יבמותנג.
טוען את הדף…
יֵשׁ זִיקָה, וַאֲתַאי חֲלִיצָה אַפְקַעְתַּיהּ לְזִיקָּה. וְרַבָּנַן סָבְרִי: אֵין זִיקָּה. מֵעִיקָּרָא אִילּוּ אָמַר לַהּ: ״הִתְקַדְּשִׁי לִי בְּזִיקַּת יְבָמִין״, מִי לָא מַהֲנֵי? הַשְׁתָּא נָמֵי מַהֲנֵי. רַב שֵׁרֵבְיָא אָמַר: בַּחֲלִיצָה כְּשֵׁירָה, אִי דְּאָמַר לַהּ ״הִתְקַדְּשִׁי לִי בְּזִיקַּת יְבָמִין״ — כּוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דְּלָא מַהֲנֵי. וְהָכָא בַּחֲלִיצָה פְּסוּלָה קָמִיפַּלְגִי: מָר סָבַר חֲלִיצָה פְּסוּלָה פּוֹטֶרֶת, וּמָר סָבַר חֲלִיצָה פְּסוּלָה אֵינָהּ פּוֹטֶרֶת. רַב אָשֵׁי אָמַר: דְּכוּלֵּי עָלְמָא חֲלִיצָה פְּסוּלָה אֵינָהּ פּוֹטֶרֶת, וְהָכָא בְּיֵשׁ תְּנַאי בַּחֲלִיצָה קָמִיפַּלְגִי: מָר סָבַר יֵשׁ תְּנַאי בַּחֲלִיצָה, וּמַר סָבַר אֵין תְּנַאי בַּחֲלִיצָה. רָבִינָא אָמַר: דְּכוּלֵּי עָלְמָא יֵשׁ תְּנַאי בַּחֲלִיצָה, וְהָכָא בִּתְנַאי כָּפוּל קָמִיפַּלְגִי: מָר סָבַר בָּעֵינַן תְּנַאי כָּפוּל, וּמָר סָבַר לָא בָּעֵינַן תְּנַאי כָּפוּל. חָלֵץ וְעָשָׂה מַאֲמָר וְנָתַן גֵּט וּבָעַל וְכוּ׳. וְנִיתְנֵי נָמֵי אֵין אַחַר בִּיאָה כְּלוּם? אַבָּיֵי וְרָבָא דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ: תָּנֵי אֵין אַחַר בִּיאָה כְּלוּם. וְתַנָּא דִּידַן? הַתָּרַת יְבָמָה לַשּׁוּק עֲדִיפָא לֵיהּ. אֶחָד יְבָמָה אַחַת, אֶחָד שְׁתֵּי יְבָמוֹת. מַתְנִיתִין דְּלָא כְּבֶן עַזַּאי, דְּתַנְיָא, בֶּן עַזַּאי אוֹמֵר: יֵשׁ מַאֲמָר אַחַר מַאֲמָר בִּשְׁנֵי יְבָמִין וִיבָמָה אַחַת, וְאֵין מַאֲמָר אַחַר מַאֲמָר בִּשְׁתֵּי יְבָמוֹת וְיָבָם אֶחָד. כֵּיצַד — מַאֲמָר לָזוֹ וְכוּ׳. לֵימָא מְסַיַּיע לֵיהּ לִשְׁמוּאֵל, דְּאָמַר שְׁמוּאֵל: חָלַץ לְבַעֲלַת מַאֲמָר — לֹא נִפְטְרָה צָרָתָהּ. וּתְיוּבְתָּא דְּרַב יוֹסֵף: מִי קָתָנֵי ״חוֹלֵץ״? ״חָלַץ״ קָתָנֵי, דִּיעֲבַד. גֵּט לָזוֹ וְגֵט לָזוֹ כּוּ׳. לֵימָא מְסַיַּיע לֵיהּ לְרַבָּה בַּר רַב הוּנָא, דְּאָמַר רַבָּה בַּר רַב הוּנָא: חֲלִיצָה פְּסוּלָה — צְרִיכָה לְחַזֵּר עַל כׇּל הָאַחִין. מַאי צְרִיכוֹת — צְרִיכוֹת דְּעָלְמָא. גֵּט לָזוֹ וְחָלַץ לְזוֹ. לֵימָא מְסַיַּיע לֵיהּ לִשְׁמוּאֵל, וְתִהְוֵי תְּיוּבְתָּא דְּרַב יוֹסֵף! מִי קָתָנֵי ״חוֹלֵץ״? ״חָלַץ״ קָתָנֵי, דִּיעֲבַד. חָלַץ וְחָלַץ אוֹ חָלַץ וְכוּ׳. וְלִיתְנֵי נָמֵי אֵין אַחַר בִּיאָה כְּלוּם! אַבָּיֵי וְרָבָא דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ: תָּנֵי אֵין אַחַר בִּיאָה כְּלוּם. וְתַנָּא דִּידַן — הַתָּרַת יְבָמָה לַשּׁוּק עֲדִיפָא לֵיהּ. בֵּין יָבָם אֶחָד לִשְׁתֵּי יְבָמוֹת כּוּ׳. בִּשְׁלָמָא לְרַבִּי יוֹחָנָן, דְּאָמַר כּוּלֵּהּ בֵּיתָא בְּלָאו קָאֵי — אִיצְטְרִיךְ לְאַשְׁמוֹעִינַן דְּאֵין קִדּוּשִׁין תּוֹפְסִין בְּחַיָּיבֵי לָאוִין. אֶלָּא לְרֵישׁ לָקִישׁ, דְּאָמַר כּוּלֵּהּ בֵּיתָא בְּכָרֵת קָאֵי — אִיצְטְרִיךְ לְאַשְׁמוֹעִינַן דְּאֵין קִדּוּשִׁין תּוֹפְסִין בְּחַיָּיבֵי כָּרֵיתוֹת! אָמַר לָךְ רֵישׁ לָקִישׁ: וְלִיטַעְמָיךְ, סֵיפָא דְּקָתָנֵי בָּעַל וְעָשָׂה מַאֲמָר — אִיצְטְרִיךְ לְאַשְׁמוֹעִינַן דְּאֵין קִדּוּשִׁין תּוֹפְסִין בְּאֵשֶׁת אִישׁ? אֶלָּא: אַיְּידֵי דִּתְנָא הַתָּרַת יָבָם אֶחָד וִיבָמָה אַחַת, תְּנָא נָמֵי שְׁתֵּי יְבָמוֹת וְיָבָם אֶחָד. וְאַיְּידֵי דִּתְנָא שְׁתֵּי יְבָמוֹת וְיָבָם אֶחָד, תְּנָא נָמֵי שְׁתֵּי יְבָמִין וִיבָמָה אַחַת.יש זיקה - האי דתפיס מאמר בעלמא בכי האי לישנא משום דיש זיקה והשתא אתאי חליצתה פקעתה וליכא למימר הכי: אין זיקה - אין כח לזיקה ואפי' הכי מעיקרא הוי מאמר: רב שרביא אמר - אי דאמר לה בזיקת יבמין כ"ע לא פליגי דלא מהני דיש זיקה ואתיא חליצה ואפקעתה: והכא בחליצה פסולה - כגון שחלץ אחר הגט קמיפלגי רבנן סברי לא אפקעתה שפיר ויש אחריה כלום הלכך קני מאמר: יש תנאי בחליצה - שחלץ לה על מנת שתתן לו מאתים זוז. רבי סבר אין תנאי מועיל בחליצה ואפילו לא נתנה לו אין תנאי מועיל והוי חליצה הלכך לא תפיס מאמר שעשה בלשון זיקת יבמין אבתרה דהא אפקעתה לזיקתו ולרבנן יש תנאי וכל כמה דלא קיימא לא פקע זיקה וכי אמר לה התקדשי לי ע"י כסף זה בזיקת יבמין קני: ה"ג רבינא אמר דכ"ע יש תנאי בחליצה - אע"ג דקי"ל (לקמן יבמות דף קו.) חליצה מוטעת כשירה הני תנאי לא סבירא להו: והכא בתנאי כפול קמיפלגי - וכגון דלא כפליה לתנאי. לרבי בעינן תנאי כפול כתנאי בני גד ובני ראובן והאי דלא כפליה אם תתני תהא חליצה ואם לא תתני לא תהא חליצה לא הוי תנאי לבטולי לחליצה: וניתני נמי אין לאחר ביאה כלום - דהא ביאה שייכא למימר בסיפא דקתני או בעל ועשה מאמר ונתן גט וחלץ דהא או או קתני ובבעל ועשה מאמר או בבעל ונתן גט מאי חליצה איכא: תני אין לאחר ביאה כלום - ולא צריך למיתני נמי אין לאחר חליצה כלום דכיון דתנא אין אחר ביאה כלום ה"ה נמי דאין אחר חליצה כלום ולישנא קלילא הוא למיתני חדא או ביאה או חליצה: ותנא דידן - דלא נקט ביאה ואע"ג דאיירי בה בסיפא משום דהיתר יבמה לשוק חביבא ליה לאורויי ומינה שמעינן דאין אחר ביאה כלום וטריחא לתנא למיתני תרתי אין אחר ביאה ואין אחר חליצה כלום: מתניתין - דקתני אחת שתי יבמות עשה מאמר בזו ומאמר בזו צריכות שני גיטין: דלא כבן עזאי - דאמר אין מאמר אחר מאמר בשתי יבמות ויבם אחד ומתני' בשתי יבמות ויבם אחד קא מיירי. וללישנא בתרא דגרסינן למילתיה דבן עזאי איפכא קיימא הך אתקפתא אסיפא דמתני' דקתני בין יבם אחד לשתי יבמות בין שני יבמין ויבמה אחת. ומיסתברא כלישנא קמא דא"כ לא הוה לן לאיתויי הך אתקפתא הכא אלא בגמרא דסיפא דלקמן: לימא מסייע ליה לשמואל - אמאמר לזו וחלץ לזו קאי. מדלא נקט חליצה אבעלת מאמר מסייע לשמואל דאמר חלץ לבעלת מאמר לא נפטרה צרתה דכיון דבעי גט למאמרו לא הויא חליצה מעלייתא לאפוקי זיקה דחברתה: ותיובתא דרב יוסף - דאמר בהחולץ (לעיל יבמות דף מד.) לא ישפוך אדם מי בורו ואחרים צריכים להם דהא הכא דחלץ לחברתה וקמייתא בעיא גט ונמצא פוסל את שתיהן מן הכהונה ולא אמרינן ליחלוץ לקמייתא ותהא חברתה כשירה: צריכות - משמע חליצה לכל אחת דכיון דחליצת שתיהן רעועה אין אחת מהן פוטרת חברתה וקתני סיפא וכן שני יבמין ליבמה אחת דאם נתן זה גט וזה גט צריכה חליצה משניהן: לימא מסייע ליה לרבה כו': ה"ג גט לזו וחלץ לזו לימא מסייע ליה לשמואל - מדלא נקט חליצה לבעלת הגט אלא לחברתה מסייע ליה לשמואל דאמר בפ' ד' אחין חלץ לבעלת הגט לא נפטרה צרה: וליתני נמי אין אחר ביאה כלום - בסיפא דקתני או בעל ובעל או בעל ועשה מאמר כו' דהא משום הכי נקט לה דהתם לא שייך למיתני אין אחר חליצה כלום דהא ליכא חליצה: כולה ביתא - כל האחין על החלוצה ועל צרתה בלאו בעלמא כחולץ עצמו דשליחות דידהו עבד: איצטריך לאשמועינן - מתני' חלץ לזו ועשה מאמר בזו אינו כלום דאע"ג דלאו בעלמא היא גביה לא תפסי קידושין וסתים לן בכולן כר' עקיבא וכן בשני יבמין ויבמה אחת: אלא לר"ש בן לקיש דאמר - בפ"ק (דף י:) כוליה ביתא בכרת קאי לבד מחולץ בחלוצה אבל חולץ לגבי צרה וכל האחין בין בחלוצה בין בצרה בכרת מאי איצטריך למיתני גבי ב' יבמות ויבם אחד וב' יבמין ויבמה אחת דאין מאמר השני תופס אחר חליצה: וליטעמיך סיפא - בב' יבמין ויבמה אחת דקתני בעל הראשון ועשה השני מאמר אין אחר ביאה כלום מי איצטריך לאשמועינן דאין קידושין תופסין בא"א הרי כנסה וכאשתו היא לכל דבר: אלא איידי דתני התרת יבם ויבמה אחת - דאיצטריך לאשמועינן אפילו לר"ל דאין מאמר אחר חליצה דהא ליתא גביה אלא בלאו דלא יבנה ואיצטריך למיסתמיה כרבי עקיבא תנא נמי כו':רבינא אמר דכ"ע יש תנאי בחליצה - תימא לר"י דהני אמוראי אתו דלא כהלכתא דקי"ל בפרק מצות חליצה (לקמן יבמות דף קו.) ובהמדיר (כתובות דף עד. ושם) דחליצה מוטעת כשירה דאין תנאי בחליצה משום דגמרינן מתנאי בני גד ובני ראובן דבעינן דאיפשר לקיימו ע"י שליח דאי סבירא להו דאין תנאי לא הוה להו לאוקמי פלוגתא דרבי ורבנן בהכי ועוד אדמיפלגי ביש תנאי בחליצה לענין מאמר שאחריה ליפלגו לענין התרה לשוק ואר"י דלענין התרה לשוק לכ"ע הויא חליצה כדקי"ל דאין תנאי בחליצה אלא לענין דהויא חליצה פסולה דלא מפקע לה זיקה לגמרי שלא יועיל אחריה מאמר בלשון זיקת יבמין קאמר דיש תנאי ושוב מצא ר"י בשם ר"ת: לימא מסייע ליה לשמואל ותיובתא לרב יוסף - אמאמר לזו וחלץ לזו קאי ואם תאמר אמאי הוי תיובתא לרב יוסף דהא דאין חולץ לבעלת מאמר משום דשמואל דחלץ לבעלת מאמר לא נפטרה צרה וי"ל דה"ק לימא מסייע ליה לשמואל או תיהוי תיובתא דרב יוסף דאי לא תסייע לשמואל ומיפטרה צרה בחליצת בעלת מאמר א"כ האי דנקט מאמר לזו וחלץ לזו לאשמועינן דחולץ לאיזו שירצה לאפוקי מדרב יוסף דקאמר לא ישפוך מי בורו ואחרים צריכים לו: איצטריך לאשמועינן דאין קידושין תופסין בחייבי לאוין - אע"ג דכבר אשמועינן לעיל קתני לה נמי הכא אגב שאר גווני כיון דלאו מילתא דפשיטא היא: איצטריך לאשמועינן דאין קידושין תופסין באשת איש - פירוש דקתני סיפא וכן בשני יבמין ויבמה אחת ותימא דלמא הא דנקט בעל ועשה מאמר משום שתי יבמות ויבם אחד נקטיה: