טוען את הדף…
אִם כֵּן, לֹא נְפַנֶּה דֶּרֶךְ כְּרָמִים. דָּרֵשׁ רָבָא: מַאי דִּכְתִיב ״לַפִּיד בּוּז לְעַשְׁתּוּת שַׁאֲנָן נָכוֹן לְמוֹעֲדֵי רָגֶל״? מְלַמֵּד שֶׁהָיָה נֹחַ הַצַּדִּיק מוֹכִיחַ אוֹתָם, וְאָמַר לָהֶם דְּבָרִים שֶׁהֵם קָשִׁים כְּלַפִּידִים, וְהָיוּ בּוֹזִים אוֹתוֹ. אָמְרוּ לוֹ: זָקֵן, תֵּיבָה זוֹ לָמָּה? אָמַר לָהֶם: הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵבִיא עֲלֵיכֶם אֶת הַמַּבּוּל. אָמְרוּ: מַבּוּל שֶׁל מָה? אִם מַבּוּל שֶׁל אֵשׁ, יֵשׁ לָנוּ דָּבָר אֶחָד וַעֲלִיתָה שְׁמָהּ. וְאִם שֶׁל מַיִם הוּא מֵבִיא, אִם מִן הָאָרֶץ הוּא מֵבִיא, יֵשׁ לָנוּ עֲשָׁשִׁיּוֹת שֶׁל בַּרְזֶל שֶׁאָנוּ מְחַפִּין בָּהֶם אֶת הָאָרֶץ. וְאִם מִן הַשָּׁמַיִם הוּא מֵבִיא, יֵשׁ לָנוּ דָּבָר וְעָקֵב שְׁמוֹ – וְאָמְרִי לַהּ: עִקֵּשׁ שְׁמוֹ. אָמַר לָהֶם: הוּא מֵבִיא מִבֵּין עִקְּבֵי רַגְלֵיכֶם, שֶׁנֶּאֱמַר ״נָכוֹן לְמוֹעֲדֵי רָגֶל״. תַּנְיָא: מֵימֵי הַמַּבּוּל קָשִׁים כְּשִׁכְבַת זֶרַע, שֶׁנֶּאֱמַר ״נָכוֹן לְמוֹעֲדֵי רָגֶל״. אָמַר רַב חִסְדָּא: בְּרוֹתְחִין קִלְקְלוּ בַּעֲבֵירָה, וּבְרוֹתְחִין נִידּוֹנוּ. כְּתִיב הָכָא: ״וַיָּשֹׁכּוּ הַמָּיִם״, וּכְתִיב הָתָם: ״וַחֲמַת הַמֶּלֶךְ שָׁכָכָה״. ״וַיְהִי לְשִׁבְעַת הַיָּמִים וּמֵי הַמַּבּוּל הָיוּ עַל הָאָרֶץ״, מָה טִיבָם שֶׁל שִׁבְעַת הַיָּמִים? אָמַר רַב: אֵלּוּ יְמֵי אֲבֵילוּת שֶׁל מְתוּשֶׁלַח, לְלַמֶּדְךָ שֶׁהֶסְפֵּדָן שֶׁל צַדִּיקִים מְעַכְּבִין אֶת הַפּוּרְעָנוּת לָבֹא. דָּבָר אַחֵר: לְשִׁבְעַת [הַיָּמִים] שֶׁשִּׁינָּה עֲלֵיהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא סֵדֶר בְּרֵאשִׁית, שֶׁהָיְתָה חַמָּה יוֹצֵאת מִמַּעֲרָב וְשׁוֹקַעַת בַּמִּזְרָח. דָּבָר אַחֵר: שֶׁקָּבַע לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא זְמַן גָּדוֹל, וְאַחַר כָּךְ זְמַן קָטָן. דָּבָר אַחֵר: לְשִׁבְעַת הַיָּמִים שֶׁהִטְעִימָם מֵעֵין הָעוֹלָם הַבָּא, כְּדֵי שֶׁיֵּדְעוּ מָה טוֹבָה מָנְעוּ מֵהֶן. ״מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהוֹרָה תִּקַּח לְךָ שִׁבְעָה שִׁבְעָה אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ״, אִישׁוּת לִבְהֵמָה מִי אִית לַהּ? אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן: מֵאוֹתָם שֶׁלֹּא נֶעֶבְדָה בָּהֶם עֲבֵירָה. מְנָא יְדַע? אָמַר רַב חִסְדָּא: שֶׁהֶעֱבִירָן לִפְנֵי הַתֵּיבָה, כֹּל שֶׁהַתֵּיבָה קוֹלַטְתּוֹ – בְּיָדוּעַ שֶׁלֹּא נֶעֶבְדָה בָּהֶם עֲבֵירָה, וְכֹל שֶׁאֵין הַתֵּיבָה קוֹלַטְתּוֹ – בְּיָדוּעַ שֶׁנֶּעֶבְדָה בָּהּ עֲבֵירָה. רַבִּי אֲבָהוּ אָמַר: מֵאוֹתָן הַבָּאִין מֵאֵילֵיהֶן. ״עֲשֵׂה לְךָ תֵּבַת עֲצֵי גֹפֶר״, מַאי גּוֹפֶר? אָמַר רַב אַדָּא: אָמְרִי דְּבֵי רַבִּי שֵׁילָא, זוֹ מַבְלִיגָה. וְאָמְרִי לַהּ: גּוּלְמֵישׁ. ״צֹהַר תַּעֲשֶׂה לַתֵּבָה״ – אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְנֹחַ, קְבַע בָּהּ אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת, כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ מְאִירוֹת לָכֶם כַּצׇּהֳרַיִם. ״וְאֶל אַמָּה תְּכַלֶּנָּה מִלְמַעְלָה״, דִּבְהָכִי [הוּא] דְּקָיְימָא. ״תַּחְתִּיִּם שְׁנִיִּם וּשְׁלִשִׁים תַּעֲשֶׂהָ״ – תָּנָא: תַּחְתִּיִּים לְזֶבֶל, אֶמְצָעִיִּים לַבְּהֵמָה, עֶלְיוֹנִים לָאָדָם. ״וַיְשַׁלַּח אֶת הָעֹרֵב״, אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: תְּשׁוּבָה נִיצַּחַת הֱשִׁיבוֹ עוֹרֵב לְנֹחַ. אָמַר לוֹ: רַבְּךָ שׂוֹנְאֵנִי וְאַתָּה שְׂנֵאתָנִי. רַבְּךָ שׂוֹנְאֵנִי – מִן הַטְּהוֹרִין שִׁבְעָה, מִן הַטְּמֵאִים שְׁנַיִם, וְאַתָּה שְׂנֵאתָנִי – שֶׁאַתָּה מַנִּיחַ מִמִּין שִׁבְעָה וְשׁוֹלֵחַ מִמִּין שְׁנַיִם. אִם פּוֹגֵעַ בִּי שַׂר חַמָּה אוֹ שַׂר צִנָּה, לֹא נִמְצָא עוֹלָם חָסֵר בְּרִיָּה אַחַת? אוֹ שֶׁמָּא לְאִשְׁתִּי אַתָּה צָרִיךְ? אָמַר לוֹ: רָשָׁע! בַּמּוּתָּר לִי נֶאֱסַר לִי, בַּנֶּאֱסָר לִי לֹא כׇּל שֶׁכֵּן? וּמְנָלַן דְּנֶאֶסְרוּ? דִּכְתִיב: ״וּבָאתָ אֶל הַתֵּבָה אַתָּה וּבָנֶיךָ וְאִשְׁתְּךָ וּנְשֵׁי בָנֶיךָ אִתָּךְ״, וּכְתִיב: ״צֵא מִן הַתֵּבָה אַתָּה וְאִשְׁתְּךָ וּבָנֶיךָ וּנְשֵׁי בָנֶיךָ אִתָּךְ״. וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מִיכָּן (אָמְרוּ) שֶׁנֶּאֶסְרוּ בְּתַשְׁמִישׁ הַמִּטָּה. תָּנוּ רַבָּנַן: שְׁלֹשָׁה שִׁמְּשׁוּ בַּתֵּיבָה, וְכוּלָּם לָקוּ. כֶּלֶב וְעוֹרֵב וְחָם. כֶּלֶב נִקְשַׁר, עוֹרֵב רָק, חָם לָקָה בְּעוֹרוֹ. ״וַיְשַׁלַּח אֶת הַיּוֹנָה מֵאִתּוֹ לִרְאוֹת הֲקַלּוּ הַמַּיִם״. אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה: מִכָּאן שֶׁדִּירָתָן שֶׁל עוֹפוֹת טְהוֹרִים עִם הַצַּדִּיקִים. ״וְהִנֵּה עֲלֵה זַיִת טָרָף בְּפִיהָ״. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: אָמְרָה יוֹנָה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, יִהְיוּ מְזוֹנוֹתַי מְרוֹרִים כְּזַיִת וּמְסוּרִים בְּיָדְךָ, וְאַל יִהְיוּ מְתוּקִים כִּדְבַשׁ וּמְסוּרִים בְּיַד בָּשָׂר וָדָם. מַאי מַשְׁמַע דְּהַאי ״טָרָף״ לִישָּׁנָא דִּמְזוֹנֵי הוּא? דִּכְתִיב: ״הַטְרִיפֵנִי לֶחֶם חֻקִּי״. ״לְמִשְׁפְּחֹתֵיהֶם יָצְאוּ מִן הַתֵּבָה״, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: ״לְמִשְׁפְּחוֹתָם״ וְלֹא ״הֵם״. אָמַר רַב חָנָא בַּר בִּיזְנָא: אָמַר לֵיהּ אֱלִיעֶזֶר לְשֵׁם רַבָּא, כְּתִיב: ״לְמִשְׁפְּחֹתֵיהֶם יָצְאוּ מִן הַתֵּבָה״. אַתּוּן הֵיכָן הֲוֵיתוּן? אֲמַרוּ לֵיהּ: צַעַר גָּדוֹל הָיָה לָנוּ בַּתֵּיבָה. בְּרִיָּה שֶׁדַּרְכָּהּ לְהַאֲכִילָהּ בַּיּוֹם – הֶאֱכַלְנוּהָ בַּיּוֹם, שֶׁדַּרְכָּהּ לְהַאֲכִילָהּ בַּלַּיְלָה – הֶאֱכַלְנוּהָ בַּלַּיְלָה. הַאי זְקִיתָא לָא הֲוָה יָדַע אַבָּא מָה אָכְלָה. יוֹמָא חַד הֲוָה יָתֵיב וְקָא פָאלֵי רִמּוֹנָא, נְפַל תּוֹלַעְתָּא מִינַּהּ אֲכַלָה. מִיכָּן וְאֵילָךְ הֲוָה גָּבֵיל לַהּ חִיזְרָא, כִּי מַתְלַע אָכְלָה. אַרְיָא – אֶישָּׁתָא זַנְתֵּיהּ, דְּאָמַר רַב: לָא בְּצִיר מִשִּׁיתָּא וְלָא טְפֵי מִתְּרֵיסַר זָיְנָא אִישָּׁתָא. אוּרְשִׁינָה – אַשְׁכְּחֵיהּ אַבָּא דְּגָנֵי בְּסַפְנָא דְּתֵיבוֹתָא. אֲמַר לֵיהּ: לָא בָּעֵית מְזוֹנֵי? אֲמַר לֵיהּ: חֲזֵיתָיךְ דַּהֲוֵת טְרִידַתְּ, אָמֵינָא לָא אֲצַעֲרָךְ. אֲמַר לֵיהּ: יְהֵא רַעֲוָא דְּלָא תְּמוּת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וָאֹמַר עִם קִנִּי אֶגְוָע וְכַחוֹל אַרְבֶּה יָמִים״. אָמַר רַב חָנָה בַּר לֵוַאי: אֲמַר שֵׁם רַבָּא לֶאֱלִיעֶזֶר, כִּי אֲתוֹ עֲלַיְיכוּ מַלְכֵי מִזְרָח וּמַעֲרָב, אַתּוּן הֵיכִי עֲבְידִיתוּ? אֲמַר לֵיהּ: אַיְיתִי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַבְרָהָם וְאוֹתְבֵיהּ מִיַּמִּינֵיהּ, וַהֲוָה שָׁדֵינַן עַפְרָא וְהָווּ חַרְבֵי, גִּילֵי וְהָווּ גִּירֵי, שֶׁנֶּאֱמַר: ״מִזְמוֹר לְדָוִד נְאֻם ה׳ לַאדֹנִי שֵׁב לִימִינִי עַד אָשִׁית אֹיְבֶיךָ הֲדֹם לְרַגְלֶיךָ״, וּכְתִיב: ״מִי הֵעִיר מִמִּזְרָח צֶדֶק יִקְרָאֵהוּ לְרַגְלוֹ יִתֵּן לְפָנָיו גּוֹיִם וּמְלָכִים יַרְדְּ יִתֵּן כֶּעָפָר חַרְבּוֹ כְּקַשׁ נִדָּף קַשְׁתּוֹ״. נַחוּם אִישׁ גַּם זוֹ הֲוָה רְגִיל, דְּכֹל דַּהֲוָה סָלְקָא לֵיהּ אֲמַר: ״גַּם זוֹ לְטוֹבָה״. יוֹמָא חַד בְּעוֹ [יִשְׂרָאֵל] לְשַׁדּוֹרֵי דּוֹרוֹן לְקֵיסָר. אָמְרִי: בַּהֲדֵיא"כ לא נפנה דרך כרמים - [כלומר לא נסור ולא נפנה את דרך הכרמים] אלא כל שעה נלך בהם כלומר א"כ לא נלך דרך כבושה ולא נחזור מסורינו אלא נלך ונקלקל השורה דרכים משובשים בקוצים וברקנים כעין שבילי כרמים: לעשתות - כמו עשתונות שיושבין שאנן וחושבין מחשבות רעות: עליתה שמה - אין אש שולט בה: מבין עקבי רגליכם - בשכבת זרע שלכם יכול למחות אתכם ל"א מבין עקבי רגליכם מן הרגל יוציא ממש מים אם היה רוצה ואי אפשר לכפות רגליכם בעששיות: בשכבת זרע - רותחין ועבין היו עבין ל"ג ופי' הוא: חמת המלך שככה - נחה מרתחו ה"נ מים נחו מרותחן: סדרי בראשית - והיינו לשבעת הימים סדר שבעת ימי בראשית שינה להם: זמן קטן אחר זמן גדול - בתחילה אמר להן והיו ימיו מאה ועשרים שנה כשעבר זמן זה ולא שבו לטובה חזר וקבע להם זמן קטן: אישות לבהמה מי אית ליה - נקבה אחת נשכבת לכמה זכרים ואין זו אישות: שלא נעבדה בהן עבירה - שלא נזקקו אלא לבן זוגם: מבליגה - עץ הוא: במותר לי - אפי' באשתי אני אסור: (בני נח - שם וחם ויפת): רק - רוקק זרע מפיו לפיה של נקבה: לקה בעורו - שיצא ממנו כוש: מאתו - גבי עורב לא כתיב מאתו מכאן שדירתם כו' כלומר הנאה הוא שדרים אצלם שמכירים בצדיקים כדאמרי' בדוכתי אחריתא: זית טרף בפיה - בפיה היתה שואלת מזון טרף של זית: למשפחותיהם יצאו מן התיבה - אלמא כל חד וחד בפני עצמו היה ולא היו אוכלין כולם באבוס אחד אלא משפחות [משפחות] היו שרויין: א"ל אליעזר - [עבד אברהם]: לשם רבא - גדול בנו של נח: היכי הויתון - היאך הייתם יכולין להכין עניניהם בכך לעשות לכל בריה ובריה חפצה: זיקתא - שם בריה: פאלי - מחתך כמו פלי פלויי במסכת נדה (דף כא:): אישתא זינתיה - חמה אחזתו וזנהו ולא היה חושש לדרוס משאר בהמות: לא בציר משיתא ולא טפי מתריסר זיינא אישתא - אין לך חמה קלה שלא תהא חמימותו יכולה לזונו ששת ימים שלא ימות בלא מאכל ואין לך חמה שיכולה לזון יותר מי"ב ימים בלי מאכל ומשתה כ"ש ואית דגרסי לא פחות משיתא ירחי ולא טפי מתריסר זנתא אשתא ואארי קאי כלומר לא פחות מששה חדשים ולא יותר מי"ב חדשים ולא נהירא לי: אורשינא - עוף ושמו חול בלשון המקרא ואינו מת לעולם: בספנא - בחדר ספון ומתוקן לו: [נאום ה' כו'] אליעזר אמר פסוק זה - נאם ה' לאדני אמר הקב"ה לאברהם שב לימיני אדני וכו': ממזרח זה אברהם - שבא מארם נהרים שהוא במזרח דכתיב (במדבר כג) מן ארם ינחני בלק מלך מואב וגו': כל דהוה סלקא ליה - כל דבר המאורע ליה: