סנהדריןד:
טוען את הדף…
אָמַרְתָּ: יֵשׁ אֵם לַמִּקְרָא. אֶלָּא, דְּכוּלֵּי עָלְמָא יֵשׁ אֵם לַמִּקְרָא, וְרַבִּי וְרַבָּנַן בְּהָא קָמִיפַּלְגִי: רַבִּי סָבַר ״יַרְשִׁיעֻן אֱלֹהִים״ – אַחֲרִינֵי, וְרַבָּנַן סָבְרִי ״יַרְשִׁיעֻן״ – דְּהַאיְךְ וְהַאי. וְרַבִּי יְהוּדָה בֶּן רוֹעֵץ, לָא פְּלִיגִי רַבָּנַן עֲלֵיהּ. בֵּית הִלֵּל, דְּתַנְיָא: ״וְכִפֶּר״, ״וְכִפֶּר״, ״וְכִפֶּר״ – מִפְּנֵי הַדִּין. וַהֲלֹא דִין הוּא: נֶאֱמַר דָּמִים לְמַטָּה, וְנֶאֱמַר דָּמִים לְמַעְלָה. מָה דָּמִים הָאֲמוּרִים לְמַטָּה – שֶׁנְּתָנָן בְּמַתָּנָה אַחַת כִּיפֵּר, אַף דָּמִים הָאֲמוּרִים לְמַעְלָה – שֶׁנְּתָנָן בְּמַתָּנָה אַחַת כִּיפֵּר. אוֹ כְּלָךְ לְדֶרֶךְ זוֹ: נֶאֱמַר דָּמִים בַּחוּץ, וְנֶאֱמַר דָּמִים בִּפְנִים. מָה דָּמִים הָאֲמוּרִים בִּפְנִים – חִיסֵּר אַחַת מִמַּתָּנוֹת לֹא עָשָׂה וְלֹא כְּלוּם, אַף דָּמִים הָאֲמוּרִים בַּחוּץ – חִיסֵּר אַחַת מִמַּתָּנוֹת לֹא עָשָׂה כְּלוּם. נִרְאֶה לְמִי דּוֹמֶה? דָּנִין חוּץ מִחוּץ, וְאֵין דָּנִין חוּץ מִפְּנִים. אוֹ כְּלָךְ לְדֶרֶךְ זוֹ: דָּנִין חַטָּאת וְאַרְבַּע קְרָנוֹת, מֵחַטָּאת וְאַרְבַּע קְרָנוֹת, וְאַל יוֹכִיחַ זֶה, שֶׁאֵין חַטָּאת וְאַרְבַּע קְרָנוֹת. תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְכִפֶּר״, ״וְכִפֶּר״, ״וְכִפֶּר״ – מִפְּנֵי הַדִּין. ״כִּיפֵּר״ – אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נָתַן אֶלָּא שְׁלֹשָׁה, ״כִּיפֵּר״ – אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נָתַן אֶלָּא שְׁתַּיִם, ״כִּיפֵּר״ – אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נָתַן אֶלָּא אַחַת. וְרַבִּי שִׁמְעוֹן וְרַבָּנַן בְּהָא פְּלִיגִי: רַבִּי שִׁמְעוֹן סָבַר, סְכָכָא לָא בָּעֵי קְרָא. וְרַבָּנַן סָבְרִי, סְכָכָא בָּעֵי קְרָא. וְרַבִּי עֲקִיבָא וְרַבָּנַן, בְּהָא פְּלִיגִי: רַבִּי עֲקִיבָא סָבַר ״נְפָשֹׁת״ – תַּרְתֵּי מַשְׁמַע, וְרַבָּנַן סָבְרִי ״נְפָשֹׁת״ – דְּעָלְמָא מַשְׁמַע. וּדְכוּלֵּי עָלְמָא יֵשׁ אֵם לַמִּקְרָא? וְהָתַנְיָא: ״לְטוֹטֶפֶת״, ״לְטֹטֶפֶת״, ״לְטוֹטָפוֹת״ – הֲרֵי כָּאן אַרְבַּע, דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: אֵינוֹ צָרִיךְ, טַט בְּכַתְפִּי שְׁתַּיִם, פַּת בְּאַפְרִיקִי שְׁתַּיִם. אֶלָּא, לְעוֹלָם פְּלִיגִי. וְהָנֵי מִילֵּי כִּי פְּלִיגִי – הֵיכָא דְּשָׁנֵי קְרָא מִמָּסוֹרֶת. אֲבָל הַאי ״חֵלֶב״ וַ״חֲלֵב״ דְּכִי הֲדָדֵי נִינְהוּ, יֵשׁ אֵם לַמִּקְרָא. וַהֲרֵי ״יִרְאֶה״ ״יֵרָאֶה״ דְּכִי הֲדָדֵי נִינְהוּ, וּפְלִיגִי? דְּתַנְיָא: יוֹחָנָן בֶּן דַּהֲבַאי אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי יְהוּדָה בֶּן תֵּימָא: הַסּוֹמֵא בְּאַחַת מֵעֵינָיו – פָּטוּר מִן הָרְאִיָּה, שֶׁנֶּאֱמַר ״יִרְאֶה״ ״יֵרָאֶה״ – כְּדֶרֶךְ שֶׁבָּא לִרְאוֹת כָּךְ בָּא לֵירָאוֹת. מָה לִרְאוֹת בִּשְׁתֵּי עֵינָיו, אַף לֵירָאוֹת בִּשְׁתֵּי עֵינָיו. אֶלָּא אָמַר רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרַב אִיקָא: אָמַר קְרָא ״לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי״, דֶּרֶךְ בִּישּׁוּל אָסְרָה תּוֹרָה. תָּנוּ רַבָּנַן: דִּינֵי מָמוֹנוֹת בִּשְׁלֹשָׁה,אמרת יש אם למקרא - וליכא מאן דפליג דאי פליגי בשר בחלב מנא לן דאסור: ירשיעון אלהים אחריני - לבד מאלהים האמור למעלה בעינא תרתי ולמעלה דומיא דלמטה הרי ד': דהיאך והאי - ירשיעון אלהים האמור למעלה ואלהים האמור כאן ולעולם לשון רבים משמע: וכפר וכפר וכפר - בשעיר נשיא ובשעירה דיחיד ובכבשה דיחיד כתיב (ויקרא ד) ומשמע דסגי בכפרה אחת כדמפרש: מפני הדין - הוצרכו ליכתב כולן דאי לא הוו כתיבי הוו מייתנא מדינא דכולהו מתנות מעכבי: שיכול לא גרסינן: והלא דין הוא - דלא ליעכבו למה לי לרבויי דבכפרה אחת סגי: נאמרו דמים - בפרשה למטה גבי חטאת העוף דשמיעת הקול דכתיב (ויקרא ה׳:ט׳) והזה מדם החטאת על קיר המזבח: ונאמרו דמים למעלה - בחטאת בהמה: שנתנו במתנה אחת כיפר - דהא לא כתיב קרנות. לשון אחר נאמרו דמים למטה למטה מחוט הסיקרא בעולה ושלמים ואשם ונאמר דמים למעלה למעלה מחוט הסיקרא דהיינו חטאת בהמה דכתיבי בה קרנות (ויקרא ד) מה דמים האמורים למטה שנתנן במתנה אחת כיפר דהא אפי' ב"ש מודו בשאר קרבנות דכתיב (דברים י״ב:כ״ז) ודם זבחיך ישפך לשון אחר למטה בפרשה תחתונה דויקרא באשמות כתיבי לשון אמצעי עיקר: בפנים - חטאות הפנימיות דפר כהן משיח והעלם דבר הטעונין שבע הזיות על הפרוכת ועל מזבח הזהב ותנן בהו מתנה אחת מהן מעכבת באיזהו מקומן (זבחים מז.) ונפקא לן מקראי בהקומץ רבה (מנחות דף כז.) ועשה כאשר עשה מה ת"ל לכפול בהזאות מלמד שאם חסר אחת מכל המתנות לא עשה כלום: דנין חטאת - ונאמרו בה קרנות מחטאות הפנימיות שהן חטאות ונאמרו בה (ויקרא ד׳:ז׳) קרנות המזבח קטורת הסמים: ואל יוכיח זה - דם האשם שאינו חטאות ולא נאמרו בה קרנות אלא סביב וללישנא דחטאת העוף נמי אינו חטאת וארבע קרנות כלומר אע"פ ששמן חטאות לא נאמרו בו קרנות וכולן שמעתיה ודחטאת העוף לא סלקא לו: ור"ש ורבנן - כולהו יש אם למקרא סבירא להו וכי מדלית חד בסוכות לגופיה פשו להו ארבעה אבל רבנן סברי סככא בעי קרא פשו להו ג' דפנות וגרעתא הלכתא לשלישית ור"ש סבר סככא לא בעי קרא דמקרא דמדלינן לגופיה נפקא דהא בלא סככא לא מיקרי' סוכה: נפשות דעלמא - ולעולם חדא משמע אלא הכי קאמר על אחת מכל נפשות מת שבעולם לא יבא: בפרשת שמע ובפרשת כי יביאך כתיב לטטפת חסר וי"ו אבל בפרשת והיה אם שמוע כתיב לטוטפות מלא הרי כאן ד' בתים לתפילין של ראש אבל של יד אינה אלא אחת: כתפי - שם מקום כשרוצים לומר שתים אומר טט: ואפריקי - נמי מקום וקורין לשתים פת: דשני קרא ממסורת - באותיות הקריה יתירות על המסורת כמו לטוטפות בסוכות קרנות דאיכא למימר מדשני ודאי תרווייהו דרשינן: אבל חלב וחלב דכי הדדי נינהו - כולי עלמא מודו דיש אם למקרא: יראה כל זכורך כתיב - וקרינא יֵרָאֶה תרווייהו דרשינן יִרְאֶה כל זכורך שיראו פני השכינה יֵרָאֶה משמע שיתראו לפניו שהוא בא לראותו היקיש ראייתך לראיתו כדרך שהקב"ה בא לראותך כך בא ליראות לו מה הוא רואה אותך כשהוא שלם שנאמר (דברים י״א:י״ב) עיני ה' אלהיך בה מראשית אף אתה רואה אותו בשתי עיניך אלמא אע"ג דכי הדדי נינהו דרשינן מסורת וגבי חלב אמו מאן לימא דלא לידרש חלב אמו בתר מסורת: דרך בישול - חָלָב צלול כמים ואיכא בישול אבל חֵלֶב אינו בישול אלא טגון:דנין חטאת וארבע קרנות - תימה הא אפי' פנים מפנים לא גמרינן בפרק ב"ש (זבחים דף לט:) דבעי קרא לפר כהן משיח ולפר העלם דבר של ציבור ולשעירי ע"ז אף על גב דכולהו חטאות נינהו וכ"ש דלא אתו חיצונות מפנימיות ושמא כיון דאשכחן דלא פליג קרא התם מהשתא לא מחלקינן אפי' חיצונות מפנימיות: לטטפת לטטפת לטוטפות. תימה דלא כתיב וי"ו בין פ"א לתי"ו בכולהו ויש מפרשים משום דכתיב ולטוטפת וגורעין וי"ו דבריש התיבה ומוסיפין בסוף התיבה ודורשין כדאשכחן בפרק ב' דזבחים (דף כה.) ולקח מדם הפר דם מהפר יקבלנו ובריש יש נוחלין (ב"ב דף קיא:) דרשינן ונתתם את נחלתו לשארו נחלת שארו לו וקשה דבפרק הזהב (ב"מ דף נד:) אמר גבי הקדש כתיב ויסף חמישית אע"ג דכי שקלת לוי"ו דויסף ושדית ליה אחמישית סוף סוף הוו ליה חמישיתו ולא נימא לשדיה בין יו"ד לתי"ו דהוה חמישיות משמע דבאמצע תיבה אין מוסיפין ומיהו אשכחן בפרק מומין אלו (בכורות ד' מד:) גבי מרוח אשך דתנן ר' חנינא בן אנטיגנוס אומר שמראיו חשוכין ומפרש בגמרא דגורעין ח' ממרוח ושדינן אאשך ואל"ף דאשך שדינן אמרוח וקרי ביה מראו חשך ובירוש' איכא פלוגתא דר' אמי בשם ר' יוחנן אמר גורעין לדרוש מתחלת הפרשה לסופה פירוש מתחלת התיבה לסופה ור' יוחנן בשם ר' ירמיה אמר אפי' באמצע תיבה ור"ת מפרש דוי"ו דולטוטפת דריש וה"ג לטטפת לטטפת ולטוטפת הרי כאן ד' ואע"ג דר"ש לא דריש וי"ו וי"ו למ"ד דריש כדאמרי' בהערל (יבמות דף עב:) גבי והנותר: טט בכתפי שתים - פי' בתיבה אחת רמז הכתוב ארבע בתים בין שתי הלשונות כתפי ואפריקי ומכיון דאשכחינן ליה בחד תיבה לית לן לרבויי טפי א"נ הא דלא דרשינן בתים טובא משום דלא מצינו בתורה כתובים אלא בד' פרשיות וי"מ דלרבי עקיבא דל חד לגופיה ומשני טוטפות דריש ד' בתים לכל לשון שני טוט ושני פת: כדרך שבא לראות - פי' בקונטרס כדרך שבא לראותך כן אתה בא ליראות לו מה הוא רואה אותך שלם אף אתה רואה אותו בשתי עיניך ולפי זה קאי יראה אקדוש ברוך הוא וקאי יראה אזכורך ואין הלשון משמע כן אלא תרווייהו משמע אזכורך לכך מפרש רבינו תם איפכא כדרך שזכורך בא לראות את פני השכינה שהקדוש ברוך הוא רואהו בשתי עיניו כך זכורך רואהו בשתי עיניו שלו וניחא השתא לשון בא דשכינה תמיד בבית המקדש: דרך בישול אסרה תורה - ובחלב אינו בישול אלא טיגון כדפירש בקונטרס והאי דקרי לצלי קדר בישול בפרק כל שעה (פסחים דף מא. ושם) שאני התם דכתיב ובשל מבושל מ"מ וי"מ דרך בישול אסרה תורה דבלא בישול שרי וע"י בישול אסור לאפוקי חלב דבלאו הכי אסור וקשה לפי זה דחלב ומתה אסרינן בחלב בפרק כל הבשר (חולין דף קיג: ודף קטו.) למ"ד איסור חל על איסור וקאמר התם חלב ומתה לא צריכא קרא: