Sanhedrin 105a · Talmud

דְּקָאָתֵי מִיהוּדָה. ״מוֹאָב סִיר רַחְצִי״ – זֶה גֵּחֲזִי, שֶׁלָּקָה עַל עִסְקֵי רְחִיצָה. ״עַל אֱדוֹם אַשְׁלִיךְ נַעֲלִי״ – זֶה דּוֹאֵג הָאֲדוֹמִי. ״עָלַי פְּלֶשֶׁת הִתְרוֹעָעִי״ – אָמְרוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אִם יָבֹא דָּוִד שֶׁהָרַג אֶת הַפְּלִשְׁתִּי וְהוֹרִישׁ אֶת בָּנֶיךָ גַּת, מָה אַתָּה עוֹשֶׂה לוֹ? אָמַר לָהֶן: עָלַי לַעֲשׂוֹתָן רֵיעִים זֶה לָזֶה. ״מַדּוּעַ שׁוֹבְבָה הָעָם הַזֶּה יְרוּשָׁלִַים מְשֻׁבָה נִצַּחַת וְגוֹ׳״. אָמַר רַב: תְּשׁוּבָה נִצַּחַַת הֵשִׁיבָה כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל לַנָּבִיא. אָמַר לָהֶן נָבִיא לְיִשְׂרָאֵל: חִזְרוּ בִּתְשׁוּבָה! אֲבוֹתֵיכֶם שֶׁחָטְאוּ הֵיכָן הֵם? אָמְרוּ לוֹ: וּנְבִיאֵיכֶם שֶׁלֹּא חָטְאוּ הֵיכָן הֵם? שֶׁנֶּאֱמַר: ״אֲבוֹתֵיכֶם אַיֵּה הֵם וְהַנְּבִאִים הַלְעוֹלָם יִחְיוּ״. אָמַר לָהֶן: (אֲבוֹתֵיכֶם) חָזְרוּ וְהוֹדוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אַךְ דְּבָרַי וְחֻקַּי אֲשֶׁר צִוִּיתִי אֶת עֲבָדַי הַנְּבִיאִים וְגוֹ׳״. שְׁמוּאֵל אָמַר: ״בָּאוּ עֲשָׂרָה בְּנֵי אָדָם וְיָשְׁבוּ לְפָנָיו. אָמַר לָהֶן: חִזְרוּ בִּתְשׁוּבָה! אָמְרוּ לוֹ: עֶבֶד שֶׁמְּכָרוֹ רַבּוֹ, וְאִשָּׁה שֶׁגֵּרְשָׁהּ בַּעְלָהּ, כְּלוּם יֵשׁ לָזֶה עַל זֶה כְּלוּם? אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַנָּבִיא: לֵךְ אֱמוֹר לָהֶן: ״אֵי זֶה סֵפֶר כְּרִיתוּת אִמְּכֶם אֲשֶׁר שִׁלַּחְתִּיהָ אוֹ מִי מִנּוֹשַׁי אֲשֶׁר מָכַרְתִּי אֶתְכֶם לוֹ הֵן בַּעֲוֹנוֹתֵיכֶם נִמְכַּרְתֶּם וּבְפִשְׁעֵיכֶם שֻׁלְּחָה אִמְּכֶם״. וְהַיְינוּ דְּאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: מַאי דִּכְתִיב ״דָּוִד עַבְדִּי״, ״נְבוּכַדְנֶצַּר עַבְדִּי״? גָּלוּי וְיָדוּעַ לִפְנֵי מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם שֶׁעֲתִידִין יִשְׂרָאֵל לוֹמַר כָּךְ, לְפִיכָךְ הִקְדִּים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּקְרָאוֹ עַבְדּוֹ. עֶבֶד שֶׁקָּנָה נְכָסִים – עֶבֶד לְמִי? נְכָסִים לְמִי? ״וְהָעֹלָה עַל רוּחֲכֶם הָיוֹ לֹא תִהְיֶה אֲשֶׁר אַתֶּם אֹמְרִים נִהְיֶה כַגּוֹיִם כְּמִשְׁפְּחוֹת הָאֲרָצוֹת לְשָׁרֵת עֵץ וָאָבֶן. חַי אָנִי נְאֻם ה׳ אֱלֹהִים אִם לֹא בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבְחֵמָה שְׁפוּכָה אֶמְלוֹךְ עֲלֵיכֶם״. אָמַר רַב נַחְמָן: כֹּל כִּי הַאי רִיתְחָא לִירְתַּח רַחְמָנָא עֲלַן וְלִפְרוֹקִינַן. ״וְיִסְּרוֹ לַמִּשְׁפָּט אֱלֹהָיו יוֹרֶנּוּ״ – אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה: אָמַר לָהֶן נָבִיא לְיִשְׂרָאֵל: חִזְרוּ בִּתְשׁוּבָה! אָמְרוּ לוֹ: אֵין אָנוּ יְכוֹלִין, יֵצֶר הָרָע שׁוֹלֵט בָּנוּ. אָמַר לָהֶם: יַסְּרוּ יִצְרֵיכֶם! אָמְרוּ לוֹ: ״אֱלֹהָיו יוֹרֶנּוּ״. אַרְבָּעָה הֶדְיוֹטוֹת: בִּלְעָם, וְדוֹאֵג, וַאֲחִיתוֹפֶל, וְגֵחֲזִי. בִּלְעָם – בְּלֹא עָם. דָּבָר אַחֵר: בִּלְעָם – שֶׁבִּלָּה עָם. בֶּן בְּעוֹר – שֶׁבָּא עַל בְּעִיר. תָּנָא: הוּא בְּעוֹר, הוּא כּוּשַׁן רִשְׁעָתַיִם, הוּא לָבָן הָאֲרַמִּי. בְּעוֹר – שֶׁבָּא עַל בְּעִיר. כּוּשַׁן רִשְׁעָתַיִם – דַּעֲבַד שְׁתֵּי רִשְׁעָיוֹת בְּיִשְׂרָאֵל: אַחַת בִּימֵי יַעֲקֹב, וְאַחַת בִּימֵי שְׁפוֹט הַשּׁוֹפְטִים. וּמָה שְׁמוֹ? לָבָן הָאֲרַמִּי שְׁמוֹ. כְּתִיב: ״בֶּן בְּעוֹר״, וּכְתִיב: ״בְּנוֹ בְעֹר״. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אָבִיו בְּנוֹ הוּא לוֹ בִּנְבִיאוּת. בִּלְעָם הוּא דְּלָא אָתֵי לְעָלְמָא דְּאָתֵי, הָא אַחֲרִינֵי אָתוּ. מַתְנִיתִין מַנִּי? רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ הִיא, דְּתַנְיָא: רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, ״יָשׁוּבוּ רְשָׁעִים לִשְׁאוֹלָה כׇּל גּוֹיִם שְׁכֵחֵי אֱלֹהִים״. ״יָשׁוּבוּ רְשָׁעִים לִשְׁאוֹלָה״ – אֵלּוּ פּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל, ״כׇּל גּוֹיִם שְׁכֵחֵי אֱלֹהִים״ – אֵלּוּ פּוֹשְׁעֵי גּוֹיִים, דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: וְכִי נֶאֱמַר ״בְּכׇל גּוֹיִם״? וַהֲלֹא לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא ״כׇּל גּוֹיִם שְׁכֵחֵי אֱלֹהִים״! אֶלָּא ״יָשׁוּבוּ רְשָׁעִים לִשְׁאוֹלָה״ – מַאן נִינְהוּ? ״כׇּל גּוֹיִם שְׁכֵחֵי אֱלֹהִים״. וְאַף אוֹתוֹ רָשָׁע נָתַן סִימָן בְּעַצְמוֹ. אָמַר: ״תָּמֹת נַפְשִׁי מוֹת יְשָׁרִים״. אִם תָּמוֹת נַפְשִׁי מוֹת יְשָׁרִים – ״תְּהֵא אַחֲרִיתִי כָּמוֹהוּ״, וְאִם לָאו – ״הִנְנִי הוֹלֵךְ לְעַמִּי״. ״וַיֵּלְכוּ זִקְנֵי מוֹאָב וְזִקְנֵי מִדְיָן״. תָּנָא: מִדְיָן וּמוֹאָב לֹא הָיָה לָהֶם שָׁלוֹם מֵעוֹלָם. מָשָׁל לִשְׁנֵי כְּלָבִים שֶׁהָיוּ בָּעֵדֶר, וְהָיוּ צְהוּבִּין זֶה לָזֶה. בָּא זְאֵב עַל הָאֶחָד. אָמַר הָאֶחָד: אִם אֵינִי עוֹזְרוֹ, הַיּוֹם הוֹרֵג אוֹתוֹ, וּלְמָחָר בָּא עָלַי. הָלְכוּ שְׁנֵיהֶם וְהָרְגוּ הַזְּאֵב. אָמַר רַב פָּפָּא: הַיְינוּ דְּאָמְרִי אִינָשֵׁי: כַּרְכּוּשְׁתָּא וְשׁוּנָּרָא עֲבַדוּ הִלּוּלָא מִתַּרְבָּא דְּבִישׁ גַּדָּא. ״וַיֵּשְׁבוּ שָׂרֵי מוֹאָב עִם בִּלְעָם״. וְשָׂרֵי מִדְיָן לְהֵיכָן אֲזוּל? כֵּיוָן דַּאֲמַר לְהוּ: ״לִינוּ פֹה הַלַּיְלָה וַהֲשִׁיבֹתִי אֶתְכֶם דָּבָר״, אָמְרוּ: כְּלוּם יֵשׁ אָב שֶׁשּׂוֹנֵא אֶת בְּנוֹ? אָמַר רַב נַחְמָן: חוּצְפָּא אֲפִילּוּ כְּלַפֵּי שְׁמַיָּא מַהֲנֵי. מֵעִיקָּרָא כְּתִיב: ״לֹא תֵלֵךְ עִמָּהֶם״, וּלְבַסּוֹף כְּתִיב: ״קוּם לֵךְ אִתָּם״. אָמַר רַב שֵׁשֶׁת: חוּצְפָּא מַלְכוּתָא בְּלָא תָּאגָא הִיא, דִּכְתִיב: ״וְאָנֹכִי הַיּוֹם רַךְ וּמָשׁוּחַ מֶלֶךְ וְהָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה בְּנֵי צְרוּיָה קָשִׁים מִמֶּנִּי וְגוֹ׳״. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: בִּלְעָם חִיגֵּר בְּרַגְלוֹ אַחַת הָיָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיֵּלֶךְ שֶׁפִי״. שִׁמְשׁוֹן בִּשְׁתֵּי רַגְלָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: ״שְׁפִיפֹן עֲלֵי אֹרַח הַנּוֹשֵׁךְ עִקְּבֵי סוּס״. בִּלְעָם סוֹמֵא בְּאַחַת מֵעֵינָיו הָיָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״שְׁתֻם הָעָיִן״. קוֹסֵם בְּאַמָּתוֹ הָיָה. כְּתִיב הָכָא: ״נֹפֵל וּגְלוּי עֵינָיִם״, וּכְתִיב הָתָם: ״וְהָמָן נֹפֵל עַל הַמִּטָּה וְגוֹ׳״. אִיתְּמַר, מָר זוּטְרָא אָמַר: קוֹסֵם בְּאַמָּתוֹ הָיָה. מָר בְּרֵיהּ דְּרָבִינָא אָמַר: שֶׁבָּא עַל אֲתוֹנוֹ. מַאן דְּאָמַר קוֹסֵם בְּאַמָּתוֹ הָיָה – כְּדַאֲמַרַן, וּמַאן דְּאָמַר בָּא עַל אֲתוֹנוֹ הָיָה – כְּתִיב הָכָא: ״כָּרַע שָׁכַב״, וּכְתִיב הָתָם: ״בֵּין רַגְלֶיהָ

דקא אתי מיהודה - דקאמר לו דוד ואתה אנוש כערכי אלופי ומיודעי שהיה קורא לאחיתופל מיודעי קרובי שהיה משבט יהודה כדוד: מואב סיר רחצי - דוד דקא אתי ממואב: סיר רחצי - גחזי שסר ונצטרע על עסקי רחיצה: על אדום אשליך נעלי - אנעיל אותם בגן עדן: אם יבא דוד שהרג את הפלשתי - ויצעק לפניך על שאתה נותן חלק לדואג ואחיתופל לעוה"ב מה אתה עושה להפיס דעתו שהם היו שונאין אותו: אמר להם - עלי לפייסן ולעשותן ריעים ואהובים זה לזה והיינו התרועעי לשון ריעות: ושמואל אמר - מאי תשובה נצחת כה"ג [באו] עשרה בני אדם וכו': עבד שמכרו רבו - ומאחר שמכרנו הקב"ה לנבוכדנצר וגרשנו מעליו יש לו עלינו כלום: מאי דכתיב ודוד עבדי נבוכדנצר עבדי - שקראו לאותו רשע עבד כמו שקראו לדוד דכתיב בסוף ירמיה (מב) הנני שולח ולקחתי את נבוכדנצר עבדי לא מפני שדומה זה לזה אלא גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שעתידין ישראל לומר כבר מכרנו הקב"ה לנבוכדנצר לפיכך הקדים הקב"ה וקרא עבדי לנבוכדנצר כדי להחזיר להן תשובה: עבד למי נכסים למי - כלומר נבוכדנצר עבדי הוא וכל מה שקנה לי הוא ועדיין לא יצאתם מרשותי: והעולה על רוחכם היה לא תהיה - כל מה שאתם סבורים לא יהיה: כל כי האי ריתחא - מי יתן ויבא לנו זה הכעס בחימה שפוכה אמלוך עליכם שיגאלנו בעל כרחנו וימלוך עלינו: א"ר אבא בר כהנא - היינו תשובה נצחת דאמרו ליה אלהים יורנו שאין אנו יכולין ליסר אותו: בלא עם - שאין לו חלק עם עם: שבלה עם - שבלבל ישראל בעצתו שהשיאו לבלק כדבעינן למימר לקמן והפיל מהם כ"ד אלפים: בעור שבא על בעיר - שבא על אתונו כמו בהמה דמתרגמינן בעיר: תנא הוא בעור - אביו של בלעם הוא כושן רשעתים הוא לבן הארמי: אחת בימי יעקב - שרדף אחריו ובקש לעקור הכל: ואחת בימי שופטים - לאחר מיתת יהושע דכתיב (שופטים ג׳:ח׳) ויחר אף ה' בישראל ויתנם ביד כושן רשעתים: בנו בעור - משמע בעור בנו של בלעם היה: בנו הוא - לבלעם בנביאות שבלעם גדול מאביו היה בנביאות: הא שאר נכרים אתו - כלומר מדקא חשיב תנא דמתניתין דבלעם שהיה נכרי בהדי הדיוטות וקאמר דאין לו חלק מכלל דשאר נכרים יש להם חלק: מתניתין מני וכו' - א״ל ר' יהושע אלו נאמר ישובו רשעים לשאולה בכל הגוים משמע כדקאמרת השתא דכתיב כל גוים שכחי אלהים לא משמע אלא אותן השוכחים אלוה כגון בלעם [ושכמותו] אבל אחריני אתו כדאמרינן בריש פרקין (סנהדרין דף צא:) ורעו זרים צאנכם ובני נכר אכריכם לעולם הבא: מאי נינהו כל גוים שכחי אלהים - דמשום הכי בורר הקב"ה הרשעים שבהם ונותן אותם בגיהנם ואין להם חלק לעתיד אבל השאר יש להם חלק: ואף אותו רשע נתן סימן בעצמו - שאין לו חלק לעתיד: תמות נפשי מות ישרים - אם ימות מיתת עצמו תהא אחריתי כמוהו דודאי יש לו חלק עמהם: ואם לאו - דלא ימות אלא יהרג הנני הולך לעמי לגיהנם: לא היה להם שלום - דכתיב המכה את מדין בשדה מואב: צהובין - כעוסין כאדם שכועס פניו צהובין: כרכושתא - חולדה: כרכושתא ושונרא - אין להם שלום מעולם: ביש גדא - מזל רע: כלום יש אב ששונא את בנו - שהוא סבור שיאמר לו הקב"ה קלל את בני דקאמר בלעם לינו פה [הלילה]: חוצפא אפילו כלפי שמיא מהני - דאהני ליה מה שהחציף פניו לומר לשלוחי בלק לינו פה שאמר לו הקב"ה בתחילה לא תלך והדר אמר לך: מלכותא בלא תגא - כלומר שררה גדולה ואינו חסר אלא כתר מלכות: אנכי היום רך ומשוח מלך והאנשים האלה קשים ממני - כלומר איני גדול מהם אלא משיחת מלכות: שפי - כמו (חולין דף נד:) בוקא דאטמא דשף מדוכתיה: שפיפון - משמעו שתים: שתום העין - שתום פתוח כמו שתומו ניכר כלומר עינו אחת פתוחה מכלל דהאחרת סתומה והכי נמי מתרגמינן דשפיר חזי אית דמפרשי שתום כמו סתום ולאו מילתא היא: קוסם באמתו - כגון מעלה בזכורו:

סנהדרין קה.

Navigate the library