סנהדריןלט.
טוען את הדף…
״אָבוֹת יֹאכְלוּ בֹסֶר וְשִׁנֵּי בָנִים תִּקְהֶינָה״, ״מֹאזְנֵי צֶדֶק אַבְנֵי צֶדֶק״, ״צַדִּיק מִצָּרָה נֶחֱלָץ וַיָּבֹא רָשָׁע תַּחְתָּיו״. אֲמַר לֵיהּ קֵיסָר לְרַבָּן גַּמְלִיאֵל: אֱלֹהֵיכֶם גַּנָּב הוּא, דִּכְתִיב: ״וַיַּפֵּל ה׳ אֱלֹהִים תַּרְדֵּמָה עַל הָאָדָם וַיִּישָׁן״. אֲמַרָה לֵיהּ בְּרַתֵּיה: שִׁבְקֵיהּ, דַּאֲנָא מַהְדַּרְנָא לֵיהּ. אֲמַרָה לֵיהּ: תְּנוּ לִי דּוּכּוֹס אֶחָד. אֲמַר לַהּ: לְמָה לִיךְ? לִיסְטִין בָּאוּ עָלֵינוּ הַלַּיְלָה וְנָטְלוּ מִמֶּנּוּ קִיתוֹן שֶׁל כֶּסֶף וְהִנִּיחוּ לָנוּ קִיתוֹן שֶׁל זָהָב. אָמַר לָהּ: וּלְוַואי שֶׁיָּבֹאוּ עָלֵינוּ בְּכׇל יוֹם. וְלֹא יָפֶה הָיָה לוֹ לְאָדָם הָרִאשׁוֹן, שֶׁנָּטְלוּ מִמֶּנּוּ צֵלָע אַחַת וְנָתְנוּ לוֹ שִׁפְחָה לְשַׁמְּשׁוֹ? אֲמַר לַהּ: הָכִי קָאָמֵינָא, אֶלָּא לִשְׁקְלַיהּ בְּהֶדְיָא? אֲמַרָה לֵיהּ: אַיְיתוֹ לִי אוּמְצָא דְּבִישְׂרָא. אַיְיתוֹ לַהּ. אוֹתְבַהּ תּוּתֵי בַּחְשָׁא, אַפִּיקְתַּהּ. אֲמַרָה לֵיהּ: אֱכוֹל (מֵהַאי). אֲמַר לַהּ: מְאִיסָא לִי. אֲמַרָה לֵיהּ: וְאָדָם הָרִאשׁוֹן נָמֵי, אִי הֲוָת שְׁקִילָה בְּהֶדְיָא, הֲוָה מְאִיסָא לֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ קֵיסָר לְרַבָּן גַּמְלִיאֵל: יָדַעְנָא אֱלָהַיְיכוּ מַאי קָא עָבֵיד וְהֵיכָן יָתֵיב. אִיתְנְגִיד וְאִיתְּנַח. אֲמַר לֵיהּ: מַאי הַאי? אֲמַר לֵיהּ: בֵּן אֶחָד יֵשׁ לִי בִּכְרַכֵּי הַיָּם וְיֵשׁ לִי גִּיעֲגוּעִים עָלָיו. בָּעֵינָא דְּמַחְוֵית לֵיהּ נִיהֲלִי. אָמַר: מִי יָדַעְנָא הֵיכָא נִיהוּ? אֲמַר לֵיהּ: דְּאִיכָּא בְּאַרְעָא לָא יָדְעַתְּ, דְּאִיכָּא בִּשְׁמַיָּא יָדְעַתְּ? אֲמַר לֵיהּ קֵיסָר לְרַבָּן גַּמְלִיאֵל: כְּתִיב ״מוֹנֶה מִסְפָּר לַכּוֹכָבִים״, מַאי רְבוּתֵיהּ? אֲנָא מָצֵינָא לְמִימְנֵי כּוֹכְבֵי! אַיְיתִי חֲבוּשֵׁי, שְׁדִינְהוּ בְּאַרְבֵּילָא, וְקָא מְהַדַּר לְהוּ. אֲמַר לֵיהּ: מְנִינְהוּ. אֲמַר לֵיהּ: אוֹקְמִינְהוּ! אֲמַר לֵיהּ: רָקִיעַ נָמֵי הָכִי הָדְרָא. אִיכָּא דְּאָמְרִי, הָכִי אֲמַר לֵיהּ: מְנִי לִי כּוֹכְבֵי. אֲמַר לֵיהּ: אֵימָא לִי כַּכָּיךְ וְשִׁינָּיךְ כַּמָּה הָוֵי? שְׁדָא יְדֵיהּ לְפוּמֵּיהּ וְקָא מָנֵי לְהוּ. אֲמַר לֵיהּ: דְּאִיכָּא בְּפוּמָּיךְ לָא יָדְעַתְּ, דְּאִיכָּא בִּרְקִיעָא יָדְעַתְּ? אֲמַר לֵיהּ קֵיסָר לְרַבָּן גַּמְלִיאֵל: מִי שֶׁבָּרָא הָרִים לֹא בָּרָא רוּחַ, שֶׁנֶּאֱמַר ״כִּי הִנֵּה יוֹצֵר הָרִים וּבֹרֵא רוּחַ״. אֶלָּא מֵעַתָּה, גַּבֵּי אָדָם דִּכְתִיב ״וַיִּבְרָא״ ״וַיִּיצֶר״, הָכִי נָמֵי מִי שֶׁבָּרָא זֶה לֹא בָּרָא זֶה? טֶפַח עַל טֶפַח יֵשׁ בּוֹ בָּאָדָם, וּשְׁנֵי נְקָבִים יֵשׁ בּוֹ. מִי שֶׁבָּרָא זֶה לֹא בָּרָא זֶה? שֶׁנֶּאֱמַר: ״הֲנֹטַע אֹזֶן הֲלֹא יִשְׁמָע וְאִם יֹצֵר עַיִן הֲלֹא יַבִּיט״. אֲמַר לֵיהּ: אִין. אֲמַר לֵיהּ: וּבִשְׁעַת מִיתָה כּוּלָּן נִתְפַּיְּיסוּ? אֲמַר לֵיהּ הָהוּא אַמְגּוּשָׁא לְאַמֵּימָר: מִפַּלְגָךְ לְעִילַּאי דְּהוֹרְמִיז, מִפַּלְגָךְ לְתַתַּאי דְּאַהוֹרְמִיז. אֲמַר לֵיהּ: אִם כֵּן, הֵיכִי שָׁבֵיק לֵיהּ אַהוֹרְמִיז לְהוֹרְמִיז לְעַבּוֹרֵי מַיָּא בְּאַרְעֵיהּ? אֲמַר לֵיהּ קֵיסָר לְרַבִּי תַּנְחוּם: תָּא לִיהְווֹ כּוּלָּן לְעַמָּא חַד. אֲמַר: לְחַיֵּי, אֲנַן דְּמָהֲלִינַן לָא מָצֵינַן מִיהְוֵי כְּוָותַיְיכוּ. אַתּוּן מָהֲלִיתוּ וֶהֱווֹ כְּוָותַן! אֲמַר לֵיהּ: מֵימָר שַׁפִּיר קָאָמְרַתְּ, מִיהוּ כֹּל דְּזָכֵי לְמַלְכָּא לִשְׁדְּיוּהּ לְבֵיבָר. שַׁדְיוּהּ לְבֵיבָר וְלָא אַכְלוּהּ. אֲמַר לֵיהּ הָהוּא מִינָא: הַאי דְּלָא אַכְלוּהּ מִשּׁוּם דְּלָא כְּפוּן הוּא. שַׁדְיוּהּ לֵיהּ לְדִידֵיהּ וְאַכְלוּהּ. אֲמַר לֵיהּ קֵיסָר לְרַבָּן גַּמְלִיאֵל: אָמְרִיתוּ כֹּל בֵּי עַשְׂרָה שְׁכִינְתָּא שָׁרְיָא, כַּמָּה שְׁכִינְתָּא אִיכָּא? קַרְיֵיהּ לְשַׁמָּעֵיהּ, מְחָא בֵּיהּ בְּאַפָּתְקָא. אֲמַר לֵיהּ: אַמַּאי עָל שִׁמְשָׁא בְּבֵיתֵיהּ דְּקֵיסָר? אֲמַר לֵיהּ: שִׁמְשָׁא אַכּוּלֵּי עָלְמָא נָיְחָא. וּמָה שִׁמְשָׁא דְּחַד מִן אֶלֶף אַלְפֵי רִבּוֹא שַׁמָּשֵׁי דְּקַמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא נָיְחָא אַכּוּלֵּי עָלְמָא, שְׁכִינְתָּא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. אֲמַר לֵיהּ הָהוּא מִינָא לְרַבִּי אֲבָהוּ: אֱלֹהֵיכֶם גַּחֲכָן הוּא, דְּקָאָמַר לֵיהּ לִיחֶזְקֵאל ״שְׁכַב עַל צִדְּךָ הַשְּׂמָאלִי״, וּכְתִיב ״וְשָׁכַבְתָּ עַל צִדְּךָ הַיְמָנִי״! אֲתָא הָהוּא תַּלְמִידָא, אֲמַר לֵיהּ: מַאי טַעְמָא דִּשְׁבִיעֲתָא? אֲמַר לְהוּ: הַשְׁתָּא אָמֵינָא לְכוּ מִילְּתָא דְּשָׁוְיָא לְתַרְוַיְיכוּ. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל: זִרְעוּ שֵׁשׁ וְהַשְׁמִיטוּ שֶׁבַע, כְּדֵי שֶׁתֵּדְעוּ שֶׁהָאָרֶץ שֶׁלִּי הִיא. וְהֵן לֹא עָשׂוּ כֵּן, אֶלָּא חָטְאוּ וְגָלוּ. מִנְהָגוֹ שֶׁל עוֹלָם: מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם שֶׁסָּרְחָה עָלָיו מְדִינָה – אִם אַכְזָרִי הוּא, הוֹרֵג אֶת כּוּלָּן; אִם רַחְמָן הוּא, הוֹרֵג חֶצְיָם; אִם רַחְמָן מָלֵא רַחֲמִים הוּא, מְיַיסֵּר הַגְּדוֹלִים שֶׁבָּהֶן בְּיִסּוּרִין. אַף כָּךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְיַיסֵּר אֶת יְחֶזְקֵאל כְּדֵי לְמָרֵק עֲוֹנוֹתֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל. אֲמַר לֵיהּ הָהוּא מִינָא לְרַבִּי אֲבָהוּ: אֱלֹהֵיכֶם כֹּהֵן הוּא, דִּכְתִיב ״וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה״. כִּי קַבְרֵיהּ לְמֹשֶׁה, בְּמַאי טְבֵיל? וְכִי תֵּימָא בְּמַיָּא, וְהָכְתִיב ״מִי מָדַד בְּשׇׁעֳלוֹ מַיִם״? אֲמַר לֵיהּ: בְּנוּרָא טְבֵיל, דִּכְתִיב ״כִּי הִנֵּה ה׳ בָּאֵשׁ יָבוֹא״. וּמִי סָלְקָא טְבִילוּתָא בְּנוּרָא? אֲמַר לֵיהּ: אַדְּרַבָּה, עִיקַּר טְבִילוּתָא בְּנוּרָא הוּא, דִּכְתִיב ״וְכׇל אֲשֶׁר לֹא יָבֹא בָּאֵשׁ תַּעֲבִירוּ בַמָּיִם״. אֲמַר לֵיהּ הָהוּא מִינָא לְרַבִּי אֲבִינָא: כְּתִיב ״וּמִי כְעַמְּךָ כְּיִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ״, מַאי רְבוּתַיְיהוּ? אַתּוּן נָמֵי עָרְבִיתוּ בַּהֲדַן, דִּכְתִיב ״כׇּל הַגּוֹיִם כְּאַיִן נֶגְדּוֹ״. אֲמַר לֵיהּ: מִדִּידְכוּ אַסְהִידוּ עֲלַן, דִּכְתִיבאבות יאכלו בוסר - משל הוא שרימה השועל את הזאב ליכנס לחצר היהודים בע"ש ולתקן עמהם צרכי סעודה ויאכל עמהם בשבת וכשבא ליכנס חברו עליו במקלות בא להרוג את השועל אמר לא הלקוך אלא בשביל אביך שפעם אחת התחיל לסייען בסעודה ואכל את כל נתח טוב אמר לו ובשביל אבא אני לוקה אמר לו הן האבות יאכלו בוסר וגו' אבל בא עמי ואראך מקום לאכול ולשבוע בא לו על הבאר ועל שפתו מוטל עץ והחבל מושכב עליו ובשני ראשי החבל שני דליים קשורים נכנס השועל בדלי העליון והכביד וירד למטה ודלי התחתון עלה אמר לו הזאב למה אתה נכנס לשם אמר לו יש כאן בשר וגבינה לאכול ולשבוע והראה לו דמות הלבנה במים כדמות עגול כמין גבינה עגולה אמר לו אני היאך ארד א"ל הכנס אתה בדלי העליון נכנס והכביד וירד ודלי שהשועל עליו עלה א"ל היאך אני עולה אמר לו צדיק מצרה נחלץ ויבא רשע תחתיו לא כך כתיב מאזני צדק וגו': בוסר - ענבים קודם בישולם ומקהין את השינים: אמרה לו תנו לי דוכוס אחד - שופט לנקום נקמה: אותביה תותיה בחשא - תחת הרמץ קלינ"י בלע"ז וכן דרך צלייתה ומתוך שראה אותה בגנותה נמאסת עליו: הוה מאיס' ליה - שיראה בחתוכה קודם גמר תקונה: אלהייכו מאי עביד - מכחש הוה וכסבור אין הוא יכול להכחישני: חבושי - קדוני"ץ בלע"ז: ארבילא - קרובי"ל בלע"ז: וקא מהדר ליה - סביב סביב בארבילא: מני לי כוכבי - מנויין לי הכוכבים כלומר יודע אני מספרם: לא ידעת - שצריך אתה למנותם: דאיכא ברקיע ידעת - בלא מנין ולמנותם אינך יכול: מי שברא הרים לא ברא רוח - שזה נקרא יוצר וזה נקרא בורא ושני שמות הם: הכי נמי - מי שברא אבר זה לא ברא אבר זה ואם תאמר כן הוא הא תינח באברים המרוחקים מיהו טפח על טפח יש בו באדם ובאותו טפח יש בו שני נקבים האוזן והעין קרי להאי נוטע אוזן ולהאי יוצר עין תאמר שנתעסקו שנים באותו טפח אמר לו הן: וכי בשעת מיתה שניהם נתפייסו - הבעלים הנוטע והיוצר מסכימין להמיתו: אמגושא - מכשף ויודע אני על ידי כישוף דמחצייך ולמעלה: דהורמיז - שד כדאמר הורמיז בר לילתא בבא בתרא (דף עג.): דאהורמיז - הקדוש ברוך הוא קרי הכי: והיכי שביק ליה - (אמר לו היאך שביק) אהורמיז להורמיז לאעברא מיא סרוחים בארעיה א"כ היאך מניח אהורמיז להעביר מים בארצו שכל מה שאדם מכניס דרך פיו מוציא דרך הנקבים התחתונים: לא מצינן למיהוי כוותייכו - שאי אפשר להיות לנו ערלה: דזכי למלכא - נוצחו ומשתיקו בדבריו ומביישו: לביבר - מקום חיות רעות של מלכות: קרייה - רבן גמליאל לשמעיה דכופר: מחייה באפתקיה - הכהו על צוארו: א"ל - כופר: שמשא אכולא עלמא ניחא - שמשא חמה: גחכן - חוכא דמשחק בנביאיו: מ"ט דשביעית - למה צוה הקב"ה על השמיטה: דשויא לתרוייהו - שתהא מועלת לשניהם כמו (אסתר ג׳:ח׳) אין שווה להניחם: כדי שתדעו וכו' - ולא ירום לבבכם בשבח ארצכם ותשכחו עול מלכותו: וכל אשר לא יבא וכו' - דחייה דחייה ודרש להו הכי כל מי שאינו יכול לבא באש מפני שישרף תעבירו במים: כל הגויים כאין נגדו - גם אתכם לא הוציא מן הכלל: מדידכו - נביאים שיצאו מכם דהיינו בלעם שהיה נכרי והעיד עלינו שאין אנו באותו כלל:דהורמיז - בקונטרס גרס קמא בלא אל"ף ובתרא באל"ף ור"ת גריס תרוייהו בלא אל"ף אלא קמא הורמיז בזי"ן כמו (ב"ב דף ח. ושם) איפרא הורמיז שהוא לשון חן מאת המקום איפרא כמו (ב"מ דף קיט.) אפריון נמטייה ובתרא הורמין בנו"ן כמו הורמין בר לילתא (ב"ב דף עג.): במאי טביל - הא לא קשה ליה היאך נטמא דישראל נקראו בנים למקום: