סנהדריןצט.
טוען את הדף…
וְהַיְינוּ דַּאֲמַר לֵיהּ הָהוּא מִינָא לְרַבִּי אֲבָהוּ: אֵימָתַי אָתֵי מָשִׁיחַ? אָמַר לֵיהּ: לְכִי חָפֵי לְהוּ חֲשׁוֹכָא לְהָנְהוּ אִינָשֵׁי. אֲמַר לֵיהּ: מֵילָט קָא לָיְיטַתְּ לִי? אֲמַר לֵיהּ: קְרָא כְּתִיב, ״כִּי הִנֵּה הַחֹשֶׁךְ יְכַסֶּה אֶרֶץ וַעֲרָפֶל לְאֻמִּים וְעָלַיִךְ יִזְרַח ה׳ וּכְבוֹדוֹ עָלַיִךְ יֵרָאֶה״. תַּנְיָא: רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, יְמוֹת הַמָּשִׁיחַ אַרְבָּעִים שָׁנָה, שֶׁנֶּאֱמַר ״אַרְבָּעִים שָׁנָה אָקוּט בְּדוֹר״. רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר, שִׁבְעִים שָׁנָה, שֶׁנֶּאֱמַר ״וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא וְנִשְׁכַּחַת צֹר שִׁבְעִים שָׁנָה כִּימֵי מֶלֶךְ אֶחָד״. אֵיזֶהוּ מֶלֶךְ מְיוּחָד? הֱוֵי אוֹמֵר: זֶה מָשִׁיחַ. רַבִּי אוֹמֵר: שְׁלֹשָׁה דּוֹרוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״יִירָאוּךָ עִם שָׁמֶשׁ וְלִפְנֵי יָרֵחַ דּוֹר דּוֹרִים״. רַבִּי הִילֵּל אוֹמֵר: אֵין לָהֶם מָשִׁיחַ לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁכְּבָר אֲכָלוּהוּ בִּימֵי חִזְקִיָּה. אָמַר רַב יוֹסֵף: שְׁרָא לֵיהּ מָרֵיהּ לְרַבִּי הִילֵּל. חִזְקִיָּה אֵימַת הֲוָה? בְּבַיִת רִאשׁוֹן! וְאִילּוּ זְכַרְיָה קָא מִתְנַבֵּי בְּבַיִת שֵׁנִי, וְאָמַר: ״גִּילִי מְאֹד בַּת צִיּוֹן הָרִיעִי בַּת יְרוּשָׁלִַים הִנֵּה מַלְכֵּךְ יָבוֹא לָךְ צַדִּיק וְנוֹשָׁע הוּא עָנִי וְרֹכֵב עַל חֲמוֹר וְעַל עַיִר בֶּן אֲתֹנוֹת״. תַּנְיָא אִידַּךְ: רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, יְמוֹת הַמָּשִׁיחַ אַרְבָּעִים שָׁנָה. כְּתִיב הָכָא: ״וַיְעַנְּךָ וַיַּרְעִבֶךָ וַיַּאֲכִלְךָ״, וּכְתִיב הָתָם: ״שַׂמְּחֵנוּ כִּימוֹת עִנִּיתָנוּ שְׁנוֹת רָאִינוּ רָעָה״. רַבִּי דּוֹסָא אוֹמֵר: אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה. כְּתִיב הָכָא: ״וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה״, וּכְתִיב הָתָם: ״שַׂמְּחֵנוּ כִּימוֹת עִנִּיתָנוּ״. רַבִּי אוֹמֵר: שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וְחָמֵשׁ שָׁנָה, כְּמִנְיַן יְמוֹת הַחַמָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי יוֹם נָקָם בְּלִבִּי וּשְׁנַת גְּאוּלַי בָּאָה״. מַאי ״יוֹם נָקָם בְּלִבִּי״? אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: לְלִבִּי גִּלִּיתִי, לְאֵבָרַיי לֹא גִּלִּיתִי. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר: לְלִבִּי גִּלִּיתִי, לְמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת לֹא גִּלִּיתִי. תָּנֵי אֲבִימִי בְּרֵיהּ דְּרַבִּי אֲבָהוּ: יְמוֹת הַמָּשִׁיחַ לְיִשְׂרָאֵל שִׁבְעַת אֲלָפִים שָׁנָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּמְשׂוֹשׂ חָתָן עַל כַּלָּה כֵּן יָשִׂישׂ עָלַיִךְ אֱלֹהֶיךָ״. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: יְמוֹת הַמָּשִׁיחַ כְּמִיּוֹם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם וְעַד עַכְשָׁיו, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּימֵי הַשָּׁמַיִם עַל הָאָרֶץ״. רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר: כִּימֵי נֹחַ עַד עַכְשָׁיו, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי מֵי נֹחַ זֹאת לִי אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי״. אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כׇּל הַנְּבִיאִים כּוּלָּן לֹא נִתְנַבְּאוּ אֶלָּא לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ, אֲבָל לָעוֹלָם הַבָּא – ״עַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹהִים זוּלָתְךָ אֱלֹהִים יַעֲשֶׂה לִמְחַכֵּה לוֹ״. וּפְלִיגָא דִּשְׁמוּאֵל, דְּאָמַר שְׁמוּאֵל: אֵין בֵּין הָעוֹלָם הַזֶּה לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ אֶלָּא שִׁעְבּוּד מַלְכִיּוֹת בִּלְבַד. וְאָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כׇּל הַנְּבִיאִים לֹא נִתְנַבְּאוּ אֶלָּא לְבַעֲלֵי תְשׁוּבָה, אֲבָל צַדִּיקִים גְּמוּרִים – ״עַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹהִים זוּלָתְךָ״. וּפְלִיגָא דְּרַבִּי אֲבָהוּ, דְּאָמַר רַבִּי אֲבָהוּ אָמַר רַב: מָקוֹם שֶׁבַּעֲלֵי תְשׁוּבָה עוֹמְדִין שָׁם – צַדִּיקִים אֵינָן עוֹמְדִין שָׁם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״שָׁלוֹם שָׁלוֹם לָרָחוֹק וְלַקָּרוֹב״. בְּרֵישָׁא רָחוֹק וַהֲדַר קָרוֹב. מַאי ״רָחוֹק״ – רָחוֹק דְּמֵעִיקָּרָא. וּמַאי ״קָרוֹב״ – קָרוֹב דְּמֵעִיקָּרָא וּדְהַשְׁתָּא. וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: ״לָרָחוֹק״ – שֶׁהוּא רָחוֹק מֵעֲבֵירָה, ״קָרוֹב״ – שֶׁהוּא קָרוֹב מֵעֲבֵירָה וְנִתְרַחֵק מִמֶּנָּה. וְאָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כׇּל הַנְּבִיאִים כּוּלָּן לֹא נִתְנַבְּאוּ אֶלָּא לְמַשִּׂיא בִּתּוֹ לְתַלְמִיד חָכָם, וּלְעוֹשֶׂה פְּרַקְמַטְיָא לְתַלְמִיד חָכָם, וְלִמְהַנֶּה תַּלְמִיד חָכָם מִנְּכָסָיו. אֲבָל תַּלְמִידֵי חֲכָמִים עַצְמָן – ״עַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹהִים זוּלָתְךָ״. מַאי ״עַיִן לֹא רָאָתָה״? אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: זֶה יַיִן הַמְשׁוּמָּר בַּעֲנָבָיו מִשֵּׁשֶׁת יְמֵי בְּרֵאשִׁית. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר: זֶה עֵדֶן, שֶׁלֹּא רָאֲתָה עַיִן מֵעוֹלָם. וְאִם תֹּאמַר: אָדָם הֵיכָן דָּר? בַּגָּן. וְאִם תֹּאמַר: גַּן הוּא עֵדֶן? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְנָהָר יֹצֵא מֵעֵדֶן לְהַשְׁקוֹת אֶת הַגָּן״. וְהָאוֹמֵר: אֵין תּוֹרָה מִן הַשָּׁמַיִם וְכוּ׳. תָּנוּ רַבָּנַן: ״כִּי דְבַר ה׳ בָּזָה וּמִצְוָתוֹ הֵפַר הִכָּרֵת תִּכָּרֵת״ – זֶה הָאוֹמֵר: אֵין תּוֹרָה מִן הַשָּׁמַיִם. דָּבָר אַחֵר: ״כִּי דְבַר ה׳ בָּזָה״ – זֶה אֶפִּיקוֹרוֹס. דָּבָר אַחֵר: ״כִּי דְבַר ה׳ בָּזָה״ – זֶה הַמְגַלֶּה פָּנִים בַּתּוֹרָה. ״וְאֶת מִצְוָתוֹ הֵפַר״ – זֶה הַמֵּפֵר בְּרִית בָּשָׂר. ״הִכָּרֵת תִּכָּרֵת״ – ״הִכָּרֵת״ בָּעוֹלָם הַזֶּה, ״תִּכָּרֵת״ לָעוֹלָם הַבָּא. מִכָּאן אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי: הַמְחַלֵּל אֶת הַקֳּדָשִׁים, וְהַמְבַזֶּה אֶת הַמּוֹעֲדוֹת, וְהַמֵּפֵר בְּרִיתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ, וְהַמְגַלֶּה פָּנִים בְּתוֹרָה שֶׁלֹּא כַּהֲלָכָה, וְהַמַּלְבִּין פְּנֵי חֲבֵירוֹ בָּרַבִּים, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ תּוֹרָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים אֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא. תַּנְיָא אִידַּךְ: ״כִּי דְבַר ה׳ בָּזָה״ – זֶה הָאוֹמֵר אֵין תּוֹרָה מִן הַשָּׁמַיִם. וַאֲפִילּוּ אָמַר כׇּל הַתּוֹרָה כּוּלָּהּ מִן הַשָּׁמַיִם, חוּץ מִפָּסוּק זֶה שֶׁלֹּא אֲמָרוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶלָּא מֹשֶׁה מִפִּי עַצְמוֹ – זֶהוּ ״כִּי דְבַר ה׳ בָּזָה״. וַאֲפִילּוּ אָמַר כׇּל הַתּוֹרָה כּוּלָּהּ מִן הַשָּׁמַיִם, חוּץ מִדִּקְדּוּק זֶה, מִקַּל וָחוֹמֶר זֶה, מִגְּזֵרָה שָׁוָה זוֹ – זֶה הוּא ״כִּי דְבַר ה׳ בָּזָה״. תַּנְיָא, הָיָה רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: הַלּוֹמֵד תּוֹרָה וְאֵינוֹ מְלַמְּדָהּ – זֶה הוּא ״דְּבַר ה׳ בָּזָה״. רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: כׇּל מִי שֶׁאֵינוֹ מַשְׁגִּיחַ עַל הַמִּשְׁנָה. רַבִּי נְהוֹרַאי אוֹמֵר: כׇּל שֶׁאֶפְשָׁר לַעֲסוֹק בַּתּוֹרָה וְאֵינוֹ עוֹסֵק. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: זֶה הָעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה. מַאי מַשְׁמָעָה? דְּתָנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: ״כִּי דְבַר ה׳ בָּזָה״ – זֶה הַמְבַזֶּה דִּבּוּר שֶׁנֶּאֱמַר לוֹ לְמֹשֶׁה מִסִּינַי: ״אָנֹכִי ה׳ אֱלֹהֶיךָ״, ״לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְגוֹ׳״. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קׇרְחָה אוֹמֵר: כׇּל הַלּוֹמֵד תּוֹרָה וְאֵינוֹ חוֹזֵר עָלֶיהָ, דּוֹמֶה לְאָדָם שֶׁזּוֹרֵעַ וְאֵינוֹ קוֹצֵר. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: כׇּל הַלּוֹמֵד תּוֹרָה וּמְשַׁכְּחָהּ, דּוֹמֶה לְאִשָּׁה שֶׁיּוֹלֶדֶת וְקוֹבֶרֶת. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר:ה"ג היינו דאמר ליה ההוא מינא לרבי אבהו וכו': אקוט בדור - אקח ישראל ואמלוך עליהם כמו נקטיה ארבעים שנה אקוט בדור בדור קטן של ארבעים שנה שהוא משונה מדורות שלפניו ומסתמא היינו משיח ששינוין גדולים יהיו בדורו ופשטיה דקרא מיהא גבי מתי מדבר אבל מדכתיב אקוט משמע אף להבא היה מתנבא: מיוחד - חשוב: ה"ג רבי אומר ג' דורות שנאמר ייראוך עם שמש - כלומר בהדי משיח שכתב בו (תהילים ע״ב:ה׳) לפני שמש ינון שמו ייראוך ישראל ולפני ירח לפני מלכות בית דוד שנמשל כירח כדכתיב (שם פט) כירח יכון עולם וגו' כמו כן ייראוך דור דורים דור אחד דורים ב' הרי ג': אין להם משיח לישראל - אלא הקב"ה ימלוך בעצמו ויגאלם לבדו: שרי ליה מריה - ימחול לו הקב"ה שאמר דברים אשר לא כן: ואלו זכריה מיהא מתנבא על משיח בבית שני - דכתיב בתרי עשר הנה מלכך יבא לך וגו' ולאו היינו זכריה בן יהוידע הכהן שניבא בבית ראשון אלא זכריה בן ברכיה שהיה במלכות דריוש: רבי אומר שס"ה כמנין ימות החמה דכתיב כי יום נקם בלבי ושנת גאולי באה - [ליום נקם של מרגלים ארבעים יום מה יום נקם של מרגלים] שנה אחת בכל יום כדכתיב (במדבר י״ד:ל״ד) יום לשנה יום לשנה וגו' כך שנת גאולה באה שנה ליום שנה ליום שלכל יום ויום של שנה זו הכתובה שנת גאולי במקרא זה נותנים שנה אחת ואית דגרסי רבי אומר שס"ה אלפים שנה דכתיב שנת גאולי באה ושנה של הקב"ה הכי הוי דכתיב (תהילים צ׳:ד׳) כי אלף שנים בעיניך כיום: לאיברי לא גליתי - שלא הוצאתי דבר מפי שהיו איברי יכולין לשמוע אבל בלבי היה טמון הדבר: כמשוש חתן - שבעת ימי המשתה כן ישיש עליך שבעת ימים ויומו של הקב"ה אלף שנה: ועד עכשיו - ימות המשיח: למען ירבו ימיכם כימי השמים על הארץ - ולא עמדו בארצם כל כך. אבל עתידין לעמוד כשיבא משיח: כי מי נח - כמו כימי נח כחשבון השנים שנמצא בידו לאותו זמן שנשבע ה' מעבור מי נח עוד על הארץ כן נשבעתי כפי אותו חשבון נשבעתי מקצף עליך ומגער בך שלא אחריב את עולמי לאחר שיבא משיח עד שיכלה זה הזמן: לא נתנבאו - טובה לישראל: עין לא ראתה - דאין קץ לדבר: צדיקים אינן עומדין - דגדול כחן של בעלי תשובה שאין בריה יכולה לעמוד (לפניהם) [במחיצתם]: ברישא לרחוק - שנתרחק מן הקב"ה ואח"כ שב אליו בתשובה והדר שלום לקרוב מעיקרא צדיק גמור דגדול כחן של בעלי תשובה: שהיה רחוק מן העבירה - כל ימיו דהיינו צדיק גמור: אפיקורוס ומגלה פנים - מפורש לקמן: ברית בשר - מילה: מכאן - מן הפסוק הזה שכתוב כי דבר ה' בזה (אמר ריא וכו' מחלל את הקדשים דמחלל קדשים ומבזה מועדות ומגלה פנים כו' היינו דבר ה' בזה) דבזיון הוא: מפר ברית - היינו את בריתי הפר: מועדות - חולו של מועד: דקדוק זה - חסרות ויתרות: מק"ו ומגזירה שוה - [ושא"ל רבו גזירה שוה] לא גמר מרבו: המשנה - זה שעושה כמו שאינה עיקר: זה העובד ע"ז - היינו דבר ה' דבור שדבר הקב"ה בעצמו לישראל דאנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום: חוזר - לשנותה: