתָּה אוֹמֵר חוֹלֶצֶת, מִתְיַיבֶּמֶת! הָא אִיתְּמַר עֲלַהּ, רַבָּה וְרַב יוֹסֵף דְּאָמְרִי תַּרְוַויְיהוּ: הָכָא בִּשְׁתֵּי כִּיתֵּי עֵדִים עָסְקִינַן, אַחַת אוֹמֶרֶת: קָרוֹב לָהּ, וְאַחַת אוֹמֶרֶת: קָרוֹב לוֹ, דְּהָוֵה לֵיהּ סְפֵיקָא דְאוֹרָיְיתָא. וּמַתְנִיתִין דְּהָכָא בְּכַת אַחַת, דְּהָוֵה לֵיהּ סְפֵיקָא דְרַבָּנַן. וּמִמַּאי דְּמַתְנִיתִין דְּהָכָא בְּכַת אַחַת? דּוּמְיָא דְּקִדּוּשִׁין: מָה קִדּוּשִׁין בְּכַת אַחַת, אַף גֵּרוּשִׁין בְּכַת אַחַת. וְקִדּוּשִׁין גּוּפַיְיהוּ, מִמַּאי דִּבְכַת אַחַת? דִּלְמָא בִּשְׁתֵּי כִּיתֵּי עֵדִים? אִי בִּשְׁתֵּי כִּיתֵּי עֵדִים — תִּתְיַיבֵּם, וְאֵין בְּכָךְ כְּלוּם. קָיְימִי עֵדִים וְקָאָמְרִי קָרוֹב לָהּ, וְאַתְּ אָמְרַתְּ תִּתְיַיבֵּם וְאֵין בְּכָךְ כְּלוּם?! וְתוּ — בִּשְׁתֵּי כִּיתֵּי עֵדִים נָמֵי, סְפֵיקָא דְרַבָּנַן הִיא, דְּאָמְרִינַן: אוֹקֵי תְּרֵי לְבַהֲדֵי תְּרֵי, וְאִשָּׁה אוֹקְמַהּ אַחֲזָקָה! מִידֵּי דְּהָוֵה אַנִּכְסֵי דְּבַר שָׁטְיָא. דְּבַר שָׁטְיָא זַבֵּין נִכְסֵי. אֲתוֹ בֵּי תְרֵי וְאָמְרִי: כְּשֶׁהוּא חָלִים זַבֵּין, וְאָתוּ בֵּי תְרֵי וַאֲמַרוּ: כְּשֶׁהוּא שׁוֹטֶה זַבֵּין. וְאָמַר רַב אָשֵׁי: אוֹקֵי תְּרֵי לַהֲדֵי תְּרֵי,כיון דקמצרכת חליצה לצרה מידע ידעי - דקידושי דבת אחיו לאו קידושין והאי דלא מתייבמת צרתה חומרא בעלמא הוא: ליתני - ספק קרוב לו: מידע ידעי דחומרא בעלמא הוא - כלומר אי חיישת דלא לימרו אינשי מדחלצה ודאי גירושין גמורין נינהו דאי קדיש לה למגורשת איניש דעלמא והדר קדיש לאחותה דקמייתא קדיש דבתרייתא לאו קידושין לא תיחוש להכי דמדלא מתייבמת צרתה מידע ידעי דחליצה חומרא בעלמא הוא: מתייבמת - וקמייבם צרת ערוה דאוקמה אחזקה ופגע בכרת: הכא נמי - גבי קידושין אמאי חולצת הא אתי לייבומי ודלמא קידושי ערוה קידושי הוו וקמייבם לצרת ערוה: אחזקה קיימא - בחזקת היתר לייבם: ועל בת אחיו - והיא אשתו צרתה חולצת לא מיפטרא בולא כלום משום צרת ערוה שמא היא מתה ראשונה ואח"כ מת הוא ותנן וכולן אם מתו העריות קודם לבעליהן צרותיהן מותרות בפ"ק: ולא מתייבמת - שמא הוא מת ראשון והויא לה הך צרת בתו: ה"ג חומרא דאתי לידי קולא הוא שאם אתה אומר חולצת מתייבמת: גזרו בהו רבנן - דספק גירושין בערוה לא תחלוץ הצרה שאם אתה אומר חולצת מתייבמת: דקיימא ערוה - קמן וקמוכחת דהכל רואין שזו צרת ערוה היתה ואתה מצרכת חליצה אתו למימר קמו ביה רבנן בגיטא וגיטא מעליא הוא ואין זו צרת ערוה ואתא לייבומי: אבל מפולת - א"נ מצרכת לה חליצה מי אתי למימר קמו בהו רבנן במפולת אלו הדיינים המצריכים אותה חליצה נביאים הם וידעו שהיא מתה ראשונה דליתי לייבם לצרה ומידע ידעי דהאי דחלצה משום ספיקא היה: קרוב לו כו' - מפרש במסכת גיטין: למאי הלכתא - קתני מגורשת: דהוי לה ספקא דאורייתא - כיון דתרי אמרי קרוב לה לא מצי לאוקמי צרה אחזקה ולמיפטרא לעלמא בלא חליצה: ומתני' דהכא בכת אחת - עד אומר קרוב לו ועד אומר קרוב לה הלכך בקידושין הוא דאיכא למיתנייה משום דבחזקת היתר לייבם קיימא ומשום עד אחד דאמר קרוב לה לא מפקינן לה מחזקה וחלצה אבל בגירושין ליכא למתנייה דבחזקת היתר לשוק קיימא ועד א' דאמר קרוב לה בעי לאפוקי מחזקה וכיון דליכא עדות שלם אזלינן לקולא וקא מוקמינן אחזקה ולא בעיא חליצה שאם אתה אומר חולצת מתייבמת: אף גירושין בכת אחת - כלומר אי הוה תני להו דע"כ הוה מיתוקמא דומיא דקידושין משום הכי לא תני לה: הכי גרסינן וקידושין גופייהו ממאי דבכת אחת דלמא בשתי כיתי עדים אי בשתי כיתי עדים תתייבם צרתה ואין בכך כלום קיימי עדים ואמרי קרוב לה ואת אמרת תתייבם ואין בכך כלום ותו בשתי כיתי עדים נמי ספיקא דרבנן הוא דאמרינן אוקי תרי כו' - והכי פירושו אי בשתי כיתי עדים לא הוה תני ולא מתייבמת אלא תתייבם ואין בכך כלום דהא אוקמת אחזקה דמותרת לייבם הואי ופרכינן קיימי עדים כו' והאמרת שתי כיתי עדים ספיקא דאורייתא היא ותו בשתי כיתי עדים נמי ספיקא דרבנן הוא ובגירושין גופייהו אע"ג דכת אחת אומרת קרוב לה לא הוה לן לאפוקי מחזקת היתר לשוק כיון דאיכא כת אחריתי דאמרה קרוב לו ואמאי קתני חולצת ואית דמפרשי הכי אי בשתי כיתי עדים מי הוה אמרינן לעיל בספק קידושין תתייבם ואין בכך כלום קיימי עדים ואמרי קרוב לה ומקודשת ונעשית הראשונה צרת ערוה ואת אמרת תתייבם אלא ודאי בכת א' ומשום דליכא אלא חד דאמר קרוב לה אמרינן אוקי צרה אחזקתה דשריא ליבם וכך שמעתי וקשה בעיני משום דמייתי סייעתא למילתיה מדנפשיה דההוא תתייבם ואין בכך כלום דלעיל הוא גופיה פירש הכי:הכא נמי אם אתה אומר חולצת מתייבמת - תימה דמעיקרא פריך ואל תאסרנה מספק ורוצה להתירה ליבם לכתחילה והשתא פריך דאפילו חליצה לא תיבעי גזרה שמא תתייבם ויש לומר דהכא הכי קאמר מה מועיל שאתה אוסרה לייבם וכיון דחולצת יבוא מתוך כך לייבם ומשני דחולצת ממה נפשך ואם יבא באקראי בעלמא לייבם אין בכך כלום: נפל הבית וכו' - כאן יש תימה אמאי חשיב לה טפי בחזקת היתר לשוק מלייבם דהא קמן ששניהם מתו וכן יכול להיות שהיא מתה תחלה כמו הבעל וי"ל דמשום הכי חשיב לה טפי בחזקת היתר לשוק מלייבם משום דבמיתת הבעל משתריא לשוק אבל במיתת הערוה אינה ניתרת לייבם עד שימות הבעל עמה: ואין ידוע איזה מהם מת ראשונה - קסבר האי תנא דמיתה מפלת: למאי הלכתא - תימא דמשנה זו בגיטין בהזורק (דף עח.) ולא מסיק התם בגמרא למאי הלכתא: אי בשתי כיתי עדים תתייבם ואין בכך כלום - פ"ה דחוק הוא דאיך עלה על דעת המתרץ לומר כן ועוד דבספרים ישנים גרס ודלמא והוא מוחק וגרס ותו ונראה לר"י דה"פ דומיא דקידושין וקידושין משמע ליה דמיירי אף בכת אחת ואע"ג דבכת אחת דאורייתא מתייבמת כיון דבב' כיתי עדים הויא ספיקא דאורייתא גזרו רבנן שלא תתייבם בכת אחת אטו ב' כיתי עדים ופריך וקידושין גופייהו ממאי דמיירי בכת אחת דלמא דוקא בב' כיתי עדים אבל בכת אחת מותרת להתייבם ולא גזרינן אטו ב' כיתי עדים משום דב' כיתי עדים גופייהו הויא ספיקא דרבנן ומדאוריית' מתייבמת דמוקים לה אחזקה אלא מדרבנן חולצת ולא מתייבמת לחומרא דווקא בשתי כיתי עדים אבל בכת אחת לא החמירו ומוכיח דשתי כיתי עדים ספיקא דרבנן כמו שמפורש לבסוף והשתא קאמר אי בב' כיתי עדים דוקא אתה רוצה להעמידו אבל בכת אחת מתייבמת ולא גזרינן אטו שתי כיתי עדים דשתי כיתי עדים גופייהו אינה חולצת אלא לחומרא ואם תתייבם אין בכך כלום והיכי מצינן למימר דתתייבם ואין בכך כלום קיימי עדים ואמרי כו' ומסיק ודלמא בשתי כיתי עדים גופייהו הויא ספיקא דרבנן כמו שהקשה בתחלה והשתא לפי מסקנא זו בקידושין בכת אחת שריא להתייבם ומיהו ודלמא בעלמא קאמר ועוד אר"י דמצינן לפרש דמשמע ליה דבקידושין איירי בכת אחת משום דבשתי כיתי עדים לא איצטריך דפשיטא שהוא ספיקא דאורייתא ותנן לה בגיטין (ג"ז שם) גבי ספק גירושין דחולצת אבל אי הוה בקידושין מיירי בשתי כיתי עדים הוה מיירי נמי בגירושין בשתי כיתי עדים אע"ג דלא איצטריך וכבר תנן לה בגיטין ולהכי קאמר דומיא דקידושין דקידושין נמי בכת אחת ופריך וקידושין גופייהו דלמא בשתי כיתי עדים דשתי כיתי עדים נמי ספיקא דרבנן וכת א' ושתי כיתי עדים הכל הוה שוה שהכל ספיקא דרבנן כדמפרש ואזיל: שתי כיתי עדים נמי ספיקא דרבנן - וא"ת וכיון דמסקינן דבשתי כיתי עדים הוי ספיקא דרבנן למה דחקו רבה ורב יוסף לאוקמי ההוא דגיטין בשתי כיתי עדים י"ל דלשון מחצה על מחצה דקתני התם במתני' שייך טפי בשתי כיתי עדים ובפ"ב דכתובות (דף כו: ד"ה אנן) ובפ' חזקת הבתים (ב"ב לב. ד"ה אנן) הארכתי: