יבמות פג:

פרק ח׳ · הערל

Yevamot 83b · Chapter 8: HaArel

אֵין אָדָם אוֹסֵר דָּבָר שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ. אִיבַּעְיָא לְהוּ: בְּאַנְדְּרוֹגִינוֹס מָה לִי אָמַר שְׁמוּאֵל? תָּא שְׁמַע, דְּאָמַר שְׁמוּאֵל לְרַב עָנָן: לֵיתַהּ לְבָרַיְיתָא מִקַּמֵּי מַתְנִיתִין. הַרְכָּבָה מָה לִי אָמַר שְׁמוּאֵל? תָּא שְׁמַע, דַּאֲמַר לֵיהּ שְׁמוּאֵל לְרַב עָנָן: תְּנִי כְּמַאן דְּאָמַר שְׁלֹשָׁה וּשְׁלֹשִׁים. קוֹשִׁי מָה לִי אָמַר רַב? תֵּיקוּ. קִידּוּשׁ מָה לִי אָמַר רַב? אָמַר רַב יוֹסֵף: תָּא שְׁמַע, דְּאָמַר רַב הוּנָא אָמַר רַב: אֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי. אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: מַאי חָזֵית דְּסָמְכַתְּ אַהָא? סְמוֹךְ אַהָא! דְּאָמַר רַב אַדָּא אָמַר רַב: הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי. ״אָמְרִי בֵּי רַב״ — מַנּוּ? רַב הוּנָא, וְרַב הוּנָא אָמַר: אֵין הֲלָכָה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: טוּמְטוּם וְכוּ׳. אָמַר רַבִּי אַמֵּי: מַאי עָבֵיד לֵיהּ רַבִּי יְהוּדָה לְטוּמְטוּם דְּבֵירֵי, דְּאוֹתְבוּהּ אַבֵּי כּוּרְסְיָה וְאִיקְּרַע, וְאוֹלֵיד שְׁבַע בְּנִין! וְרַבִּי יְהוּדָה אָמַר לָךְ: חַזֵּר עַל בָּנָיו מֵאַיִן הֵם. תַּנְיָא, רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: טוּמְטוּם לֹא יַחְלוֹץ, שֶׁמָּא יִקָּרַע וְנִמְצָא סְרִיס חַמָּה. אַטּוּ כֹּל דְּמִקְּרַע זָכָר הָוֵי? הָכִי קָאָמַר: שֶׁמָּא יִקָּרַע וְנִמְצָא נְקֵבָה, וַאֲפִילּוּ נִמְצָא זָכָר — שֶׁמָּא יִמָּצֵא סָרִיס חַמָּה. מַאי בֵּינַיְיהוּ? אָמַר רָבָא: לִפְסוֹל בִּמְקוֹם אַחִין וְלַחְלוֹץ שֶׁלֹּא בִּמְקוֹם אַחִין אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ. אָמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר יְהוּדָה אָמַר רַבִּי אַבָּא אֲחוּהּ דְּרַבִּי יְהוּדָה בַּר זַבְדִּי אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: אַנְדְּרוֹגִינוֹס חַיָּיבִין עָלָיו סְקִילָה, מִשְּׁתֵּי מְקוֹמוֹת. מֵיתִיבִי, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אָמַר: אַנְדְּרוֹגִינוֹס חַיָּיבִין עָלָיו סְקִילָה כַּזָּכָר. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים — בְּזַכְרוּת שֶׁלּוֹ, אֲבָל בְּנַקְבוּת שֶׁלּוֹ — פָּטוּר! הוּא דְּאָמַר כִּי הַאי תַּנָּא, דְּתַנְיָא, רַבִּי סִימַאי אוֹמֵר: אַנְדְּרוֹגִינוֹס חַיָּיבִין עָלָיו סְקִילָה מִשְּׁתֵּי מְקוֹמוֹת. מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי סִימַאי? אָמַר רָבָא: בַּר הַמְדּוּרֵי אַסְבְּרַהּ לִי: ״וְאֶת זָכָר לֹא תִשְׁכַּב מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה״, אֵי זֶהוּ זָכָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ שְׁנֵי מִשְׁכָּבוֹת — הֱוֵי אוֹמֵר זֶה אַנְדְּרוֹגִינוֹס. וְרַבָּנַן, אַף עַל גַּב דְּאִית בֵּיהּ שְׁנֵי מִשְׁכָּבוֹת — ״אֶת זָכָר״ כְּתִיב. וְרַבָּנַן, זָכָר גְּרֵידָא מְנָא לְהוּ? מֵ״אִשָּׁה״. בְּאִשָּׁה שֶׁלֹּא כְּדַרְכָּהּ מְנָא לְהוּ? מִ״וְּאִשָּׁה״. אָמַר רַב שֵׁזְבִי אָמַר רַב חִסְדָּא: לֹא לַכֹּל אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אַנְדְּרוֹגִינוֹס זָכָר מְעַלְּיָא הוּא, שֶׁאִם אַתָּה אוֹמֵר כֵּן, בְּמוּקְדָּשִׁין — יִקְדַּשׁ. וּמְנָלַן דְּלָא קָדֵשׁ — דְּתָנוּ רַבָּנַן: הַנִּרְבָּע וְהַמּוּקְצֶה וְהַנֶּעֱבָד וְהָאֶתְנַן וּמְחִיר וְטוּמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס — מְטַמְּאִין בְּגָדִים אַבֵּית הַבְּלִיעָה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: טוּמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס אֵין מְטַמְּאִין בְּגָדִים אַבֵּית הַבְּלִיעָה. שֶׁהָיָה רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: כׇּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר זָכָר וּנְקֵבָה — אַתָּה מוֹצִיא טוּמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס מִבֵּינֵיהֶם. וְעוֹף, הוֹאִיל וְלֹא נֶאֱמַר בּוֹ זָכָר וּנְקֵבָה — אִי אַתָּה מוֹצִיא טוּמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס מִבֵּינֵיהֶם. אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: אַף אֲנַן נָמֵי תְּנֵינָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר:

אמרי בי רב - דאמור לעיל הלכה כר' יוסי באנדרוגינוס ובהרכבה דקמיבעיא לו אליבייהו קידוש מאי: מנו רב הונא - בפ"ק דסנהדרין (דף יז:): ורב הונא הא קאמר אין הלכה - אע"ג דמשנינן התם אמרי בי רב רב המנונא היינו היכא דאמר רב הונא דאמרי בי רב דמוכחא מילתא דאאינש אחרינא קאמר אבל היכא דאיתמר סתמא ודאי הוי רב הונא: טומטום דבירי - שהיה באותו מקום ואוליד ז' בנים אלמא לאו סריס הוא: מאין הם - אשתו זינתה: אטו כל דמקרע זכר משתכח - דלא מספקא ליה לרבי יוסי ברבי יהודה בנקבה אלא לסריס הוא דחייש ודינו כסריס דלא חולץ ולא מייבם: ה"ק שמא יקרע וימצא נקבה ואפילו נמצא זכר שמא ימצא סריס חמה: מאי בינייהו - מאי איכא בין ר' יוסי ברבי יהודה לאבוה: לפסול במקום אחין - אם יש אחין שלימים עמו וחלץ לה טומטום לרבי יהודה דאמר שהוא כסריס מחזיק ליה בסריס ודאי ולא פסלה על האחין ומתייבמת ולר' יוסי שמא קתני ספיקא הוא ופסלה על האחין דלמא לאו סריס הוה וחליצה היא: ולחלוץ שלא במקום אחין - אם אין שם אח אלא הוא לרבי יהודה לא בעיא חליצה מיניה לרבי יוסי ברבי יהודה בעיא חליצה מספק: זה אנדרוגינוס - ועל שני משכבות הזהיר הכתוב: ואת זכר כתיב - וה"ק את זכרותו של מי שיש בו שני משכבות לא תשכב: ורבנן זכר גרידא מנא להו - בשלמא לר' סימאי ואת זכר כל זכרים במשמע משכבי לרבות משכב שני של אנדרוגינוס אלא לרבנן דמיבעי להו זכר למעוטי נקבות דאנדרוגינוס זכר גרידא מנא להו: שלא כדרכה מנא להו - בין למר בין למר דהויא ביאה לענין עונשין של עריות הואיל ומפקי להאי משכבי לאנדרוגינוס: במוקדשים יקדש - ליקרב: הרובע ל"ג שאין לך עוף רובע אשה: הנרבע והמוקצה כו' - במלוקין דקדשים קמיירי: מטמאין בגדים כו' - כדין נבלת עוף טהור דכיון דאין ראויין להקרבה כדתניא מן הבהמה להוציא רובע ונרבע כו' בתמורה בפ' בתרא (דף כח.) ומליקתו נבלה: מוקצה - שהקצהו ויחדו לתקרובת עבודת כוכבים: נעבד - שהשתחוה לו ועשאו עבודת כוכבים: נבלת עוף טהור אין לה טומאה אלא בבית הבליעה כדכתיב (ויקרא כב) לא יאכל לטמאה בה: אתה מוציא טומטום ואנדרוגינוס מביניהן - כדדרשינן (נדה דף כח:) זכר ודאי נקבה ודאית ולא טומטום ואנדרוגינוס. אלמא לרבי אליעזר לא קדשי:

אין אדם אוסר דבר שאין שלו - וא"ת ומ"ש מנותן נבלה או חלב בתבשיל של חברו שנאסר ואר"י דבדבר התלוי במחשבה הוא דאמר הכי כגון משתחוה לבהמת חברו דספ"ב דחולין (דף מ. ושם) דאפי' עשה בה מעשה כגון ששחטה איכא למ"ד דלא אסרה ואיסור כלאים נמי תלוי במחשבה כדאמר במס' כלאים (פ"ה מ"ו) גבי הרואה ירק כשאגיע אלקטנו אפילו הוסיף מאתים מותר לכשאחזור אלקטנו אסור ומטעם זה מפרש ר"ת דנקט בהגוזל (ב"ק דף ק: ושם) נתייאש הימנה ולא גדרה דוקא נתייאש אבל לא נתייאש שהיה עוסק בגדר ולא הספיק לגדור עד שהוסיף מאתים לא קידש: אמרי בי רב מנו רב הונא - פירש בקונטרס אע"ג דמשנינן בספ"ק דסנהדרין (דף יז: ושם) אמרי בי רב רב המנונא היינו היכא דאמר רב הונא אמרי בי רב דמוכחא מילתא דלאו רב הונא הוא אבל סתמא הוא רב הונא אע"ג דרב המנונא תלמיד חבר דרב חסדא הוה ורב חסדא תלמיד חבר דרב הונא כדמוכח בריש הדר (עירובין דף סב: ושם) ולא יתכן שיאמר רב הונא משמיה דרב המנונא שהיה תלמידו ע"כ תרי רב המנונא הוו דאשכחן רב המנונא שהיה תלמיד של רב כדאמר בהגוזל קמא (ב"ק דף קו.) מכדי רב המנונא תלמידיה דרב הוה ובפ' חלון (עירובין עז:) גבי סולם המצרי לא שמיע לך הא דאמר רב אחא בר אדא אמר רב המנונא אמר רב ובכיצד מעברין (שם דף נד.) א"ל רב לרב המנונא ברי מדאית לך אוטיב לך וקשה לר"ת על פירוש הקונטרס דאם כן כי פריך התם אמאי דאמר שלחו מתם רבי יוסי בר חנינא מחכו עלה במערבא ר' אלעזר והא שלחו מתם לדברי רבי יוסי בר חנינא ומשני אלא איפוך מאי דוחקיה לאפוכי תרוייהו לימא היכא דמוכח הוי רבי אלעזר אבל סתמא הוי רבי יוסי בר חנינא ולעולם מחכו עלה רבי אלעזר ועוד דכיון דקאמר התם אלא רב המנונא משמע דהדר ביה לגמרי דה"ל למימר היכא דמוכחא שאני ורבינו תם מפרש אלא רב המנונא פי' בכל מקום שתמצא רב הונא אמרי בי רב לא תימא רב הונא אלא אימא אמר רב המנונא אמרי בי רב והא דאשכחן בפרק ארבע מיתות (סנהדרין דף נז.) דפליגי אמרי בי רב ארב הונא ורב יהודה וכולהו תלמידי דרב דלמא הא דידיה והא דרביה וק"ק דבפ' המזבח מקדש (זבחים פז.) אמר אמרי בי רב מ"ט דרב חסדא ורב הונא רבו של רב חסדא היה ותימה הוא שבא לפרש את דבריו: שמא יקרע ונמצא נקבה - פי' ר"ח וכן גרס בבכורות בפרק על אלו מומין (בכורות דף מב:) שמא יקרע וימצא נקבה ואם ימצא זכר שמא ימצא סריס ותימה לר"י מנא ליה הא דלמא ה"ק שמא ימצא נקבה ואם ימצא זכר ודאי ימצא סריס כרבי יהודה דמתני' וי"ל דהא לא מצינא למימר דא"כ מאי נפקא מינה במאי דקאמר בין כך ובין כך אין ראוי כלל ליבם וה"ל למימר טומטום הרי הוא כסריס: לא לכל אמר רבי אליעזר אנדרוגינוס זכר הוא שאם אתה אומר כן במוקדשים יקדש - שאל הר' שמואל בחור מר"י דבפרק מי שמת (ב"ב דף קמ:) קאמר רבא לעולם דוחין אותו ויש לו וסיפא רשב"ג היא דתניא ילדה טומטום ואנדרוגינוס רשב"ג אומר אין קדושה חלה עליהן היכי מדמי קדשים לשאר דוכתי דלמא בעלמא סבר דספיקא הוא אבל קדשים בעינן שלא יהא בו ספיקא כדקאמר רבי אליעזר הכא וזכר מפורסם ונקבה מפורסמת למעוטי טומטום והשיב ר"י דגרס התם דתנן כדגריס רבינו שמואל ומייתי ראיה דבריה הוי דאי ספיקא הוי ליקדוש קדושת פה אע"פ שנתמעט מהקרבה דלא יהא אלא דיקלא בעלמא אלא ודאי לא הוי לא זכר ולא נקבה ולכך לא חלה עליו קדושת פה שאמר אם זכר עולה אם נקבה של זבחי שלמים ול"ג דתניא כמו שגורס הר"א בן מאגש ואומר דתניא גבי בכור דלא היה לו לרבא להניח המשנה ולהביא הברייתא שאין להוכיח ממנה ואין להאריך: מטמאין בגדים אבית הבליעה - טריפה לא חשיב הכא דפליגי בה ר"מ ורבי יהודה ורבי יוסי בזבחים בפרק חטאת העוף (זבחים דף סט:) במולק ונמצא טרפה אם היא מטמאה בגדים והתם נמי מפרש דכל שפסולו בקדש אין מטמא בגדים: רבי אליעזר אומר טומטום ואנדרוגינוס אין מטמאין בגדים - מצי למימר דה"ה דכשרים להקרבה כדקאמר דאין אתה יכול להוציא טומטום ואנדרוגינוס מביניהם אלא איידי דנקט ת"ק מטמאין נקט נמי איהו אין מטמאין או שמא מדרבנן אסורים להקרבה: