בבא קמא קח:

פרק ט׳ · הגוזל עצים

Bava Kamma 108b · Chapter 9: HaGozel Etzim

הָא נִשְׁבַּע – אַף עַל פִּי שֶׁשִּׁילֵּם; לְמִי מְשַׁלֵּם? לְבַעַל הַפִּקָּדוֹן. רָבָא דָּיֵיק מִסֵּיפָא – נִשְׁבַּע וְלֹא רָצָה לְשַׁלֵּם. טַעְמָא דְּלֹא רָצָה לְשַׁלֵּם, הָא שִׁילֵּם – אַף עַל פִּי שֶׁנִּשְׁבַּע; לְמִי מְשַׁלֵּם? לְמִי שֶׁהַפִּקָּדוֹן אֶצְלוֹ. לְאַבָּיֵי, קַשְׁיָא סֵיפָא! אָמַר לָךְ אַבָּיֵי, הָכִי קָתָנֵי: נִשְׁבַּע, וְלֹא רָצָה לְשַׁלֵּם קוֹדֶם הַשְּׁבוּעָה אֶלָּא לְאַחַר הַשְּׁבוּעָה, לְמִי מְשַׁלֵּם? לְבַעַל הַפִּקָּדוֹן. לְרָבָא, קַשְׁיָא רֵישָׁא! אָמַר לָךְ רָבָא, הָכִי קָתָנֵי: שִׁילֵּם, וְלֹא רָצָה לַעֲמוֹד בִּשְׁבוּעָתוֹ אֶלָּא שִׁילֵּם, לְמִי מְשַׁלֵּם? לְמִי שֶׁהַפִּקָּדוֹן אֶצְלוֹ. תְּבָעוּהוּ בְּעָלִים לַשּׁוֹמֵר, וְנִשְׁבַּע, וְהוּכַּר הַגַּנָּב; תְּבָעוֹ שׁוֹמֵר, וְהוֹדָה; תְּבָעוּהוּ בְּעָלִים, וְכָפַר, וְהֵבִיאוּ עֵדִים – מִי נִפְטַר הַגַּנָּב בְּהוֹדָאַת שׁוֹמֵר, אוֹ לֹא נִפְטַר הַגַּנָּב בְּהוֹדָאַת שׁוֹמֵר? אָמַר רָבָא: אִם בֶּאֱמֶת נִשְׁבַּע – נִפְטַר הַגַּנָּב בְּהוֹדָאַת שׁוֹמֵר. אִם בְּשֶׁקֶר נִשְׁבַּע – לֹא נִפְטַר הַגַּנָּב בְּהוֹדָאַת שׁוֹמֵר. בָּעֵי רָבָא: עָמַד לִישָּׁבַע בְּשֶׁקֶר וְלֹא הִנִּיחוּהוּ, מַהוּ? תֵּיקוּ. רַב כָּהֲנָא מַתְנֵי הָכִי; רַב טָבְיוֹמֵי מַתְנֵי – בָּעֵי רָבָא: נִשְׁבַּע לַשֶּׁקֶר, מַהוּ? תֵּיקוּ. תְּבָעוּהוּ בְּעָלִים לַשּׁוֹמֵר – וְשִׁילֵּם, וְהוּכַּר הַגַּנָּב, תְּבָעוּהוּ בְּעָלִים – וְהוֹדָה, תְּבָעוֹ שׁוֹמֵר – וְכָפַר, וְהֵבִיא עֵדִים; נִפְטַר גַּנָּב בְּהוֹדָאַת בְּעָלִים, אוֹ לֹא? מִי אָמְרִינַן מָצֵי אָמַר לֵיהּ שׁוֹמֵר לִבְעָלִים: ״אַתּוּן, כֵּיוָן דְּשָׁקְלִיתוּ לְכוּ דְּמֵי – אִסְתְּלִיקְתּוּ לְכוּ מֵהָכָא״; אוֹ דִלְמָא, מָצֵי אָמְרִי לֵיהּ: ״כִּי הֵיכִי דְּאַתְּ עֲבַדְתְּ לַן מִילְּתָא, אֲנַן נָמֵי עָבְדִינַן לָךְ – טָרְחִינַן בָּתַר גַּנָּבָא; (שָׁקֵלְנָא) [שָׁקְלִינַן] אֲנַן דִּידַן, וּשְׁקוֹל אַתְּ דִּידָךְ״? תֵּיקוּ. אִתְּמַר: נִגְנְבָה בְּאוֹנֶס וְהוּכַּר הַגַּנָּב, אָמַר אַבָּיֵי: אִם שׁוֹמֵר חִנָּם הוּא – רָצָה עוֹשֶׂה עִמּוֹ דִּין, רָצָה נִשְׁבָּע. אִם שׁוֹמֵר שָׂכָר הוּא – עוֹשֶׂה עִמּוֹ דִּין, וְאֵינוֹ נִשְׁבָּע. רָבָא אָמַר: אֶחָד זֶה וְאֶחָד זֶה – עוֹשֶׂה עִמּוֹ דִּין וְאֵינוֹ נִשְׁבָּע. לֵימָא פְּלִיגָא אַדְּרַב הוּנָא בַּר אָבִין? דִּשְׁלַח רַב הוּנָא בַּר אָבִין: נִגְנְבָה בְּאוֹנֶס וְהוּכַּר הַגַּנָּב, אִם שׁוֹמֵר חִנָּם הוּא – רָצָה עוֹשֶׂה עִמּוֹ דִּין, רָצָה נִשְׁבָּע; וְאִם שׁוֹמֵר שָׂכָר הוּא – עוֹשֶׂה עִמּוֹ דִּין וְאֵינוֹ נִשְׁבָּע. אָמַר לָךְ רָבָא: הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן – כְּגוֹן שֶׁקָּדַם וְנִשְׁבַּע. וְהָא ״רָצָה עוֹשֶׂה עִמּוֹ דִּין, רָצָה נִשְׁבָּע״ קָאָמַר! הָכִי קָאָמַר: רָצָה שׁוֹמֵר חִנָּם – עוֹמֵד בִּשְׁבוּעָתוֹ, רָצָה – עוֹשֶׂה עִמּוֹ דִּין. רַבָּה זוּטֵי בָּעֵי לַהּ הָכִי: נִגְנְבָה בְּאוֹנֶס, וְהֶחְזִיר גַּנָּב בְּבֵית שׁוֹמֵר, וּמֵתָה בִּפְשִׁיעָה, מַהוּ? מִי אָמְרִינַן: כֵּיוָן דְּנִגְנְבָה בְּאוֹנֶס – כָּלְיָא לֵיהּ שְׁמִירָתוֹ, אוֹ דִלְמָא כֵּיוָן דְּ[אַ]הְדְּרַהּ – הֲדַרָה לִשְׁמִירָתוֹ? תֵּיקוּ. מַתְנִי׳ ״הֵיכָן פִּקְדוֹנִי?״ אָמַר לוֹ: ״אָבַד״. ״מַשְׁבִּיעֲךָ אֲנִי״, וְאָמַר ״אָמֵן״, וְהָעֵדִים מְעִידִים אוֹתוֹ שֶׁאֲכָלוֹ – מְשַׁלֵּם קֶרֶן. [הוֹדָה מֵעַצְמוֹ – מְשַׁלֵּם קֶרֶן וָחוֹמֶשׁ וְאָשָׁם.] ״הֵיכָן פִּקְדוֹנִי?״ אָמַר לוֹ: ״נִגְנַב״. ״מַשְׁבִּיעֲךָ אֲנִי״, וְאָמַר: ״אָמֵן״, וְהָעֵדִים מְעִידִים אוֹתוֹ שֶׁגְּנָבוֹ – מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל. הוֹדָה מֵעַצְמוֹ – מְשַׁלֵּם קֶרֶן, חוֹמֶשׁ וְאָשָׁם. הַגּוֹזֵל אֶת אָבִיו, וְנִשְׁבַּע לוֹ, וָמֵת – הֲרֵי זֶה מְשַׁלֵּם קֶרֶן וָחוֹמֶשׁ וְאָשָׁם לְבָנָיו אוֹ לְאֶחָיו. וְאִם אֵינוֹ רוֹצֶה אוֹ שֶׁאֵין לוֹ – לֹוֶה וּבַעֲלֵי חוֹב בָּאִין וְנִפְרָעִים. הָאוֹמֵר לִבְנוֹ: ״קוּנָּם אִי אַתָּה נֶהֱנֶה מִשֶּׁלִּי״, אִם מֵת – יִירָשֶׁנּוּ.

הא נשבע אע"פ ששילם - כיון דאטרחיה בשבועה למי משלם גנב כפל לבעל הפקדון כטעמיה דאביי דלעיל: מי נפטר הגנב - מן הכפל כשאר מודה בקנס: בהודאה - שהודה לשומר: או לא נפטר - דכיון דנשבע שומר תחילה נסתלק ושוב אינה בשמירתו ולא הויא הודאה: אם באמת נשבע - השומר שטען נגנבה באונס ונמצא כן: ולא הניחוהו מאי - מדלא נשבע נאמן הוא עדיין לבעלים או דלמא כיון דעמד לישבע תו לא מהימני ליה בעלים: נשבע לשקר מהו - מי אמרינן אכתי עליה רמיא דכיון דלשקר נשבע סופו להתחרט ולשלם הלכך תביעתו תביעה או לא: אית דגרס אם באמת נשבע - דלא פשע לא נפטר הגנב דכיון דבאמת נשבע אפטר ליה שומר ותו לא רמיא עליה למתבעיה לגנב ואם לשקר נשבע כגון דפשע נפטר הגנב בהודאת שומר דאכתי עליה רמיא לשלומי וראשון שמעתי ועיקר הוא. דהכא איכא לאקשויי א"כ מאי בעי רבא עמד לישבע לשקר ולא הניחוהו מהו השתא נשבע ממש דאסתלק ליה מבי דינא דתו לא רמיא עליה לא שבועה ולא פרעון עד שיבאו עדים שפשע אמרינן דנפטר הגנב דאכתי אשומר רמיא למתבעיה כל שכן היכא דלא נשבע דעליה רמיא לשלומי: את עבדת לן מילתא - טובה ששילמת לפנים משורת הדין הלכך על דידן נמי רמיא למיעבד מילתא דטיבותא לאהדורי בתר גנבא ולמתבעיה ותביעתן תביעה: נגנבה באונס - בלסטים מזויין דשומר שכר פטור בו ואח"כ הוכר הגנב ויכול לכופו ולהוציא מידו: רצה נשבע - והבעלים יפרעו מן הגנב: עושה עמו דין - משלם לבעלים והוא יפרע מן הגנב: ואם שומר שכר הוא - אע"ג דפטור בלסטים מזויין הכא הואיל והוכר הגנב ולא יפסיד כלום עליו לטרוח אחריה לפיכך הוא ישלם לבעלים ויחזור ויפרע מן הגנב: עושה עמו דין - ישלם דמצוה עליו לחזר אחר האבידה: לימא פליגא - דרבא אדרב הונא בר אבין: כגון שקדם ונשבע - קודם שהוכר הגנב: מתני' משלם קרן - דאין חומש ואשם אלא אם הודה דכתיב בגזל הגר בפרשת נשא והתוודה: הרי זה משלם קרן וחומש לבניו - של אביו או לאחיו של אביו אם אין לו בנים ואף על גב דנפלה ירושה קמיה דהאיך בעי למעבד השבה ואין מעכב אפילו כנגד חלקו: אין לו - נכסים כל כך שיכול לוותר על חלקו או שאין רוצה להפסיד חלקו: לוה - מאחרים ומשיב לאחיו לקיים מצות השבה: ובעלי החוב באין ונפרעין - מן ההשבה את חלקו כגון אם היו שנים אחין והוא שלישי נפרעים בעלי חובים מן (ההשבה שליש החוב) והשאר יגבו ממנו:

תבעו שומר והודה תבעוהו בעלים והביא עדים - משמע דהודה לאחר שאין בעל הדבר דלא הויא הודאה ותימה אמאי לא בעי לענין קרן גופיה בשלא באו עדים אי הויא הודאה אי לאו ואמאי נקט והביא עדים משמע דלא מבעיא אלא לענין כפל וי"ל דמשום דאקרן לא הוי מצי למיפשט הא דפשיט אם בשקר נשבע לא נפטר הגנב כו': ולא הניחוהו מהו - הקשה בקונט' אהך גירסא דגרסינן אם באמת נשבע לא נפטר גנב וכו' דא"כ מאי בעי רבא עמד לישבע לשקר ולא הניחוהו מהו השתא נשבע לשקר ממש דאיסתליק ליה מבי דינא דתו לא רמיא עליה כ"ש היכא דלא נשבע דעליה רמיא לשלומי ויש מתרצים דכיון (דלא הניחוהו לישבע מחל לו והרי נפטר נמי שומר כאילו) שומר נשבע באמת ותו לא רמיא עליה ולהכי קבעי ולאו מילתא היא דמשום דלא הניחוהו לישבע לא מחל לו ולא מיפטר שומר בהכי וכן פוסק בה"ג דאע"פ שמחל לו השבועה לנתבע בשביל כך לא מחל לו ממון לגמרי וכל שכן היכא דלא מחל לו שבועה אלא שלא הניחו לישבע באותה שעה: נגנבה באונס - נראה דאין שום גניבה קרויה אונס אלא בלסטים מזויין כדפירש בקונט' וכן מוכח לעיל בהכונס (בבא קמא דף נז.): לבניו או לאחיו - נראה לבניו של גזלן או לאחיו של גזלן כלומר בתחילה לבניו אם יש לו דהם קודמים לכל אדם בחלק המגיעו ונחשב אותו כאילו מת הוא והרי בניו יורשים חלקו עם אחיו והם אין באים מכחו אלא מכח אבוה דאבא כדאמר בסוף מי שמת (ב"ב דף קנט.) תחת אבותיך יהיו בניך הלכך אע"פ שאין לאביהן בהן כלום שהרי יש לו להחזיר גזילה אפ"ה הם קודמין בחלקו מההוא טעמא דב"ב או לאחיו כשאין לו בנים: לוה וב"ח באין ונפרעין - נראה לפרש לוה על הקרקע שלו מאחרים אפי' בלא אפותיקי דקרקע משועבד לבעל חוב ואח"כ נותן קרקע שלו לבניו או לאחיו בעבור הגזילה וכגון שאין הגזילה קיימת וחוזרים ב"ח ונפרעין מאותה קרקע אע"ג דיש לו שאר נכסים במה לפרוע ונראה דאין צריך לומר בשעת נתינתו לבניו או לאחיו ע"מ שיפרעו בעלי חוב מכם דבלאו הכי אין יכולין לזכות שלא מדעתו ואם הגזילה בעין צריך לפרש שילוה עליה או יעשנה אפותיקי למלוה ויחזירנה לבניו או לאחיו ויחזור ויטרפנה מהם ב"ח אע"ג דאמרינן לעיל (בבא קמא דף יא:) עשה שורו אפותיקי ומכרו אין ב"ח גובה הימנו היינו דוקא מכרו דכיון דליכא קלא לא אפסדינא ללקוחות אבל נתנו במתנה דלא שייך פסידא דלקוחות ב"ח. גובה הימנו דאין יכול ליתן מה שמשועבד לאחרים אבל לא עשאו אפותיקי לא היה ב"ח חוזר וטורף מהם דכי היכי דמטלטלי דיתמי לא משתעבדי לב"ח ה"נ לא משתעבדי מטלטלי דמקבל מתנה לבעל חוב והוי כאילו נותן להם במתנה כיון שהוא עצמו אינו יכול לחזור ולטרוף מהן ומיהו נראה דלא חשיב הכא מה שמחזיר להן כאילו נתן להם דאינו נותן להם לשם מתנה אלא סתמא בשתיקה מחזיר להם ואין דעתו אלא לקיים מצות השבה בעלמא הלכך לא הויא מתנה ויכול ב"ח לטרוף מהם והוא ודאי אינו יכול לחזור וליקח מהן דאז לא היתה מתקיים השבה כלל אם היה לוקח בעצמו מה שנתן אבל מה שב"ח נוטל מתקיימא שפיר מצות השבה כיון שבעצמו אין נוטל ומיירי אפי' בלא אפותיקי: