בבא קמאצד.
טוען את הדף…
דְּמֵאַסְפּוֹרַק: בֵּית שַׁמַּאי אוֹסְרִין, וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין. מַאי טַעְמֵיהּ דְּבֵית שַׁמַּאי? אָמַר קְרָא: ״גַּם שְׁנֵיהֶם״ – לְרַבּוֹת שִׁינּוּיֵיהֶם. וּבֵית הִלֵּל – אָמַר קְרָא: ״הֵם״ – וְלֹא שִׁינּוּיֵיהֶם. וּבֵית שַׁמַּאי, הָא כְּתִיב ״הֵם״! הָהוּא מִיבְּעֵי לֵיהּ ״הֵם״ – וְלֹא וַלְדוֹתֵיהֶם. וּבֵית הִלֵּל – תַּרְתֵּי שָׁמְעַתְּ מִינַּהּ. ״הֵם״ וְלֹא שִׁינּוּיֵיהֶם, ״הֵם״ וְלֹא וַלְדוֹתֵיהֶם. וּבֵית הִלֵּל נָמֵי, הָכְתִיב: ״גַּם״! ״גַּם״ לְבֵית הִלֵּל קַשְׁיָא. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב מַאי הִיא? דְּתַנְיָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: הֲרֵי שֶׁגָּזַל סְאָה שֶׁל חִטִּין, טְחָנָהּ, לָשָׁהּ וַאֲפָאָהּ, וְהִפְרִישׁ מִמֶּנָּה חַלָּה, כֵּיצַד מְבָרֵךְ? אֵין זֶה מְבָרֵךְ אֶלָּא מְנָאֵץ! וְעַל זֶה נֶאֱמַר: ״בֹּצֵעַ בֵּרֵךְ נִאֵץ ה׳״. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר מַאי הִיא? דְּתַנְיָא, כְּלָל זֶה אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר: כׇּל שֶׁבַח שֶׁהִשְׁבִּיחַ גַּזְלָן – יָדוֹ עַל הָעֶלְיוֹנָה. רָצָה נוֹטֵל שִׁבְחוֹ, רָצָה אוֹמֵר לוֹ: ״הֲרֵי שֶׁלְּךָ לְפָנֶיךָ״. מַאי קָאָמַר? אָמַר רַב שֵׁשֶׁת, הָכִי קָאָמַר: הִשְׁבִּיחַ – נוֹטֵל שִׁבְחוֹ. כָּחַשׁ – אוֹמֵר לוֹ: ״הֲרֵי שֶׁלְּךָ לְפָנֶיךָ״, דְּשִׁינּוּי בִּמְקוֹמוֹ עוֹמֵד. אִי הָכִי, אֲפִילּוּ הִשְׁבִּיחַ נָמֵי! אָמְרִי: מִפְּנֵי תַּקָּנַת הַשָּׁבִים. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל מַאי הִיא? דְּתַנְיָא: מִצְוַת פֵּאָה – לְהַפְרִישׁ מִן הַקָּמָה. לֹא הִפְרִישׁ מִן הַקָּמָה – מַפְרִישׁ מִן הָעוֹמָרִים. לֹא הִפְרִישׁ מִן הָעוֹמָרִים – מַפְרִישׁ מִן הַכְּרִי עַד שֶׁלֹּא מֵרְחוֹ. מֵרְחוֹ – מְעַשֵּׂר וְנוֹתֵן לוֹ. מִשּׁוּם רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אָמְרוּ: אַף מַפְרִישׁ מִן הָעִיסָּה וְנוֹתֵן לוֹ. אֲמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא לְאַבָּיֵי: אִיכְּפוּל כֹּל הָנֵי תַּנָּאֵי לְאַשְׁמוֹעִינַן כְּבֵית שַׁמַּאי?! אֲמַר לֵיהּ, הָכִי קָאָמְרִי: לֹא נֶחְלְקוּ בֵּית שַׁמַּאי וּבֵית הִלֵּל בְּדָבָר זֶה. אָמַר רָבָא: מִמַּאי? דִּלְמָא עַד כָּאן לָא קָאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוּדָה הָתָם, אֶלָּא בְּצֶבַע – הוֹאִיל וְיָכוֹל לְהַעֲבִירוֹ עַל יְדֵי צָפוֹן; וְעַד כָּאן לָא קָאָמְרִי בֵּית שַׁמַּאי הָתָם, אֶלָּא לְגָבוֹהַּ – מִשּׁוּם דְּאִימְּאִיס; וְעַד כָּאן לָא קָאָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב הָתָם, אֶלָּא לְעִנְיַן בְּרָכָה – מִשּׁוּם דְּהָוֵה לֵיהּ מִצְוָה הַבָּאָה בַּעֲבֵירָה; וְעַד כָּאן לָא קָאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר הָתָם אֶלָּא בְּהַכְחָשָׁה דְּהָדַר; וְעַד כָּאן לָא קָאָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל הָתָם, אֶלָּא לְעִנְיַן פֵּאָה – מִשּׁוּם דִּכְתִיב ״תַּעֲזֹב״ יַתִּירָא! וְכִי תֵּימָא לִיגְמַר מִינֵּיהּ, מַתְּנוֹת עֲנִיִּים שָׁאנֵי! כִּדְבָעֵי רַבִּי יוֹנָתָן – דְּבָעֵי רַבִּי יוֹנָתָן: מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל – מִשּׁוּם דְּקָסָבַר שִׁינּוּי אֵינוֹ קוֹנֶה? אוֹ דִלְמָא, בְּעָלְמָא קָסָבַר שִׁינּוּי קוֹנֶה; וְהָכָא מִשּׁוּם דִּכְתִיב ״תַּעֲזֹב״ יַתִּירָא? וְאִם תִּמְצֵי לוֹמַר טַעְמָא דְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל מִשּׁוּם דְּקָסָבַר שִׁינּוּי אֵינוֹ קוֹנֶה, ״תַּעֲזֹב״ יַתִּירָא דִּכְתַב רַחֲמָנָא לְמָה לִי? וְתוּ, לְרַבָּנַן – ״תַּעֲזֹב״ יַתִּירָא דִּכְתַב רַחֲמָנָא לְמָה לִי? מִבְּעֵי לֵיהּ לְכִדְתַנְיָא: הַמַּפְקִיר כַּרְמוֹ, וְהִשְׁכִּים לַבֹּקֶר וּבְצָרוֹ – חַיָּיב בְּפֶרֶט וּבְעוֹלֵלוֹת וּבְשִׁכְחָה וּבְפֵאָה, וּפָטוּר מִן הַמַּעֲשֵׂר. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: הֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר. וּמִי אָמַר שְׁמוּאֵל הָכִי?! וְהָאָמַר שְׁמוּאֵל: אֵין שָׁמִין לֹא לְגַנָּב וְלֹא לְגַזְלָן, אֶלָּא לִנְזָקִין. בִּשְׁלָמָא לְרָבָא, דְּאָמַר: כִּי קָאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר הָתָם – בְּהַכְחָשָׁה דְּהָדַר, לָא קַשְׁיָא; כִּי קָאָמַר הֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר, דְּשִׁינּוּי בִּמְקוֹמוֹ עוֹמֵד – בְּהַכְחָשָׁה דְּהָדַר, וְכִי קָאָמַר שְׁמוּאֵל הָתָם: אֵין שָׁמִין לֹא לְגַנָּב וְלֹא לְגַזְלָן, אֶלָּא לִנְזָקִין – בְּהַכְחָשָׁה דְּלָא הָדַר. אֶלָּא לְאַבָּיֵי, דְּאָמַר: כִּי קָאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר – בְּהַכְחָשָׁה דְּלָא הָדַר קָאָמַר, מַאי אִיכָּא לְמֵימַר? אַבָּיֵי מַתְנֵי הָכִי – אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל:מאספורק - שם מקום: בוצע ברך - גוזל ומברך בוצע כמו כל בוצע בצע (משלי א׳:י״ט): מאי קאמר - איירי בשבחה וקתני הרי שלך לפניך והאי לישנא לא שייך למימר אלא בדבר שכיחש מקדמותו שאמר לו טלנו כמות שהוא כחוש: מצות פאה להפריש מן הקמה - דכתיב לא תכלה פאת שדך לקצור (ויקרא י״ט:ט׳): מרחו - מחליק את הכרי ברחת ומירוח הוי גמר מלאכה למעשר הלכך מעשר כל מעשרותיו תחלה ואחר כך נותן לו פאה כדי שלא יפסיד עני שאילו היה נותנו קודם מירוח אע"פ שעני מצרף לקט שכחה ופאה הרבה ועושה מהן כרי פטור מן המעשר שהרי הפקר הוא אבל עכשיו שנתמרח ביד בעל הבית נתחייב במעשר דהכי אמרינן במסכת ברכות (דף מ:) לקט שכחה ופאה שעשאן בגורן הוקבעו: אף מפריש מן העיסה - פאה אם לא נתנה כבר ואילו לת"ק מן העיסה לא דקנייה בשינוי והוי ממון שאין לו תובעים דעד השתא דישה לאו שינוי הוא דאוכל הוא כמו שהיה: איכפל תנאי - טרחו ועמלו ונתקבצו לכך: בהכחשה דהדר - מפטמו וחוזר לקדמותו: תעזוב יתירא - בקדושים תהיו כתיב לא תכלה פאת שדך לקצור ובשור או כשב כתיב לא תכלה פאת שדך בקוצרך תרי קראי תעזוב אותו למה לי שמע מינה לאתויי שינוי דלא קני הכא: תעזוב יתירא למה לי - הא בעלמא נמי לא קני שינוי: ה"ג ותו לרבנן תעזוב יתירא למה לי: המפקיר והשכים לבקר - קודם שיבאו עניים לבצרה שיזכו בהפקר אם היו קודמין: פרט - בכרם ולקט בקמה: חייב בפרט כו' - דאע"ג דהפקר פטור מכולם דכתיב ארצך שדך וכרמך מהני תעזוב יתירא למעוטי כי האי גוונא דלא הוי הפקר לפטור ואע"ג שפטור מן המעשר ובכל הני כתיב תעזוב יתירא בקדושים כתיב כרמך לא תעולל ופרט כו' ובמשנה תורה (כד) כתיב כי תבצור כרמך לא תעולל וכן לא תפאר אחריך דהיינו פרט תפאר אישקוביי"ר ופאה נמי מהכא משמע דתנא דבי ר' ישמעאל (חולין דף קלא.) שלא תטול תפארתו ממנו שכחה כתיב במשנה תורה (שם) לא תשוב לקחתו וגו' ובאילן כתיב לא תפאר אחריך ואמר מר בפרק י' דחולין (שם) אחריך זו שכחה ולא בעי למיהדר ומכתב באילן לגר ליתום אלא לא תפאר אחריך ואנא ידענא דלעניים הוא כדאשכחן בעמרים אבל במעשר לא כתיב תעזוב יתירא: אין שמין - בפרק ראשון (דף יא.) גבי בעלים מטפלין בנבילה אמר שמואל דלנזקין הוא דשמין את הנבילה לניזק ומוסיף עליה מזיק עד שמשלים לו נזקו אבל גנב וגזלן שנטלו בהמה ומתה או כחשה אין שמין את הנבילה אלא שלהם תהא והם ישלמו בהמה מעליא אלמא שינוי קני: פלוגתא דאביי ורבא - לעיל בשמעתין: בהכחשה דלא הדר - כגון מתה או נשברה רגלה:ואפאה (והרים) [והפריש ממנה חלה משעת גלגול מתחייב בחלה אלא רבותא קמ"ל דאע"פ שעשה כל השינויים הללו אין אלא מנאץ א"נ משום דהיכא דאין תחילתו עיסה אין מתחייב בחלה עד אחר אפייה נקטה הכי:
לא הפריש מן הקמה יפריש מן העומרים - אביי לטעמי' דאמר בריש תמורה (ד' ו. ושם ד"ה אמר) כל דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד מהני ומפרש התם דטעמא דיפריש מן העומרים משום תעזוב יתירא דבלא תעזוב יתירא לא היה מיחייב דכיון דעבר על לא תכלה הוה אמינא דאהני ופטור ולהכי אצטריך אביי בשמעתין ע"כ לר' ישמעאל למימר שינוי במקומה עומדת אבל לרבא דאמר התם כל דאמר רחמנא לא תעביד כי עביד לא מהני בלא תעזוב יתירא מפריש מן העומרין ולא מבעי ליה תעזוב יתירא אלא למפקיר כרמו או לרבי ישמעאל אי שינוי קונה אצטריך דמפריש מן העיסה ואם תאמר לאביי דאצטריך תעזוב יתירא לחייב מן העומרים מפקיר כרמו מנליה דחייב בפאה וי"ל דתרתי ש"מ וכן צ"ל לרבא אליבא דרבי ישמעאל אי סבר רבי ישמעאל דשינוי קונה ודריש תעזוב יתירא לחייב מן העיסה אם כן המפקיר כרמו מנליה דמשמע דההיא דרשה אתיא ככ"ע מדדייק בפרק בא סימן (נדה ד' נא. ושם ד"ה מין) דהא דתנן התם כל שחייב בפאה חייב במעשר היינו כל מין שחייב בפאה חייב במעשר דאי לאו הכי הרי מפקיר כרמו דחייב בפאה ופטור מן המעשר ומאי ראיה היא דלמא מתני' כרבי ישמעאל דמוקי תעזוב יתירא לחייב מן העיסה ולא מייתי למדרש שיתחייב בפאה אלא ודאי ליכא דפליג אההוא תנא דמפקיר כרמו ותרתי ש"מ כדפרישית: מרחו מעשר ונותן לו - ואפילו למאן דאית ליה ברירה כל זמן שלא הפריש פאה ולא בררה היה הכל שלו ונתחייב הכל במעשר ושוב לא יפטר ואם תאמר תרומה נמי לתני שתורם ונותן לו ואין לומר דתרומה בלאו הכי יפריש העני וכל פאה חייבת בתרומה חדא דא"כ מקדים מעשר לתרומה גדולה ועוד דתנן במסכת תרומות בפ"ק (מ"ה) אין תורמין מן הלקט ומן השכחה כו' ונראה לפרש משום דתרומה דבר קל לתרום לא חש להזכיר ויש מפרשים דלהכי אין תורם משום דבגורן רגילין לתרום כדתנן במסכת מעשר (פ"ב) מצא פירות ממורחין בשדה מכונסין אסורים משום גזל מפוזרין מותרין משום גזל בין כך ובין כך חייבין במעשר ופטורין מן התרומה לפי שאי אפשר לגורן שתעקר אלא אם כן ניטלה תרומה גדולה: