סנהדריןעה:
טוען את הדף…
אָמַר אַבָּיֵי: הָכִי קָאָמַר, מִנַּיִן לַעֲשׂוֹת שְׁאֵר הַבָּא מִמֶּנּוּ כִּשְׁאֵר הַבָּא מִמֶּנָּה? נֶאֱמַר כָּאן ״זִמָּה״ וְנֶאֱמַר לְהַלָּן ״זִמָּה״ וְכוּ׳. וְהָא בִּשְׁאֵר דִּידֵיהּ לָא כְּתִיבָא בֵּיהּ ״זִמָּה״! אָמַר רָבָא: אֲמַר לִי רַב יִצְחָק בַּר אֲבוּדִימִי, אָתְיָא ״הֵנָּה״ ״הֵנָּה״, אָתְיָא ״זִמָּה״ ״זִמָּה״. אָמַר מָר: מִנַּיִן לַעֲשׂוֹת לְמַטָּה כִּלְמַעְלָה. מַאי ״לְמַטָּה כִּלְמַעְלָה״? אִילֵּימָא בַּת בְּנָהּ וּבַת בִּתָּהּ כְּבִתָּהּ, בַּהֲדֵי הֲדָדֵי קָאָתְיָין! אֶלָּא, אֵם חָמִיו וְאֵם חֲמוֹתוֹ כַּחֲמוֹתוֹ. הַאי ״לְמַטָּה כִּלְמַעְלָה״? ״לְמַעְלָה כִּלְמַטָּה״ הוּא! תְּנִי: ״לְמַעְלָה כִּלְמַטָּה״. אִי הָכִי, נֶאֱמַר כָּאן ״זִמָּה״ וְנֶאֱמַר לְהַלָּן ״זִמָּה״, וּמָה הַשְׁתָּא: אִינְהִי לָא כְּתִיבָא, זִמָּה דִּידְהוּ כְּתִיבָא? אָמַר אַבָּיֵי: הָכִי קָאָמַר, מִנַּיִן לַעֲשׂוֹת שְׁלֹשָׁה דּוֹרוֹת לְמַעְלָה כִּשְׁלֹשָׁה דּוֹרוֹת לְמַטָּה? נֶאֱמַר לְמַטָּה ״זִמָּה״ וְנֶאֱמַר לְמַעְלָה ״זִמָּה״. מָה לְמַטָּה שְׁלֹשָׁה דּוֹרוֹת, אַף לְמַעְלָה שְׁלֹשָׁה דּוֹרוֹת. וּמָה בָּעוֹנֶשׁ עָשָׂה לְמַטָּה כִּלְמַעְלָה, אַף בָּאַזְהָרָה נָמֵי עָשָׂה לְמַעְלָה כִּלְמַטָּה. רַב אָשֵׁי אָמַר: לְעוֹלָם כִּדְקָתָנֵי, וּמַאי ״לְמַטָּה״? לְמַטָּה בְּאִיסּוּר. אִי: מָה הִיא – אֵם אִמָּהּ אֲסוּרָה, אַף הוּא – אֵם אִמּוֹ אֲסוּרָה? אָמַר אַבָּיֵי: אָמַר קְרָא ״אִמְּךָ הִיא״, מִשּׁוּם אִמּוֹ אַתָּה מְחַיְּיבוֹ, וְאִי אַתָּה מְחַיְּיבוֹ מִשּׁוּם אֵם אִמּוֹ. רָבָא אָמַר: בֵּין לְמַאן דְּאָמַר ״דּוּן מִינַּהּ וּמִינַּהּ״, וּבֵין לְמַאן דְּאָמַר ״דּוּן מִינַּהּ וְאוֹקֵי בְאַתְרַהּ״ – לָא אָתְיָא. לְמַאן דְּאָמַר: דּוּן מִינַּהּ וּמִינַּהּ, מָה הִיא אֵם אִמָּהּ אֲסוּרָה – אַף הוּא נָמֵי אֵם אִמּוֹ אֲסוּרָה. וּמִינַּהּ: מָה הִיא בִּשְׂרֵיפָה – אַף הוּא נָמֵי בִּשְׂרֵיפָה. לְמַאן דְּאָמַר: שְׂרֵיפָה חֲמוּרָה, אִיכָּא לְמִיפְרַךְ. מָה לְהִיא – שֶׁכֵּן אִמָּהּ בִּשְׂרֵיפָה, תֹּאמַר בְּהוּא – שֶׁאִמּוֹ בִּסְקִילָה? וְעוֹד: אִמּוֹ בִּסְקִילָה, אֵם אִמּוֹ בִּשְׂרֵיפָה? וְעוֹד: מָה הִיא – לֹא חִלַּקְתָּ בָּהּ בֵּין אִמָּהּ לְאֵם אִמָּהּ, אַף הוּא – נָמֵי לָא תַּחְלוֹק בּוֹ בֵּין אִמּוֹ לְאֵם אִמּוֹ? וּלְמַאן דְּאָמַר סְקִילָה חֲמוּרָה, מֵהַאי קוּשְׁיָא לָא נְידוּנַהּ. וּלְמַאן דְּאָמַר, דּוּן מִינַּהּ וְאוֹקֵי בְאַתְרַהּ: מָה הִיא – אֵם אִמָּהּ אֲסוּרָה, אַף הוּא נָמֵי – אֵם אִמּוֹ אֲסוּרָה. וְאוֹקֵי בְּאַתְרַהּ: הָתָם הוּא דְּבִשְׂרֵיפָה, אֲבָל הָכָא בִּסְקִילָה, כִּדְאַשְׁכְּחַן בְּאִמּוֹ. לְמַאן דְּאָמַר שְׂרֵיפָה חֲמוּרָה, אִיכָּא לְמִיפְרַךְ:אמר אביי - האי זכרים ונקבות עליו ועל אשתו קאמר והכי קאמר מניין לעשות שאר הבא ממנו דהיינו בתו ובת בנו ובת בתו מאנוסתו דלאו בכלל אשה ובתה דקרא נינהו דהתם באשתו ע"י קידושין קאמר דדרשינן לה ביבמות [צז.] מקראי דרבה רמי כתיב ערות בת בנך או בת בתך וגו' הא בת בנה ובת בתה שלא ילדה ממך גלה וכתיב ערות אשה ובתה לא תגלה משמע בין שילדתו לך בין שילדתו לאיש אחר לא קשיא כאן באונסין כאן בנישואין אם אנוסתך או מפותה לך היא אי אתה מוזהר על בתה אלא אם כן ממך היא ואם אשתך היא אתה מוזהר אף על בת שילדה לאיש אחר: כשאר הבא ממנה - כבת אשתו ובת בתה ובת בנה דרבינן להו לעיל בגזירה שוה: והא בשאר דידיה לא כתיב זמה - דמהאי קרא נפקא לן בת בתו ובת בנו מאנוסתו ערות בת בנך או בת בתך כדפרישית לעיל ובתו לקמן יליף לה ובההוא קרא זמה לא כתיב: אתיא הנה הנה אתיא זמה זמה - מעיקרא מייתינן לה בהנה הנה והדר בזמה זמה כתיב הכא (ויקרא י״ח:י׳) כי ערותך הנה וכתיב בשאר אשתו (שם) שארה הנה מה להלן זמה עמו אף כאן זמה עמו ובתר דאייתינן זמה לשאר דידיה ילפינן בה שריפה בזמה זמה נאמר כאן (שם) זמה ונאמר להלן (שם כ) בשריפה זמה מה להלן שריפה אף כאן שריפה: אילימא בת בנה ובת בתה - שהן דורות תחתונים ואחרונים כלמעלה כלומר כבתה שהיא קדמה והיינו עליונה: למעלה כלמטה היא - שהאבות לעולם עליונים נקראו שהן קדמו: השתא אינהו לא כתיבן - אם חמיו ואם חמותו לאזהרתן ולעונשן לא כתיבא: זמה דידהו כתיבא - בתמיה דקאמר נאמר כאן זמה: הכי קאמר - לעולם אאם חמיו ואאם חמותו מהדר ובהאי צד נקטיה לדרשה דידיה: מנין לעשות למעלה - מאשתו שלשה דורות לאיסור דהיינו אם חמיו שהוא דור שלישי לאשתו וכן אם חמותו: כשלשה דורות למטה - כמו שמצינו שהוזהר ונענש למטה הימנה שלשה דורות דהיינו בת בתה וכן בת בנה: נאמר למטה זמה - שארה הנה זמה היא: ונאמר למעלה זמה - דכתיב (שם) כי יקח את אשה ואת אמה זמה היא: מה למטה שלשה דורות אף למעלה שלשה דורות - אתרבו בדינא דקרא הרי למדנו לעונש ועדיין אזהרה לא שמענו בהם דהא זמה למעלה גבי עונש כתיב והדר יליף מסקנא דברייתא מה בעונש עשה למטה בתה ובת בתה ובת בנה כלמעלה בחמותו דהא רבינן להו לעיל שריפה אף באזהרה עשה למעלה חמותו ואם חמותו ואם חמיו שלא נאמר בהן אזהרה כלמטה כבתה ובת בתה ובת בנה הרי למדנו לעונש (מאזהרה) ולישנא דברייתא הכי קאמר מנין לעשות למעלה מאשתו כלמטה מאשתו לענין שלשה דורות נאמר למעלה מאשתו זמה ונאמר למטה מאשתו זמה ועשה הכתוב למטה כלמעלה בת בתה כבתה אף למעלה מאשתו עשה למעלה כלמטה עשה אם חמותו כחמותו. הרי למדנום לעונש ללמדם לאזהרה שאף חמותו עצמה לא נאמר באזהרה מה בעונש למטה כלמעלה רבינן שאר של מטה הימנה לשריפה כשאר של מעלה ממנה אף באזהרה עשה שאר של מעלה הימנה כשאר של מטה הימנה ואע"ג דברייתא איפכא תני אביי מפיך: רב אשי אמר לעולם כדקתני - דלא תצטריך לאפוכה ולמתני מה להלן למטה כלמעלה אף כאן למעלה כלמטה אלא אף כאן למטה כלמעלה ומאי למטה דקאמר למטה באיסור איסור הקל קרי למטה והחמור קרי למעלה והכי קאמר מנין לעשות אם חמיו ואם חמותו שהן רחוקות ואסורין למטה כחמותו שהיא קרובה ואיסורה עליון וחמור נאמר כאן זמה [כו'] ורב אשי לא קשיא ליה הא דקשיא לן לעיל השתא אינהו לא כתיבי זמה דידהו כתיבי דהאי נאמר כאן זמה לאו עלייהו קאי אלא הכי נקט למילתיה נאמר כאן בחמותו זמה ונאמר להלן בבת אשתו זמה מה להלן למטה באיסור כלמעלה באיסור חייב הכתוב על בת בתה ובת בנה כבתה אף כאן נעשה אם חמיו ואם חמותו כחמותו והיינו למטה באיסור כלמעלה באיסור וסיפא דהדר תני מה כאן למטה כלמעלה אף להלן למעלה כלמטה רב אשי כאביי מפרש לה למילף אזהרה בחמותו ואם חמותו ואם חמיו והכי קאמר ומה כאן בעונש רבינן בגזרה שוה שאר של מטה הימנה כשאר של מעלה הימנה לשריפה אף באזהרה החמורה בשאר של מטה נרבה שאר של מעלה מאשתו חמותו ואם חמותו כשאר של מטה באזהרה: אי - כיון דאמרת מניין לעשות שאר הבא הימנו כשאר הבא הימנה נימא מה היא אם אמה אסורה לו אף הוא אם אמו אסורה לו משום ערוה ואנן גבי שניות מדברי סופרים (תנן) לה ביבמות בפרק כיצד (דף כא.): אמך היא - מיעוטא הוא: רבא אמר - לא מבעי ליה קרא למעוטי דלא תיסק אדעתין לאתויי הא בגזירה שוה דבין למאן דאמר בכל גזירות שוות שבתורה דון מינה ומינה בין למאן דאמר וכו' לא אתיא שפיר כדמפרש ואזיל: דון מינה ומינה - לכל דבריה נלמוד ממנה מאחר שעיקרו של דבר למדתי מחבירו אף לכל דבריה נלמוד ממנה וכן אם באת ללמוד אם אמו מאם אמה לאיסורא צריך אתה ללמוד הימנה אף לשריפה שתהא בשריפה: בין למאן דאמר דאמרינן דון מינה ואוקי באתרה - דון עיקר הדבר ללמדו מחבירו אבל לשאר דבריו שאתה מוצא דינו מפורש בו ואתה יכול ללמוד מיניה וביה דבר מדבר ואינך צריך ללמד מחבירו העמידנו במקומו ואל תשווהו לחבירו וכאן נמי למוד אם אמו מאם אמה לאיסורא דלא כתיבא בה בהדיא אבל לענין מיתה תעמידנה במקומה למילף שאר דידיה מיניה וביה דבר מדבר ולמוד אף אם אמו בסקילה מאמו שהיא בסקילה דהא גבי דידה נמי אם אמה כאמה שויא לשריפה: ולא אתיא - כדמפרש ואזיל: מה היא בשריפה אף הוא בשריפה - כלומר מה שאר אשתו אם אמו בשריפה היא אף הוא שאר שלו אם אמו בשריפה: איכא למיפרך - בתחלת הדין דילפת מיניה לאיסורא: מה להיא - לשאר אשתו דין הוא להחמיר ולאסור את אם אמה שכן החמיר הכתוב על אמה לשריפה ואשכחן בה צד חמור: ועוד אמו בסקילה - שהיא קלה אם אמו תהא בשריפה חמורה בתמיהה: ועוד - כיון דאית לן למידן מינה ומינה מאי חזית דדיינת הכי דון הכי מה היא לא חלקת בה בין אמה לאם אמה אף הוא לא תחלוק וכו' הלכך לא אתיא לשריפה וכיון דלא מצית למילף מינה ומינה אף תחילת הדין לאיסורא לא תלמוד ולמאן דאמר נמי סקילה חמורה וליתנהו תרתי פירכי קמאי מיהו משום האי קושיא בתרייתא לא נדונם זה מזה: איכא למיפרך - על תחילת הדין דקא ילפת לה לאיסורא אם אמו מאם אמה:מנין לעשות שאר הבא ממנו כו' - ואם תאמר מה לשאר הבא ממנה שכן אם אמה אסורה תאמר בשאר הבא ממנו דאם אמו מותרת ועוד למאן דאמר שריפה חמורה מה לשאר הבא ממנה שכן אמה בשריפה תאמר בהא שאמו בסקילה וי"ל דכיון דיליף מאי דכתיב בהדיא גבי האי כאלו כתיב גבי האי לא שייך לאקשויי מידי: אמך היא - בפ' ד' מיתות (לעיל סנהדרין דף נד.) דרשינן משום אמו אתה מחייבו וכו' ותרתי ש"מ: איכא למיפרך מה להיא כו' - אין הג"ש מופנה משני צדדין ולכן למדין ומשיבין: