יבמותלג.
טוען את הדף…
בְּמַאי קָמִיפַּלְגִי — בְּאִיסּוּר כּוֹלֵל, וְאַלִּיבָּא דְּרַבִּי יוֹסֵי. רַבִּי חִיָּיא סָבַר: רַבִּי יוֹסֵי בְּאִיסּוּר כּוֹלֵל מִיחַיַּיב תַּרְתֵּי, בַּר קַפָּרָא סָבַר: לָא מִיחַיַּיב אֶלָּא חֲדָא. וּמַאי אִיסּוּר כּוֹלֵל אִיכָּא הָכָא? בִּשְׁלָמָא זָר: מֵעִיקָּרָא שְׁרֵי בִּמְלָאכָה וְאָסוּר בַּעֲבוֹדָה. אָתְיָא לַהּ שַׁבָּת, מִגּוֹ דְּקָא מִיתְּסַר בִּמְלָאכָה — מִיתְּסַר נָמֵי בַּעֲבוֹדָה. בַּעַל מוּם: מֵעִיקָּרָא שְׁרֵי בַּאֲכִילָה, וְאָסוּר בַּעֲבוֹדָה. אִיטַּמִּי לֵיהּ, מִגּוֹ דְּקָא מִיתְּסַר בַּאֲכִילָה — מִיתְּסַר נָמֵי בַּעֲבוֹדָה. אֶלָּא מְלִיקָה — בְּבַת אַחַת הִיא דְּמַשְׁכַּחַתְּ לַהּ, בְּאִיסּוּר כּוֹלֵל לָא מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ. אֶלָּא, קָמִיפַּלְגִי בְּאִיסּוּר בְּבַת אַחַת, וְאַלִּיבָּא דְּרַבִּי יוֹסֵי. רַבִּי חִיָּיא סָבַר: רַבִּי יוֹסֵי בְּאִיסּוּר בַּת אַחַת מִיחַיַּיב תַּרְתֵּי, וּבַר קַפָּרָא סָבַר: לָא מִיחַיַּיב אֶלָּא חֲדָא. וְהָכָא, מַאי אִיסּוּר בַּת אַחַת אִיכָּא הָכָא? זָר שֶׁשִּׁימֵּשׁ בְּשַׁבָּת — כְּגוֹן דְּאַיְיתִי שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת בְּשַׁבָּת, דְּהָוְיָא לְהוּ זָרוּת וְשַׁבָּת בַּהֲדֵי הֲדָדֵי. בַּעַל מוּם נָמֵי — כְּגוֹן דְּאַיְיתִי שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת וְאִיטַּמִּי לֵיהּ, דְּהָוְיָא לֵיהּ בַּעַל מוּם וְטוּמְאָה בַּהֲדֵי הֲדָדֵי. אִי נָמֵי, שֶׁחָתַךְ אֶצְבָּעוֹ בְּסַכִּין טְמֵאָה. בִּשְׁלָמָא לְרַבִּי חִיָּיא, כִּי אַתְנְיֵיהּ לְדִידֵיהּ — אַלִּיבָּא דְּרַבִּי יוֹסֵי, כִּי אַתְנְיֵיהּ לְבַר קַפָּרָא — אַלִּיבָּא דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן. אֶלָּא לְבַר קַפָּרָא, רַבִּי חִיָּיא שַׁקּוֹרֵי קָא מְשַׁקֵּר? אֶלָּא: קָמִיפַּלְגִי בְּאִיסּוּר בַּת אַחַת, וְאַלִּיבָּא דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן: בִּשְׁלָמָא לְרַבִּי חִיָּיא, קָא מִישְׁתְּבַע לְאַפּוֹקֵי לְרַבִּי שִׁמְעוֹן מֵחֶזְקֵיהּ. אֶלָּא לְבַר קַפָּרָא — לְמָה לֵיהּ לְאִשְׁתְּבוֹעֵי? קַשְׁיָא. בִּשְׁלָמָא לְבַר קַפָּרָא, כִּי אַתְנְיֵיהּ רַבִּי לְדִידֵיהּ — אַלִּיבָּא דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן, כִּי אַתְנְיֵיהּ לְרַבִּי חִיָּיא — אַלִּיבָּא דְּרַבִּי יוֹסֵי. אֶלָּא לְרַבִּי חִיָּיא בַּר קַפָּרָא, שַׁקּוֹרֵי קָא מְשַׁקֵּר? אָמַר לָךְ רַבִּי חִיָּיא: כִּי אַתְנְיֵיהּ רַבִּי לְדִידֵיהּ, תַּרְתֵּי לִפְטוּר אַתְנְיֵיהּ,באיסור כולל - לקמיה מפרש מאי איסור כולל איכא: ואליבא דר' יוסי - דאמר בשאר איסורי איסור חל על איסור ע"י מגו: באיסור כולל מיחייב תרתי - דקתני חייב משום אשת אח ומשום אחות אשה אפילו נשא מת ואח"כ נשא חי דליכא איסור מוסיף בהאי בתרא אלא איסור כולל מגו דמיתסר בכולהו אחוותא כולל גם את זו עמהן: לא מיחייב אלא חדא - וכי חייביה רבי יוסי תרתי בנשא חי ואח"כ נשא מת דאיסור מוסיף הוא. והא דקתני ר"ש אומר אינו חייב אלא משום אשת אח דאוקימנא בנשא מת ואח"כ נשא חי רבי חייא תני לה בר קפרא לא תני לה: מעיקרא - קודם שבת זו: מגו דמתסרא במלאכה - משום שבת כולל את העבודה בכלל האיסור משום שבת. והכא לא שייך מוסיף שלא ניתוסף איסור על החתיכה דהיינו עבודה והיכי דמי מוסיף כגון אי הוה מצינו למימר הכי עבודה מעיקרא אסורה לזרים ומותרת לכהנים הוה ליה שבת מגו דאיתוסף עלה איסור לגבי כהנים משום שבת איתוסף נמי לגבי דידיה משום שבת והכי ליכא למימר דהא משום שבת לא מיתסרי כהנים: שרי באכילה - בקדשים דכתיב ומן הקדשים יאכל (ויקרא כ״א:כ״ב): מגו דמיתסר באכילה - משום טומאה חייל נמי שם טומאה על העבודה: אלא מליקה - כולל לא משכחת לה דהא בשעת מליקה חיילי תרוייהו דכל זמן שלא נמלקה היה עליה איסור מעילה ולא זהו איסור זרות האמור בקרבן שניתר לאכילת כהנים וכשנמלקה ונראית לכהנים פקע מינה איסור אזהרת מעילה וחייל עליה איסור זרות דזר לא יאכל ואיסור מליקה באיסור בת אחת: מיחייב תרתי - דהא דקאמר לעיל חייב שתים כגון שבא עליו איסור דאשת אח ואחות אשה כאחד ומשכחת לה כגון דשווינהו שליח שני אחין לקדש שתי אחיות והן עשו שליח לקבל קידושיהן ופגע שליח בשליח: לא מיחייב אלא חדא - וכי חייב באיסור מוסיף בנשא חי ואח"כ נשא מת כדמפרש לעיל: כגון דאייתי שתי שערות - היום בשבת זו דהשתא ליכא למימר כדלעיל מעיקרא שרי במלאכה ואסור בעבודה דהא לא חל שום איסור עליו עד היום דאיסור זרות ואיסור שבת יחד באו אבל הביא שתי שערות בחול קדים זרות עליה: בעל מום נמי כגון דאייתי שתי שערות ואיטמי ליה - כלומר דאיטמי קודם ב' שערות ובתוך טומאתו ומומו הביא שתי שערות ובשעת הבאה חלו שניהן שהרי שניהן היו תלוין עליו: שחתך אצבעו - והוא המום ונטמאה בחתיכתו בסכין: בשלמא לר' חייא - מצי לאוקמי גמריה ודבר קפרא הכי: כי אתנייה - [רבי] לדידיה כרבי יוסי ולבר קפרא כר"ש ובר קפרא הוא דטעה וסבר דר' אליבא דר' יוסי אתנייה: אלא לבר קפרא - דאמר רבי אליבא דר' יוסי אתנייה קולא א"כ אליבא דמאן אתנייה לר' חייא חומרא וכי לבר קפרא שקורי משקר רבי חייא דלא אתנייה רבי [לר"י] מחייב שתים: ואליבא דר"ש - וה"ק רבי חייא אע"ג דפליג ר' שמעון ופטר הנ"מ בכולל אבל בבת אחת מודה הואיל ולא קדים חד לחבריה ובר קפרא אמר בבת אחת נמי פליג ר"ש: לאפוקי לר"ש מחזקיה - דהוה מחזקינן ליה לרבי שמעון לקולא ואישתבע לן ר' חייא דבבת אחת מודי: בשלמא לבר קפרא - מצי לתרוצי לגמריה וגמריה דרבי חייא ולמימר כי אתניין רבי פטור אליבא דר"ש וכי אתנייה לר' חייא חיובא אליבא דר' יוסי ורבי חייא הוא דטעה וסבר דרבי אליבא דר"ש אתנייה: אלא לר' חייא - דאמר אליבא דר"ש אתנייה רבי חיובא אלא פטורא דאתנייה לבר קפרא אליבא דמאן וכי שקורי משקר בר קפרא דלא אתנייה ר' פטורא כלל: אמר לך רבי חייא - ודאי בר קפרא לא משקר אלא טעי דרבי ודאי פטורא אתנייה ולא בכולהו אלא בתרתי בזר ששימש בשבת ובעל מום ששימש בטומאה דמשתכח בין ע"י כולל בין ע"י בת אחת כדאמר לעיל:במאי קמיפלגי באיסור כולל - הו"מ לאקשויי בשלמא לבר קפרא משתבע לאפוקי ר' יוסי מחזקיה אלא לר' חייא למה ליה אשתבועי דכה"ג דייק בסמוך אלא כאן לא חש לדקדק משום דלא קאי הכי: לא מיחייב אלא חדא - פי' בקונטרס והא דקתני ר"ש אומר אינו חייב אלא משום אשת אח בלבד דאוקימנא בנשא מת ואח"כ נשא חי דהוי איסור כולל רבי חייא תני לה ולא בר קפרא ונראה דבר קפרא נמי תני לה ולקברו בין רשעים גמורים: אלא מליקה בבת אחת הוא דמשכחת לה - וא"ת היכי הויא בבת אחת והא מיד כי נמלקה הויא לה נבילה ואיסור זרות לא חייל עד אחר זריקה שיש היתר לכהנים כדאמר בפרק בתרא דמכות (דף יח: ושם) דכל היכא דקרינן ואכלו אותם אשר כופר בהם קרינן ביה וכל זר לא יאכל קודש וי"ל דאיסור נבילה נמי לא חייל עד אחר הזריקה דנפקא איסור מעילה דלא חייל איסור נבילה על איסור מעילה דחמיר מיניה כי היכי דחמיר איסור מעילה מאיסור גיד כדאמר בפרק גיד הנשה (חולין דף קא. ושם) ואע"ג דבר קפרא דשמעתין אית ליה בריש מעילה (ד' ה.) דהיתר זריקה שנינו ומשנראה לזריקה נפיק מידי מעילה מ"מ איסור איכא עד שיזרוק הלכך לא חייל איסור נבלה עד אחר זריקה ועוי"ל דבר קפרא סבר דר"ש דשמעתין לטעמיה דאית ליה איסור זרות לפני זריקה דאמר התם במכות (דף יז:) דזר שאכל עולה לפני זריקת דמים לוקה חמש ולא משום זרות דכתיב גבי ואכלו אותם אשר כופר בהם דמשום ההוא לא לקי אפי' לר"ש כדאיתא בהדיא התם אלא מההוא קרא דלא תוכל לאכול בשעריך (דברים י״ב:י״ז): באיסור בת אחת מיחייב תרתי - פי' בקונטרס דהא דקאמר לעיל חייב שתים כגון שבא עליו איסור אשת אח ואחות אשה כאחד ומשכחת לה ע"י שליח כדלקמן (יבמות דף לד.) והשתא הא דפליג עליה ר"ש דאמר אין חייב אלא משום אשת אח בלבד אע"ג דבבת אחת אשת אח דחמור חייל דאין לה היתר אחר מיתה אלא במקום יבום אבל אחות אשה שרי לאחר מיתת אשתו וברייתא דקתני אינו חייב אלא משום אחות אשה לא איירי בבת אחת דא"כ היה חייב משום אשת אח אלא בנשא חי ואח"כ נשא מת איירי והא דקאמר ר' חייא דר' יוסי בבת אחת מחייב תרתי לאו דוקא באיסור בת אחת אלא אפילו באיסור מוסיף כדמוכח בפ' אמרו לו (כריתות דף יד:): בר קפרא סבר לא מיחייב אלא חדא - וההיא דקתני ר"ש אומר אינו חייב אלא משום אשת אחיו בלבד דמשמע דמחייב ר' יוסי תרתי היינו לקוברו בין רשעים גמורים ובאידך ברייתא דמיירי בנשא חי ואח"כ נשא מת מודה בה בר קפרא דלר' יוסי חייב שתים דמודה ר' יוסי באיסור מוסיף כמו שפירש בקונטרס כדמוכח ממתני' דפ' אמרו לו וקשה לר"י דמשמע דבאיסור מוסיף חל טפי איסור על איסור מבאיסור בת אחת וכי מסקינן דמיפלגו באיסור בת אחת ואליבא דר"ש וחייב לר' חייא שתים באיסור בת אחת לר"ש ואפ"ה לית ליה איסור מוסיף דקתני לעיל אין חייב אלא משום אחות אשה ואר"י דבודאי איסור בת אחת עדיף אלא דסבר בר קפרא דדוקא באיסור בת אחת דהכא כגון אחות אשה וטומאה ושבת ונבילה דלא חיילא היינו משום דהותרה בהדי ההיא דלא הותרה שכן משמע לישנא דקאמר בר קפרא שבת לכל הותרה טומאה לכל הותרה משמע משום דהותרו לא חיילי ורבי חייא לית ליה האי סברא כדקאמר לכהנים הותרה ולא לזרים הלכך קאמר בסמוך דבבת אחת מחייב ר"ש שתים אע"ג דבאיסור מוסיף לא מחייב אלא אחת וכן משמע קצת לקמן דאיסור בת אחת עדיף טפי דקאמר השתא משום כולל מיחייב משום בת אחת מיבעיא ומאן דמחייב באיסור כולל היינו משום דמידי דהוה אאיסור מוסיף כדאמר בפ"ג דשבועות (דף כד: ושם) וא"כ עדיף נמי מאיסור מוסיף: אצבעו בסכין טמאה - שהיתה אצבעו חתוכה עד משהו אחרון דכשנגע בו הסכין נטמא ונעשה בעל מום: