Sanhedrin 110b · Talmud

אֲמַר לֵיהּ: כֹּל תְּלָתִין יוֹמִין מְהַדְּרָא לְהוּ גֵּיהִנָּם כְּבָשָׂר בְּתוֹךְ קַלַּחַת, וְאָמְרִי הָכִי: ״מֹשֶׁה וְתוֹרָתוֹ אֱמֶת, וְהֵן בַּדָּאִים״. דּוֹר הַמִּדְבָּר אֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא וְכוּ׳. תָּנוּ רַבָּנַן: דּוֹר הַמִּדְבָּר אֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״בַּמִּדְבָּר הַזֶּה יִתַּמּוּ וְשָׁם יָמֻתוּ״. ״יִתַּמּוּ״ – בָּעוֹלָם הַזֶּה, ״וְשָׁם יָמֻתוּ״ – בָּעוֹלָם הַבָּא. וְאָמַר: ״אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי בְאַפִּי אִם יְבֹאוּן אֶל מְנוּחָתִי״. דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: הֵן בָּאִין לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אִסְפוּ לִי חֲסִידָי כֹּרְתֵי בְרִיתִי עֲלֵי זָבַח״. אֶלָּא מָה אֲנִי מְקַיֵּים ״אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי בְאַפִּי״? בְּאַפִּי נִשְׁבַּעְתִּי, וְחוֹזְרַנִי בִּי. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קׇרְחָה אוֹמֵר: לֹא נֶאֱמַר פָּסוּק זֶה אֶלָּא כְּנֶגֶד דּוֹרוֹת הַבָּאִים. ״אִסְפוּ לִי חֲסִידָי״ – אֵלּוּ צַדִּיקִים שֶׁבְּכָל דּוֹר וָדוֹר. ״כֹּרְתֵי בְרִיתִי עֲלֵי זָבַח״ – אֵלּוּ חֲנַנְיָה, מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה שֶׁמָּסְרוּ עַצְמָן לְתוֹךְ כִּבְשַׁן הָאֵשׁ. ״עֲלֵי זָבַח״ – [אֵלּוּ] רַבִּי עֲקִיבָא וַחֲבֵירָיו שֶׁמָּסְרוּ עַצְמָן לִשְׁחִיטָה עַל דִּבְרֵי תוֹרָה. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן מְנַסְיָא אוֹמֵר: בָּאִים הֵן לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּפְדוּיֵי ה׳ יְשֻׁבוּן וּבָאוּ צִיּוֹן בְּרִנָּה״. אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: שַׁבְקַהּ רַבִּי עֲקִיבָא לַחֲסִידוּתֵיהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הָלֹךְ וְקָרָאתָ בְאׇזְנֵי יְרוּשָׁלִַים לֵאמֹר זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה״. וּמָה אֲחֵרִים בָּאִים בִּזְכוּתָם, הֵם עַצְמָן לֹא כׇּל שֶׁכֵּן? מַתְנִי׳ עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים אֵינָן עֲתִידִין לַחֲזוֹר, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיַּשְׁלִכֵם אֶל אֶרֶץ אַחֶרֶת כַּיּוֹם הַזֶּה״. מָה הַיּוֹם הוֹלֵךְ וְאֵינוֹ חוֹזֵר – אַף הֵם הוֹלְכִים וְאֵינָן חוֹזְרִים, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: ״כַּיּוֹם הַזֶּה״ – מָה יוֹם מַאֲפִיל וּמֵאִיר, אַף עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים שֶׁאֲפֵילָה לָהֶן כָּךְ עֲתִידָה לְהָאִיר לָהֶם. גְּמָ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים אֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיִּתְּשֵׁם ה׳ מֵעַל אַדְמָתָם בְּאַף וּבְחֵמָה וּבְקֶצֶף גָּדוֹל״. ״וַיִּתְּשֵׁם ה׳ מֵעַל אַדְמָתָם״ – בְּעוֹלָם הַזֶּה, ״וַיַּשְׁלִכֵם אֶל אֶרֶץ אַחֶרֶת״ – לָעוֹלָם הַבָּא, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוּדָה אִישׁ כְּפַר עַכּוֹ אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן: אִם מַעֲשֵׂיהֶם כַּיּוֹם הַזֶּה – אֵינָן חוֹזְרִין, וְאִם לָאו – חוֹזְרִין. רַבִּי אוֹמֵר: בָּאִים הֵם לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״בַּיּוֹם הַהוּא יִתָּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל וְגוֹ׳״. אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: שַׁבְקַהּ רַבִּי עֲקִיבָא לַחֲסִידוּתֵיהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הָלֹךְ וְקָרָאתָ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה צָפוֹנָה וְאָמַרְתָּ שׁוּבָה מְשֻׁבָה יִשְׂרָאֵל נְאֻם ה׳ לוֹא אַפִּיל פָּנַי בָּכֶם כִּי חָסִיד אֲנִי נְאֻם ה׳ לֹא אֶטּוֹר לְעוֹלָם״. מַאי חֲסִידוּתֵיהּ? דְּתַנְיָא: קְטַנֵּי בְּנֵי רִשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל אֵין בָּאִין לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי הִנֵּה הַיּוֹם בָּא בֹּעֵר כַּתַּנּוּר וְהָיוּ כׇל זֵדִים וְכׇל עֹשֵׂה רִשְׁעָה קַשׁ וְלִהַט אֹתָם הַיּוֹם הַבָּא אָמַר ה׳ צְבָאוֹת אֲשֶׁר לֹא יַעֲזֹב לָהֶם שֹׁרֶשׁ וְעָנָף״. ״שֹׁרֶשׁ״ – בָּעוֹלָם הַזֶּה, ״וְעָנָף״ – לָעוֹלָם הַבָּא; דִּבְרֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: בָּאִים הֵם לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״שֹׁמֵר פְּתָאִים ה׳״, שֶׁכֵּן קוֹרִין בִּכְרַכֵּי הַיָּם לְיָנוֹקָא פַּתְיָא. וְאוֹמֵר: ״גֹּדּוּ אִילָנָא וְחַבְּלוּהִי בְּרַם עִקַּר שׇׁרְשׁוֹהִי בְּאַרְעָא שְׁבֻקוּ״. וְאֶלָּא מָה אֲנִי מְקַיֵּים ״לֹא יַעֲזֹב לָהֶם שֹׁרֶשׁ וְעָנָף״? שֶׁלֹּא יַנִּיחַ לָהֶם לֹא מִצְוָה וְלֹא שִׁיּוּרֵי מִצְוָה. דָּבָר אַחֵר: ״שֹׁרֶשׁ״ – זוֹ נְשָׁמָה, ״וְעָנָף״ – זֶה הַגּוּף. אֲבָל קְטַנֵּי בְּנֵי רִשְׁעֵי אוּמּוֹת הָעוֹלָם, דִּבְרֵי הַכֹּל, אֵין בָּאִין לָעוֹלָם הַבָּא. וְרַבָּן גַּמְלִיאֵל נָפְקָא לֵיהּ מִ״וַּתְּאַבֵּד כׇּל זֵכֶר לָמוֹ״. אִתְּמַר: קָטָן, מֵאֵימָתַי בָּא לָעוֹלָם הַבָּא? רַבִּי חִיָּיא וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר רַבִּי – חַד אָמַר: מִשָּׁעָה שֶׁנּוֹלַד, וְחַד אָמַר: מִשָּׁעָה שֶׁסִּיפֵּר. מַאן דְּאָמַר מִשָּׁעָה שֶׁנּוֹלַד – שֶׁנֶּאֱמַר: ״יָבֹאוּ וְיַגִּידוּ צִדְקָתוֹ לְעַם נוֹלָד כִּי עָשָׂה״. וּמַאן דְּאָמַר מִשָּׁעָה שֶׁסִּיפֵּר – דִּכְתִיב: ״זֶרַע יַעַבְדֶנּוּ יְסֻפַּר לַה׳ לַדּוֹר״. אִתְּמַר: רָבִינָא אָמַר, מִשָּׁעָה שֶׁנִּזְרַע, דִּכְתִיב: ״זֶרַע יַעַבְדֶנּוּ״. רַבִּי נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר, מִשָּׁעָה שֶׁנִּימּוֹל, דִּכְתִיב: ״עָנִי אֲנִי וְגֹוֵעַ מִנֹּעַר נָשָׂאתִי אֵמֶיךָ אָפוּנָה״. תָּנָא מִשּׁוּם רַבִּי מֵאִיר: מִשָּׁעָה שֶׁיֹּאמַר ״אָמֵן״, שֶׁנֶּאֱמַר: ״פִּתְחוּ שְׁעָרִים וְיָבֹא גוֹי צַדִּיק שֹׁמֵר אֱמֻנִים״. אַל תִּקְרֵי ״שֹׁמֵר אֱמֻנִים״, אֶלָּא ״שֶׁאוֹמֵר אָמֵן״.

אמר ליה - ההוא טייעא: כל תלתין יומין מהדר להו גיהנם - הכא: ואמרי הכי משה ותורתו אמת - שנסה כמה פעמים וראה שכל שלשים יום עשן יוצא משם ושומע שאומרין משה ותורתו אמת וכו': באפי - לא גרסינן: שנאמר - לעיל מיניה קרא ארבעים שנה אקוט בדור דהיינו דור המדבר: כורתי בריתי עלי זבח - והיינו דור המדבר שכרתו ברית של מקום עלי זבחים ושלמים דכתיב (שמות כד ה) ויזבחו זבחים שלמים, וכתיב (שמות כד ח) ויזרוק על העם ויאמר הנה דם הברית אשר כרת ה' עמכם: נשבעתי וחוזרני בי - והיינו אשר נשבעתי באפי מפני כעסי נשבעתי ומתחרט אני: אלו חנניה מישאל ועזריה - שמסרו עצמן למיתה בשביל בריתו של מקום: ופדויי ה' - אלו דור המדבר שנפדו ממצרים: שבקיה ר' עקיבא לחסידותיה - שרגיל לזכות את ישראל והשתא מחייב להו דאמר לעיל (סנהדרין דף קח.) דור המדבר אין להם חלק לעולם הבא ולקמן מפרש מאי חסידותיה: שנאמר הלוך וקראת - כלומר שהרי היה יכול לדרוש שיש להם חלק [לעולם הבא] דכתיב הלוך וקראת וגו': מתני' עשרת השבטים - שהגלה סנחריב שנאמר (מלכים ב יח יא) וינחם בחלח ובחבור נהר גוזן וערי מדי: אין עתידים לחזור - ממקום שגלו והא דאמרינן בגמרא דירמיה החזירן לא שהחזירן כולן אלא מקצתם החזיר: שנאמר וישליכם אל ארץ אחרת כיום הזה - שכך גזר להם הקב"ה שכיון שעוזבין את תורתו הוא מגלה אותן: כיום הזה מה היום מאפיל - בבוקר אפל ובצהרים מאיר אי נמי בערב אפל והולך ולמחרתו מאיר אף עשרת השבטים (אין) עתידין לחזור להיות להם חלק לעולם הבא לא בבניהם ובני בניהם קאמר אלא אותן שגלו עצמן אין להם חלק שרשעים גמורין הם אבל בניהם ודורות הבאים זוכין ומזכין. מ"ר: וישליכם — משמע שיהו כולם גולין במקום אחד אל ארץ אחרת והיינו עשרת השבטים שהגלם סנחריב והושיבם במקום אחד כדאמרינן (לעיל סנהדרין צד, א) שהוליכם למדינת אפריקי אבל שני השבטים לא גלו למקום אחד אלא נתפזרו בכל הארצות ועליהם הוא אומר אשרקה להם ואקבצם (זכריה י ח): הכי גרסינן מתניתין עשרת השבטים אין עתידין לחזור: גמ' תנו רבנן עשרת השבטים אין להם חלק לעולם הבא שנאמר ויתשם ה' מעל אדמתם וגו' - ואית דמפרשי עשרת השבטים אין להם חלק לעולם הבא היינו לימות המשיח שלא יקבלם משיח עם שאר גליות לפי שספרו בגנות ארץ ישראל כדאמרן לעיל (שם.) כי מטו שוש וכו' ובדבר הזה נענשו מרגלים: ר"ש אומר - מאי כהיום הזה לומר לך אם מעשיהם כהיום הזה לא יהא להם חלק לעולם הבא: ואם [לאו] - שיחזרו בתשובה יחזרו גם הם מגלות ויש להם חלק לעולם הבא: האובדים בארץ אשור - אלו י' השבטים והנדחים בארץ מצרים אלו דור המדבר וכן לשון התוספתא ולא שמעתי עוד: שובה משובה - שכל ישראל עתידין לחזור: קטני בני רשעי ישראל - רשעי ישראל עצמן פשיטא דאין להם חלק לעולם הבא כדאמרינן בפרק בתרא דכתובות (דף קיא:) רפאים בל יקומו מי שמרפה עצמו מדברי תורה אבל בנים שלהם קטנים ולא חטאו פליגי בהו: שורש וענף - אלו בנים קטנים שלהם: שורש בעולם הזה - שימותו נפלים: וענף לעולם הבא - שאף על פי שאבותיהם היו רשעים הם לא חטאו: עיקר שרשוהי בארעא שבוקו - אלו הבנים הקטנים שאף על פי שאבות אין להם חלק תקנה יש להם: שלא יניח - להם הקב"ה: לא מצוה ולא שיורי מצוה - לא מצוה חמורה ולא מצוה קלה הכל יהא מעביר ומשלם שכרם לאלתר כדי לטרדן מן העולם: זו נשמה - שמעמדת הגוף כשרש שמעמיד האילן: אבל קטני בני רשעי אומות העולם - דוקא קאמר רשעי דאילו חסידי אומות העולם פליגי בה ואיכא למאן דאמר הן עצמן באין ואיכא למאן דאמר אינן באין כדאמרן (סנהדרין קה א) ישובו רשעים לשאולה כל גוים שכחי אלהים מכאן שאין להם חלק אמר לו ר' יהושע וכי נאמר בכל גוים והלא לא נאמר אלא כל גוים שכחי אלהים הא אין שכחי אלהים יש להן חלק [לעוה"ב]: הכי גרסינן אבל קטני רשעי אומות העולם דברי הכל אינן באין: מותאבד כל זכר למו נפקא ליה - כלומר לתנא דברייתא והאי דנפקא ליה דברי הכל היא דהא שורש וענף מיבעיא ליה למר כדאית ליה ומר כדאית ליה: זרע יעבדנו יסופר לה' לדור - זרע המסופר יעבדנו לה' לדור ודור שיחזור לו ויחיה: משעה שנזרע - משעה שנקלט הזרע במעי אשה אפילו הפילה אמו ונמחה יש לו חלק לעתיד דכתיב זרע יעבדנו והכי אמר בכתובות בפרק בתרא (דף קיא.) נבלתי יקומון לרבות נפלים: עני אני וגוע מנוער - אף על פי שאני עני גויעתי חשובה גויעה וראוי לומר עלי ויגוע ויאסף כלומר שזוכה אני לעתיד לבא כצדיקים שנאמר בהן גויעה ומאימתי משעה שאני נושא אמיך ופחדך אפונה מתגלגלת ושכונה עלי והיינו מילה שבבשרו שאנו משמרים מאימתו של הקב"ה: אפונה - לשון אופן:

סנהדרין קי:

Navigate the library