סנהדרין צה.

פרק יא׳ · חלק

Sanhedrin 95a · Chapter 11: Chelek

״עֲנִיָּה עֲנָתוֹת״ – עָתִיד יִרְמְיָה בֶּן חִלְקִיָּה וּמִתְנַבֵּא עֲלַהּ מֵעֲנָתוֹת, דִּכְתִיב: ״דִּבְרֵי יִרְמְיָהוּ בֶּן חִלְקִיָּהוּ מִן הַכֹּהֲנִים אֲשֶׁר בַּעֲנָתוֹת בְּאֶרֶץ בִּנְיָמִין״. מִי דָּמֵי? הָתָם אֲרִי, הָכָא לַיִשׁ! אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: שִׁשָּׁה שֵׁמוֹת יֵשׁ לַאֲרִי, אֵלּוּ הֵן: אֲרִי, כְּפִיר, לָבִיא, לַיִשׁ, שַׁחַל, שַׁחַץ. אִי הָכִי, בָּצְרוּ לְהוּ! עָבְרוּ מַעְבָּרָה תַּרְתֵּי נִינְהוּ. מַאי ״עוֹד הַיּוֹם בְּנֹב לַעֲמֹד״? אָמַר רַב הוּנָא: אוֹתוֹ הַיּוֹם נִשְׁתַּיֵּיר מֵעֲוֹנָהּ שֶׁל נוֹב. אָמְרִי לֵיהּ כַּלְדָּאֵי: אִי אָזְלַתְּ הָאִידָּנָא – יָכְלַתְּ לַהּ, וְאִי לָא – לָא יָכְלַתְּ לַהּ. אוֹרְחָא דִּבְעָא לְסַגּוֹיֵי בְּעַשְׂרָה יוֹמֵי, סַגֵּא בְּחַד יוֹמָא. כִּי מְטוֹ לִירוּשְׁלֶם, שְׁדוֹ לֵיהּ בִּיסְתַּרְקֵי, עַד דִּסְלֵיק וִיתֵיב מֵעִילָּוֵי שׁוּרָא, עַד דְּחַזְיַוהּ לְכוּלַּהּ יְרוּשְׁלֶם. כִּי חַזְיַיהּ, אִיזּוּטַר בְּעֵינֵיהּ. אָמַר: הֲלָא דָּא הִיא קַרְתָּא דִּירוּשְׁלֶם דַּעֲלַהּ אַרְגֵּישִׁית כֹּל מַשְׁירְיָתַי, וַעֲלַהּ כַּבֵּשִׁית כֹּל מְדִינָתָא? הֲלָא הִיא זְעֵירָא וְחַלָּשָׁא מִכֹּל כַּרְכֵי עַמְמַיָּא דְּכַבֵּשִׁית בִּתְקוֹף יְדַי? עֲלַהּ וְקָם וּמָנֵיד בְּרֵישֵׁיהּ, מוֹבֵיל וּמַיְיתֵי בִּידֵיהּ עַל טוּר בֵּית מַקְדְּשָׁא דִּבְצִיּוֹן וְעַל עֲזַרְתָּא דְּבִירוּשְׁלֶם. אָמְרִי: נִישְׁדֵּי בֵּיהּ יְדָא הָאִידָּנָא. אֲמַר לְהוּ: תָּמְהִיתוּ, לִמְחַר אַיְיתוֹ לִי כֹּל חַד וְחַד מִינַּיְיכוּ גּוּלְמוֹ הֲרַג מִינֵּיהּ. מִיָּד: ״וַיְהִי בַּלַּיְלָה הַהוּא וַיֵּצֵא מַלְאַךְ ה׳ וַיַּךְ בְּמַחֲנֵה אַשּׁוּר מֵאָה שְׁמוֹנִים וַחֲמִשָּׁה אָלֶף וַיַּשְׁכִּימוּ בַבֹּקֶר וְהִנֵּה כֻלָּם פְּגָרִים מֵתִים״. אָמַר רַב פָּפָּא: הַיְינוּ דְּאָמְרִי אִינָשֵׁי: בָּת דִּינָא – בְּטַל דִּינָא. ״וְיִשְׁבִּי בְּנֹב אֲשֶׁר בִּילִידֵי הָרָפָה וּמִשְׁקַל קֵינוֹ שְׁלֹשׁ מֵאוֹת מִשְׁקַל נְחֹשֶׁת וְהוּא חָגוּר חֲדָשָׁה וַיֹּאמֶר לְהַכּוֹת אֶת דָּוִד״. מַאי ״וְיִשְׁבִּי בְּנוֹב״? אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: אִישׁ שֶׁבָּא עַל עִסְקֵי נוֹב. אֲמַר לֵיהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְדָוִד: עַד מָתַי יִהְיֶה עָוֹן זֶה טָמוּן בְּיָדְךָ? עַל יָדְךָ נֶהֶרְגָה נוֹב עִיר הַכֹּהֲנִים, וְעַל יָדְךָ נִטְרַד דּוֹאֵג הָאֲדוֹמִי, וְעַל יָדְךָ נֶהֶרְגוּ שָׁאוּל וּשְׁלֹשֶׁת בָּנָיו. רְצוֹנְךָ יִכְלֶה זַרְעֶךָ, אוֹ תִּמָּסֵר בְּיַד אוֹיֵב? אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, מוּטָב אֶמָּסֵר בְּיַד אוֹיֵב וְלֹא יִכְלֶה זַרְעִי. יוֹמָא חַד נְפַק לִשְׁכוֹר בָּזָאֵי, אֲתָא שָׂטָן וְאִידְּמִי לֵיהּ כְּטַבְיָא. פְּתַק בֵּיהּ גִּירָא וְלָא מַטְיֵיהּ. מַשְׁכֵיהּ עַד דְּאַמְטְיֵיהּ לְאֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים. כִּדְחַזְיֵיהּ יִשְׁבִּי בְּנוֹב אֲמַר: הַיְינוּ הַאי דְּקַטְלֵיהּ לְגׇלְיָת אֲחִי. כַּפְתֵיהּ, קַמְטֵיהּ, אוֹתְבֵיהּ וְשַׁדְיֵיהּ תּוּתֵי בֵּי סַדְיָיא. אִתְעֲבִיד לֵיהּ נִיסָּא, מָכָא לֵיהּ אַרְעָא מִתּוּתֵיהּ. הַיְינוּ דִּכְתִיב: ״תַּרְחִיב צַעֲדִי תַחְתָּי וְלֹא מָעֲדוּ קַרְסֻלָּי״. הָהוּא יוֹמָא אַפַּנְיָא דְּמַעֲלֵי שַׁבְּתָא הֲוָה. אֲבִישַׁי בֶּן צְרוּיָה הֲוָה קָא חָיֵיף רֵישֵׁיהּ בְּאַרְבְּעָא גַּרְבֵי דְּמַיָּא. חֲזִינְהוּ כִּתְמֵי דְּמָא. אִיכָּא דְּאָמְרִי: אֲתָא יוֹנָה אִיטְּרִיף קַמֵּיהּ. אֲמַר: כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל לְיוֹנָה אִימְּתִילָא, שֶׁנֶּאֱמַר ״כַּנְפֵי יוֹנָה נֶחְפָּה בַכֶּסֶף״. שְׁמַע מִינַּהּ דָּוִד מַלְכָּא דְּיִשְׂרָאֵל בְּצַעֲרָא שְׁרֵי. אֲתָא לְבֵיתֵיהּ וְלָא אַשְׁכְּחֵיהּ. אֲמַר, תְּנַן: אֵין רוֹכְבִין עַל סוּסוֹ וְאֵין יוֹשְׁבִין עַל כִּסְאוֹ וְאֵין מִשְׁתַּמְּשִׁין בְּשַׁרְבִיטוֹ. בִּשְׁעַת הַסַּכָּנָה מַאי? אֲתָא שְׁאֵיל בֵּי מִדְרְשָׁא. אֲמַרוּ לֵיהּ: בִּשְׁעַת הַסַּכָּנָה שַׁפִּיר דָּמֵי. רַכְבֵיהּ לְפִרְדֵּיהּ וְקָם וַאֲזַל. קְפַצָה לֵיהּ אַרְעָא. בַּהֲדֵי דְּקָא מְסַגֵּי, חַזְיַיהּ לְעׇרְפָּה אִמֵּיהּ דַּהֲוָות נָוְולָא. כִּי חֲזֵיתֵיהּ, פְּסַקְתֵּהּ לְפִילְכַּהּ, שְׁדָתֵיהּ עִילָּוֵיהּ, סְבַרָא לְמִקְטְלֵיהּ. אֲמַרָה לֵיהּ: עֻלֵם, אַיְיתִי לִי פְּלַךְ! פַּתְקֵיהּ בְּרֵישׁ מוֹחַהּ, וְקַטְלַהּ. כַּד חַזְיֵיהּ יִשְׁבִּי בְּנוֹב, אֲמַר: הַשְׁתָּא הָווּ בֵּי תְרֵין וְקָטְלִין לִי. פַּתְקֵיהּ לְדָוִד לְעֵילָּא, וְדָץ לֵיהּ לְרוּמְחֵיהּ. אֲמַר: נִיפּוֹל עֲלֵהּ וְנִקְּטַל. אֲמַר אֲבִישַׁי שֵׁם, אוֹקְמֵיהּ לְדָוִד בֵּין שְׁמַיָּא לְאַרְעָא. וְנֵימָא לֵיהּ אִיהוּ? אֵין חָבוּשׁ מוֹצִיא עַצְמוֹ מִבֵּית הָאֲסוּרִין. אֲמַר לֵיהּ: מַאי בָּעֵית הָכָא? אֲמַר לֵיהּ: הָכִי אֲמַר לִי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְהָכִי אַהְדַּרִי לֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ: אֵפֹךְ צְלוֹתָיךְ! בַּר בְּרָךְ קִירָא לִיזְבּוֹן, וְאַתְּ לָא תִּצְטַעַר. אֲמַר לֵיהּ: אִי הָכִי, סַיַּיע בַּהֲדַן. הַיְינוּ דִּכְתִיב: ״וַיַּעֲזׇר לוֹ אֲבִישַׁי בֶּן צְרוּיָה״. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: שֶׁעֲזָרוֹ בִּתְפִלָּה. אֲמַר אֲבִישַׁי שֵׁם וְאַחֲתֵיהּ. הֲוָה קָא רָדֵיף בָּתְרַיְיהוּ. כִּי מְטֹא קוּבֵּי, אָמְרִי: קוּם בֵּיהּ. כִּי מְטֹא בֵּי תְרֵי, אָמְרִי: בִּתְרֵי גּוּרְיָוָן קַטְלוּהּ לְאַרְיָא. אָמְרִי לֵיהּ: זִיל אִשְׁתְּכַח לְעׇרְפָּה אִימָּיךְ בְּקִיבְרָא. כִּי אַדְכַּרוּ לֵיהּ שְׁמָא דְּאִימֵּיהּ, כְּחַשׁ חֵילֵיהּ וְקַטְלוּהּ. הַיְינוּ דִּכְתִיב: ״אָז נִשְׁבְּעוּ אַנְשֵׁי דָוִד לוֹ לֵאמֹר לֹא תֵצֵא עוֹד אִתָּנוּ לַמִּלְחָמָה וְלֹא תְכַבֶּה אֶת נֵר יִשְׂרָאֵל״. תָּנוּ רַבָּנַן: שְׁלֹשָׁה קָפְצָה לָהֶם הָאָרֶץ – אֱלִיעֶזֶר עֶבֶד אַבְרָהָם, וְיַעֲקֹב אָבִינוּ, וַאֲבִישַׁי בֶּן צְרוּיָה. אֲבִישַׁי בֶּן צְרוּיָה – הָא דַּאֲמַרַן. אֱלִיעֶזֶר עֶבֶד אַבְרָהָם – דִּכְתִיב: ״וָאָבֹא הַיּוֹם אֶל הָעָיִן״, לְמֵימְרָא דְּהָהוּא יוֹמָא נְפַק. יַעֲקֹב אָבִינוּ -

עניה ענתות - כמו עניה כלומר נביאות ירמיה הענתותי היא שעתידה לבא על נבוכד נצר שתמסר ירושלים בידו: הרי כפיר וכו' - ובדוכתא אחריתי מפורש למה נקראו לו כל השמות הללו: אי הכי - דכולי קרא צהלי קולך לא מחושבנא הוא א"כ ליכא אלא תשע מסעות דהא עוד היום לאו מחושבנא [נמי הוא] ומתרץ עברו מעברה תרתי אינון עברו חד מעברה חד ואיכא עשר מסעות: אותו היום נשתייר מעונה של נוב - [דמפני עון] שהיה להם לישראל על שנהרגו כהני נוב קבע הקב"ה העונש עד אותו היום ואותו יום בלבד נשתייר מזמן העונש ואילו היה נלחם בירושלים באותו היום היה כובשה והכי משמע קרא עוד היום אותו יום העמידו לסנחריב על ירושלים בעון נוב: סגא בחד יומא - והיינו י' מסעות שנסע אותו היום: שדו ליה - לסנחריב: בסתרקי - תחתיו טפי"ט בלע"ז עד שראה ירושלים כולה: עלה וקם ומניד ברישיה - עליה עמד והיה מניד בראשו: נשדי ביה ידא האידנא - נלחם בה עתה: תמהיתו - תמה הוא להתחיל היום משום חולשא דאורחא ל"א תמהיתו נתיגעתם ודומה ליה (בסנחריב) איתמה למיתב: גולמו הרג - חתיכה של חומה לשון פרסי אבן רעועה מן החומה ונבקעה: בת דינא בטל דינא - כיון שלן דינא בטל הריב וכן מפני שלא נכבשה בו ביום לא הצליח ממחרת: וישבי בנוב - איידי דאיירי לעיל באותו יום שנשתייר מעונה של נוב נקט הכא וישבי בנוב שבא על עסקי נוב: הרפה - היינו ערפה: משקל קינו - מתרגמינן מתקל סופיניה: והוא חגור חדשה - והוא אסיר איספניקי חדתא: נטרד דואג האדומי - שספר לשון הרע על דוד שנתקנא בו שאול ולפי שקבל אחימלך את דוד בנוב אמר ליה שאול סוב ופגע בכהני ה' נמצא שעל ידך נהרגו ואתה נכשל ובחטא זה נהרג שאול ושלשת בניו במלחמת פלשתים: שכר ביזאי - לשון פרסי קריטא ל"א כפר היא: קמטיה - הכניעו תחת הבד של זיתים ויתיב עלה למעכו: מכא ליה ארעא מתותיה - נתרככה הארץ מתחתיו ולא הזיקו ל"א מכא נשפלת כעין גומא והיתה מגינה עליו: בארבע גריבי דמיא - בארבע סאין של מים ל"א בארבע כורא דמיא בד' נודות של מים: איטריף קמיה - היתה טורפת ומחבטת עצמה וממרטת כנפיה והומה ומצערת: קפצה ליה ארעא - כמו לא תקפוץ (דברים טו) נתקצרה הארץ והגיע מהרה לארץ פלשתים: לערפה אימיה - דישבי: נוולה - טווה: כד חזיתיה - ערפה לאבישי סברה למקטליה באותו פלך שהיה בידה ולא נגע בו: אמרה ליה - לאבישי אייתי לן ההוא פלך דנפל לפניך: ה"ג פתקיה בריש מוחה וקטלה - השליך אבישי הפלך לראשה ומתה: פתקיה לדוד לעילא - זרקו כלפי מעלה: ודץ ליה - נעץ תחתיו חניתו בקרקע כדי שיפול עליו וימות: ונימא איהו - דוד עצמו לימא שם: אין חבוש - . אין דעתו מכוונת לומר השם והשתא ניצל דוד והשליכו השם ברחוק והלכו אבישי ודוד וחזרו להם: אמר ליה - אבישי לדוד: ומאי בעית הכא - למה באת כאן: אמר ליה - הקב"ה אמר לי רצונך שיכלה זרעך או תמסר ביד אויביך והכי אהדרי ליה מוטב שאפול ביד אויב: אמר ליה אפיך צלותיך - הפוך תפלתך ואמור לפניו מוטב יכלה זרעך ולא תמסר ביד אויב דמה לך בצער בניך: בר ברך קירא לזבון ואת לא תצטער - משל הוא שאומרים בני אדם: סייע בהדן - עזור בתפלתך להפכה: והוה קא רדיף בתרייהו - והם בורחין שהיה קרוב לארץ פלשתים: וכי מטו קובי - לאותו כפר ששמו קובי שבין א"י לארץ פלשתים: אמרי קום ביה - אמרו זה לזה עמוד כנגדו ואל תברח ונכנו ולכך נקרא קובי אינהו הוו בקיאי בשמות הכפרים ועדיין היו מפחדין ובורחין: כי מטא בי תרי - שם מקום: אמרו בין תרי גוריון - בתמיהא: בקברא - שהרגנוה: