סנהדריןכח.
טוען את הדף…
אַשְׁכְּחַן אָבוֹת לְבָנִים, וּבָנִים לְאָבוֹת. וְכׇל שֶׁכֵּן אָבוֹת לַהֲדָדֵי. בָּנִים לְבָנִים – מְנָלַן? אִם כֵּן, לִיכְתּוֹב קְרָא: ״לֹא יוּמְתוּ אָבוֹת עַל בֵּן״! מַאי ״בָּנִים״? דַּאֲפִילּוּ בָּנִים לַהֲדָדֵי. אַשְׁכְּחַן בָּנִים לַהֲדָדֵי, בָּנִים לְעָלְמָא מְנָלַן? אָמַר רָמֵי בַּר חָמָא: סְבָרָא הוּא, כִּדְתַנְיָא: אֵין הָעֵדִים נַעֲשִׂין זוֹמְמִין עַד שֶׁיִּזּוֹמּוּ שְׁנֵיהֶן. וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ בָּנִים לְעָלְמָא כְּשֵׁרִין, נִמְצָא עֵד זוֹמֵם נֶהֱרָג בְּעֵדוּת אָחִיו. אֲמַר לֵיהּ רָבָא: וְלִיטַעְמָיךְ, הָא דִּתְנַן: שְׁלֹשָׁה אַחִין וְאֶחָד מִצְטָרֵף עִמָּהֶן – הֲרֵי אֵלּוּ שָׁלֹשׁ עֵדִיּוֹת, וְהֵן עֵדוּת אַחַת לַהֲזָמָה. נִמְצָא עֵד זוֹמֵם מְשַׁלֵּם מָמוֹן בְּעֵדוּת אָחִיו. אֶלָּא, הֲזָמָה מֵעָלְמָא קָאָתֵי. הָכָא נָמֵי, הֲזָמָה מֵעָלְמָא קָאָתֵי. אֶלָּא, אִם כֵּן לִיכְתּוֹב קְרָא ״וּבֵן עַל אָבוֹת״, אִי נָמֵי ״הֵם עַל אָבוֹת״. מַאי ״וּבָנִים״? אֲפִילּוּ בָּנִים לְעָלְמָא. אַשְׁכְּחַן קְרוֹבֵי הָאָב, קְרוֹבֵי הָאֵם מְנָלַן? אָמַר קְרָא: ״אָבוֹת״ ״אָבוֹת״ תְּרֵי זִימְנֵי. אִם אֵינוֹ עִנְיָן לִקְרוֹבֵי הָאָב, תְּנֵיהוּ עִנְיָן לִקְרוֹבֵי הָאֵם. אַשְׁכְּחַן לְחוֹבָה, לִזְכוּת מְנָא לַן? אָמַר קְרָא: ״יוּמְתוּ״, ״יוּמְתוּ״ – תְּרֵי זִימְנֵי. אִם אֵינוֹ עִנְיָן לְחוֹבָה, תְּנֵהוּ עִנְיָן לִזְכוּת. אַשְׁכְּחַן בְּדִינֵי נְפָשׁוֹת, בְּדִינֵי מָמוֹנוֹת מְנָלַן? אָמַר קְרָא: ״מִשְׁפַּט אֶחָד יִהְיֶה לָכֶם״ – מִשְׁפָּט הַשָּׁוֶה לָכֶם. אָמַר רַב: אֲחִי אַבָּא לֹא יָעִיד לִי, הוּא וּבְנוֹ וַחֲתָנוֹ. אַף אֲנִי לֹא אָעִיד לוֹ, אֲנִי וּבְנִי וַחֲתָנִי. וְאַמַּאי? הָוֵה לֵיהּ שְׁלִישִׁי בְּרִאשׁוֹן, וַאֲנַן שֵׁנִי בְּשֵׁנִי תְּנַן, שְׁנֵי בְּרִאשׁוֹן תְּנַן, שְׁלִישִׁי בְּרִאשׁוֹן לָא תְּנַן! מַאי ״חֲתָנוֹ״ דְּקָתָנֵי בְּמַתְנִיתִין? חֲתַן בְּנוֹ. וְלִיתְנֵי ״בֶּן בְּנוֹ״! מִילְּתָא אַגַּב אוֹרְחֵיהּ קָא מַשְׁמַע לַן, דְּבַעַל כְּאִשְׁתּוֹ. וְאֶלָּא הָא דְתָנֵי רַבִּי חִיָּיא: שְׁמוֹנָה אָבוֹת, שֶׁהֵן עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה – הָנֵי תְּלָתִין וְתַרְתֵּין הָוֵי! אֶלָּא, לְעוֹלָם חֲתָנוֹ מַמָּשׁ. וְאַמַּאי קָרֵי לֵיהּ ״חֲתַן בְּנוֹ״? כֵּיוָן דְּמֵעָלְמָא קָאָתֵי, כְּדוֹר אַחֵר דָּמֵי. אִי הָכִי, הָוֵה לֵיהּ שְׁלִישִׁי בְּשֵׁנִי, וְרַב אַכְשַׁר שְׁלִישִׁי בְּשֵׁנִי. אֶלָּא רַב דְּאָמַר כְּרַבִּי אֶלְעָזָר. דְּתַנְיָא: רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר, כְּשֵׁם שֶׁאֲחִי אַבָּא לֹא יָעִיד לִי – הוּא וּבְנוֹ וַחֲתָנוֹ, כָּךְ בֶּן אֲחִי אַבָּא לֹא יָעִיד לִי – הוּא וּבְנוֹ וַחֲתָנוֹ. וְאַכַּתִּי הָוֵה לֵיהּ שְׁלִישִׁי בְּשֵׁנִי, וְרַב אַכְשַׁר שְׁלִישִׁי בְּשֵׁנִי. רַב סָבַר לֵיהּ כְּוָותֵיהּ בַּחֲדָא, וּפְלִיג עֲלֵיהּ בַּחֲדָא. מַאי טַעְמָא דְּרַב? דְּאָמַר קְרָא: ״לֹא יוּמְתוּ אָבוֹת עַל בָּנִים וּבָנִים״, לְרַבּוֹת דּוֹר אַחֵר. וְרַבִּי אֶלְעָזָר, ״עַל בָּנִים״ אָמַר רַחֲמָנָא: פְּסוּלֵי דְאָבוֹת שְׁדִי אַבָּנִים. אָמַר רַב נַחְמָן: אֲחִי חֲמוֹתִי לֹא יָעִיד לִי, בֶּן אֲחִי חֲמוֹתִי לֹא יָעִיד לִי, בֶּן אֲחוֹת חֲמוֹתִי לֹא יָעִיד לִי. וּתְנָא תּוּנָא: בַּעַל אֲחוֹתוֹ, וּבַעַל אֲחוֹת אָבִיו, וּבַעַל אֲחוֹת אִמּוֹ, הֵן וּבְנֵיהֶן וְחַתְנֵיהֶן. אָמַר רַב אָשֵׁי: כִּי הֲוֵינַן בֵּי עוּלָּא, אִיבְּעִי לַן: אֲחִי חָמִיו מַהוּ? בֶּן אֲחִי חָמִיו מַהוּ? בֶּן אֲחוֹת חָמִיו מַהוּ? אֲמַר לַן: תְּנֵיתוּהָ, אָחִיו וַאֲחִי אָבִיו וַאֲחִי אִמּוֹ – הֵן וּבְנֵיהֶן וְחַתְנֵיהֶן. רַב אִיקְּלַע לְמִזְבַּןאשכחן אבות לבנים - ראובן לבן שמעון דהיינו אחי אביו: ובנים לאבות - בן שמעון לראובן דהיינו בן אחיו וכל שכן אבות להדדי דהא בנים מכח דידהו קא אתו ואימעיטו להו מהאי קרא אחיו ובנו ואחי אביו: בנים להדדי מנלן - דקתני במתני' בן אחי אביו פסול לו: ליכתוב לא יומתו אבות על הבן - דכיון דכתיב אבות שני אחים משמע ועל הבן הוי משמע בנו של כל אחד ואחד הוי פסול לשניהם: לעלמא - שיהו שנים קרובים פסולין להעיד על אדם מן השוק: בעדות אחיו - דאי לאו דאסהיד האי קרובו בהדיה לא הוה מיקטל נמצא בנים מתים זה על זה: שלשה אחים ואחד - מן השוק עם כל אחד ואחד מעידים על אכילת שני חזקה של קרקע של אדם מן השוק ומעיד אחד מן האחין והבא מן השוק על שנה ראשונה ואחד מן האחין והבא מן השוק על שנה שניה והשלישי על השלישית והרי אלו שלש עדיות והחזקה קיימת ולא אמרי' עדות אחת היא והרי העדים קרובים אלא ג' עדיות נינהו דאשתא דקא מסהיד האי לא מסהיד האי: והן עדות אחת להזמה - דעד דמתזמי כולהו לא משלמי ממונא דהא לא הוה מתוקמא בידא דלוקח אלא בסהדותא דכולהו: אלא הזמה מעלמא קא אתי להו - ע"י המזימין אותן הן משלמים ולא זה על יד זה: הוה ליה שלישי בראשון - בני שלישי הוא ואחי אבא ראשון דאבא ואחיו ראשונים ואני שני ובני שלישי ואמר רב דשלישי לא יעיד בראשון: ואנן - במתני' שני בשני ושני בראשון תנן אבל כולי האי לא פסיל מתני': שני בשני - כגון אחי אביו ובנו אחי אבא לי ואני לו הרי ראשון בשני ושני בראשון בן אחי אבא לי ואני לו הרי שני בשני אבל בני לאחי אבא לא תנן: מאי חתנו דקתני מתני' - אחי אביו ובנו וחתנו האי חתנו דמתני' אבנו קאי דהוה שלישי האי חתן ולקמן פריך א"כ הוה שלישי בשני: אגב אורחיה - דבעי לאשמועינן שלישי פסול נקט חתן בנו דאשמועינן נמי בעל כאשתו: שמנה אבות - עם בניהם וחתניהם הוו כ"ד אע"ג דבמתני' תשעה תנן בר מחורגו שאין בן וחתן עמו לקמן פריך להו: תלתין ותרתין - ח' אבות וח' בנים וח' חתנים וח' בני בנים ואע"ג דאיכא תו ח' חתנים שם חתנות חד קרי ליה: ואמאי קרי ליה - רב לחתנו דמתני' חתן בנו כיון דחתן לא הוי מזרעו ומעלמא אתי כדור שלישי חשיב ליה רב והלכך בני נמי לאחי אבא דהוי שלישי בראשון פסול ואיכא לאקשויי לרב כיון דאמר חתן כדור אחר דמי אמאי פסול חתנו לאחי אבא הוה ליה רביעי בראשון אלא מילתא אחריתי אקשי ליה עד דאפקיה מהאי טעמא לגמרי: אי הכי - דחתן נמי כדור אחר דמי וקתני מתני' חתן אחי אבא פסול לי הוה ליה שלישי פסול להעיד בשני ורב אכשר שלישי בשני דקאמר אף אני לא אעיד לו אני ובני אבל בני לבנו יעיד: ה"ג אלא רב דאמר כר"א - ולעולם חתן לאו כדור אחר דמי ורב דפסיל שלישי בראשון כר' אלעזר דאמר שלישי בשני פסול וכ"ש שלישי בראשון ומיהו לית הלכתא כוותיה דאמרינן ביש נוחלין (ב"ב ד' קכח.) דשלישי (בראשון) כשר והלכתא כוותיה דרב מדבתראי הוה: בן בנו של אחי אבא - לדידי הוי שלישי בשני ורב שלישי בראשון נפקא ליה מדכתיב בנים הוו שנים: וי"ו לרבות בני בנים - דפסולין לאבות דהוה שלישי בראשון: רבי אלעזר - כרב סבירא ליה דוי"ו לרבות אתא ודריש על בנים למימר דכל דפסילי לאבות פסול לבנים הלכך כי היכי דג' בראשון פסול שלישי בשני נמי פסול: ותנא תונא - תנא דידן כמו אבונא אחונא: חתן בעל אחותי פסול לי ואני לו שאני אחי חמותו ואני לחתן בעל אחות אבי בן אחי חמותו אני ולחתן בעל אחות אמי בן אחות חמותו אני מילתיה דרב נחמן מחתניהן דקתני מתני' יליף וכן מילתיה דרב אשי מחתניהן דאחיו ואחי אביו ואחי אמו שפסולין לו והוא להם הוי איהו לגבייהו אחי חמיו ובן אחי חמיו ובן אחות חמיו:מאי חתנו דקתני מתני' חתן בנו. תימה א"כ מתני' דקתני גיסו ובנו וחתנו היינו חתן בנו אלמא חתן בן אחות אשתו פסול הא אפי' חתן בן אשתו כשר דקתני חורגו לבדו וי"ל דכיון דחתנו הוי חתן בנו איכא למימר דחורגו לאו למעוטי בן חורגו וחתן חורגו אלא אתא למעוטי בן בן חורגו וחתן בן חורגו: שמונה אבות שהן כ"ד - איכא טובא דחדא נינהו אלא לפום ריהטא דמתני' קחשיב: תלתין ותרתין הוו - הא דלא קאמר ארבעים הוו הם ובניהם וחתניהם וחתן בניהם ובני בניהם משום דלא קתני להו בהדיא במתני' אי נמי שם חתנות חד הוא: (תלתין ותרתין הוו - פי' הקונט' דחתן בניהם לא חשיב דשם חתנות חדא הוא ור"י אומר דבני בניהם לא חשיב משום דלא קתני להו במתני' בהדיא): כיון דמעלמא אתי כדור אחר דמי - פ"ה והא דלא אקשי' ליה לרב כיון דאמרת כדור אחר דמי אמאי פסול חתנו לאחי אביו הוה ליה רביעי בראשון משום דקשיא ליה מילתא אחריתי והקשה הר"ר יוסף אחי הר"ף להר"ף דאמאי לא מקשי לרב דאכשר ג' בשני דקאמר אחי אבא לא יעיד לי הוא ובנו וחתנו וחתנו כדור אחר דמי א"כ פסול שלישי בשני ותירץ הר"ף אה"נ דהוה מצי לאקשויי הכי אלא משום דאקשי ליה מילתא אחריתי לא אסיק אדעתיה דהכי נמי תירץ בשיטת הקונטרס: רב דאמר כר' אלעזר - אומר ר"ת דכן הלכה דשלישי בראשון פסול כדמוכח בפ' יש נוחלין (ב"ב ד' קנח: ושם) דשלח ליה ר' אבא לרב יוסף בר חמא הלכה שלישי בשני כשר ומשמע הא בראשון פסול ואמר התם דהכי הלכתא ובירושלמי נמי אמרי' משה מהו להעיד באשת פנחס ואמר ר' יוחנן כשר ומדנקט אשת פנחס משמע דלפנחס לא יעיד דהוה שלישי בראשון והא דלא אמרינן אשה כבעלה כי הכא באשת חורגו משום דהתם איתפלג דרא: